נפש אלוקית – הבדלי גרסאות

ה'''נפש האלוקית''' הוא כינוי כללי לחלק הרוחני והאלוקי שב[[יהודי]], הכולל [[נפש]] [[רוח (חלק הנפש)|רוח]] ו[[נשמה]]. נפשו של היהודי נקראת "[[אדם]]", והיא נבראה בדומה ל"[[אדם העליון]]". ולכן היא כלולה מ[[כוחות הנפש|עשרה כוחות]], ומלובשת ב[[לבושי הנפש|שלושה לבושים]].

אולם כל זה רק בחלק ה[[יחידה]] וה[[חיה]] של הנשמה, אבל חלק ה[[נשמה]] שרשה מ[[ספירת הבינה]] של עולם האצילות, ומשם יש כאלו שנשארות במדרגה זו, והשאר משתלשלים ב[[עולם הבריאה]], אבל אין אף בישראל שנשמתו פחותה מ[[עולם הבריאה]] ומטה, (ומשם ואילך - ביצירה ועשיה - הם שורש ה[[רוח (חלק הנפש)|רוח]] וה[[נפש]]). על ירידה זו מובא משל{{הערה|תניא שם.}}, מתינוק הנולד - שעל ידי העיבור, ירדה טיפת הזרע של האב, אשר מקורה הוא בעצם מוחו, והשתנתה להיות כל אחד מחלקי הגוף הלבנים ([[גידים]] ו[[עצמות (איברי האדם)|עצמות]] וציפורניים). ומכיוון שהציפורניים גם כן הגיעו ממנה, נמצא שהיא בעצמה ירדה עד למקום הכי נמוך באדם, אולם למרות זאת, הם עדיין קשורים זה בזה בקשר אמיץ וחזק, שכן סדר ההשתלשלות הרוחני היא מציאות קיימת ומתחדשת בכל עת, ואין מציאות לשום חלק בסדר ההשתלשלות מבלי התחדשות תמידית של החלק הרוחני הקודם לו, ובכל עת ועת קיים ענין זה שקיום כל העולם כולם מתחדש על ידי ישראל, וממילא הנהגת כל העולם כולם היא על ידי ה[[צדיק]]ים שהם שורש הבריאה.

המידות שבאדם נחלקות לשבע, והם שבע תכונות של התייחסות האדם לסביבתו. עיקרן של המידות היא החסד, כיוון שעניין המידות הוא פעולה עם זולת, ועניינה של החסד הוא - נתינת מקום לזולת, ולכן גם בפעולה של [[שנאה]] יש מעורבות של חסד (כיוון שאם לא הייתה כאן מעורבות של חסד, הוא לא היה מתייחס אליו כלל, ולא הייתה מתפתחת [[שנאה]]).

שלושת המידות האלו, הן עיקרי המידות שנקראות גם מידות הנפש, וכתוצאה מהן באות גם המידות הבאות שנקראות גם מידות הגוף{{הערה|ביאור עשר ספירות לרב עזריאל בן מנחם חלק י', ב'.}}:

*'''[[נפש]]''' - החלק התחתון הוא ה"נפש", חלק זה נכנס אל כל יהודי באשר הוא, והוא מבטא את כוחות הנפש המתייחסים לעשיית וקיום המצוות בפועל ממש (ולא לחלק הרגשי), אמנם היא כוללת גם שכל לידע כיצד לקיים, וכן גם מערכת רגשות, אך העיקר הוא המעשה.

אופן הפעולה של הנפש האלוקית הוא: הנפש האלוקית ממלאת את שלושת חלקי השכל בתורה, וממלאת את הלב באהבה ויראה את ה'; ואז האהבה הגדולה שהיא "כאש בוערה בלבו כרשפי שלהבת להיות נכספה וגם כלתה נפשו", פורצת גם לחלל השמאלי שבלב ששם הוא משכן הנפש הבהמית, וכופה אותו, והופכו לאהוב גם כן את ה' באהבה גדולה זו. ואזי גם לבושי המחשבה והדיבור שלו יהיו רק בלימוד התורה, ולבוש המעשה יהיה רק בקיום המצוות המעשיות{{הערה|[[תניא - פרק ט']].}}.