אריך אנפין – הבדלי גרסאות

עולמות אבי"ע
עולם האצילות
	כתר עליון · עתיק יומין · אריך אנפין · אבא עילאה מקנן באצילות · אבא עילאה · אמא עילאה · זעיר אנפין · מלכות דאצילות · אדם העליון · חשמל · פרסא
עולם הבריאה
	אמא עילאה מקננא בבריאה · שרפים · מט"ט · י"ב בקר · מרכבה
עולם היצירה
	מלאכים · חיות הקודש · סנד"ל
עולם העשייה
	עולם העשייה הרוחני · אופנים · גלגלים · עולם העשייה הגשמי

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

חזותיקוד ויקי

גרסה אחרונה מ־01:54, 28 באוגוסט 2025

אריך אנפין (נקרא גם אריך סתם) הוא חיצוניות הכתר והחלק התחתון שבו. ה'כתר' הוא ה"ממוצע" וה"מגשר" בין האור אין סוף (הנקרא "מאציל") לעולם האצילות (הנקרא "נאצלים") ודרכו לשאר העולמות, וכדרך כל ממוצע הוא כלול משתי הבחינות אותן הוא מחבר: פנימיותו היא הבחינה תחתונה שבמאציל - שהוא האור אין סוף (ונקראת עתיק יומין), וחיצוניותו היא בחינה עליונה שבנאצלים - כלומר העולמות שנבראו לאחר צמצום האור האלוקי (ונקראת אריך אנפין)^[1].

רצון על התהוות העולמות[עריכה | עריכת קוד מקור]

אריך אנפין הוא הרצון שיהיו עולמות^[2]. ומאחר ועיקר עניינם של העולמות הן שבע הספירות^[3], לכן שורש הספירות כפי שהן באריך אנפין גם הוא במספר שבע^[4].

שורש הנאצלים[עריכה | עריכת קוד מקור]

אריך אנפין הוא "בחינה עליונה שבנאצלים", והכוונה היא שהוא השורש של הספירות: הספירות עצמן יונקות את חיותם מהספירות של עולם האצילות, והספירות של עולם האצילות שורשן הוא בכתר, ובכתר עצמו מהבחינה התחתונה והחיצונית שבו - באריך אנפין. על ההבדל שבין המידות דאצילות לשורשן באריך מביאה החסידות שני משלים:

א. להבה גלויה לעומת האש שבתוך בגחלת[עריכה | עריכת קוד מקור]

1. ההבדל בין הספירות לשורשן: האש שבגחלת מאוחדת ממש עם הגחלת, ואין לה "סיבה" קודמת מלבד הגחלת עצמה. לעומת זאת האש שעל הגחלת נובעת (לא ישירות) מהגחלת עצמה אלא מהאש שבתוכה^[5].

2. מציאות הספירות משורשן: כשמסתכלים על הגחלת לא ניכר כלל שיש בתוכה מציאות אש, אך כשמקרבים אליה קש או נופחים בה יוצאת להבה. העלם זה נקרא "העלם הקרוב לגילוי", וזהו היחס שבין הספירות כפי שהן בשורשן באריך לבין מציאותן באצילות.

ב. אותיות הכתיבה לעומת החקיקה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כשם שאותיות החקיקה הן דבר אחד עם האבן טובה שנחקקו בה, לעומת אותיות הכתיבה שהן שתי מציאויות שונות (הדיו עשוי מהצומח, והקלף מהחי), כך הספירות כפי שהן בשורשן מאוחדות בתכלית באלוקות, אך כפי שהן באצילות הן בחינת "כלים" המגבילים את האור המלובש בהן^[6].

היחס שבין אריך אנפין לחכמה ובינה[עריכה | עריכת קוד מקור]

למרות ששורש ספירת החכמה שונה משל הבינה^[7] הנה שתיהן כאחד מקבלות את חיותם מחיצוניות הכתר (אריך אנפין) – ובשני אופנים: מהחיצוניות של אריך אנפין ומהפנימיות שלו^[8].

התהוות חכמה ובינה היא מחיצוניות אריך אנפין[עריכה | עריכת קוד מקור]

לשון העץ חיים היא^[9] או"א (אבא ואמא) מלבישים לזרועות דא"א (אריך אנפין). או"א הוא ראשי תיבות "אבא ואמא", שהם חכמה ובינה דאצילות^[10]. משמעות ה"פתגם" היא, שהספירות דאריך אנפין (ז' ספירות התחתונות והמצומצמות ביותר שבו) מתלבשות ממש בחכמה ובינה דאצילות כלומר, מה שחכמה ובינה מקבלות מהספירות דאריך הוא באופן של התלבשות ממש ובדרך קירוב.

ומשמעות "התלבשות" זו, שחסד דאריך (המתלבש בחכמה) הוא שורש לכל קו הימין (חח"ן – חכמה, חסד, נצח), ואילו גבורה דאריך (המתלבשת בבינה) היא שורש לכל קו השמאל (בג"ה – בינה, גבורה, הוד).

גידול חכמה ובינה הוא מפנימיות אריך אנפין[עריכה | עריכת קוד מקור]

והנה, בכמה מקומות^[11] הלשון היא או"א (אמא ואמא) יונקים ממזלא דא"א (אריך אנפין)^[12]. היינו, שאו"א לא "מלבישים" אלא "יונקים", ולא מזרועות דאריך אנפין" אלא מ"מזלא".

"יניקה" הוא משל בתורת הקבלה להמשכה שהיא גם מצומצמת וגם באה בדרך ריחוק^[13], והיא כדרך תינוק היונק – שגידולו הוא מהחלב (עצם התהוות גופו היא מאביו ואמו, והחלב רק גורם לו לגדול).

ובנמשל, התהוות חכמה ובינה היא מחיצוניות אריך (ובאופן של קירוב), אבל גידולן הוא מפנימיות אריך (חכמה סתימאה) - והמשכה זו היא גם מצומצמת ביותר וגם באופן של ריחוק.

הגידול מקטנות לגדלות[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשל באדם לקטנות וגדלות הוא, שישנם שני אופנים של חשיבה: אופן אחד בו עסוק השכל במשמעות ההשכלה, מה זה אומר לי (למציאותי כמו שהיא בנפרדות מההשכלה). ואופן שני בו עסוק השכל בהשכלה כשלעצמה, התעמקות והתעצמות עם העניין השכלי עצמו בלי לחשוב אודות משמעותה עבור האדם. חשיבה מהסוג הראשון מולידה רגש (מידות), ואילו בחשיבה מהסוג השני מאבד האדם כביכול את מציאותו העצמית ומה שמורגש אצלו היא רק ההשכלה. החשיבה באופן הראשון נקראת "מוחין דקטנות" (צמצום) והשניה "מוחין דגדלות" (חוסר צמצום והתאמה אלי)^[14].

והטעם שנקראו שני אופני חשיבה אלו בשמות "גדלות/ קטנות" הוא, כי אצל ילדים (ובעיקר קטנים) מעמידים את עצמם במרכז העולם וכל חשיבתם סובבת סביב עצמם, וככל שגדלים נכנסות במוחם וליבם הפרופורציות הנכונות והם נותנים יותר משקל לסובבים אותם ועד שזוכים להכיר באמת האלוקית מתבטלים לגמרי ממציאותם^[15].

והנה אנו רואים, שהקפיצה הגדולה ביותר בהתפתחות המוחין נעשית בגיל הינקות כאשר התינוק יונק מחלב אימו, ומוסבר בחסידות שהיא הנותנת – שיניקת החלב היא היא המגדלת את המוחין.

ובנמשל למעלה, ספירות חכמה ובינה כפי שהן "מלבישות" את חיצוניות אריך אנפין עיקר עניינן הוא להיות ראשית לעשר הספירות (להוליד את המידות), ואילו ע"י יניקתן מפנימיותו הן "גדלות" – מורגש בהן עצם האלוקות והן מתבטלות למקורן (וע"י זה מתעלות גם המידות שנולדו מהן).

ערך מורחב – מוחין דגדלות ומוחין דקטנות

השפעת אריך אנפין על המידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשונה מחכמה ובינה (בהם "מתלבש" אריך אנפין בפנימיות), על המידות הוא משפיע רק באופן חיצוני. המקור לעניין זה הוא הנאמר בעץ חיים^[16] דחד קוצי דשערי דאריך אנפין מכה בעורף זעיר אנפין, ועל ידי זה הדעת דזעיר אנפין מחלק לחסד וגבורה. דהיינו, השפעת אריך אנפין על זעיר אנפין (המידות) היא באופן של "עורף" (ובלשון הקבלה נקרא "יחוד אחור באחור").

תורת החסידות מבארת זאת ע"י משל מנפש האדם ("מבשרי אחזה אלוקה")^[17]: בנפש האדם "אריך אנפין" הוא דרגת ה"רצון" ו"זעיר אנפין" הם המידות (אהבת ה' ויראתו). כדי שהאהבה ויראה ה"טבעית" (שאיתם האדם נולד) תגדל, ויולדו בו אהבה ויראה "שכליים" יש צורך בנתינת כח שמעל השכל. דהיינו, שיש בכח האדם לעורר בעצמו אהבה ויראה נעלות יותר מכפי שהן באופן טבעי אצלו גם מבלי שילמד ויעמיק ויהיה לו במה להתבונן – וזאת בכח ה"רצון" הטבוע בעומק נפשו (דרגת "אריך אנפין" שבו). התעוררות זו היא ההקדמה הנותנת לו את הכח והיכולת להגיע לאהבה ויראה שכליים באופן פנימי ואמיתי.

עיגולי אריך[עריכה | עריכת קוד מקור]

הספירות דאריך אנפין שונות במהותם ובציורים מהספירות דאצילות. האור דאצילות הוא "ממלא"^[18], ובא בציור ד"יושר" (דרגת כל ספירה נמוכה יותר מזו ש"הולידה" אותה, ולכן הן מצויירות בקו ישר זו תחת זו). לעומת זאת, האור דאריך אנפין הוא "סובב"^[19], ובא בציור ד"עיגולים"^[20].

משמעות הדבר היא שמצד אחד כולל "אריך אנפין" ומקיף בבת אחת את כל סדר ההשתלשלות (עולמות אבי"ע) מראשם ועד רגלם, אך מצד שני הוא רק "רצון" בלבד להתהוות - ואינו שורש ומקור להתהוות בפועל.

הדבר דומה לרצון האדם. כשרוצה אדם לבנות דירה (למשל): מצד אחד כולל רצונו את כל צורת הבית, הקומות שבו, צורת וגודל החדרים, הריהוט שהוא רוצה בו וכו'. אבל מצד שני הרצון עצמו לא יכול לבנות בית... בשביל זה יש צורך בחכמה ובינה, מידות ומעשה.

ענינו בנפש האדם[עריכה | עריכת קוד מקור]

כשם שבעולמות עניינו של אריך אנפין הוא הרצון להתהוות העולמות (כדלעיל), כך בנפש הוא דרגת הרצון. בנפש ישנם כוחות "מקיפים" ו"פנימיים", והרצון הוא אחד הכוחות המקיפים.

וביאור הדבר: הכוחות הפנימיים^[21] מוגבלים באיבר מסויים^[22], אך הרצון אינו כן, אלא נמצא בכל האיברים בשווה. דבר זה ניכר בחוש, שהרי שתיכף כשעולה באדם רצון להניע את ידו, היא זזה מיד בלא שום שיהוי כלל (דהיינו, ניכר בחוש שאין צורך לרצון להגיע מהראש אל היד, והטעם לזה הוא משום שהרצון נמצא בו זמנית בראש וביד בשווה).

הערות שוליים

↑ מאמרים תש"ה עמ' 130.
↑ המשך תרס"ו, ש"פ שמות תרס"ח ובכ"מ.
↑ חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות
↑ ומוחא סתימאה אינו אלא לצורך חיות העולמות ולא לעצם קיומם, וכן הדבר בעולמות עצמם, ויובן על דרך משל מכוחות הנפש: עיקר האדם הוא הרגש והשכל בדרך כלל אינו אלא משמש אותו, וכידוע שאדם המצביע על עצמו "אני" לא מראה באצבעו על ראשו אלא על חזהו - מקום משכן המידות
↑ ד"ה כי תשא תרפ"ב אות ד
↑ וידבר וגו' חוקת התורה תשכ"ה.
↑ כי חכמה היא בקו הימין ובינה בקו השמאל, והן על דרך זכר ונקבה שמיחוד שלהם נולדות "תולדות": ספירות, נשמות ומלאכים.
↑ בכללות ישנן ב"כתר" שתי דרגות (אריך אנפין ועתיק יומין, שהן חיצוניות הכתר ופנימיותו), אבל בפרטות יותר הנה גם בחיצוניות הכתר עצמה (אריך אנפין) ישנן שתי דרגות: חיצוניותו נקראת אריך אנפין, ופנימיותו (ה"מוחין" שלו) נקרא "חכמה סתימאה".
↑ באמרי בינה ח"ג שער התפילין קטז ג מציין להפרדס וע"ח, ראה עץ חיים שער יד (שער או"א) פ"א הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א לעמ' שנד.
↑ עץ חיים שער או"א (שער י"ד) פרק א', וראה ספר הליקוטים להצ"צ ערך חכמה.
↑ שער יד (שער או"א) סוף פרק ח' – כלל ג. שער טו (שער הזווגים) סוף פרק ב. שער כט (שער הנסירה) סוף פרק ג. ועוד וראה בזוהר חלק ג' דף רצב ע"א.
↑ אבא יונק ממזל השמיני ואימא ממזל הי"ג.
↑ ולפעמים נקראת המשכה זו "שערות". היינו, כדרך שערה שיונקת את חיותה מהמוח שבראש דרך הפסק הגולגולת, ולכן החיות שבה כה מצומצמת עד שכשחותכים אותה אין מרגישים כאב.
↑ שני אופנים אלו הם כלליים בלבד, ובפרטות יותר יש שלוש דרגות במוחין דקטנות (דיניקה, דקטנות ודגדלות), ושתי דרגות במוחין דגדלולת (מוחין דאמא ומוחין דאבא). קצת פירוט ומקורות בנושא זה אפשר למצוא בערך מוחין דגדלות ודקטנות
↑ כפי שהדבר הוא אצל הצדיקים.
↑ שער הכונות ענין ראש השנה ע' רמה.
↑ ליקוטי תורה קורח נ"ד א', דרך מצוותיך מצוות גיד הנשה, סידור עם דא"ח עמ' ז, ונתבאר בילקוט לוי"צ על תורה לפרשת בא.
↑ האור מתלבש בכלים ומתאחד איתם, כמו שהנשמה מתלבשת ומתאחדת עם הגוף.
↑ אור שאינו מתלבש בכלים ואינו מורגש בהם, כמו שהרגל, היד ואפילו האיברים הנעלים כמו האוזן והעין אינם מרגישים ואינם מודעים לרצון האדם.
↑ דהיינו, הספירות אינן זו תחת זו אלא זו סביב זו – כדוגמת עיגול בתוך עיגול.
↑ שהם שכל ורגש, וכן חושים, חיות האיברים, מחשבה דיבור ומעשה.
↑ כח הראיה בעין, כח השמיעה באוזן, כח ההילוך ברגל וכן הלאה.

[1] מאמרים תש"ה עמ' 130.

[2] המשך תרס"ו, ש"פ שמות תרס"ח ובכ"מ.

[3] חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות

[4] ומוחא סתימאה אינו אלא לצורך חיות העולמות ולא לעצם קיומם, וכן הדבר בעולמות עצמם, ויובן על דרך משל מכוחות הנפש: עיקר האדם הוא הרגש והשכל בדרך כלל אינו אלא משמש אותו, וכידוע שאדם המצביע על עצמו "אני" לא מראה באצבעו על ראשו אלא על חזהו - מקום משכן המידות

[5] ד"ה כי תשא תרפ"ב אות ד

[6] וידבר וגו' חוקת התורה תשכ"ה.

[7] כי חכמה היא בקו הימין ובינה בקו השמאל, והן על דרך זכר ונקבה שמיחוד שלהם נולדות "תולדות": ספירות, נשמות ומלאכים.

[8] בכללות ישנן ב"כתר" שתי דרגות (אריך אנפין ועתיק יומין, שהן חיצוניות הכתר ופנימיותו), אבל בפרטות יותר הנה גם בחיצוניות הכתר עצמה (אריך אנפין) ישנן שתי דרגות: חיצוניותו נקראת אריך אנפין, ופנימיותו (ה"מוחין" שלו) נקרא "חכמה סתימאה".

[9] באמרי בינה ח"ג שער התפילין קטז ג מציין להפרדס וע"ח, ראה עץ חיים שער יד (שער או"א) פ"א הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א לעמ' שנד.

[10] עץ חיים שער או"א (שער י"ד) פרק א', וראה ספר הליקוטים להצ"צ ערך חכמה.

[11] שער יד (שער או"א) סוף פרק ח' – כלל ג. שער טו (שער הזווגים) סוף פרק ב. שער כט (שער הנסירה) סוף פרק ג. ועוד וראה בזוהר חלק ג' דף רצב ע"א.

[12] אבא יונק ממזל השמיני ואימא ממזל הי"ג.

[13] ולפעמים נקראת המשכה זו "שערות". היינו, כדרך שערה שיונקת את חיותה מהמוח שבראש דרך הפסק הגולגולת, ולכן החיות שבה כה מצומצמת עד שכשחותכים אותה אין מרגישים כאב.

[14] שני אופנים אלו הם כלליים בלבד, ובפרטות יותר יש שלוש דרגות במוחין דקטנות (דיניקה, דקטנות ודגדלות), ושתי דרגות במוחין דגדלולת (מוחין דאמא ומוחין דאבא). קצת פירוט ומקורות בנושא זה אפשר למצוא בערך מוחין דגדלות ודקטנות

[15] כפי שהדבר הוא אצל הצדיקים.

[16] שער הכונות ענין ראש השנה ע' רמה.

[17] ליקוטי תורה קורח נ"ד א', דרך מצוותיך מצוות גיד הנשה, סידור עם דא"ח עמ' ז, ונתבאר בילקוט לוי"צ על תורה לפרשת בא.

[18] האור מתלבש בכלים ומתאחד איתם, כמו שהנשמה מתלבשת ומתאחדת עם הגוף.

[19] אור שאינו מתלבש בכלים ואינו מורגש בהם, כמו שהרגל, היד ואפילו האיברים הנעלים כמו האוזן והעין אינם מרגישים ואינם מודעים לרצון האדם.

[20] דהיינו, הספירות אינן זו תחת זו אלא זו סביב זו – כדוגמת עיגול בתוך עיגול.

[21] שהם שכל ורגש, וכן חושים, חיות האיברים, מחשבה דיבור ומעשה.

[22] כח הראיה בעין, כח השמיעה באוזן, כח ההילוך ברגל וכן הלאה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{עולמות אבי"ע}}
-'''אריך אנפין''' הינו ה[[פרצוף]] של חיצוניות ספירת ה[[כתר]] של [[עולם האצילות]]. שפנימיות [[כתר עליון]] שהוא ספירת ה[[כתר]] של עולם האצילות הוא פרצוף [[עתיק יומין]], וחיצוניות כתר עליון הוא אריך אנפין.
+'''אריך אנפין''' (נקרא גם '''אריך''' סתם) הוא חיצוניות ה[[כתר]] והחלק התחתון שבו. ה'כתר' הוא ה"ממוצע" וה"מגשר" בין ה[[אור אין סוף]] (הנקרא "מאציל") ל[[עולם האצילות]] (הנקרא "נאצלים") ודרכו לשאר העולמות, וכדרך כל ממוצע הוא כלול משתי הבחינות אותן הוא מחבר: פנימיותו היא הבחינה תחתונה שבמאציל - שהוא ה[[אור אין סוף]] (ונקראת [[עתיק יומין]]), וחיצוניותו היא בחינה עליונה שבנאצלים - כלומר העולמות שנבראו לאחר צמצום האור האלוקי (ונקראת אריך אנפין){{הערה|מאמרים תש"ה עמ' 130.}}.
-בכללות מבואר ש[[כתר עליון]] הוא בכלל עולמות אין סוף, שהוא בבחינת [[אותיות החקיקה]] הגבוהים מ[[עשר ספירות]] של עולם האצילות, שהוא בבחינת [[אותיות הכתב]] אלא שבפרטות מבואר כי כתר עליון הוא ה[[ממוצע]] בין המאציל לנאצל, ו[[פרצוף]] [[עתיק יומין]], הוא דרגה אחרונה שבמאציל, ופרצוף אריך אנפין הוא דרגה ראשונה בנאצל.
+==רצון על התהוות העולמות==
+אריך אנפין הוא הרצון שיהיו עולמות{{הערה|המשך תרס"ו, ש"פ שמות תרס"ח ובכ"מ.}}. ומאחר ועיקר עניינם של העולמות הן שבע הספירות{{הערה|חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות}}, לכן שורש הספירות כפי שהן באריך אנפין גם הוא במספר שבע{{הערה|ומוחא סתימאה אינו אלא לצורך חיות העולמות ולא לעצם קיומם, וכן הדבר בעולמות עצמם, ויובן על דרך משל מכוחות הנפש: עיקר האדם הוא הרגש והשכל בדרך כלל אינו אלא משמש אותו, וכידוע שאדם המצביע על עצמו "אני" לא מראה באצבעו על ראשו אלא על חזהו - מקום משכן המידות}}.
-אריך אנפין ממשיך ל[[פרצוף|פרצופים]] של עולם האצילות. [[אבא]] ו[[אמא]] יונקים מן המזלות, ומלבישים לזרועות של אריך אנפין.
+==שורש הנאצלים==
+אריך אנפין הוא "בחינה עליונה שבנאצלים", והכוונה היא שהוא השורש של הספירות: הספירות עצמן יונקות את חיותם מהספירות של עולם האצילות, והספירות של עולם האצילות שורשן הוא בכתר, ובכתר עצמו מהבחינה התחתונה והחיצונית שבו - באריך אנפין. על ההבדל שבין המידות דאצילות לשורשן באריך מביאה החסידות שני משלים:
-ענינו של אריך אנפין בנפש הוא ענין ה[[רצון]].
+===א. להבה גלויה לעומת האש שבתוך בגחלת===
+'''1. ההבדל בין הספירות לשורשן:''' האש שבגחלת מאוחדת ממש עם הגחלת, ואין לה "סיבה" קודמת מלבד הגחלת עצמה. לעומת זאת האש שעל הגחלת נובעת (לא ישירות) מהגחלת עצמה אלא מהאש שבתוכה{{הערה|ד"ה כי תשא תרפ"ב אות ד}}.
+'''2. מציאות הספירות משורשן:''' כשמסתכלים על הגחלת לא ניכר כלל שיש בתוכה מציאות אש, אך כשמקרבים אליה קש או נופחים בה יוצאת להבה. העלם זה נקרא "העלם הקרוב לגילוי", וזהו היחס שבין הספירות כפי שהן בשורשן באריך לבין מציאותן באצילות.
+===ב. אותיות הכתיבה לעומת החקיקה===
+כשם שאותיות החקיקה הן דבר אחד עם האבן טובה שנחקקו בה, לעומת אותיות הכתיבה שהן שתי מציאויות שונות (הדיו עשוי מהצומח, והקלף מהחי), כך הספירות כפי שהן בשורשן מאוחדות בתכלית באלוקות, אך כפי שהן באצילות הן בחינת "כלים" המגבילים את האור המלובש בהן{{הערה|וידבר וגו' חוקת התורה תשכ"ה.}}.
-==ענינו==
+==היחס שבין אריך אנפין לחכמה ובינה==
-[[כתר עליון]] שהוא [[כתר]] של [[עולם האצילות]] בנוי מן שני [[פרצוף|פרצופים]]: פרצוף [[עתיק יומין]], שהוא פרצוף של פנימיות הכתר, ופרצוף אריך אנפין שהוא הפרצוף של חיצוניות הכתר.
+למרות ששורש ספירת החכמה שונה משל הבינה{{הערה| כי חכמה היא בקו הימין ובינה בקו השמאל, והן על דרך זכר ונקבה ש[[יחוד או"א|מיחוד שלהם]] נולדות "תולדות": ספירות, נשמות ומלאכים.}} הנה שתיהן כאחד מקבלות את חיותם מחיצוניות הכתר (אריך אנפין) – ובשני אופנים: מהחיצוניות של אריך אנפין ומהפנימיות שלו{{הערה|בכללות ישנן ב"כתר" שתי דרגות (אריך אנפין ועתיק יומין, שהן חיצוניות הכתר ופנימיותו), אבל בפרטות יותר הנה גם בחיצוניות הכתר עצמה (אריך אנפין) ישנן שתי דרגות: חיצוניותו נקראת אריך אנפין, ופנימיותו (ה"מוחין" שלו) נקרא "חכמה סתימאה".}}.
-בכללות כל כתר עליון הוא בכלל עולמות אין סוף. שאף שב[[עשר ספירות]] של [[עולם האצילות]] מתאחד [[אור אין סוף]] באחדות גמורה, עד שנאמר כי "[[איהו וחיוהי וגרמוהי חד]]", הרי שאף על פי כן הרי הם נמשלו לבחינת [[אותיות הכתב]]. אבל בחינת [[עתיק יומין]] ואריך אנפין הם בחינת [[אותיות החקיקה]]. וזהו שנאמר "בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה", שבהעלות הרצון לפניו להאציל ה[[עשר ספירות]] אזי מתחילה "גליף גליפו" שהוא על דרך משל התהוות בחינת חקיקה בהאור הפשוט לחקוק שרשי העשר ספירות. והענין שב[[אצילות]] יש בחינת [[כלים]] ממש לאורות של [[עשר ספירות]] ולכן נמשלו לאותיות הכתב מדיו על קלף לבן, שהדיו הוא משל לכלים שאינם ממהות האור הפשוט. מה שאין כן ב[[עתיק יומין]] ואריך אנפין שאין ה[[כלים]] ניכרים ומתגלים בהם עדיין אלא בהעלם גדול ונמשלו ל[[אותיות החקיקה]] שאין דבר זר כדיו.
+==='''התהוות''' חכמה ובינה היא '''מחיצוניות''' אריך אנפין===
+לשון העץ חיים היא{{הערה|באמרי בינה ח"ג שער התפילין קטז ג מציין להפרדס וע"ח, ראה עץ חיים שער יד (שער או"א) פ"א הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א לעמ' שנד.}} או"א (אבא ואמא) מלבישים לזרועות דא"א (אריך אנפין). או"א הוא ראשי תיבות "אבא ואמא", שהם חכמה ובינה דאצילות{{הערה|עץ חיים שער או"א (שער י"ד) פרק א', וראה ספר הליקוטים להצ"צ ערך חכמה.}}. משמעות ה"פתגם" היא, שהספירות דאריך אנפין (ז' ספירות התחתונות והמצומצמות ביותר שבו) מתלבשות '''ממש''' בחכמה ובינה דאצילות כלומר, מה שחכמה ובינה מקבלות מהספירות דאריך הוא באופן של התלבשות ממש ובדרך קירוב.
-==ענינו בנפש==
+ומשמעות "התלבשות" זו, שחסד דאריך (המתלבש בחכמה) הוא שורש לכל קו הימין (חח"ן – חכמה, חסד, נצח), ואילו גבורה דאריך (המתלבשת בבינה) היא שורש לכל קו השמאל (בג"ה – בינה, גבורה, הוד).
-ענין אריך אנפין בנפש הוא ה[[רצון]]. הרצון אינו שורה באיבר מסויים, ולראיה, שתיכף כשאדם רוצה להניע ידו, הוא מניע ידוע, שכח הרצון הוא כח כללי בנפש. לפי זה, בחינת [[אחוריים]] של אריך אנפין הוא בבחינת "כמאן דשדי בתר כתפוי"
-==אריך אנפין וזעיר אנפין==
+==='''גידול''' חכמה ובינה הוא '''מפנימיות''' אריך אנפין===
-[[זעיר אנפין]], שהוא פרצוף של ה[[מידות]] של [[עולם האצילות]] מלובש ממש בבחינת אריך אנפין. באריך נמצאים שרשי [[עשר הספירות]].
+והנה, בכמה מקומות{{הערה|שער יד (שער או"א) סוף פרק ח' – כלל ג. שער טו (שער הזווגים) סוף פרק ב. שער כט (שער הנסירה) סוף פרק ג. ועוד וראה בזוהר חלק ג' דף רצב ע"א.}} הלשון היא או"א (אמא ואמא) יונקים ממזלא דא"א (אריך אנפין){{הערה|אבא יונק ממזל השמיני ואימא ממזל הי"ג.}}. היינו, שאו"א לא "מלבישים" אלא "יונקים", ולא מזרועות דאריך אנפין" אלא מ"מזלא".
-==ירידתו לעולמות בי"ע==
+"יניקה" הוא משל בתורת הקבלה להמשכה שהיא גם מצומצמת וגם באה בדרך ריחוק{{הערה|ולפעמים נקראת המשכה זו "שערות". היינו, כדרך שערה שיונקת את חיותה מהמוח שבראש דרך הפסק הגולגולת, ולכן החיות שבה כה מצומצמת עד שכשחותכים אותה אין מרגישים כאב.}}, והיא כדרך תינוק היונק – ש'''גידולו''' הוא מהחלב (עצם התהוות גופו היא מאביו ואמו, והחלב רק גורם לו לגדול).
-עגולי אריך אנפין מקיפים רגלי [[עולם העשיה]], שענין עגולי אריך אנפין הוא המקיף העליון הכולל [[אבי"ע]], ומשם יכול להשתלשל רצונו של הקב"ה גם בעולם הגשמי. והטעם שיכול להתפשט שם, כי לנגד אריך אנפין, שהוא בחינת ה[[כתר]] שלמעלה מן השתלשלות, מעלה ומטה הכל אחד. ולכן נקרא הוא בשם "אריך אנפין" כמו שנאמר "ארך אפים", שיכול להמשך גם למטה.
-==לעתיד לבא==
+ובנמשל, התהוות חכמה ובינה היא מחיצוניות אריך (ובאופן של קירוב), אבל גידולן הוא מפנימיות אריך (חכמה סתימאה) - והמשכה זו היא גם מצומצמת ביותר וגם באופן של ריחוק.
-לעתיד לבא יתגלה אריך אנפין, וזהו מה שנאמר על אלף השביעי יום שכולו ארוך, שהכוונה לגילוי [[אור אין סוף]] המלובש באריך אנפין. וזהו מה שאמרו שכסא דמלכא משיח מחזיק רכ"א לוגין, שהכוונה שהכוס הוא הכלי לגילוי [[אור אין סוף]], ויהיה בו הגילוי מבחינת אריך אנפין.
+===הגידול מקטנות לגדלות===
+המשל באדם לקטנות וגדלות הוא, שישנם שני אופנים של חשיבה: אופן אחד בו עסוק השכל '''במשמעות''' ההשכלה, מה זה אומר '''לי (למציאותי כמו שהיא בנפרדות מההשכלה)'''. ואופן שני בו עסוק השכל בהשכלה '''כשלעצמה''', התעמקות והתעצמות עם העניין השכלי עצמו בלי לחשוב אודות משמעותה עבור האדם. חשיבה מהסוג הראשון מולידה רגש (מידות), ואילו בחשיבה מהסוג השני מאבד האדם כביכול את מציאותו העצמית ומה שמורגש אצלו היא רק ההשכלה. החשיבה באופן הראשון נקראת "מוחין דקטנות" (צמצום) והשניה "מוחין דגדלות" (חוסר צמצום והתאמה אלי){{הערה|שני אופנים אלו הם כלליים בלבד, ובפרטות יותר יש שלוש דרגות במוחין דקטנות (דיניקה, דקטנות ודגדלות), ושתי דרגות במוחין דגדלולת (מוחין דאמא ומוחין דאבא). קצת פירוט ומקורות בנושא זה אפשר למצוא בערך [[מוחין דגדלות ומוחין דקטנות|מוחין דגדלות ודקטנות]]}}.
-{{לימוד}}
+והטעם שנקראו שני אופני חשיבה אלו בשמות "גדלות/ קטנות" הוא, כי אצל ילדים (ובעיקר קטנים) מעמידים את עצמם במרכז העולם וכל חשיבתם סובבת סביב עצמם, וככל שגדלים נכנסות במוחם וליבם הפרופורציות הנכונות והם נותנים יותר משקל לסובבים אותם ועד שזוכים להכיר באמת האלוקית מתבטלים לגמרי ממציאותם{{הערה|כפי שהדבר הוא אצל הצדיקים.}}.
+והנה אנו רואים, שהקפיצה הגדולה ביותר בהתפתחות המוחין נעשית בגיל הינקות כאשר התינוק יונק מחלב אימו, ומוסבר בחסידות שהיא הנותנת – שיניקת החלב היא היא המגדלת את המוחין.
+'''ובנמשל למעלה''', ספירות חכמה ובינה כפי שהן "מלבישות" את חיצוניות אריך אנפין עיקר עניינן הוא להיות ראשית לעשר הספירות (להוליד את המידות), ואילו ע"י יניקתן מפנימיותו הן "גדלות" – מורגש בהן עצם האלוקות והן מתבטלות למקורן (וע"י זה מתעלות גם המידות שנולדו מהן).
+{{ערך מורחב|ערך=[[מוחין דגדלות ומוחין דקטנות]]}}
+==השפעת אריך אנפין על המידות==
+בשונה מחכמה ובינה (בהם "מתלבש" אריך אנפין בפנימיות), על המידות הוא משפיע רק באופן חיצוני. המקור לעניין זה הוא הנאמר ב[[עץ חיים]]{{הערה|שער הכונות ענין ראש השנה ע' רמה.}} דחד [[קוצי דשערי]] דאריך אנפין מכה בעורף זעיר אנפין, ועל ידי זה [[ספירת הדעת|הדעת]] דזעיר אנפין מחלק לחסד וגבורה. דהיינו, השפעת אריך אנפין על זעיר אנפין (המידות) היא באופן של "עורף" (ובלשון הקבלה נקרא "יחוד אחור באחור").
+תורת החסידות מבארת זאת ע"י משל מנפש האדם ("מבשרי אחזה אלוקה"){{הערה|ליקוטי תורה קורח נ"ד א', דרך מצוותיך מצוות גיד הנשה, סידור עם דא"ח עמ' ז, ונתבאר בילקוט לוי"צ על תורה לפרשת בא.}}: בנפש האדם "אריך אנפין" הוא דרגת ה"רצון" ו"זעיר אנפין" הם המידות (אהבת ה' ויראתו). כדי שהאהבה ויראה ה"טבעית" (שאיתם האדם נולד) תגדל, ויולדו בו אהבה ויראה "שכליים" יש צורך בנתינת כח שמעל השכל. דהיינו, שיש בכח האדם לעורר בעצמו אהבה ויראה נעלות יותר מכפי שהן באופן טבעי אצלו גם '''מבלי''' שילמד ויעמיק ויהיה לו במה להתבונן – וזאת בכח ה"רצון" הטבוע בעומק נפשו (דרגת "אריך אנפין" שבו). התעוררות זו '''היא''' ההקדמה הנותנת לו את הכח והיכולת להגיע לאהבה ויראה שכליים באופן פנימי ואמיתי.
+==עיגולי אריך==
+הספירות דאריך אנפין שונות במהותם ובציורים מהספירות דאצילות. האור דאצילות הוא "ממלא"{{הערה|האור מתלבש בכלים ומתאחד איתם, כמו שהנשמה מתלבשת ומתאחדת עם הגוף.}}, ובא בציור ד"יושר" (דרגת כל ספירה נמוכה יותר מזו ש"הולידה" אותה, ולכן הן מצויירות בקו ישר זו תחת זו). לעומת זאת, האור דאריך אנפין הוא "סובב"{{הערה|אור שאינו מתלבש בכלים ואינו מורגש בהם, כמו שהרגל, היד ואפילו האיברים הנעלים כמו האוזן והעין אינם מרגישים ואינם מודעים לרצון האדם.}}, ובא בציור ד"עיגולים"{{הערה|דהיינו, הספירות אינן זו תחת זו אלא זו סביב זו – כדוגמת עיגול בתוך עיגול.}}.
+משמעות הדבר היא שמצד אחד כולל "אריך אנפין" ומקיף בבת אחת את כל סדר ההשתלשלות (עולמות אבי"ע) מראשם ועד רגלם, אך מצד שני הוא רק "רצון" בלבד להתהוות - ואינו שורש ומקור להתהוות בפועל.
+הדבר דומה לרצון האדם. כשרוצה אדם לבנות דירה (למשל): מצד אחד כולל רצונו את כל צורת הבית, הקומות שבו, צורת וגודל החדרים, הריהוט שהוא רוצה בו וכו'. אבל מצד שני הרצון עצמו לא יכול לבנות בית... בשביל זה יש צורך בחכמה ובינה, מידות ומעשה.
+==ענינו בנפש האדם==
+כשם שבעולמות עניינו של אריך אנפין הוא ה'''רצון''' להתהוות העולמות (כדלעיל), כך בנפש הוא דרגת ה[[רצון]]. בנפש ישנם כוחות "[[מקיף|מקיפים]]" ו"פנימיים", והרצון הוא אחד הכוחות המקיפים.
+וביאור הדבר: הכוחות הפנימיים{{הערה|שהם שכל ורגש, וכן חושים, חיות האיברים, מחשבה דיבור ומעשה.}} מוגבלים באיבר מסויים{{הערה|כח הראיה בעין, [[כח השמיעה]] ב[[אוזן]], כח ההילוך ברגל וכן הלאה.}}, אך ה[[רצון]] אינו כן, אלא נמצא בכל האיברים בשווה. דבר זה ניכר בחוש, שהרי שתיכף כשעולה באדם [[רצון]] להניע את ידו, היא זזה מיד בלא שום שיהוי כלל (דהיינו, ניכר בחוש שאין צורך לרצון להגיע מהראש אל היד, והטעם לזה הוא משום שהרצון נמצא בו זמנית בראש וביד בשווה).
+{{הערות שוליים}}
+[[קטגוריה:עולמות]]
+[[קטגוריה:תורת החסידות]]
+[[קטגוריה:אריך אנפין]]
+[[en:Arich Anpin]]