|
|
| (154 גרסאות ביניים של 28 משתמשים אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| מלוקט מדברי רז"ל ורבותינו נשיאנו, צמוד ללשון הרב.
| | [[קובץ:5d46fc0086c97e39babe49f8233cb8fa.jpg|שמאל|ממוזער|250px"|כינוס אחדות ב[[מרכז חב"ד העולמי 770]]]] |
| ==מהותה, עניינה==
| | '''אחדות ישראל''', הוא מושג הבא לבטא את אחדות [[נשמות ישראל]] מצד שרשם העליון. מושג זה הוא שורש המושג המקביל - [[אהבת ישראל]]. ב[[תורת החסידות]] מוסבר במקומות רבים על האחדות המיוחדת שקיימת בכל ישראל, כגוף אחד ממש, מצד שורשם - שכולם קשורים בקדוש ברוך הוא, וכל יהודי הוא כמו איבר בגוף, ובלעדיו - ה[[גוף]] אינו שלם. |
| המצוה היא [[אהבת ישראל]] ("ואהבת לרעך כמוך"), שבזה יש עדיין שני אישים נפרדים, אוהב ואהוב (אלא שהאהבה היא "כמוך"); הסיבה שאפשר להיות אהבה "לרעך כמוך" היא מצד הענין ד"אחדות ישראל", שפירושה, שכל ישראל הם מציאות אחת, כאיש אחד ממש.
| |
|
| |
| בירושלמי (נדרים פ"ט ה"ד) מבואר ש"כל ישראל גוף אחד הן" (ל' הקה"ע שם), כמובא שם משל לזה מב' ידים של גוף אחד, דאע"פ שאהבת אחים אינה כאהבה לאיש זר, אלא היא אהבה עצמית, בלשון הכתוב "עצמי ובשרי אתה" — מ"מ הרי הם אישים נפרדים ומחולקים; משא"כ זה שכל ישראל גוף אחד הן, מפני שכל ישראל הם "קומה אחת שלימה" (לקו"ת ר"פ נצבים) , אין בהם (גם כפי שהם במקומם) גם ההתחלקות של אחים, אלא הם מציאות אחת, "גוף אחד".
| |
|
| |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/31/4/1 ליקוטי שיחות חלק לא, שיחה א' לפ' בשלח])
| |
| | |
| כתיב לא תקום ולא תטור את בני עמך. היך עבידא הוה מקטע קופד ומחת סכינא לידוי תחזור ותמחי לידיה?
| |
| (ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד)
| |
| | |
| ==מצד שורש נפשם בה' אחד==
| |
| והנה ע"י קיום הדברים הנ"ל להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה הרי זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן. כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקים חיים. בשגם שכולן מתאימות ואב א' לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקי'. ולכן העושים גופם עיקר ונפשם טפלה אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה.
| |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/31/4/1 ספר תניא קדישא פרק לב])
| |
| | |
| | |
| ==כל ישראל - קומה אחת שלימה, מבלי אשר ימצא ראש וסוף==
| |
| אתם נצבים היום כלכם וגו'. הנה פרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה ומרומז במלת היום דקאי על ר"ה כי זה היום תחלת מ מעשיך זכרון ליום ראשון. שכל ניצוצי נשמות נצבים ומתעלים במקורם הראשון ביום זה עד לפני הוי' ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך פרט הכתוב עשר מדרגות שכמו שיש עשר מדרגות בנפש האדם דהיינו ג' שכלים וז' מדות כך הנה כל ישראל הם קומה אחת שלימה וכללות נשמתותיהן נקרא כנסת ישראל שנחלקת לעשר מדרגות ובראש השנה מתעלים כל המדרגות אפילו מחוטב עציך עד שואב מימיך שהם בחינות ומדרגות התחתונות [ועיין מענין אתם נצבים ברבות בא פט"ו וז"ל במלאכים נאמר שרפים עומדים ממעל לו ובנשמות נאמר אתם נצבים היום ועמ"ש מענין שרפים עומדים ממעל לו בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בני ישראל ועד"ז יובן ענין אתם נצבים היום לפני ה'. ועיין עוד מענין אתם נצבים ברבות באיכה ס"פ אני הגבר וס"פ דוב אורב ובקהלת בפסוק אני קהלת ובזהר פ' יתרו דף פ"ב ע"א] להיות כולם מתעלים למעלה במקור חוצבם. וזהו ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל (ע' בזהר שמות די"ו ע"ב) פי' שכולם מתאספים יחד להיות לאחדים כאחד. כי זהו כלל גדול דכל דאתי מסטרא דקדושה הוא בבחי' נעוץ סופן בתחלתן שאין לו בחינת ראש וסוף והוא בחי' עגולים שנמשך מבחי' סובב כל עלמין (ועמ"ש מזה בביאור ע"פ ויהי קול מעל לרקיע) ולכן אמרו רז"ל הוי שפל רוח בפני כל אדם לפי שיש בכל אחד ואחד בחי' ומדרגות מה שאין בחבירו וכולם צריכין זה לזה. ונמצא שיש יתרון ומעלה בכח אחד ואחד שגבוה מחבירו וחבירו צריך לו וכמשל האדם שהוא בעל קומה בראש ורגלים שאף שרגלים הם סוף המדרגה ולמטה והראש הוא העליון ומעולה ממנו מ"מ הרי בבחינה אחת יש יתרון ומעלה להרגלים שצריך להלך בהם וגם הם מעמידי הגוף והראש וגם כשאירע כובד בראש מקיזין דם ברגלים ונרפא ומקבל חיותו ממנו ונמצא שאין שלימות להראש בלתי הרגלים כך הנה כל ישראל קומה אחת שלימה. ונמצא אפילו מי שמחשב בדעתו שהוא בחי' ראש לגבי חבירו הרי אין לו שלימות בלי חבירו וימצא חסרון בנפשו מה שחבירו משלימו ועי"ז יהיה בטל ושפל רוח לגבי חבירו מבלי ימצא האדם ראש וסוף וע"י ביטול זה יתאחדו להשראת יחודו ית' שמסטרא דקדושה בלי ראש וסוף משא"כ מי שמחשב בדעתו נפרד במעלתו לגבי חבירו ועושה ראש וסוף נפרדים הרי הוא נופל בעלמא דפרודא שמסט"א והנה בראש השנה הוא בחי' התשובה שכללות נשמות ישראל תשובנה למקורם ושרשם. וזהו בהתאסף ראשי עםת ראש הוא בחי' המחשבה וראשי עם הם בחינות המחשבות של כללות ישראל שהם מתאספים מעלמא דפרודא שנפלו מחשבותם להיות זה פונה לכאן וכו' ונעשים רשות היחיד ליחודו ית' (ועד"ז הוא פי' שמע ישראל שמע לשון אסיפה מלשון וישמע שאול וכמ"ש במ"א וע' בפע"ח שער ר"ה פ"ג).
| |
| | |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/lkutey/32 ליקוטי תורה פרשת נצבים בתחילתו])
| |
| | |
| ==כמה אופנים באחדות ישראל==
| |
| | |
| כשם שה"אחדות" שבאברי הגוף יש בה כמה אופנים כ"ה גם באחדות דישראל:
| |
| א) שלימות הגוף תלוי' בזה שישנם בו כל האברים, כי כשחסר אחד מהם, אף אם הוא האבר הפחות ותחתון ביותר, כל הגוף אינו גוף שלם.
| |
|
| |
| ב) למעלה מזה הוא — שכל אברי הגוף משלימים זא"ז, כי כולם צריכים זל"ז, וכמו שעל ידי הקזת הדם ברגל יתרפא הראש, וכן הרגל מעמיד את הראש ומוליך אותו, אשר מצד ענין זה נק' הרגל ראש והראש רגל (כי בענין זה מקבל הראש מן הרגל), וכל אבר הוא "ראש" מצד מעלתו הפרטית שהוא משפיע בשאר כל האברים, ועד באופן ש"לא ימצא בהם ראש וסוף"43.
| |
|
| |
| אבל בשני אופנים אלו עדיין ישנה התחלקות בין האברים, דלא מיבעי באופן הא', ששלימות הגוף תלוי' בזה שישנם רמ"ח אברים, שזהו דוקא כשישנם רמ"ח אברים מחולקים, היינו שיש בו כל הרמ"ח מעלות פרטיות של כל הרמ"ח אברים, שעל ידי כולם יחד נוצרת "קומה אחת שלימה"; אלא גם לפי האופן הב', שלא ניכרת כ"כ מעלתו של אבר אחד על זולתו, שהרי כולם הם "ראש" — מ"מ, מעלתו של כל אבר היא רק בענינו הפרטי, במה שהוא מחולק מחבירו.
| |
|
| |
| אבל אמיתית האחדות שבקומת הגוף היא, כאשר כל אבר מרגיש שעיקר מציאותו וענינו אינו תכונותיו הפרטיות אלא בזה שהוא חלק מגוף האדם בכללותו, שענין זה הוא בכל האברים בשווה, שכולם הם חלק מקומה זו בשווה, ומצד זה הרי הם בהתאחדות גמורה44.
| |
|
| |
| וכן הוא גם בהתאחדות דישראל, שכל ישראל ערבין ומעורבים זב"ז, להיותם קומה אחת שלימה, שישנם בזה שלשת אופנים אלו:
| |
|
| |
| א) השלימות דכלל ישראל היא כאשר ישנם כל הסוגים מ"ראשיכם שבטיכם גו'" עד "שואב מימיך"45.
| |
| ב) למעלה מזה — שכל סוג מבנ"י משפיע ממעלתו לשאר כל ישראל, באופן שכל ישראל צריכים זל"ז ומשלימים זה את זה, עד שלא ימצא בהם ראש וסוף.
| |
| ג) האחדות הכי עליונה, זה שכל ישראל הם חלק מכלל ישראל, שזהו מצד נקודת היהדות שבכל אחד ואחד מישראל, שזהו בשווה ממש אצל כולם, וזהו אמיתית הענין דכל ישראל ערבין ומעורבין זב"ז46, שאין בזה התחלקות כלל (דראש ורגל), וכולם הם כמו נקודה אחת ממש47.
| |
| | |
| הערות:
| |
| 43) ראה לקו"ת ר"פ נצבים. וראה לקו"ש ח"ד (ע' 1141 ואילך) בביאור ב' האופנים שבלקו"ת (שם) "לאחדים" "כאחד", שלנגד זה אומר בלקו"ת "כולן צריכים זל"ז", "כל ישראל קומה אחת שלימה". וראה הערה הבאה.
| |
| 44) ע"פ המבואר בהערה הקודמת י"ל, שגם בלקו"ת בהעלותך (שבהערה 31) בביאור ענין מקשה דהמנורה — נכללו כמה דרגות: א) נעשה מה שלמטה למעלה ונתערב הכל עליון בתחתון ותחתון בעליון, ב) קומה אחת, ג) עד ירכה עד פרחה כולם מקשה א'.
| |
| 45) נצבים כט, טי.
| |
| 46) וי"ל שע"פ אופן הג' הנ"ל בהתאחדות ישראל שייך ערבות גם כלפי מומר, כמובן מסנהדרין מג, סע"ב ואילך. וראה בארוכה שו"ת עין יצחק אה"ע ס"א. ואכ"מ.
| |
| 47) ראה גם צפע"נ לסנהדרין שם "הגדר דערבות משום שכל ישראל הוה כמו מין יחיד מין פרטי נקודה".
| |
| | |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/30/12/1/219 ליקוטי שיחות חלק ל, שיחה א' לפ' ויגש])
| |
| | |
| | |
| ופשוט הוא, שהאחדות מצד זה ש"אב אחד לכולנה" היא למעלה יותר מהאחדות ד"כל ישראל גוף אחד". שהרי אפילו דרגת האחדות דגוף אחד ממש (לא רק אחים), אינה אחדות מוחלטת, כי גם בגוף אחד ישנה ההתחלקות דאברי הגוף, עד לחילוק מן הקצה אל הקצה — ראש ורגל; משא"כ כפי שנפשות ישראל כלולות בשרשן ב"אב אחד" ה"ה למעלה מהתחלקות34; ועאכו"כ מצד אמיתית שורש הנשמה ב"ה' אחד"35 (דנשמת כל איש ישראל היא "חלק אלקה ממעל ממש"36), הרי כשם ש"ה' אחד" הוא פשוט בתכלית הפשיטות37, למעלה מכל התחלקות, כן הוא בנוגע לנשמות ישראל (שהם "חלק אלקה ממעל ממש"), שענין האחדות "מצד שורש נפשם בה' אחד" הוא באופן של נקודה אחת שלמעלה מגדר התחלקות לגמרי.
| |
| | |
| הערות:
| |
| 34) ראה [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/tanya/1/2 תניא פ"ב] שהוא כמו בן הנמשך ממוח האב. ע"ש.
| |
| 35) ולא רק "אב אחד" — בחי' חכמה, שהוא מקור להתחלקות. וי"ל שנרמז בל' התניא שם "שכולן מתאימות" — ראה סה"מ תרס"ט (ע' עג) "שמתאימות המה דהיינו בעצם מהותם", העצם שלמעלה מגילויים. ע"ש. וראה מכ' כ"ק מו"ח אדמו"ר (קובץ מכתבים לתהלים בתחלתו. אגרות קודש שלו כרך ב' ע' תקכד): "הנפשות אוהבים זה את זה להיותם אחד ממש מצד העצם דאלקות שהוא העצמות ב"ה הכוללם וזה הבנת מאמר. . דהנפשות מתאימות".
| |
| 36) ל' התניא רפ"ב (ע"פ ל' הכתוב איוב (לא, ב), אלא שמוסיף תיבת "ממש"). וראה בארוכה שפע טל בהקדמה.
| |
| | |
| [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/31/4/1/73 (ליקוטי שיחות חלק לא, ע' 73-74)] | |
| | |
| ==כל ישראל ערבים זה בזה==
| |
| מבואר בספרים31 הפירוש ב"כל ישראל ערבין זב"ז" — ש"ערבין" הוא גם מלשון מעורבים, שכל ישראל מעורבים זה בזה, דכל ישראל ביחד נקראים אדם אחד והם קומה אחת, ולפיכך הם ערבים זה לזה כי כשנעשה פגם ברגל עד"מ כל הגוף מרגיש32
| |
| | |
| הערות:
| |
| 31) לקו"ת בהעלותך לג, ג. וראה גם שם שה"ש לה, ד.
| |
| 32) וראה בארוכה אוה"ת ריש פרשתנו (כרך ה' תתקפא, ב ואילך).
| |
| | |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/30/12/1/219 ליקוטי שיחות חלק ל, ויגש ע' 217])
| |
| | |
| ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה ושבעה נרותיה עליה כו'. הנה נרות נק' נשמות כמ"ש נר ה' נשמת אדם, ושבעה נרותיה הם נשמות השבעה רועים שהם המשפיעים אלקות לכללות נשמות ישראל... וכללות נש"י נק' בשם מנורה מנורת זהב כולה ע"ש כולך יפה רעיתי. והנה במ"א אמרו במדרש דקאי על לע"ל והוא ברבות אמור ס"פ ל"ב לפי שבעוה"ז יש בהן פסולת אבל לע"ל אמר זכריה כו' מנורת זהב כולה. וכ"ה בשה"ש רבה ע"פ כולך יפה רעיתי. ובמ"א אמרו (ברבות נשא פ' י"ג) לפי שירמיה אומר כסף נמאס קראו להם ויחזקאל קורא אותם סיגים בן אדם היו לי בית ישראל לסיג וגו' בא זכריה ואמר ראיתי והנה מנורת זהב כולה. של זהב היא כולה לקיים מ"ש כולך יפה רעיתי. מזה משמע דקאי ג"כ על זמן עכשיו דהא ודאי ירמיה ויחזקאל לא כיוונו כ"א על זמן דעכשיו ולא אלע"ל וא"כ ע"ז בא זכריה ואמר מנורת זהב כולה כו'... מה שנקראו כנ"י מנורה כי כמו שהמנורה היא מקשה א' תעשה המנורה שע"י המקשה שמקישים אותה נעשה מה שלמעלה למטה ומה שלמטה למעלה ונתערב הכל עליון בתחתון ותחתון בעליון, כך כל ישראל ערבים זה בזה כלומר מעורבים זה בזה כי אתם קרוים אדם, כמו האדם שיש לו ראש ורגל והראש מקבל חיות גם מהרגל שצריך לו. כך כל ישראל ביחד הם נק' אדם אחד קומה אחת. וכמ"ש מזה ע"פ והארץ הדום רגלי בד"ה השמים כסאי. ובד"ה אתם נצבים היום כולכם. וזהו ע ד ירכה עד פרחה מקשה היא ירכה אלו הם מדרגות התחתונות ופרחה הם בחי' עליונות (ע"ד יציץ ופרח ישראל. הרי הפרח זהו בחי' ישראל כי שרית עם אלקים ועיין ברבות ס"פ וישב ע"פ והיא כפורחת כו' גם ע"ד שע"י אהוי"ר פרחה לעילא כו' משא"כ בחי' ירכה ועכ"ז כתיב חמוקי ירכיך כמו חלאים, ועמ"ש סד"ה מה יפו פעמיך בנעלים לפי שיש מעלה ברגל ובירך מה שאינו בראש וכענין זבולן קודם ליששכר וזהו ענין מקשה א') כולם מקשה א', וכולם מקבלים משבעה הנרות העליונות הם ז' רועים הנ"ל כל חד וחד לפום מדרגתו ולפום שעורא דיליה.
| |
|
| |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/lkutey/17/33b ליקוטי תורה בהעלותך לג, ב-ג])
| |
| | |
| | |
|
| |
|
| == הכנה למתן תורה, למלאכת המשכן == | | ==מצד האלוקות== |
| כשם שההכנה למ"ת בפעם הראשונה היתה עי"ז ש"ויחן שם ישראל"5, "ויחן" לשון יחיד, "כאיש אחד בלב אחד"6, כדאיתא במדרש7 "אמר הקב"ה הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום ונעשו חני' אחת, הרי השעה שאתן להם את תורתי" — הרי מובן, שגם ההכנה ל"זמן מתן תורתנו" בכל שנה ושנה היא ע"י ההוספה באהבת ישראל ואחדות ישראל, "כאיש אחד בלב אחד".
| | האחדות בין יהודים היא מצד האלוקות, זאת אומרת - היות ש[[הקדוש ברוך הוא]] כולל את כל היהודים, אזי האחדות בין יהודים היא הגדולה ביותר שיכולה להיות, והם אחד ממש, למרות שכלפי חוץ כל יהודי נראה מציאות בפני עצמה וכביכול אינו מחובר ליהודי שני. |
|
| |
| ויש להוסיף בזה — ע"ד הרמז8 — שהענין ד"שבע שבתות תמימות תהיינה"9 מורה על השלימות ("תמימות") דכל ז' הסוגים שבנשמות ישראל, כידוע10 ש"כללות נש"י נקרא מנורה ויש בה ז' נרות שהם ז' מדרגות בעבודת ה'", ז' מדות, שכל א' כלולה מז' ("שבע שבתות"), כלומר, שמציאותו של כל א' מישראל נוגעת לשלימות המציאות דכללות עם ישראל (כשם שכל יום מימי הספירה נוגע לשלימות ספה"ע11), ובצירוף כולם יחד — אהבת ישראל ואחדות ישראל — אזי נעשה הענין ד"שבע שבתות תמימות תהיינה", שלימות מציאותם של כל וכלל ישראל — "תמימות", ובכל תוקף המציאות — "תהיינה", "בהווייתה תהא"12, אשר, זוהי ההכנה המתאימה לקבלת התורה.
| |
|
| |
| ובהערות שם:
| |
|
| |
|
| 5) יתרו יט, ב.
| | כתוצאה מכך, ה[[אהבה]] בין יהודים היא עצמית ולא ניתנת לשינויים, כי כל יהודי הוא ממש כמו יהודי שני מצד מעלתו ושורשו ומקורו. |
| 6) פרש"י עה"פ. וראה מכילתא שם.
| |
| 7) ויק"ר פ"ט, ט. דא"ז פ' השלום. וראה גם תנחומא באבער יתרו ט.
| |
| 8) להעיר אשר בקשת רבש"ע כו' שלאחרי כל ספירה היא בבירור וזיכוך המדות בפרטיות, מתחיל מחסד שבחסד. וראה לקמן בפנים. — ועיין פע"ח שער ספה"ע. סידור האריז"ל. ועוד.
| |
| 9) אמור כג, טו.
| |
| 10) לקו"ת ר"פ בהעלותך. ועוד.
| |
| 11) ראה שו"ע אדה"ז שם סתפ"ט סכ"ג. וראה לקו"ש ח"א ע' 270 ואילך. ועוד.
| |
| 12) סוכה מ, ב. קידושין נח, א. פרש"י עה"ת בהר כה, יב. ועוד.
| |
| | | |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/32/15/17 ליקוטי שיחות חלק לב ע' 261])
| | שלימותו של אדם מתבטאת דווקא כאשר כל איברי גופו שלימים, ובאם חסר איבר אחד - הרי שהוא בעל מום. כמו כן, שלימותו של האיבר הפרטי היא דווקא כאשר הוא מחובר לגוף השלם, ובאם יתנתק חלילה מן ה[[גוף]] - מאבד את חיותו. |
| | |
| ובעמדנו בחודש השלישי ביום הזה בו באו אבותינו מדבר סיני, בודאי יודעות פירוש חכמינו ז"ל על הכתוב "ויחן שם ישראל נגד ההר" (בלשון יחיד) – "כולם כאיש אחד בלב אחד", שזו היתה הקדמה לקבלת תורה אחת מה' אחד, ולהיות "גוי אחד בארץ" – להמשיך אחדות ה' בארץ הלזו הגשמית.
| |
| | |
| ולכאורה, כיצד אפשר להשיג אחדות כזו, אחרי שהבורא ברא בני אדם שאין דיעותיהם שוות, וגם הארץ הלזו שברא משונה היא בכל עניני' ופרטי' מן הקצה אל הקצה?
| |
| | |
| והביאור בזה מרומז בהפסוק ויתיצבו בתחתית ההר, פירוש שכל ששים רבוא מישראל, הם ונשותיהם ובניהם ובנותיהם העמידו עצמם בתוקף "בתחתית ההר" – בביטול גמור ובשמחה עצומה לקראת קבלת התורה והמצוות, באופן שכל ענינים האחרים היו כלא היו, ועל ידי כך נעשו כאחדים ממש לקבל תורה אחת מה' אחד ולהמשיך אחדות השם – על ידי התורה והמצוות – בארץ.
| |
| | |
| הערות:
| |
| | |
| ''בחודש . . סיני:'' יתרו יט, א.
| |
| | |
| ''פירוש חכמינו ז"ל על הכתוב:'' יתרו שם, ב. מכילתא ופרש"י עה"פ. ויק"ר פ"ט, ט. דא"ז פ' השלום. וראה גם תנחומא באָבער יתרו ט. וראה לקו"ש חכ"א ע' 100 ואילך.
| |
| | |
| ''כאיש אחד בלב אחד:'' פרש"י עה"פ שם.
| |
| | |
| ''גוי אחד בארץ:'' שמואל-ב ז, כג. ועוד.
| |
| | |
| ''להמשיך . . הגשמית:'' ראה תניא אגה"ק ס"ט (קיד, א). תו"א וישב כז, סע"ד. ובכ"מ
| |
| | |
| ''ולכאורה . . והביאור כו:''' [http://www.chabadlibrary.org/books/admur/ig/27/10150.htm ראה גם לעיל אגרת י'קנ].
| |
| | |
| ''שאין דיעותיהם שוות:'' ראה ברכות נח, רע"א. סנהדרין לח, א.
| |
| | |
| ''ויתיצבו בתחתית ההר:'' יתרו שם, יז.
| |
| | |
| ''כסיפור חכמינו ז"ל:'' מכילתא (הובא בפרש"י) עה"פ שם, ג. שמו"ר פכ"ח, ב. ועוד. וראה לקו"ד ח"ג תקעא, ב ואילך.
| |
| | |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/admur/ig/27/10157.htm אגרות קודש של הרבי חלק כז, אגרת י'קנז], נדפס גם בלקו"ש חי"א ע' 250)
| |
| | |
| | |
| | |
| כשם שבהקדמה למ"ת הוצרכה להיות אחדותם של ישראל כמו שכתוב "ויחן שם ישראל", "ויחן" לשון יחיד, "כאיש אחד בלב אחד", לא רק "כאיש אחד", בכ"ף הדמיון, אלא גם לב אחד ממש - הוצרכה להיות אחדותם של ישראל כהקדמה למלאכת המשכן, כמ"ש "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל"23, שכל ישראל נעשו מציאות אחת של קהל ("'''ויקהל'''"), ולא רק "ויקהל" סתם (שבקהל מודגש וניכר שנעשה מריבוי אנשים), אלא "ויקהל '''משה'''" - שמצד בחינת וניצוץ משה שישנו בכל אחד ואחד מישראל24 הרי זה "איש אחד" (משה) ממש.
| |
| | |
| הערות: 23) להעיר גם מזוהר פרשתנו (קצה, א) רבי אבא פתח הקהל את העם האנשים והנשים והטף, מה להלן כללא דכלהו ישראל, אוף הכא כללא דכלהו ישראל, ומאן אינון שתין רבוא. 24) ופועל פעולתו בעבודה בפועל - "ליראה את ה'" באופן שהיראה היא "מילתא זוטרתי", כמו אצל משה (ברכות לג, ב. ושם נסמן. וראה תניא ראש פרק מ"ב)
| |
| | |
| (ש"פ ויקהל, פ' שקלים ה' תשמ"ט. ספר השיחות ה'תשמ"ט ע' 294. עיין שם בארוכה)
| |
| | |
| | |
| וקבל היהודים לשון יחיד והוא על דדך דכתיב במתן תורה ויחן ישראל כולם כאיש א'. וגם עתה אנו אומרים ברכנו אבינו כולנו כאחד, בבחינת אחדות דוקא להיות גילוי האור שמאיר בתורה הוא בתכלית היחוד, ולכן הוצרכו להיות כולם כאחד...
| |
| | |
| תוכן. לקבל את התורה, וכן ברכנו אבינו הוא כאשר באחדות דוקא.
| |
| | |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/adhaam/orah/4/141b.htm קיצורי הספר שערי אורה, קמא,ב])
| |
| | |
| ע"י קיום התומ"צ ומס"נ דנש"י מתחברים ומתאחדים כל הריבוי העצום יחד ונעשים כנקודה אחת ממש שנק' אלומה כנ"ל (וכמו שהיה במ"ת מצד בחי' הביטול רצון במס"נ הוא שנכללו יחד כל הס"ר דיעות והיו לאיש אחד ממש דכתיב ויחן ישראל כו' וכן אנו אומרים ברכנו אבינו כולנו כאחד ממש כו' וכך יהי' לע"ל שיעשו כולם כאגודה אחת ממש כו')
| |
| | |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/b2/4/2/207c.htm תורת חיים > בראשית ח"ב > פרשת וישב. והנה אנחנו מאלמים אלומים. רז, ג])
| |
| | |
| ושמתי כדכד שמשותייך ואמרו להוי כדין וכדין כו' שהם ב' תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה כלים להשמש ומגן וזהו שמשותייך לשון רבים, וזהו עיקר הלימוד הנקרא לשמה להעלותה ובזה יתעלו כל הנשמות והניצוצות של כלל ישראל כי בהתאחדותם כב"י שפע וברכה להעולמות כו', ולזה יהי' כוונת כל ישראל בעסקם בתורה ולא להיות רק לעצמו בחי' בפ"ע כי אז חורב מכל כדכתי' חרב על הבדים הם ת"ח כו' בד בבד שכל אחד רשות חולקת לעצמה ואינו באפשרי לשרות עליו אור ה' רק כשהוא בהתחברות עם כלל ישראל כאיש אחד חברים אז קדושת הרגל מחברם להיות כולם חברים אבל בלא חיבור נק' ע"ה בודאי כשהוא בד בבד כו' כי באמת כולא קמי' כלא חשיב ותורתו ועבודתו בדעת ובשכלו כאין נחשבו כו' כי באמת העיקר הוא האמונה למעלה מן השכל הנק' עטרה צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטר' לו אמו ביום חתונתו זו מ"ת כי בקבלת התורה הי' יחוד תורה שבכתב ותורה שבע"פ אשת חיל עטרת בעלה אפי' על בעלה דוקא כו' בחי' סובב כעטרה המקפת את הראש, והנה להיות העיקר כי שניים מקרא וא' תרגום פירושא דקרא כו', ומי שעוסק בתורה בד בבד א"א למשרי עליו רזא דאחד כגוונא דילי' למהוי אחד באחד דוקא פי' בהתאחדות והתחברות כללות נשמות ישראל הנק' כנס"י אז נעשה מרכבה וכלי למהוי אחד באחד, וזהו ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך דוקא כי א"א להיות שורה אור הפנים כ"א היות כולנו כאחד, וזהו כולך יפה רעיתי, ומום אין בך כו' לבבתני אחותי כלה וזהו ישקני מנשיקות פיהו נשיקין כפולה תורה שבכתב ותורה שבע"פ ב' עליות, והנה התחברות כל אחד מישראל בכלל כללות ישראל א"א כ"א בזה האופן שידע מקומו שהוא במדריגה התחתונה עד מאד שאין מדרגה פחותה ממנו וחבירו הוא בודאי למעלה ממנו במדריגה ובזה יתאחדו כחדא ויתכללו כ"א עם הכלל כו', למהוי אב"א יחוד קודב"ה ושכינתי', קודב"ה נק' למעלה מן השכל שהוא מובדל מהשגת אדם ושכלו, ושכינתי' הוא השוכן בתוך ב"י כ"א לפי שכלו שהוא הדעת וההשגה בתורה כו'
| |
| | |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/zz/oht/otb1/2/3/103.htm אור התורה במדבר כרך א דרושים לחג השבועות קג])
| |
| | |
| ==נוגע לעבודה שבלב==
| |
| | |
| ועוד זאת אדרוש ממעלתכם שלא להשליך דברי אחריכם אשר ערכתי שיח להיות כל איש ישר והולך בתומו כאשר עשה האלקים את האדם ישר ולא לבקש חשבונות רבים מעלילות מצעדי גבר ומחשבות אדם ותחבולותיו. כי זו מלאכת שמים היא ולא מלאכת בשר ודם. ולהאמין באמונה שלימה במצות חז"ל והוי שפל רוח בפני כל אדם בכלל כי יציבא מלתא ותקין פתגמא שכל אחד מתוקן מחבירו. וכתיב כל איש ישראל כאיש אחד חברים. כמו שאיש אחד מחובר מאברים רבים ובהפרדם נוגע בלב כי ממנו תוצאות חיים. אם כן אנחנו היות כולנו כאיש אחד ממש תיכון העבודה בלב ומכלל הן כו'. ועל כן נאמר ולעבדו שכם אחד דוקא. ועל כן אהוביי ידידיי נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם כתיב ולא תעלה על לב לעולם ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן וכמו מחשבת עבודה זרה ממש. כי גדולה לשון הרע כנגד עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ואם בדבור כך כו' וכבר נודע לכל חכם לב יתרון הכשר המחשבה על הדבור הן לטוב והן למוטב. וה' הטוב המברך את עמו בשלום ישים עליכם שלום וחיים עד העולם כנפש אוהב נפשם מלב ונפש.
| |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/tanya/4/22 תניא, אגרת הקודש סוף סימן כב]).
| |
| | |
| | |
| == ברכנו אבינו כולנו כאחד ==
| |
| | |
| | |
| היות ויארך הזמן ביותר באם יישלח מכתב ברכה לכל אחד בנפרד, אביע תודתי וברכתי עתה ברבים, במעמד של כמה וכמה עשיריות מישראל14 לכל אחד ואחת '''ולכולם''' יחד - אשר בשעה שזהו באופן של "כולנו כאחד" אזי זה גופא כלי ל"ברכנו אבינו"15 - שלכל אחד ואחת תושפע ברכתו של הקדוש ברוך הוא ובתוספת מרובה על העיקר, בבני, חיי ומזוני רוויחי.
| |
| | |
| הערות:
| |
| | |
| 14) עיין אגרת הקודש סימן כ"ג - דמשמע שם שבכל מצוה, '''איזו שתהי'''' יש מעלה כשנעשית במכמד עשרה מישראל כיוון שאז שכינתא שריא עלייהו (אלא שבדבר שבקדושה - תנאי הוא). ואם כן הוא, הרי זה חידוש גדול. ולא שתמיטתי' להזכיר את זה במקום אחר וכו'.
| |
| | |
| 15) ובזה יובן מה שמבואר במאמר ד"ה אריב"ל תרכ"ט שהמעלה דברכת "ואני אברכם" (על "ואברכה מברכיך") הוא כי "תיבת אני היינו אור אין סוף עצמותו ומהותו", בחינת ברכת הקב"ה - דלכאורה, מהי שייכותו של ביאור זה למה שכתוב בגמרא (חולין מט, סוף ע"א) "דמוקי לי' לברכת כהנים במקום ברכה דישראל" (ובפרט שבמאמר זה עצמו מביא דברי הגמרא) - והביאור כי הכלי לברכתו של הקב"ה "'''ואני''' אברכם - הוא מה שהכהנים מתברכים יחד עם ישראל - "כולנו כאחד".
| |
| | |
| ==כוח האחדות, על ידי ביטול היש==
| |
| | |
| והנה התורה נק' תורת הוי"ה כי בתורה כתיב וכל נתיבותיה שלום וכמ"ש או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי וגו' שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שיהי' בחי' ההתכללות ויחוד הספירות וההיכלות ועי"ז יומשך גילוי אור א"ס ב"ה. והתכללות זו הוא ע"י הבטול. וזהו יסוד כל התורה להיות בטול היש לאין וכל השלשה דברים שעליהם העולם עומד היינו תורה ועבודה וגמ"ח כולם ענינם בטול היש לאין וע"י הבטול נעשה ההתכללות משא"כ בבחי' יש כו'. והנה דור הפלגה אמרו ונעשה לנו שם פן נפוץ כו' פי' שרצו ג"כ שיקבלו השפע מבחי' שם הוי"ה שהוא המשכה עליונה. וזהו ונעשה לנו שם פן נפוץ פי' שלא רצו שיומשך להם ההשפעה מבחי' שלמטה במדרגה שמשם יניקת החיצונים שיניקתם מאחוריים דשם אלקים ונק' לכך אלקים אחרים כו' כי זהו כל עיקר מעלת עולם התקון שהוא בחי' ההתכללות ולכן נאמר גבי יעקב שבעים נפש לשון יחיד משא"כ בעולם התהו מחמת שלא היה התכללות נמשך שבה"כ. ואמנם הם ידעו אשר לקבל מעולם התקון הוא ע"י בטול היש כנ"ל בענין התקון ע"י שם מ"ה והם לא רצו בזה וכמ"ש בלק"ת להרח"ו ז"ל שרצו לילך בשרירות לבם ושאעפ"כ יומשך להם השפעת טובה כו' ע"כ נתחכמו לעשות המגדל והעיר. והוא שנתייעצו שע"י האחדות שיהיה ביניהם להיות חבור עצבים ע"כ עי"ז ימשיכו להם טובה והשפעה גשמית עכ"פ אף אם לא יהיה להם הבטול ועבודת השי"ת. והיינו כי ידעו בכח שמוש השמות עליונים שבבחי' התכללות מאיר אור עליון ביותר וכמש"ל בענין עקודים בכלי א' שהוא בחי' ומדרגה גבוה מאד שהוא למעלה מעולם התהו ומעולם התקון. וע"כ אמרו ונעשה לנו שם שימשיכו ג"כ משם הוי"ה דהיינו ממקום הכולל לכל ההשתלשלות בשוה שהוא אור כללי כנ"ל ולא יצטרכו להיות נכנעים תח"י הקדושה דעולם התקון דאצי' שמשם א"א להם לקבל רק מבחי' חיצוניות כו'. והיינו ע"י האחדות וההתכללות שיהיה ביניהם ולכן עשו העיר ומגדל דהיינו שהיה סימן להם שלא יתפרדו איש מעל אחיו כי רועי צאן היו זה הולך אנה וזה אנה ע"כ עשו עיר ומגדל גבוה כדי שיתקבצו כולם שם ולא יפרדו איש מעל אחיו וכמ"ש הראב"ע. וגם ע"פ רוחניות ג"כ ענין העיר והמגדל היה לתועלת החבור והיחוד (ע' בזוהר פ' נח דף ע"ד ע"ה). וזהו מה שאמר הקב"ה הן עם אחד ושפה אחת לכולם כו' ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. פי' כי לפי שבאמת ע"י ההתכללות והחבור נמשך ממקום עליון ביותר וכמ"ש חבור עצבים וגו' וא"כ לא יבצר מהם כו' וא"כ הרי ח"ו ימשיכו המים היוצאים מבית ה' לבית הכסא כו' אשת הזמה כו' כיון שהם היו הולכים בשרירות לבם כו' ולא רצו לקבל הבטול והעול (וזהו כעין מ"ש פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם ואין זה ראוי כיון שכבר נפגם ע"י עץ הדעת א"כ ימשיך תוקף זה דעץ החיים בסטרא אוחרא ויגביר הרע וכמ"ש במ"א וכך הוא כאן). ועל כן הבה ונבלה שפתם כו' פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. וכנוס לצדיקים שיש בהם הבטול להש"י הנאה להם והנאה לעולם כי ע"י ההתכללות נמשך ממקום עליון כנ"ל ולכן השלום הוא הכלי המחזיק ברכה.
| |
|
| |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/toraor/2/11a תורה אור סוף פרשת נח])
| |
| ==עיקר העבודה בעקבתא דמשיחא==
| |
| עיקר העבודה כאשר נמצאים בזמן הגלות, בעקבתא דעקבתא דמשיחא, הוא לחזק ולפעול ביותר בהענין דכל ישראל ערבין זב"ז, מעורבין זב"ז, לחזק ולפעול באהבת ישראל ובאחדות ישראל,
| |
| ופשוט שאין הכוונה ח"ו לוותר או אפילו לעשות פשרות ח"ו בעניני תורה ומצוות, ואדרבה, זה שכל ישראל ערבים זב"ז מחייב את כל אחד מישראל להפריש את חבירו מאיסור ומעון, "הוכח תוכיח את עמיתך. . ואהבת לרעך כמוך"62 [כהנהגת אהרן הכהן, כהן גדול63 "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", ולא שמקרב את התורה ח"ו להבריות, פשרות וויתורים בקיום התורה לפי רוח הזמן והמקום ח"ו].
| |
| והוספת ותוס' פעולה ומרץ באהבת ואחדות ישראל, תביא תיכף ומיד ממש ביאת משיח צדקנו, כמפורש בהפטרת פרשתנו64, ויקויים ענין הגשת יהודה ליוסף בשלימות, שב' העצים (דיהודה ויוסף) "היו לאחדים בידך. . ומלך אחד יהי' לכולם", כי "עבדי דוד מלך עליהם. . נשיא להם לעולם", במהרה בימינו ממש.
| |
|
| |
| הערות:
| |
| 62) קדושים יט, יזיח.
| |
| 63) אבות פ"א מי"ב.
| |
| 64) יחזקאל לז, טו ואילך.
| |
| | |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/30/12/1/221 ליקוטי שיחות חלק ל, שיחה א' לפ' ויגש])
| |
| | |
| ==על ידי ראשי אלפי ישראל, על ידי נשיא הדור==
| |
| | |
| זה שעל ידי ראשי אלפי ישראל בכלל מתקשרות נפשות ההמון לשרשן למעלה, היינו לבחי' "אב אחד לכולנה", שהתואר "אב"50 מורה על השייכות (שורש, מקור) לבנים, והיינו שהוא שורש להתחלקות למטה51; ואילו משה רבינו (נשיא הדור) מקשר נפשות ישראל בשרשם בה' אחד שלמעלה51 מהתחלקות לגמרי52 (שזה שייך לנקודת היהדות שלהם, שהיא בשווה ממש אצל כל ישראל53).
| |
| | |
| הערות:
| |
| 50) ראה לעיל הערה 35.
| |
| 51) וי"ל שזהו פירוש ב' הלשונות "כאיש אחד בלב אחד" (ראה לעיל הערה 13) — "כאיש אחד", שעדיין יש בו התחלקות האברים, ראש ורגל כו'; "בלב אחד" — נקודת החיות שלמעלה מהתחלקות.
| |
| 52) בלשון החסידות — שנשיא הדור הוא ה"יחידה" הכללית של כל הדור, המגלה את ה"יחידה" שבכאו"א מאנשי הדור.
| |
| 53) ולהעיר גם מ[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/30/12/1/220 לקו"ש חלק ל ע' 202] — לענין האחדות הנעשית ע"י מלך.
| |
| | |
| ([http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/31/4/1 ליקוטי שיחות חלק לא, שיחה א' לפ' בשלח])
| |
| | |
| מצד ענין המלכות מתגלה אמיתית האחדות של ישראל, שהם נקודה אחת שלמעלה מהתחלקות.
| |
| | |
| וכמבואר במ"א, שהמלך לא זו בלבד שהוא כולל את כל העם (שהוא מלך עליהם), אלא שעל ידו נעשים כל העם למציאות אחת (ולהעיר מלשון הרשב"א52 "המלך כצבור שהצבור וכל ישראל תלויין בו"), ומצד זה אין התחלקות בעם ישראל53, וכל מציאותם היא רק מציאות המלך54
| |
| | |
| הערות:
| |
| <nowiki>52) שו"ת ח"א סקמ"ח.
| |
| 53) ראה צפע"נ סנהדרין שם ש"הנשיא מצרף לעשות גדר ציבור".</nowiki>
| |
| 54) ועפ"ז מובן דיוק אדה"ז ב[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/tanya/4/29 אגה"ק סכ"ט] (קמח, ב) "לבד מצות התלויות במלך שהוא מוציא כל ישראל כי הוא כללות כולם", כי בכתבי האריז"ל (ס' הגלגולים פ"ד. ועוד) מבואר שכל אדם מישראל צריך לקיים את כל תרי"ג מצות התורה במחשבה דיבור ומעשה, וע"כ צריך לבוא בגלגולים רבים עד שיקיים את כולן, ובזה נכלל גם מצות כהנים לויים ומצות דכה"ג שצריך לבוא בגלגול או בבחי' עיבור. אבל בנוגע למצות המלך משנה* אדה"ז וכותב "שהוא מוציא כל ישראל כי הוא כללות כולם", ולא כבמשנת חסידים (מס' חיוב הנשמות פ"ב מ"א) שמפני חשיבותו כל המצות הראויים לו עולים לכל ישראל. וראה גם לקו"ת יוהכ"פ סט, א. ועוד. וראה לקו"ש חי"ח ע' 192 סוף הערה 55.
| |
| | |
| | |
| ([http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/30/12/1/220 ליקוטי שיחות חלק ל ע' 202])
| |
| | |
| | |
| | |
| == הקשר עם פרשת ויקהל, פרשת שקלים. שיחה האחרונה שהרבי הגי-ה ==
| |
| | |
| מחצית השקל מורה על העבודה דאחדות ישראל. ולכן מדגישים שכאשר יהודי נמצא בפני עצמו הרי הוא רק "מחצית", ובכדי להיות "שקל הקודש" עליו להתאחד עם עוד יהודי שני ועד להתאחד עם כל אחד ואחד מבני ישראל. וזהו קיום המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שפירוש "רעך" הוא לא רק יהודי שנמצא קרוב אליו, אלא אפילו יהודי שנמצא בקצוי תבל. והסיבה לזה היא כמו שכתוב אדמו"ר הזקן בתניא, שכל אחד ואחד מבני ישראל הוא "חלק אלוקה ממעל ממש", מציאות אחת. ואפילו במקרה שיש לשלול אצל חבירו ענין בלתי רצוי - הרי הצורה הכי יעילה לפעול זאת הוא על ידי שמשפיע עליו בדרכי נועם ובדרכי שלום.
| |
| | |
| (ש"פ ויקהל, פרשת שקלים, כ"ה אדר א' ה'תשנ"ב)
| |
| | |
| [http://www.torah4blind.org/hebrew/dm48.htm#1 השיחה במילואה]
| |
| | |
| == שלילת המחלוקת בתכלית - מצוות עשה מן התורה, תנאי הכרחי לגאולה ==
| |
| | |
| אין לנו יתרון על בנ"א שאין יודעים האמת ומתנגדים [על הצדיקים] שאפשר שיש שם יותר אלקות שעושים מצות ומע"ט הרבה, וא"כ אין ראוי להיות בפירוד עמהם אלא צריך להיות אחדות עמהם. ושמעתי שזה גורם התנגדות יותר מה שעושין פירוד ואומרים שהסתלקות האלקות אצלם שזה רע גמור, וצריכין להאמין שהכל הוא אלקות שנתלבש בהם וזה נק' המתקת הסוד [הדינים] בשרשו ואז לא יהי' שורש דין ויהי' באמת רחמים. ואעפ"י שאנו רואים בתורה שמשה רע"ה היה במחלוקת עם קורח אין ראיה, וקורח הי' הסתלקות האלקות לגמרי, וכמאמר בני גד ובני ראובן כל אשר דיבר לעבדיך נעשה. והלא מעולם לא ציוה ה' ומשה מעצמו אמר, אלא ודאי מה שמשה אמר הוא וודאי אלקות בלתי ספק. אבל עכשיו אין צדיק שיהי' טוב כמשה, ולהיפך בכל רע מהסתלקות האלקות כקורח. אלא שאינם זוכים שהצדיק שלהם יהי' בהתגלות אלא בהסתר כנ"ל. והכלל שצריך להיות באחדות עמהם ושלא לאמר שאנו יודעים האמת והם אינם יודעים והם ברע גמור שאין שם אלקות, שזה יותר גורם התנגדות כנ"ל. כל זה [שמעתי] מהבעש"ט זלה"ה וד"ל.
| |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/bsht/kst/3/154.htm כתר שם טוב הוספות קנד])
| |
| | |
| ולזאת באתי מן המודיעים מודעה רבה לכללות אנ"ש על ריבוי החסדים אשר הגדיל ה' לעשות עמנו לאחוז במדותיו של יעקב שאר עמו ושארית ישראל שמשים עצמו כשיריים ומותרות ממש שאין בו שום צורך. לבלתי רום לבבם מאחיהם כו' ולא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם ח"ו. הס מלהזכיר באזהרה נוראה רק להשפיל רוחם ולבם במדת אמת ליעקב מפני כל אדם בנמיכות רוח ומענה רך משיב חימה. ורוח נכאה כו'. וכולי האי ואולי יתן ה' בלב אחיהם כמים הפנים וגו'.
| |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/tanya/4/2.htm אגרת הקודש סימן ב])
| |
| | |
| ועתה השתדל והתחזק, והלוך בדרך ישרה וסלולה אשר ניתן לנו, ויתן לך האלקים חן וחסד בעיני כל הרואים אותך, ויהי' עם פיך. עבוד מאהבה, והרחק כל דבר הנמאס באמת (הוא הרכילות ולה"ר ופגיעה ח"ו בכבוד איש ואיש), ואל תתן מקום לשום מחלוקת ח"ו וח"ו, ותגער ביצרך אם יפתך על זה, ותמנע את כל העוזרים על ידך מלהתעסק בדברי רכילות והדומה ח"ו, כ"א תהי' לבבכם מסורה ונתונה על טהרתה של דבר, להרים קרן התורה, ואור החסידות בפועל ממש, ויהי' אלקים עמכם בגו"ר
| |
| | |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/maharyatz/ig/14/5123.htm אג"ק הרבי הריי"ץ, חלק יד, אגרת ה'קכג])
| |
| | |
| גם בשעה זו בשעת שהנני כותב צעטיל זה, הנני כעומד בין הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע, ולנגד עיני נצב כמו חי הדרת עוז קדושתו, ובין צאן מרעיתו, התלמידים יחיו). אם יש לכם תוקף עוז לאמר, אשר אתם מכוונים אל האמת, במקום שהוא הפכו ממש, ובשמו הק' הנני גוער בכל מחרחר ריב ובעל מחלוקת, אל תחריבו הבית ח"ו אשר יסד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע...
| |
| | |
| ידעתי אחינו ידעתי את לבבכם, ומראש כזאת הבנתי, כי תתנו עורף לכל אשר יגיד נגד רצונכם, ואחת תענו, אם כן לא נתערב בשום דבר. דעו אחי ורעי, כי הסכמתי עשות פקודת כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בכל אשר יצוני הוא מסירת נפש מצדי, והעד ע"ז חלישות בריאותי מני אז עד היום, ה' יחזקני, ורק בשביל פקודתו אותה אשמור בעזרתו ית' עד יחייני האל, למען היות עמו אתו במחיצתו, נפשו תשתוחח ובאלקים אשים מעוזי, ובאמונתו לא אשקר.
| |
| | |
| | |
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/maharyatz/ig/14/5140.htm אג"ק הרבי הריי"ץ, חלק יד, אגרת ה'קמ])
| |
| | |
| כדי שיהיו ראויים לגאולה, היינו שיהיו עם אחד בפני עצמו, אי אפשר שתהי' הנהגתם באופן של פירוד ומחלוקת, היפך עם אחד.
| |
|
| |
|
| ואף שענין האחדות שבעם אינו מיוחד, לכאורה, לעם ישראל דוקא — שהרי כן הוא גם אצל כל האומות, שהיותם לעם תלוי בזה שמתאחדים יחד, ובלי זה אי אפשר להיות עם — מכל מקום אצל עם ישראל, גדר האחדות ונחיצותה הוא באופן אחר לגמרי (שלכן, המניעה לגאולה מפני דילטורין שייכת לגאולת ישראל דוקא).
| | כך גם בני ישראל - כל יהודי הוא איבר אחר בגוף השלם, ועל כן האחדות בין יהודים היא כמו האחדות בין אברי הגוף, שלמרות שבחיצוניות נראה שכל אחד הוא איבר לעצמו - מכל מקום הוא חלק משלימותו של ה[[גוף]] כולו. ובאם חלילה הוא מתנתק מן ה[[גוף]] - הרי הוא כמו שלא היה כלל. ועל כן, כל ישראל ערבין זה לזה, וכפי הפירוש הידוע בזה - שכל ישראל ערבין ומעורבין זה בזה, משום שהם שייכים זה לזה בקשר נצחי מצד נשמותיהם. |
|
| |
|
| ([http://www.chabadlibrary.org/books/admur/lkus/31/1/2/10.htm ליקוטי שיחות חלק לא, שיחה ב' לפרשת שמות ע' 10])
| | הסיבה שאפשר להיות [[אהבה]] "לרעך כמוך" היא מצד הענין ד"אחדות ישראל", שפירושה, שכל ישראל הם מציאות אחת, כאיש אחד ממש. |
|
| |
|
| | ==על ידי לימוד התורה וקיום המצוות== |
| | אחדות ישראל מתבטאת על ידי [[לימוד התורה]] וקיום המצוות, שהרי זהו תכלית ומטרת ביאתם של [[נשמה|נשמות]] ישראל לעולם הזה - לקיים את רצונו של הקדוש ברוך הוא, ובזה מבטאים הם את אחדותם, מצד קיום הוראות [[הקדוש ברוך הוא]] השוות לכולם בלי הבדלים. |
|
| |
|
| ... אבל מצוות עשה מהתורה: אהבת כל אחד ואחד מישראל, ושלילת המחלוקת וכו’ בתכלית – ופשיטא שלא לעשות במזיד הפכו וד"ל.
| | ==ראו גם== |
| | * [[אגודה]] |
| | * [[אחדות החסידים]] |
|
| |
|
| (מתשובת הרבי, חורף תשנ"ב)
| | ==לקריאה נוספת== |
| | *[[תניא - פרק ל"ב]]. |
| | *[[דרך מצותיך]], מצוות אהבת ישראל. |
|
| |
|
| | [[קטגוריה:עבודת ה']] |
| | [[קטגוריה:תורת החסידות]] |
|
| |
|
| [[קטגוריה:ערכים חב"דים]]. | | [[קטגוריה:בני ישראל]]. |
