אור לישרים – הבדלי גרסאות

משולח (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
 
(2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 4: שורה 4:
|כיתוב=כריכת הספר
|כיתוב=כריכת הספר
|מאת=שלמה זלמן לנדא ויוסף רבינוביץ'.
|מאת=שלמה זלמן לנדא ויוסף רבינוביץ'.
|שנת הוצאה=[[תר"ס]]
|תאריך הוצאה=[[תר"ס]]
|מספר עמודים=108
|מספר עמודים=108
}}
}}
שורה 24: שורה 24:
הספר כולל מאמרים ארוכים מאת המחברים הרב לנדא והרב רבינוביץ'. בהם הם שוטחים את עמדתם, עמדת היהדות החרדית נגד הציונות.
הספר כולל מאמרים ארוכים מאת המחברים הרב לנדא והרב רבינוביץ'. בהם הם שוטחים את עמדתם, עמדת היהדות החרדית נגד הציונות.


בהמשך מובא מכתב מאת כל חברי המערכת אל רבי אליהו חיים מייזל, רב העיר [[לודז']].
בהמשך מובא מכתב מאת כל חברי המערכת אל רבי [[אליהו חיים מייזל]], רב העיר [[לודז']].


לאחר מכן מובאים מכתבים מאת גדולי ישראל בעניין הציונות, מכתבים אותם שלחו אל חברי המערכת. המכתב הראשון מהרב מייזל עצמו, השני מרב העיר [[פינסק|קרלין]] רבי דוד פרידמן. שכתב בחריפות: {{ציטוטון|דעתי בענין זה ידוע, אשר אחשוב שיטה זו כשיטת הש"צ שר"י (ראשי תיבות: [[שבתאי צבי]] שם רשעים ירקב) ורמיסת ברגל כל קודש.}}. המכתב השלישי הוא מהגאון רבי [[חיים מבריסק]]. הרביעי הוא מהגאון הרוגאצ'ובער רבי [[יוסף רוזין]], שהתפלפל במכתבו אודות כך שציון אינו כלל כינוי לירושלים, והביע את מחאתו נגדם. החמישי התקבל מרבי אליקום שלמה שפירא מהורדנא.
לאחר מכן מובאים מכתבים מאת גדולי ישראל בעניין הציונות, מכתבים אותם שלחו אל חברי המערכת. המכתב הראשון מהרב מייזל עצמו, השני מרב העיר [[פינסק|קרלין]] רבי דוד פרידמן. שכתב בחריפות: {{ציטוטון|דעתי בענין זה ידוע, אשר אחשוב שיטה זו כשיטת הש"צ שר"י (ראשי תיבות: [[שבתאי צבי]] שם רשעים ירקב) ורמיסת ברגל כל קודש.}}. המכתב השלישי הוא מהגאון רבי [[חיים מבריסק]]. הרביעי הוא מהגאון הרוגאצ'ובער רבי [[יוסף רוזין]], שהתפלפל במכתבו אודות כך שציון אינו כלל כינוי לירושלים, והביע את מחאתו נגדם. החמישי התקבל מרבי אליקום שלמה שפירא מהורדנא.
שורה 31: שורה 31:
המכתב השישי והחריף ביותר בספר, התקבל מאדמו"ר הרש"ב.  
המכתב השישי והחריף ביותר בספר, התקבל מאדמו"ר הרש"ב.  


הרבי תקף את הציונות בטיעונים מעשיים, הוא הכריז שמדובר בחלום שווא של היהודים הציוניים. שטח את משנתו נגד שיתוף פעולה כל שהוא איתם, דבר שגם הוביל לפרישתו מ[[אגודת ישראל]], ווהודיע שאם הם יצליחו במזימתם, הרי יגרם מכך אסון לעם ישראל. בגלל תגובת אומות העולם, ובגלל החילוניות שאפיינה את ראשי הציונות: {{ציטוטון|ואם חס וחלילה יעלה בידם להחזיק בארץ כמו שמדמים בנפשם, יטמאו וישקצו אותם בשיקוציהם ומעלליהם הרעים, ויאריכו בזה את אורך הגלות.}} הרבי הוסיף ואמר שהציונות מסוכנת יותר מ[[ההשכלה]] וה[[התבוללות]], משום שהציונים רואים את עצמם כיהודים כשרים, אף על פי ש"כל דתם היא לאומיות".
הרבי הרש"ב תקף את הציונות בטיעונים מעשיים, הוא הכריז שמדובר בחלום שווא של היהודים הציוניים. שטח את משנתו נגד שיתוף פעולה כל שהוא איתם, דבר שגם הוביל לפרישתו מ[[אגודת ישראל]], ווהודיע שאם הם יצליחו במזימתם, הרי יגרם מכך אסון לעם ישראל. בגלל תגובת אומות העולם, ובגלל החילוניות שאפיינה את ראשי הציונות: {{ציטוטון|ואם חס וחלילה יעלה בידם להחזיק בארץ כמו שמדמים בנפשם, יטמאו וישקצו אותם בשיקוציהם ומעלליהם הרעים, ויאריכו בזה את אורך הגלות.}} הרבי הוסיף ואמר שהציונות מסוכנת יותר מ[[ההשכלה]] וה[[התבוללות]], משום שהציונים רואים את עצמם כיהודים כשרים, אף על פי ש"כל דתם היא לאומיות".


הסיבה המרכזית, כפי שעולה מן המכתב, שבגללה התנגד אדמו"ר הרש"ב לציונות, היא מכיוון שבכך הם מנסים לדחוק את הקץ. במכתב מוזכרים לראשונה שלוש השבועות כטענה נגד הציונות. וכך כתב: {{ציטוטון|גם השלמים עם ה' ותורתו... בהָגלות הזה עלינו לצפות לגאולתנו וישועתינו של הקב"ה שלא ע"י בשר ודם... וכל שכן בכוחות ובתחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בכח הזרוע אין אנו רשאים.}}
הסיבה המרכזית, כפי שעולה מן המכתב, שבגללה התנגד אדמו"ר הרש"ב לציונות, היא מכיוון שבכך הם מנסים לדחוק את הקץ. במכתב מוזכרים לראשונה שלוש השבועות כטענה נגד הציונות. וכך כתב: {{ציטוטון|גם השלמים עם ה' ותורתו... בהָגלות הזה עלינו לצפות לגאולתנו וישועתינו של הקב"ה שלא ע"י בשר ודם... וכל שכן בכוחות ובתחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בכח הזרוע אין אנו רשאים.}}