הגבלה עצמית: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "הקב"ה " ב־"הקב"ה ") |
מ (החלפת טקסט – "קטגוריה:חסידות" ב־"קטגוריה:תורת החסידות") |
||
| (9 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''הגבלה עצמית''' | '''הגבלה עצמית''' פ[[ירושה]] הוא שהאדם אף על פי שהוא בלתי מוגבל, הוא מחליט להיות מוגבל דוקא באופן זה ולא אחר. | ||
==בקיום מצוות== | ==בקיום מצוות== | ||
באור האלקי אין שום הגבלה. אולם [[הקב"ה]] הגביל את עצמו כביכול, שדוקא בצורה מסויימת נוכל לתפוס בו ולא בצורה אחרת, והיינו, שהמשכת האור תלויה בעשיה שלנו, והעשיה שלנו נקבעה על ידי [[הקב"ה]] באיזה אופן הדבר יעשה. | באור האלקי אין שום הגבלה. אולם [[הקב"ה]] הגביל את עצמו כביכול, שדוקא בצורה מסויימת נוכל לתפוס בו ולא בצורה אחרת, והיינו, שהמשכת האור תלויה בעשיה שלנו, והעשיה שלנו נקבעה על ידי [[הקב"ה]] באיזה אופן הדבר יעשה. | ||
ב[[מאמר]] של [[אדמו"ר הרש"ב]]{{הערה|המתחיל "אלה תולדות נח"}}משנת [[תרס"ו]] מתעכב לבאר מהי מהותה של המדידה וההגבלה שהגביל [[הקב"ה]] את עצמו במצוות שציוונו לקיים. | ב[[מאמר]] של [[אדמו"ר הרש"ב]]{{הערה|המתחיל "אלה תולדות נח"}}משנת [[תרס"ו]] מתעכב לבאר מהי מהותה של המדידה וההגבלה שהגביל [[הקב"ה]] את עצמו במצוות שציוונו לקיים. [[אדמו"ר הרש"ב]] שולל תחילה היבטים מסויימים ולאחר מכן מסביר מהי ההגדרה הנכונה, וכך הוא כותב{{הערה|בע' נד שם}}: | ||
{{ציטוט|תוכן=אנחנו מוכרחים בעשיית המצוה באופן כך וכך דוקא, והיינו, רק מפני שכך עלה ברצונו יתברך. וממילא אנו מוכרחים לעשות כך דוקא ולא באופן אחר ח"ו. | {{ציטוט|תוכן=אנחנו מוכרחים בעשיית המצוה באופן כך וכך דוקא, והיינו, רק מפני שכך עלה ברצונו יתברך. וממילא אנו מוכרחים לעשות כך דוקא ולא באופן אחר ח"ו. | ||
:ואם היה הרצון לחטוב עצים, היינו מוכרחים לחטוב עצים וכהאי גוונא. אבל אל המדידה בהרצון דמצות - מה שמדוד שיהיה כך וכך דוקא, אין שום טעם וסיבה כלל, | :ואם היה הרצון לחטוב עצים, היינו מוכרחים לחטוב עצים וכהאי גוונא. אבל אל המדידה בהרצון דמצות - מה שמדוד שיהיה כך וכך דוקא, אין שום טעם וסיבה כלל, | ||
::וממילא אין כאן שום מדידה והגבלה בעצם האור, רק המדידה הוא דהמשכת האור | ::וממילא אין כאן שום מדידה והגבלה בעצם האור, רק המדידה הוא דהמשכת האור יהיה על ידי עשיות אלו דוקא. אבל מה שנמשך בזה הוא בחינת אור העצמי כמו שהוא בלי מדה וגבול.|מרכאות=כן}} | ||
לאחר מכן מדגים את ההשלכה מכך ב[[מצות תפילין]]: | לאחר מכן מדגים את ההשלכה מכך ב[[מצות תפילין]]: | ||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מה | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מה שעל ידי ה[[תפילין]] נמשכים ד' מוחין, אין זה בחינת המוחין דסדר השתלשלות, אלא שנמשכים מוחין חדשים ממש. והיינו, דבהמוחין דחב"ד מאיר בחינת פנימיות ועצמות [[אור אין סוף]] ממש.}} | ||
ובמילים פשוטות: [[הקב"ה]] בעצמו נמצא במעשה המצוות שלנו. ודווקא על ידי ההקפדה על פרטי קיום המצוה (תפילין עם רצועות שחורות ולא לבנות וכדומה) אנו מתקשרים אליו. ולאידך, אי-הקפדה על אופן קיום המצוה (הנחת תפילין עם רצועות לבנות; הנחתן על המצח; הוספת פרשיה נוספת בתפילין) - לא תפעל כלום. כלומר: זה לא יחשב כאילו קיימנו חצי מצוה, וממילא התקשרות חלקית להקב"ה, אלא אין במעשה זה ולא כלום (ואדרבה, באופנים מסויימים אף עבירה ואכ"מ). | ובמילים פשוטות: [[הקב"ה]] בעצמו נמצא במעשה המצוות שלנו. ודווקא על ידי ההקפדה על פרטי קיום המצוה (תפילין עם רצועות שחורות ולא לבנות וכדומה) אנו מתקשרים אליו. ולאידך, אי-הקפדה על אופן קיום המצוה (הנחת [[תפילין]] עם רצועות לבנות; הנחתן על המצח; הוספת פרשיה נוספת בתפילין) - לא תפעל כלום. כלומר: זה לא יחשב כאילו קיימנו חצי מצוה, וממילא התקשרות חלקית להקב"ה, אלא אין במעשה זה ולא כלום (ואדרבה, באופנים מסויימים אף עבירה ואכ"מ). | ||
==שמירת הסדרים== | ==שמירת הסדרים== | ||
עם הקמת [[תומכי תמימים]] אמר | {{ערך מורחב|ערך=[[שמירת הסדרים]]}} | ||
עם הקמת [[תומכי תמימים]] אמר אדמו"ר [[הרש"ב]], כי שמירת הסדרים היא הגבלה עצמית, והיינו, כי רק כך נמשכות הברכות לתמידי הישיבה; ובאופנים אחרים, אף שהם ענינים חסידיים, מכל מקום, צריך דוקא באופן הזה שצווה הרבי. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:עבודת ה']] | [[קטגוריה:עבודת ה']] | ||
[[קטגוריה:נפש]] | [[קטגוריה:נפש]] | ||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | |||
גרסה אחרונה מ־05:19, 21 באוקטובר 2020
הגבלה עצמית פירושה הוא שהאדם אף על פי שהוא בלתי מוגבל, הוא מחליט להיות מוגבל דוקא באופן זה ולא אחר.
בקיום מצוות[עריכה | עריכת קוד מקור]
באור האלקי אין שום הגבלה. אולם הקב"ה הגביל את עצמו כביכול, שדוקא בצורה מסויימת נוכל לתפוס בו ולא בצורה אחרת, והיינו, שהמשכת האור תלויה בעשיה שלנו, והעשיה שלנו נקבעה על ידי הקב"ה באיזה אופן הדבר יעשה.
במאמר של אדמו"ר הרש"ב[1]משנת תרס"ו מתעכב לבאר מהי מהותה של המדידה וההגבלה שהגביל הקב"ה את עצמו במצוות שציוונו לקיים. אדמו"ר הרש"ב שולל תחילה היבטים מסויימים ולאחר מכן מסביר מהי ההגדרה הנכונה, וכך הוא כותב[2]:
אנחנו מוכרחים בעשיית המצוה באופן כך וכך דוקא, והיינו, רק מפני שכך עלה ברצונו יתברך. וממילא אנו מוכרחים לעשות כך דוקא ולא באופן אחר ח"ו.
- ואם היה הרצון לחטוב עצים, היינו מוכרחים לחטוב עצים וכהאי גוונא. אבל אל המדידה בהרצון דמצות - מה שמדוד שיהיה כך וכך דוקא, אין שום טעם וסיבה כלל,
- וממילא אין כאן שום מדידה והגבלה בעצם האור, רק המדידה הוא דהמשכת האור יהיה על ידי עשיות אלו דוקא. אבל מה שנמשך בזה הוא בחינת אור העצמי כמו שהוא בלי מדה וגבול.
לאחר מכן מדגים את ההשלכה מכך במצות תפילין:
מה שעל ידי התפילין נמשכים ד' מוחין, אין זה בחינת המוחין דסדר השתלשלות, אלא שנמשכים מוחין חדשים ממש. והיינו, דבהמוחין דחב"ד מאיר בחינת פנימיות ועצמות אור אין סוף ממש.
ובמילים פשוטות: הקב"ה בעצמו נמצא במעשה המצוות שלנו. ודווקא על ידי ההקפדה על פרטי קיום המצוה (תפילין עם רצועות שחורות ולא לבנות וכדומה) אנו מתקשרים אליו. ולאידך, אי-הקפדה על אופן קיום המצוה (הנחת תפילין עם רצועות לבנות; הנחתן על המצח; הוספת פרשיה נוספת בתפילין) - לא תפעל כלום. כלומר: זה לא יחשב כאילו קיימנו חצי מצוה, וממילא התקשרות חלקית להקב"ה, אלא אין במעשה זה ולא כלום (ואדרבה, באופנים מסויימים אף עבירה ואכ"מ).
שמירת הסדרים[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – שמירת הסדרים |
עם הקמת תומכי תמימים אמר אדמו"ר הרש"ב, כי שמירת הסדרים היא הגבלה עצמית, והיינו, כי רק כך נמשכות הברכות לתמידי הישיבה; ובאופנים אחרים, אף שהם ענינים חסידיים, מכל מקום, צריך דוקא באופן הזה שצווה הרבי.