מלאכת מבעיר: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
חב"דפדי פעיל (שיחה | תרומות) |
||
| (14 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ | {{לעריכה|לא ברור, לא מסודר, חסרים יסודות}} | ||
'''מלאכת מבעיר''' היא אחת ממלאכות שבת שהיו במשכן. | {{מחפש מקורות|כל הערך=כן}} | ||
[[קובץ:מבעיר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבעיר]] | |||
'''מלאכת מבעיר''' היא אחת ממלאכות שבת שהיו במשכן בשלבי התכת [[זהב]] [[כסף]] ו[[נחושת]] לצורך יצירת כלי המשכן. בכלל מלאכה זו - חיתוי גחלים, והטיית נר. | |||
==בפסוק== | ==בפסוק== | ||
בפרשת | בפרשת ויקהל נכתב{{הערה|שמות לה ג}}: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. | ||
זו היא המלאכה היחידה שנכתבה בתורה בפירוש למרות היותה בלאו הכי אחת מל"ט מלאכות שבת מצד היותה במעשה המשכן, ונחלקו אם לחלק יוצאת (כלומר לגלות כי כל פעולה מחייבת עונש | זו היא המלאכה היחידה שנכתבה בתורה בפירוש, למרות היותה בלאו הכי אחת מל"ט מלאכות שבת מצד היותה במעשה המשכן, ונחלקו אם לחלק יוצאת (כלומר לגלות כי כל פעולה מחייבת עונש ו[[קרבן חטאת]] בנפרד) או ללאו יוצאת (לומר כי עונשה קל יותר ואינו בסקילה){{הערה|רשי שם}}. | ||
==בהלכה== | |||
גזירות רבות גזרו חז"ל בגזירה שמא יבואו לידי איסור מבעיר, כמו איסור הטמנה בדבר המוסיף הבל (שמא יטמין ברמץ), איסור השהית אוכל על האש כשלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי, איסור הבערת עצים כשאין השלהבת עולה מאליה{{הערה|סימן רנה}}, איסור לקרות לאור הנר שמא יטה. | |||
==בזוהר הקדוש== | ==בזוהר הקדוש== | ||
בזוהר הקדוש דרש | בזוהר הקדוש דרש איסור זה לגבי איסור [[כעס]]{{הערה|תיקוני זהר דף פה א}}: | ||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּנָטִיר דִּירָה לְשַׁבָּת דְּאִיהוּ [[לב|לִבָּא]], דְלָא אִתְקְרִיב תַּמָּן [[עצבות|עֲצִיבוּ דִטְחוֹל]], וְ[[כעס|כַעַס]] דְּ[[מרה|מָרָה]] דְאִיהוּ נוּרָא דְ[[גיהנום|גֵיהִנָּם]], דַּעֲלָהּ אִתְּמַר לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְהָכִי הוּא וַדַּאי דְּכָל מָאן דְּכָעִיס כְּאִלּוּ אוֹקִיד נוּרָא דְגֵיהִנָּם}} | |||
תרגום: אשרי מי ששומר דירה לשבת בלבו, ואינו מקריב שם עצבות הבאה מהטחול, וכעס שהיא אש הגיהנום ועלה נאמר לא תבערו אש, וכך הוא ודאי שכל מי שכועס כאילו מבעיר את אש הגיהנום. | |||
==בחסידות== | ==בחסידות== | ||
ענין האש השורה על הפתילה, מורה על המשכת ה[[אור | ענין האש השורה על הפתילה, מורה על המשכת ה[[אור אין סוף]] ב[[כלים]], שהרי טבע האור העליון להתעלות ולחזור לשרשו כטבע האש, ועל ידי הכלים דאצילות דהיינו על ידי מצוות מעשים טובים האור העליון שורה ומתגלה בעולמות, והוזהרנו לא תבערו אש בכל מושבותיכם דהיינו ב[[בי"ע]] שהם עולמות הפירוד - ששם לא שייך ליחד כלים גשמיים להשראת האור העליון, כי דוקא ב[[אצילות]] שנאמר [[איהו וחיוהי וגרמוהי חד]] יש בכוח הכלים להיות בטלים לגמרי לאור ולא לעשות פירוד, אבל בבי"ע אסור לעשות כן. | ||
{{ | |||
{{ | ורק ב[[בית המקדש]] הותר לעשות כן, להבעיר אש במנורה דבית המקדש ביום השבת, משום ששם מתגלה אור האצילות (כי עתיק דבריאה שהוא [[מלכות דאצילות]] מתגלה בבית המקדש){{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/zz/dm/1/36/89a&search=%D7%9C%D7%90+%D7%AA%D7%91%D7%A2%D7%A8%D7%95 ספר המצות לא תבערו אש עמ' פט, א]}}. | ||
{{לט מלאכות}} | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:מלאכות שבת]] | [[קטגוריה:מלאכות שבת]] | ||
גרסה אחרונה מ־20:29, 18 בנובמבר 2021
|
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לא ברור, לא מסודר, חסרים יסודות. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
מלאכת מבעיר היא אחת ממלאכות שבת שהיו במשכן בשלבי התכת זהב כסף ונחושת לצורך יצירת כלי המשכן. בכלל מלאכה זו - חיתוי גחלים, והטיית נר.
בפסוק[עריכה | עריכת קוד מקור]
בפרשת ויקהל נכתב[1]: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.
זו היא המלאכה היחידה שנכתבה בתורה בפירוש, למרות היותה בלאו הכי אחת מל"ט מלאכות שבת מצד היותה במעשה המשכן, ונחלקו אם לחלק יוצאת (כלומר לגלות כי כל פעולה מחייבת עונש וקרבן חטאת בנפרד) או ללאו יוצאת (לומר כי עונשה קל יותר ואינו בסקילה)[2].
בהלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
גזירות רבות גזרו חז"ל בגזירה שמא יבואו לידי איסור מבעיר, כמו איסור הטמנה בדבר המוסיף הבל (שמא יטמין ברמץ), איסור השהית אוכל על האש כשלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי, איסור הבערת עצים כשאין השלהבת עולה מאליה[3], איסור לקרות לאור הנר שמא יטה.
בזוהר הקדוש[עריכה | עריכת קוד מקור]
בזוהר הקדוש דרש איסור זה לגבי איסור כעס[4]:
זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּנָטִיר דִּירָה לְשַׁבָּת דְּאִיהוּ לִבָּא, דְלָא אִתְקְרִיב תַּמָּן עֲצִיבוּ דִטְחוֹל, וְכַעַס דְּמָרָה דְאִיהוּ נוּרָא דְגֵיהִנָּם, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְהָכִי הוּא וַדַּאי דְּכָל מָאן דְּכָעִיס כְּאִלּוּ אוֹקִיד נוּרָא דְגֵיהִנָּם
תרגום: אשרי מי ששומר דירה לשבת בלבו, ואינו מקריב שם עצבות הבאה מהטחול, וכעס שהיא אש הגיהנום ועלה נאמר לא תבערו אש, וכך הוא ודאי שכל מי שכועס כאילו מבעיר את אש הגיהנום.
בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
ענין האש השורה על הפתילה, מורה על המשכת האור אין סוף בכלים, שהרי טבע האור העליון להתעלות ולחזור לשרשו כטבע האש, ועל ידי הכלים דאצילות דהיינו על ידי מצוות מעשים טובים האור העליון שורה ומתגלה בעולמות, והוזהרנו לא תבערו אש בכל מושבותיכם דהיינו בבי"ע שהם עולמות הפירוד - ששם לא שייך ליחד כלים גשמיים להשראת האור העליון, כי דוקא באצילות שנאמר איהו וחיוהי וגרמוהי חד יש בכוח הכלים להיות בטלים לגמרי לאור ולא לעשות פירוד, אבל בבי"ע אסור לעשות כן.
ורק בבית המקדש הותר לעשות כן, להבעיר אש במנורה דבית המקדש ביום השבת, משום ששם מתגלה אור האצילות (כי עתיק דבריאה שהוא מלכות דאצילות מתגלה בבית המקדש)[5].