ישראל פנחס שרייבר: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "מוסקבה " ב־"מוסקבה ") |
מ (החלפת טקסט – "בוכרה " ב־"בוכרה ") |
||
| (21 גרסאות ביניים של 11 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:פנחס מראקשיק.JPG|שמאל|ממוזער|200px|הרב פנחס מראקשיק]] | [[קובץ:פנחס מראקשיק.JPG|שמאל|ממוזער|200px|הרב פנחס מראקשיק]] | ||
הרב '''ישראל פנחס שרייבר''' ( | הרב '''ישראל פנחס שרייבר''' (מכונה '''פינייע ראקשיקער'''; [[תרנ"ב]]–[[תש"ג]]) היה שו"ב ומשפיע רוחני בישיבת תומכי תמימים ב[[פולטבה]]. מבכירי תלמידי תומכי תמימים בליובאוויטש שבליובאוויטש, עובד ומשכיל. | ||
==צעירותו== | ==צעירותו== | ||
בהיותו כבן 14 נסע ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]]. זמן קצר לאחר מכן, היגרה משפחתו לארצות הברית. אחיו הבכור, שהיה האחרון מבני המשפחה אשר היגר לארצות הברית, ביקש לקחת איתו גם את הנער פנחס. אחד הנימוקים לכך היה, מצב הנערים שאכלו לחם חסד על שולחן זרים ("אכלו ימים" כפי שקראו לזה) וביניהם היה צריך להיות גם פנחס הצעיר אם ישאר. | נולד בשנת [[תרנ"ב]], ליד ה[[עיירה]] [[ראקשיק]] - ליטא. בהיותו כבן 14 נסע ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]]. זמן קצר לאחר מכן, היגרה משפחתו לארצות הברית. אחיו הבכור, שהיה האחרון מבני המשפחה אשר היגר לארצות הברית, ביקש לקחת איתו גם את הנער פנחס. אחד הנימוקים לכך היה, מצב הנערים שאכלו [[לחם]] חסד על שולחן זרים ("אכלו ימים" כפי שקראו לזה) וביניהם היה צריך להיות גם פנחס הצעיר אם ישאר. | ||
משנודע הדבר לרבו בישיבה, הרב [[יחזקאל הימלשטיין]] - שהעריך מאד את הנער המצוין - השפיע על הנהלת הישיבה להקציב לו תמיכה כספית מדי חודש בחודשו בכדי שיוכל לפרנס עצמו, והוא נשאר בישיבה. | משנודע הדבר לרבו בישיבה, הרב [[יחזקאל הימלשטיין]] - שהעריך מאד את הנער המצוין - השפיע על הנהלת הישיבה להקציב לו תמיכה כספית מדי חודש בחודשו בכדי שיוכל לפרנס עצמו, והוא נשאר בישיבה. | ||
למד בישיבה בשנים תרס"ו-תרע"ד. | למד בישיבה בשנים תרס"ו-תרע"ד. | ||
פנחס מראקשיק מיזג בתוכו 'עבודה' ו'השכלה' גם יחד | פנחס מראקשיק מיזג בתוכו 'עבודה' ו'השכלה' גם יחד והייתה לו הבנה יסודית ועמוקה הן בלמוד הנגלה והן בתורת החסידות. | ||
בשנים ההן יזם | בשנים ההן יזם [[אדמו"ר הרש"ב]] הקמת ישיבה חב"דית בארץ ישראל בשם "[[תורת אמת]]". למטרה זו שלח הרבי קבוצת צעירים נבחרים מישיבת ליובאוויטש לארץ ישראל, כדי שישמשו גרעין לישיבה המוקמת שם. תחילה נכלל גם פנחס ברשימת הנוסעים. אולם הוא עשה מאמץ שיוציאו אותו מהרשימה, כדי שיוכל להישאר בקרבת הרבי. | ||
==נישואיו== | ==נישואיו== | ||
בשנת [[תרע"ד]] נשא לאשה את בתו של הרב [[דוד שימנוביץ]] ה[[שו"ב]] מעיר [[פולטובה]], שנפטר זמן קצר לאחר נישואי בתו. לפי הוראת הרבי, למד ר' פנחס את אמנות השחיטה ובדיקה ומילא את מקום חמיו בעיר. | בשנת [[תרע"ד]] נשא לאשה את בתו של הרב [[דוד שימנוביץ]] ה[[שו"ב]] מעיר [[פולטובה]], שנפטר זמן קצר לאחר נישואי בתו. לפי הוראת הרבי, למד ר' פנחס את אמנות השחיטה ובדיקה ומילא את מקום חמיו בעיר. | ||
יצוין, שדבר זה לא היה לפי רוחו ונטיותיו, כי הוא רצה להשאר על התורה ועל העבודה ולמצוא גם את מחייתו מזה. אולם, הוראת הרבי | יצוין, שדבר זה לא היה לפי רוחו ונטיותיו, כי הוא רצה להשאר על התורה ועל העבודה ולמצוא גם את מחייתו מזה. אולם, הוראת הרבי הייתה לו לחוק, והוא מילא אחריה. ודוקא כאן באה לידי ביטוי חסידותו המובהקת. על אף היותו טרוד במלאכתו, קבע עתים ללמוד גפ"ת ותורת חב"ד מדי יום ביומו. והאדיר בזה שעות רבות בלילות חמישי. ב[[שבת]] נמשכה תפילתו רובו של היום, בימי החורף הקצרים הספיק בקושי לקדש על היין לפני שקיעת החמה. | ||
כאשר נפתח סניף של תומכי תמימים בפולטבה, בראשית שנת [[תר"פ]]. לפי הוראת [[אדמו"ר הריי" | כאשר נפתח סניף של תומכי תמימים בפולטבה, בראשית שנת [[תר"פ]]. לפי הוראת [[אדמו"ר הריי"צ]], החל ר' פנחס לשמש בתור [[משפיע]] רוחני בישיבה. | ||
עקב הרדיפות, נאלצה קבוצת חסידי חב"ד שבעיר פולטבה להקים "מנין" | עקב הרדיפות, נאלצה קבוצת חסידי חב"ד שבעיר פולטבה להקים "מנין" לתפילה בבית פרטי. מקומו של ה"מנין" היה ביתו של ר' פנחס. יחד עם התפילה, נקבעו על ידו גם שיעורים ל[[לימוד החסידות|לימוד חסידות]]. | ||
בעיר נותרו עדיין צעירים נאמנים לדת ישראל. הם התלכדו יחד במסגרת ארגונית בשם "תפארת בחורים". | בעיר נותרו עדיין צעירים נאמנים לדת ישראל. הם התלכדו יחד במסגרת ארגונית בשם "תפארת בחורים". | ||
מדריכם הרוחני היה ר' פנחס, בלמדו אתם בקביעות תורת החסידות וערך אתם התועדויות חסידיות בביתו. בזכותו ובהשפעתו נשארו אלה שומרי משמרת הקודש כל חייהם. | מדריכם הרוחני היה ר' פנחס, בלמדו אתם בקביעות [[תורת החסידות]] וערך אתם התועדויות חסידיות בביתו. בזכותו ובהשפעתו נשארו אלה שומרי משמרת הקודש כל חייהם. | ||
ביתו של ר' פנחס שימש לא רק מקום לתורה | ביתו של ר' פנחס שימש לא רק מקום לתורה ותפילה בלבד, אלא גם להכנסת אורחים. | ||
ביתו היה פתוח לרווחה לכל יהודי נודד שנקלע לעירו - אם כשליח לדבר מצוה, או כבורח גולה מרדיפות הקומוניסטים. | ביתו היה פתוח לרווחה לכל יהודי נודד שנקלע לעירו - אם כשליח לדבר מצוה, או כבורח גולה מרדיפות הקומוניסטים. | ||
==הרדיפות== | ==הרדיפות== | ||
גם בשנות מצוקה כלכלית הפריש ממשכורתו הדלה מעשר לצדקה. שמו של ר' פנחס היה מפורסם בעיר לא בין חסידי חב"ד בלבד ולא רק בגלל חסידותו, אלא גם בתור אדם בעל תבונה, עד כדי כך שגם אנשים שהתרחקו מיהדות, היו באים לשאול בעצתו בכל מיני ענינים אישיים כגון הבאת שלום בין איש לאשתו וכיוצא בזה. בשנות העשרים האחרונות וראשית שנת [[תר"צ]], הלכו וגברו רדיפות הדת והמשרתים בקודש: רבנים, שוחטים, וכד'. פופולריותו של ר' פנחס בעיר הפכה לו לרועץ. | גם בשנות מצוקה כלכלית הפריש ממשכורתו הדלה מעשר לצדקה. שמו של ר' פנחס היה מפורסם בעיר לא בין חסידי חב"ד בלבד ולא רק בגלל חסידותו, אלא גם בתור אדם בעל תבונה, עד כדי כך שגם אנשים שהתרחקו מיהדות, היו באים לשאול בעצתו בכל מיני ענינים אישיים כגון הבאת שלום בין איש לאשתו וכיוצא בזה. בשנות העשרים האחרונות וראשית שנת [[תר"צ]], הלכו וגברו רדיפות הדת והמשרתים בקודש: רבנים, שוחטים, וכד'. פופולריותו של ר' פנחס בעיר הפכה לו לרועץ. הקומוניסטים בעיר החלו להתחקות אחריו ולחקור עליו. הוא נאלץ משך זמן להסתתר פן יבולע לו. בסופו של דבר עזב את העיר פולטבה ועבר לגור ב[[עיירה]] סמוכה למוסקבה. מלאכתו הייתה עתה לא השחיטה, אלא מלאכת יד - פעם בכה ופעם בכה והעיקר שהייתה זאת עבודת בית שאיפשרה לשמור על קדושת השבת. גם בתנאים אלה שמר בקפידה על מנהגו בקביעת עתים לתורה וחסידות ולתפילה ב[[שבת]] וכדו'. | ||
גם ב[[מוסקבה]] נודע ר' פנחס לשם דבר בין חסידי חב"ד. בהתועדויות החסידיות שנערכו מזמן לזמן במקומות שונים, היה הוא ראש המדברים. הנ.ק.וו.ד. החלה להתענין בו. באחד הלילות הופיעו אנשי הבולשת לדירה בה התגורר ובקשו מבעלת הבית (גויה רוסית) להראות להם את "ספר הדיירים" (בכל בית ב[[רוסיה]] קיים ספר מיוחד עם רשימת הדיירים). הם לא מצאו ברשימה זו שם | גם ב[[מוסקבה]] נודע ר' פנחס לשם דבר בין חסידי חב"ד. בהתועדויות החסידיות שנערכו מזמן לזמן במקומות שונים, היה הוא ראש המדברים. הנ.ק.וו.ד. החלה להתענין בו. באחד הלילות הופיעו אנשי הבולשת לדירה בה התגורר ובקשו מבעלת הבית (גויה רוסית) להראות להם את "ספר הדיירים" (בכל בית ב[[רוסיה]] קיים ספר מיוחד עם רשימת הדיירים). הם לא מצאו ברשימה זו שם 'פינייע ראקשיקער', כפי שנמסר להם על ידי המלשין, אלא 'פנחס שרייבר' והם חשבו שהוטעו על ידו. כאשר עזבו אנשי הנ.ק.וו.ד. את המקום מיהר ר' פנחס לעזוב את הבית ושם את פעמיו לבית החסיד ר' [[שמואל לייב לוין]], שהיה גר בקצה [[עיירה]] סמוכה למוסקבה. עם בואו של ר' פנחס לבית ר' שמואל ליב, הבינו בני הבית שבלילה זה מבוצעים מאסרים של כל ראשי החסידים (כפי שבאמת היה) והם החלו לעקוב אהרי כל תנועה חשודה הבאה מבחוץ. ואמנם, הם קלטו קול פסיעות המתקרבות לעבר הבית ור' פנחס ורש"ל ברחו דרך החלון וניצלו שניהם. | ||
מפאת הרדיפות עזב את [[מוסקבה]] והסתתר כחצי שנה ב[[האדיטש]]. לבסוף חזר אל משפחתו והחליף דירתו לכפר אחר ליד מוסקבה. | |||
==עוני ומחסור== | ==עוני ומחסור== | ||
בקיץ שנת תש"א פלשה [[גרמניה]] ל[[ברית המועצות]]. כשהתקרבו הגרמנים לשערי מוסקבה, נדד עם משפחתו לעיר [[סמרקנד]] אשר באסיה המרכזית הרחוקה מחזית המלחמה, שם נמצאו אחדים ממכריו לשעבר, וביניהם יהודי בוכרי בשם רבי משה הכהן יחובוב זצ"ל - אחד מיחידי סגולה שבין יהודי בוכרה | בקיץ שנת תש"א פלשה [[גרמניה]] ל[[ברית המועצות]]. כשהתקרבו הגרמנים לשערי מוסקבה, נדד עם משפחתו לעיר [[סמרקנד]] אשר באסיה המרכזית הרחוקה מחזית המלחמה, שם נמצאו אחדים ממכריו לשעבר, וביניהם יהודי בוכרי בשם רבי משה הכהן יחובוב זצ"ל - אחד מיחידי סגולה שבין יהודי בוכרה | ||
הלה השיג עבורו חדר בן ד' אמות (בתנאים ששררו אז נחשב גם זה להישג גדול). כעבור חודשים מספר פשט רעב בעיר. אלה שהיה להם לחם לשובע נחשבו כמאושרים. גם בתנאים אלה של רעב, מצוקה וצפיפות, לא נשברה רוחו של ר' פנחס. דרכו בקודש לא השתנתה אף כמלוא הנימה. הוא נהג כמנהגו בשנים הטובות. | הלה השיג עבורו חדר בן ד' אמות (בתנאים ששררו אז נחשב גם זה להישג גדול). כעבור חודשים מספר פשט רעב בעיר. אלה שהיה להם [[לחם]] לשובע נחשבו כמאושרים. גם בתנאים אלה של רעב, מצוקה וצפיפות, לא נשברה רוחו של ר' פנחס. דרכו בקודש לא השתנתה אף כמלוא הנימה. הוא נהג כמנהגו בשנים הטובות. | ||
משהכירו אותו יהודי בוכרה שומרי התורה והמצוות, התרכזה סביבו קבוצה מהם שבקשה ממנו לשמש להם מורה ומדריך ביהדות, והוא נענה לבקשתם. למד אתם את ספר ה"[[תניא]]" וערך אתם התועדויות. הערצתם אליו | משהכירו אותו יהודי [[בוכרה]] שומרי התורה והמצוות, התרכזה סביבו קבוצה מהם שבקשה ממנו לשמש להם מורה ומדריך ביהדות, והוא נענה לבקשתם. למד אתם את ספר ה"[[תניא]]" וערך אתם התועדויות. הערצתם אליו הייתה ללא גבול, הם ראו בו את רבם המובהק. | ||
==פטירתו== | ==פטירתו== | ||
| שורה 42: | שורה 42: | ||
==משפחתו== | ==משפחתו== | ||
בנו היה ר' חיים שרייבר ששימש שנים רבות כמחנך ומנהל ה[[תלמוד תורה]] ב[[כפר חב"ד]], | בנו היה ר' חיים שרייבר ששימש שנים רבות כמחנך ומנהל ה[[תלמוד תורה]] ב[[כפר חב"ד]], | ||
כאשר פרש מעבודתו שימש כגזבר וגבאי [[בית הכנסת]] [[בית מנחם (כפר חב"ד)|בית מנחם]] שבכפר, נפטר ב[[י"ז סיוון]] [[תשס"ב]] מנוחתו כבוד | כאשר פרש מעבודתו שימש כגזבר וגבאי [[בית הכנסת]] [[בית מנחם (כפר חב"ד)|בית מנחם]] שבכפר, נפטר ב[[י"ז סיוון]] [[תשס"ב]] מנוחתו כבוד ב[[הר הזיתים]] בירושלים, נפטר ערירי ללא ילדים. | ||
חתנו, היה ר' [[אהרן אליהו גרשוני]]. | חתנו, היה ר' [[אהרן אליהו גרשוני]]. | ||
| שורה 48: | שורה 48: | ||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
*א. א. גרשוני, '''מורי וחמי, רבי פיניע ראקשיקער''', [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 445, ערב [[ראש השנה]] תנש"א | *א. א. גרשוני, '''מורי וחמי, רבי פיניע ראקשיקער''', [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 445, ערב [[ראש השנה]] תנש"א | ||
* יוסף אשכנזי, [[אוצר החסידים (ספר)|אוצר החסידים]] - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בברית המועצות ובפולין, בהוצאת [[חזק (בית הוצאה לאור)|חזק]], תשע"ה | |||
{{מיון רגיל:שרייבר, פנחס}} | {{מיון רגיל:שרייבר, פנחס}} | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:אישים בפולטובה]] | ||
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תש"ג]] | |||
גרסה אחרונה מ־17:10, 21 באוגוסט 2022
הרב ישראל פנחס שרייבר (מכונה פינייע ראקשיקער; תרנ"ב–תש"ג) היה שו"ב ומשפיע רוחני בישיבת תומכי תמימים בפולטבה. מבכירי תלמידי תומכי תמימים בליובאוויטש שבליובאוויטש, עובד ומשכיל.
צעירותו[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בשנת תרנ"ב, ליד העיירה ראקשיק - ליטא. בהיותו כבן 14 נסע ללמוד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. זמן קצר לאחר מכן, היגרה משפחתו לארצות הברית. אחיו הבכור, שהיה האחרון מבני המשפחה אשר היגר לארצות הברית, ביקש לקחת איתו גם את הנער פנחס. אחד הנימוקים לכך היה, מצב הנערים שאכלו לחם חסד על שולחן זרים ("אכלו ימים" כפי שקראו לזה) וביניהם היה צריך להיות גם פנחס הצעיר אם ישאר. משנודע הדבר לרבו בישיבה, הרב יחזקאל הימלשטיין - שהעריך מאד את הנער המצוין - השפיע על הנהלת הישיבה להקציב לו תמיכה כספית מדי חודש בחודשו בכדי שיוכל לפרנס עצמו, והוא נשאר בישיבה.
למד בישיבה בשנים תרס"ו-תרע"ד.
פנחס מראקשיק מיזג בתוכו 'עבודה' ו'השכלה' גם יחד והייתה לו הבנה יסודית ועמוקה הן בלמוד הנגלה והן בתורת החסידות. בשנים ההן יזם אדמו"ר הרש"ב הקמת ישיבה חב"דית בארץ ישראל בשם "תורת אמת". למטרה זו שלח הרבי קבוצת צעירים נבחרים מישיבת ליובאוויטש לארץ ישראל, כדי שישמשו גרעין לישיבה המוקמת שם. תחילה נכלל גם פנחס ברשימת הנוסעים. אולם הוא עשה מאמץ שיוציאו אותו מהרשימה, כדי שיוכל להישאר בקרבת הרבי.
נישואיו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תרע"ד נשא לאשה את בתו של הרב דוד שימנוביץ השו"ב מעיר פולטובה, שנפטר זמן קצר לאחר נישואי בתו. לפי הוראת הרבי, למד ר' פנחס את אמנות השחיטה ובדיקה ומילא את מקום חמיו בעיר. יצוין, שדבר זה לא היה לפי רוחו ונטיותיו, כי הוא רצה להשאר על התורה ועל העבודה ולמצוא גם את מחייתו מזה. אולם, הוראת הרבי הייתה לו לחוק, והוא מילא אחריה. ודוקא כאן באה לידי ביטוי חסידותו המובהקת. על אף היותו טרוד במלאכתו, קבע עתים ללמוד גפ"ת ותורת חב"ד מדי יום ביומו. והאדיר בזה שעות רבות בלילות חמישי. בשבת נמשכה תפילתו רובו של היום, בימי החורף הקצרים הספיק בקושי לקדש על היין לפני שקיעת החמה.
כאשר נפתח סניף של תומכי תמימים בפולטבה, בראשית שנת תר"פ. לפי הוראת אדמו"ר הריי"צ, החל ר' פנחס לשמש בתור משפיע רוחני בישיבה.
עקב הרדיפות, נאלצה קבוצת חסידי חב"ד שבעיר פולטבה להקים "מנין" לתפילה בבית פרטי. מקומו של ה"מנין" היה ביתו של ר' פנחס. יחד עם התפילה, נקבעו על ידו גם שיעורים ללימוד חסידות. בעיר נותרו עדיין צעירים נאמנים לדת ישראל. הם התלכדו יחד במסגרת ארגונית בשם "תפארת בחורים". מדריכם הרוחני היה ר' פנחס, בלמדו אתם בקביעות תורת החסידות וערך אתם התועדויות חסידיות בביתו. בזכותו ובהשפעתו נשארו אלה שומרי משמרת הקודש כל חייהם.
ביתו של ר' פנחס שימש לא רק מקום לתורה ותפילה בלבד, אלא גם להכנסת אורחים. ביתו היה פתוח לרווחה לכל יהודי נודד שנקלע לעירו - אם כשליח לדבר מצוה, או כבורח גולה מרדיפות הקומוניסטים.
הרדיפות[עריכה | עריכת קוד מקור]
גם בשנות מצוקה כלכלית הפריש ממשכורתו הדלה מעשר לצדקה. שמו של ר' פנחס היה מפורסם בעיר לא בין חסידי חב"ד בלבד ולא רק בגלל חסידותו, אלא גם בתור אדם בעל תבונה, עד כדי כך שגם אנשים שהתרחקו מיהדות, היו באים לשאול בעצתו בכל מיני ענינים אישיים כגון הבאת שלום בין איש לאשתו וכיוצא בזה. בשנות העשרים האחרונות וראשית שנת תר"צ, הלכו וגברו רדיפות הדת והמשרתים בקודש: רבנים, שוחטים, וכד'. פופולריותו של ר' פנחס בעיר הפכה לו לרועץ. הקומוניסטים בעיר החלו להתחקות אחריו ולחקור עליו. הוא נאלץ משך זמן להסתתר פן יבולע לו. בסופו של דבר עזב את העיר פולטבה ועבר לגור בעיירה סמוכה למוסקבה. מלאכתו הייתה עתה לא השחיטה, אלא מלאכת יד - פעם בכה ופעם בכה והעיקר שהייתה זאת עבודת בית שאיפשרה לשמור על קדושת השבת. גם בתנאים אלה שמר בקפידה על מנהגו בקביעת עתים לתורה וחסידות ולתפילה בשבת וכדו'.
גם במוסקבה נודע ר' פנחס לשם דבר בין חסידי חב"ד. בהתועדויות החסידיות שנערכו מזמן לזמן במקומות שונים, היה הוא ראש המדברים. הנ.ק.וו.ד. החלה להתענין בו. באחד הלילות הופיעו אנשי הבולשת לדירה בה התגורר ובקשו מבעלת הבית (גויה רוסית) להראות להם את "ספר הדיירים" (בכל בית ברוסיה קיים ספר מיוחד עם רשימת הדיירים). הם לא מצאו ברשימה זו שם 'פינייע ראקשיקער', כפי שנמסר להם על ידי המלשין, אלא 'פנחס שרייבר' והם חשבו שהוטעו על ידו. כאשר עזבו אנשי הנ.ק.וו.ד. את המקום מיהר ר' פנחס לעזוב את הבית ושם את פעמיו לבית החסיד ר' שמואל לייב לוין, שהיה גר בקצה עיירה סמוכה למוסקבה. עם בואו של ר' פנחס לבית ר' שמואל ליב, הבינו בני הבית שבלילה זה מבוצעים מאסרים של כל ראשי החסידים (כפי שבאמת היה) והם החלו לעקוב אהרי כל תנועה חשודה הבאה מבחוץ. ואמנם, הם קלטו קול פסיעות המתקרבות לעבר הבית ור' פנחס ורש"ל ברחו דרך החלון וניצלו שניהם.
מפאת הרדיפות עזב את מוסקבה והסתתר כחצי שנה בהאדיטש. לבסוף חזר אל משפחתו והחליף דירתו לכפר אחר ליד מוסקבה.
עוני ומחסור[עריכה | עריכת קוד מקור]
בקיץ שנת תש"א פלשה גרמניה לברית המועצות. כשהתקרבו הגרמנים לשערי מוסקבה, נדד עם משפחתו לעיר סמרקנד אשר באסיה המרכזית הרחוקה מחזית המלחמה, שם נמצאו אחדים ממכריו לשעבר, וביניהם יהודי בוכרי בשם רבי משה הכהן יחובוב זצ"ל - אחד מיחידי סגולה שבין יהודי בוכרה הלה השיג עבורו חדר בן ד' אמות (בתנאים ששררו אז נחשב גם זה להישג גדול). כעבור חודשים מספר פשט רעב בעיר. אלה שהיה להם לחם לשובע נחשבו כמאושרים. גם בתנאים אלה של רעב, מצוקה וצפיפות, לא נשברה רוחו של ר' פנחס. דרכו בקודש לא השתנתה אף כמלוא הנימה. הוא נהג כמנהגו בשנים הטובות.
משהכירו אותו יהודי בוכרה שומרי התורה והמצוות, התרכזה סביבו קבוצה מהם שבקשה ממנו לשמש להם מורה ומדריך ביהדות, והוא נענה לבקשתם. למד אתם את ספר ה"תניא" וערך אתם התועדויות. הערצתם אליו הייתה ללא גבול, הם ראו בו את רבם המובהק.
פטירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
כעבור שנה של חיים בתנאים של סבל, מצוקה ורעב, נשבר גופו של ר' פנחס. הוא חלה 3 פעמים במשך פחות משנה, ונאסף לבית עולמו בשנת תש"ג, כשהוא רק בן חמישים שנה.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בנו היה ר' חיים שרייבר ששימש שנים רבות כמחנך ומנהל התלמוד תורה בכפר חב"ד, כאשר פרש מעבודתו שימש כגזבר וגבאי בית הכנסת בית מנחם שבכפר, נפטר בי"ז סיוון תשס"ב מנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים, נפטר ערירי ללא ילדים.
חתנו, היה ר' אהרן אליהו גרשוני.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- א. א. גרשוני, מורי וחמי, רבי פיניע ראקשיקער, שבועון כפר חב"ד גליון 445, ערב ראש השנה תנש"א
- יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בברית המועצות ובפולין, בהוצאת חזק, תשע"ה