איסור הוראה בשיכרות: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " " ב־" ") |
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) מ (חלוקת קונטרסים העביר את הדף האיסור על כהן להורות כשהוא שיכור לשם איסור הוראה בשיכרות בלי להשאיר הפניה: אם כבר העתקה...) |
||
| (32 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
בהלכה, '''האיסור לכהן להורות כשהוא שיכור''' אוסר על [[כהן]] מורה הוראה או כל מורה הוראה - אפילו אינו כהן - להורות בהלכות התורה כשהוא [[שיכור]]. הביטוי "שיכור" פורש במשמעות [[חז"ל]] לא רק בשיכור שנעשה כזה כתצאה משתיית [[יין]], אלא על כל שיכור שנעשה מכל דבר שמשכר דעתו של הכהן עד שלא יוכל לחשוב בצלילות על הנידון ופרטיו | בהלכה, '''האיסור לכהן להורות כשהוא שיכור''' אוסר על [[כהן]] מורה הוראה או כל מורה הוראה - אפילו אינו כהן - להורות בהלכות התורה כשהוא [[שיכור]]. הביטוי "שיכור" פורש במשמעות [[חז"ל]] לא רק בשיכור שנעשה כזה כתצאה משתיית [[יין]], אלא על כל שיכור שנעשה מכל דבר שמשכר דעתו של הכהן עד שלא יוכל לחשוב בצלילות על הנידון ופרטיו{{הערה|דעתו של רבי יהודה, הובא ב[[ספרא]] לויקרא פרק י}}. | ||
== מקור האיסור == | == מקור האיסור == | ||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
מקור האיסור מופיע בחומש ויקרא פרשת שמיני: | מקור האיסור מופיע בחומש ויקרא פרשת שמיני: | ||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וַיְדַבֵּר | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה.|מקור=[[ויקרא]] פרק י}} | ||
למרות שלפי פשטות קריאת הפסוק מדובר רק באזהרת אהרן ובניו הכהנים, הספרא דורש כי בעצם מדובר לא רק על כהן אלא אפילו לאינו כהן שמורה הוראות בישראל. אם כן, מפרשני המקרא והמדרש הסבירו כי הקדוש ברוך הוא בחר בביטוי הנוכחי בגלל שנהוג בישראל לדרוש הוראה מפי הכהן | למרות שלפי פשטות קריאת הפסוק מדובר רק באזהרת אהרן ובניו הכהנים, הספרא דורש כי בעצם מדובר לא רק על כהן אלא אפילו לאינו כהן שמורה הוראות בישראל. אם כן, מפרשני המקרא והמדרש הסבירו כי [[הקדוש ברוך הוא]] בחר בביטוי הנוכחי בגלל שנהוג בישראל לדרוש הוראה מפי הכהן{{הערה|פירוש [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38233&st=&pgnum=34 "עזרת כהנים" לספרא דף לד]. פירוש ה[[ש"ך]] לפרשת שמיני}}. ובלשון הסברת ה[[רלב"ג]]; {{ציטוטון|'''וּלְהוֹרֹת'''.. זה לכהן באזהרה לפי מה שנתבאר בזה המקום, וישראל אינו באזהרה, לפי שזה הדין יותר ראוי בכהן כי השגגה תהיה בהוראתו תזיק יותר לפי שהוא משותף לכל ישראל בענין ההוראה כענין שנאמר "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב.."{{הערה|דברים לג י}} ו.."כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט.. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם"{{הערה|דברים יז ח}} ואין הענין כן בישראל המורה הוראות{{הערה|פירוש הרלב"ג לספר [[ויקרא]], פרק י פסוק}}.}} | ||
== משמעות המילה == | == משמעות המילה == | ||
כהסבר למשמעות המילה "הוראה" יש כמה דעות; יש סוברים כי הוראה אינה נקראת אלא "להקל" במצווה | כהסבר למשמעות המילה "הוראה" יש כמה דעות; יש סוברים כי הוראה אינה נקראת אלא "להקל" במצווה{{הערה|צפנת פענח ד' צט. (ממסכת כתובות ד' ז, ומ"הליכות עולם" שער ב פ' ב)}} ויש מציינים כי "הוראה" אינה אלא כשנושא ונותן הכהן בדעתו ומסיק דבריו בביטוי הלכתי.{{הערה|ספר "משמני הארץ" למסכת הוריות ו: ס"ק ז (ד' רלח)}} לפי הגיונות של המלבי"ם, המילה מציינת ביטוי הלכתי ודווקא למי שאינו יודע ההלכה מצד עצמו{{כלומר?}}{{הערה|מלבי"ם לספר [[תהלים]] כה:ח}} וכן מבואר שאינו חייב בהוראת הלכה מהלכות התורה כל כך מפורשת שאפילו ה[[צדוקים]] מודים בו{{הערה|מדרש הגדול לוקרא י:יא, רמב"ם, הלכות ביאת המקדש פרק א' הלכה ג'}}. | ||
== סוגי הוראות אסורות == | == סוגי הוראות אסורות == | ||
לפי הספרא והתלמוד, תוקף האיסור חל על כהן מורה הוראה ביציאתו מן המקדש אל העם להורות להם בהלכות התורה | לפי הספרא והתלמוד, תוקף האיסור חל על כהן מורה הוראה ביציאתו מן המקדש אל העם להורות להם בהלכות התורה{{הערה|ספרא לפרשת שמיני סעיף קטן לז, [[רש"י]] למסכת כריתות דף יג עמוד ב}}; | ||
{|bgcolor="#ccccff" border="2" cellpadding="3" | {|bgcolor="#ccccff" border="2" cellpadding="3" | ||
|- | |- | ||
| שורה 35: | שורה 35: | ||
|} | |} | ||
לפי פרשני התלמוד, כל הדברים שאסורים לכהן שיכור להורות הם מסוג הלכה פסוקה דווקא ולא ביטוי מאמרי של פלפול בתורה שמבאר מספר שיטות וסתם דעות.{{הערה|לפי רש"י לכריתות דף יג עמוד ב}} וכן מבאר ה[[רד"ל]] שמדובר כאן רק בענייני הוראה של הלכה מעשית ממש | לפי פרשני התלמוד, כל הדברים שאסורים לכהן שיכור להורות הם מסוג הלכה פסוקה דווקא ולא ביטוי מאמרי של [[פלפול]] בתורה שמבאר מספר שיטות וסתם דעות.{{הערה|לפי [[רש"י]] לכריתות דף יג עמוד ב}} וכן מבאר ה[[רד"ל]] שמדובר כאן רק בענייני הוראה של הלכה מעשית ממש{{הערה|לכריתות דף יג:, (הובא ב"אוצר מפרשים" לסוף "ש"ס וילנא החדש")}} אולם, לפי פרשני ספר יחזקאל, תחום ההוראה של הכהן מקיף את ה[[תורה שבעל פה]] כולה{{הערה|פירוש הגר"א והמלבי"ם ליחזקאל מד כג-ד (אם ששם מדובר לכאורה רק על [[הכהנים בני צדוק]])}} | ||
== איסור או אזהרה == | == איסור או אזהרה == | ||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
לפי משמעות המקרא, יש לאיסור כל תוקף של {{מונחון|לאו|לשון ארמית של "לא", היינו "מצוות לא תעשה"}} -שעונשה עונש מוות. וכן ה[[ספרא]], בפתיחת דרישתה, מציין כי כהן העובר על האיסור ומורה כשהוא שיכור חייב מיתה. אולם, מיד היא מביאה עוד דרוש, מסוג של [[קל וחומר]], שמשמעתה כי אין עונש מוות על כהן בהוראתו שיכור. וכן ספר החינוך מפרש, שאין עונש מוות לכהן לפי כללו הרווחת בספרו שאין עונשים מוות על איסור חסר מעשה ממשית -ואין דיבור נחשב כמעשה לחייבו מוות. | לפי משמעות המקרא, יש לאיסור כל תוקף של {{מונחון|לאו|לשון ארמית של "לא", היינו "מצוות לא תעשה"}} -שעונשה עונש מוות. וכן ה[[ספרא]], בפתיחת דרישתה, מציין כי כהן העובר על האיסור ומורה כשהוא שיכור חייב מיתה. אולם, מיד היא מביאה עוד דרוש, מסוג של [[קל וחומר]], שמשמעתה כי אין עונש מוות על כהן בהוראתו שיכור. וכן ספר החינוך מפרש, שאין עונש מוות לכהן לפי כללו הרווחת בספרו שאין עונשים מוות על איסור חסר מעשה ממשית -ואין דיבור נחשב כמעשה לחייבו מוות. | ||
הרמב"ם וכן ספר חינוך אינם מביאים את האיסור כלאו בפני עצמה, אלא ייחד עם האיסור לכהן להקריב קרבנות כשדעתו מטורף בשכרות. אולם, הרמב"ן חולק באמרו כי מדובר כאן על שני מצוות נפרדות{{ | הרמב"ם{{הערה|ב[[ספר המצוות]] שלו מצוות לא תעשה עג.}} וכן ספר חינוך אינם מביאים את האיסור כלאו בפני עצמה, אלא ייחד עם האיסור לכהן להקריב קרבנות כשדעתו מטורף בשכרות. אולם, [[הרמב"ן]] חולק באמרו כי מדובר כאן על שני מצוות נפרדות{{הערה| בהשגותיו לספר המצוות שם קרוב לסופו.}}. ה[[אליהו מזרחי|מזרחי]] מפרש כי אף על פי שהייתי חושב שה"'''ו'''" של "'''ו'''להבדיל" וה"'''ו'''" של "'''ו'''להורות" מחבר את תוכן הפרשה לחייב הכהן מיתה, יש בפסוק יתרון ביטוי של "אתה ובניך אתך" שנחשב כ{{מונחון|"מיעוט אחר מיעוט"|אחד מהל"ב מדות, שלפיה אין מיעוט אחר מיעוט אלא "לרבות" משהוא מסויים}} ומשמעה כאן שלא חייבים מיתה על הוראה מתוך שכרות{{הערה|מזרחי לרש"י על ספר ויקרא פרק י}} | ||
== עת האיסור == | == עת האיסור == | ||
לפי משמעות רוב פסוקי התורה, עיקר התקופה בו מחייבים כהן על הוראה כשהוא שיכור הוא בזמן שהוא מורה הלכה מתוך [[בית המקדש]], וכן מבינים מפסוקי התורה שמדברים על זמן עמדת בית המקדש במקומו, כמו {{ציטוטון||ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט{{הערה|דברים יז ט}} או הוראה על נגע צרעת (שאיננה מופיע בימינו) או ריבי ממונות כמו {{הדגשה|הכהנים בני לוי | לפי משמעות רוב פסוקי התורה, עיקר התקופה בו מחייבים כהן על הוראה כשהוא שיכור הוא בזמן שהוא מורה הלכה מתוך [[בית המקדש]], וכן מבינים מפסוקי התורה שמדברים על זמן עמדת [[בית המקדש]] במקומו, כמו {{ציטוטון||ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט}}{{הערה|דברים יז ט}} או הוראה על נגע צרעת (שאיננה מופיע בימינו) או ריבי ממונות כמו {{הדגשה|הכהנים בני לוי.. על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע|דברים כא ה|דברים כא ה}}. למרות שלדעת כמה פרשני ימינו, יש לכהן סגולה להורות בכל עת - אף כשאין [[בית המקדש]] בנוי{{הערה|"התורה והליכת עמינו" מאת רצון הלוי עמוד רע"ו {{*}} "קובץ בתוככי ירושלים" (פרק "הכהן איש הדעת")}}, לא פורש במקורות האם קיים איסור בעל תוקף חומרתי על כהן שמורה בהלכות התורה בעת שיכרותו יותר מאשר למורה הוראה שאינו כהן. | ||
== טעם האיסור בתורת חסידות חב"ד == | == טעם האיסור בתורת חסידות חב"ד == | ||
לפי פרשנות המקרא, סיבת האיסור לכהן להורות בהלכות התורה כשהוא שיכור הוא כי היין מבלבל לכל אדם את דעתו הצלול ולא יוכל להבחין בדקדוק הלכתי. אולם ה[[אדמו"ר האמצעי]] מרחיב את הדיבור בביאורו כי למען הבחנה בין טמא לטהור דרוש כל אדם לחכמה צלולה ודעה מיושבת -דברים שמקורם ב[[ | לפי פרשנות המקרא, סיבת האיסור לכהן להורות בהלכות התורה כשהוא שיכור הוא כי היין מבלבל לכל אדם את דעתו הצלול ולא יוכל להבחין בדקדוק הלכתי. אולם ה[[אדמו"ר האמצעי]] מרחיב את הדיבור בביאורו כי למען הבחנה בין טמא לטהור דרוש כל אדם לחכמה צלולה ודעה מיושבת -דברים שמקורם ב[[ספירת החכמה]], ו{{מונחון|"שורש הקבלי"|כלומר ה"ספירה" שממנה בא דבר או איש מסויים}} של כהן הוא מ[[ספירת החסד]] -שמושרשת בספירת החכמה. לכן, לפי האדמו"ר, התורה דורשת מהכהן להורות בהלכותיה. ואילו [[יין]] מושרש ב[[בינה]] - שממנה מסתעפת אש ודין קשה. ומחמת ההתנגדיות של שני ספירות הללו, [[הקדוש ברוך הוא]] אסר לכהן להורות בתורה כשהוא תחת השפעה של [[יין]] המשכר.{{הערה|מאמרי [[אדמו"ר האמצעי]] "קונטרוסים", עמוד 546}} | ||
<!-- ה[[רקנטי]] מנמק כי מתפקידי הכהן להשיג כפרה עבור האיש הישראלי, ואופן השגתו זו הוא על ידי מדת החסד -כפי הכתוב "בחסד יכופר עון". --> | <!-- ה[[רקנטי]] מנמק כי מתפקידי הכהן להשיג כפרה עבור האיש הישראלי, ואופן השגתו זו הוא על ידי מדת החסד -כפי הכתוב "בחסד יכופר עון". --> | ||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:יורה דעה]] | |||
[[קטגוריה: | |||
גרסה אחרונה מ־23:11, 13 באוגוסט 2021
בהלכה, האיסור לכהן להורות כשהוא שיכור אוסר על כהן מורה הוראה או כל מורה הוראה - אפילו אינו כהן - להורות בהלכות התורה כשהוא שיכור. הביטוי "שיכור" פורש במשמעות חז"ל לא רק בשיכור שנעשה כזה כתצאה משתיית יין, אלא על כל שיכור שנעשה מכל דבר שמשכר דעתו של הכהן עד שלא יוכל לחשוב בצלילות על הנידון ופרטיו[1].
מקור האיסור[עריכה | עריכת קוד מקור]
מקור האיסור מופיע בחומש ויקרא פרשת שמיני:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה.
— ויקרא פרק י
למרות שלפי פשטות קריאת הפסוק מדובר רק באזהרת אהרן ובניו הכהנים, הספרא דורש כי בעצם מדובר לא רק על כהן אלא אפילו לאינו כהן שמורה הוראות בישראל. אם כן, מפרשני המקרא והמדרש הסבירו כי הקדוש ברוך הוא בחר בביטוי הנוכחי בגלל שנהוג בישראל לדרוש הוראה מפי הכהן[2]. ובלשון הסברת הרלב"ג; "וּלְהוֹרֹת.. זה לכהן באזהרה לפי מה שנתבאר בזה המקום, וישראל אינו באזהרה, לפי שזה הדין יותר ראוי בכהן כי השגגה תהיה בהוראתו תזיק יותר לפי שהוא משותף לכל ישראל בענין ההוראה כענין שנאמר "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב.."[3] ו.."כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט.. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם"[4] ואין הענין כן בישראל המורה הוראות[5]."
משמעות המילה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כהסבר למשמעות המילה "הוראה" יש כמה דעות; יש סוברים כי הוראה אינה נקראת אלא "להקל" במצווה[6] ויש מציינים כי "הוראה" אינה אלא כשנושא ונותן הכהן בדעתו ומסיק דבריו בביטוי הלכתי.[7] לפי הגיונות של המלבי"ם, המילה מציינת ביטוי הלכתי ודווקא למי שאינו יודע ההלכה מצד עצמו[כלומר?][8] וכן מבואר שאינו חייב בהוראת הלכה מהלכות התורה כל כך מפורשת שאפילו הצדוקים מודים בו[9].
סוגי הוראות אסורות[עריכה | עריכת קוד מקור]
לפי הספרא והתלמוד, תוקף האיסור חל על כהן מורה הוראה ביציאתו מן המקדש אל העם להורות להם בהלכות התורה[10];
| משמעות ציווי התורה לכהנים להורות הלכות לישראל | ||
|---|---|---|
| ביטוי המקרא | שיטת הספרא | התלמוד בבלי |
| ולהבדיל בין הקדש ובין החל | דיני ערכין | דמין וערכין חרמין והקדשות |
| ובין הטמא ובין הטהור | דיני טומאה וטהרה | דיני טומאה וטהרה |
| ולהורת את בני ישראל | הוראות | שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון לא נמצא templatedata תקין הוראה |
| את כל החקים | הוראת מדרש | שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון לא נמצא templatedata תקין מדרשות |
| אשר דבר ה' אליהם | הוראת הלכה | הלכה |
| ביד משה | הוראת מקרא | תלמוד |
לפי פרשני התלמוד, כל הדברים שאסורים לכהן שיכור להורות הם מסוג הלכה פסוקה דווקא ולא ביטוי מאמרי של פלפול בתורה שמבאר מספר שיטות וסתם דעות.[11] וכן מבאר הרד"ל שמדובר כאן רק בענייני הוראה של הלכה מעשית ממש[12] אולם, לפי פרשני ספר יחזקאל, תחום ההוראה של הכהן מקיף את התורה שבעל פה כולה[13]
איסור או אזהרה[עריכה | עריכת קוד מקור]
לפי משמעות המקרא, יש לאיסור כל תוקף של
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין לאו -שעונשה עונש מוות. וכן הספרא, בפתיחת דרישתה, מציין כי כהן העובר על האיסור ומורה כשהוא שיכור חייב מיתה. אולם, מיד היא מביאה עוד דרוש, מסוג של קל וחומר, שמשמעתה כי אין עונש מוות על כהן בהוראתו שיכור. וכן ספר החינוך מפרש, שאין עונש מוות לכהן לפי כללו הרווחת בספרו שאין עונשים מוות על איסור חסר מעשה ממשית -ואין דיבור נחשב כמעשה לחייבו מוות.
הרמב"ם[14] וכן ספר חינוך אינם מביאים את האיסור כלאו בפני עצמה, אלא ייחד עם האיסור לכהן להקריב קרבנות כשדעתו מטורף בשכרות. אולם, הרמב"ן חולק באמרו כי מדובר כאן על שני מצוות נפרדות[15]. המזרחי מפרש כי אף על פי שהייתי חושב שה"ו" של "ולהבדיל" וה"ו" של "ולהורות" מחבר את תוכן הפרשה לחייב הכהן מיתה, יש בפסוק יתרון ביטוי של "אתה ובניך אתך" שנחשב כ
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין "מיעוט אחר מיעוט" ומשמעה כאן שלא חייבים מיתה על הוראה מתוך שכרות[16]
עת האיסור[עריכה | עריכת קוד מקור]
לפי משמעות רוב פסוקי התורה, עיקר התקופה בו מחייבים כהן על הוראה כשהוא שיכור הוא בזמן שהוא מורה הלכה מתוך בית המקדש, וכן מבינים מפסוקי התורה שמדברים על זמן עמדת בית המקדש במקומו, כמו "" (ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט)[17] או הוראה על נגע צרעת (שאיננה מופיע בימינו) או ריבי ממונות כמו "הכהנים בני לוי.. על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע" (דברים כא ה). למרות שלדעת כמה פרשני ימינו, יש לכהן סגולה להורות בכל עת - אף כשאין בית המקדש בנוי[18], לא פורש במקורות האם קיים איסור בעל תוקף חומרתי על כהן שמורה בהלכות התורה בעת שיכרותו יותר מאשר למורה הוראה שאינו כהן.
טעם האיסור בתורת חסידות חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
לפי פרשנות המקרא, סיבת האיסור לכהן להורות בהלכות התורה כשהוא שיכור הוא כי היין מבלבל לכל אדם את דעתו הצלול ולא יוכל להבחין בדקדוק הלכתי. אולם האדמו"ר האמצעי מרחיב את הדיבור בביאורו כי למען הבחנה בין טמא לטהור דרוש כל אדם לחכמה צלולה ודעה מיושבת -דברים שמקורם בספירת החכמה, ו
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין "שורש הקבלי" של כהן הוא מספירת החסד -שמושרשת בספירת החכמה. לכן, לפי האדמו"ר, התורה דורשת מהכהן להורות בהלכותיה. ואילו יין מושרש בבינה - שממנה מסתעפת אש ודין קשה. ומחמת ההתנגדיות של שני ספירות הללו, הקדוש ברוך הוא אסר לכהן להורות בתורה כשהוא תחת השפעה של יין המשכר.[19]
הערות שוליים
- ↑ דעתו של רבי יהודה, הובא בספרא לויקרא פרק י
- ↑ פירוש "עזרת כהנים" לספרא דף לד. פירוש הש"ך לפרשת שמיני
- ↑ דברים לג י
- ↑ דברים יז ח
- ↑ פירוש הרלב"ג לספר ויקרא, פרק י פסוק
- ↑ צפנת פענח ד' צט. (ממסכת כתובות ד' ז, ומ"הליכות עולם" שער ב פ' ב)
- ↑ ספר "משמני הארץ" למסכת הוריות ו: ס"ק ז (ד' רלח)
- ↑ מלבי"ם לספר תהלים כה:ח
- ↑ מדרש הגדול לוקרא י:יא, רמב"ם, הלכות ביאת המקדש פרק א' הלכה ג'
- ↑ ספרא לפרשת שמיני סעיף קטן לז, רש"י למסכת כריתות דף יג עמוד ב
- ↑ לפי רש"י לכריתות דף יג עמוד ב
- ↑ לכריתות דף יג:, (הובא ב"אוצר מפרשים" לסוף "ש"ס וילנא החדש")
- ↑ פירוש הגר"א והמלבי"ם ליחזקאל מד כג-ד (אם ששם מדובר לכאורה רק על הכהנים בני צדוק)
- ↑ בספר המצוות שלו מצוות לא תעשה עג.
- ↑ בהשגותיו לספר המצוות שם קרוב לסופו.
- ↑ מזרחי לרש"י על ספר ויקרא פרק י
- ↑ דברים יז ט
- ↑ "התורה והליכת עמינו" מאת רצון הלוי עמוד רע"ו • "קובץ בתוככי ירושלים" (פרק "הכהן איש הדעת")
- ↑ מאמרי אדמו"ר האמצעי "קונטרוסים", עמוד 546