ארבעת השבויים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{בעבודה מתמשכת}}'''ארבעת השבויים''' הוא סיפור היסטורי המופיע בספר [[סדר הקבלה]] ל[[ראב"ד|רבי אברהם בן דוד]] (הראב"ד), המתאר את שבייתם של ארבעה תלמידי חכמים על ידי שודדי ים במהלך הפלגה מנמל בארי, תוך [[השגחה עליונה]] שהובילה בסופו של דבר לתרומתם התורנית לקהילות יהודיות במצרים, קירואן וספרד.
+'''ארבעת השבויים''' הוא סיפור היסטורי המופיע בספר [[סדר הקבלה (ספר)|סדר הקבלה]] ל[[ראב"ד|רבי אברהם בן דוד]] (הראב"ד), המתאר את שבייתם של ארבעה תלמידי חכמים על ידי שודדי ים במהלך הפלגה מנמל בארי, תוך [[השגחה עליונה]] שהובילה בסופו של דבר לתרומתם התורנית לקהילות יהודיות במצרים, קירואן וספרד. בין החוקרים התפתח דיון על אמינות הסיפור, [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי]] במכתב לאחד מהם מוכיח שהסיפור התרחש, ראו להלן בפסקה [[#פולמוס המחקר ודעת הרבי|פולמוס המחקר ודעת הרבי]].
-== תולדות הסיפור ==
+==תולדות הסיפור==
-=== הקשר היסטורי ===
+===הקשר היסטורי===
 סיפור ארבעת השבויים משקף תקופת מעבר במרכזי התורה מבבל לקהילות [[ספרד]] וצפון אפריקה במאה ה-10. על רקע הפיצול הפוליטי בעולם האסלאמי, עם עליית הח'ליפות הפאטימית בצפון אפריקה והאומיית בספרד, התחזקו הקהילות היהודיות והושפעו מהגירת חכמים מאיטליה ו[[בבל]],
 === תיאור המסע ===
-בסביבות שנת [[ד'תש"נ]] הפליגו ארבעה תלמידי חכמים – [[רבי שמריהו]], [[רבי חושיאל]], [[רבי משה בן חנוך]] (עם אשתו ובנו חנוך), ורב רביעי ששמו אינו ידוע – מנמל בארי במטרה לקיים [[מצוות פדיון שבויים]]. במהלך ההפלגה נשבו על ידי שודד הים איבן רומחיז, המכונה ב[[סדר הקבלה]] גם בן דמאחין, ממונה על ציים בשירות עבד אל-רחמן אל-נאצר, מלך ישמעאל בספרד.
+בסביבות שנת ד'תש"נ הפליגו ארבעה תלמידי חכמים – [[רבי שמריהו]], [[רבי חושיאל]], [[רבי משה בן חנוך]] (עם אשתו ובנו חנוך), ורב רביעי ששמו אינו ידוע – מנמל בארי במטרה לקיים [[מצוות פדיון שבויים]]. במהלך ההפלגה נשבו על ידי שודד הים איבן רומחיז, המכונה ב[[סדר הקבלה]] גם בן דמאחין, ממונה על ציים בשירות עבד אל-רחמן אל-נאצר, מלך ישמעאל בספרד.
 איבן רומחיז הגיע לנמל [[אלכסנדריה]] שב[[מצרים]], שם פדו יהודי המקום את רבי שמריהו כדי לקיים את מצוות פדיון שבויים. רבי שמריהו התיישב בעיר [[פוסטאט]] (סמוך ל[[קהיר]]) ומונה לרב הראשי של הקהילה.
@@ שורה 28: / שורה 28: @@
 ורצה השליש לחזור בו במכירתו, ולא הניחו המלך כי שמח המלך על הדבר שמחה גדולה כששמע שאין היהודים שבמלכותו צריכים לאנשי בבל. והקול נשמע בכל ארץ ספרד וארץ המערב. ובאו תלמידים לקרות וכל השאלות שהיו שואלים מן הישיבות שאלו ממנו. ודבר זה היה בימי רב שרירא גאון, קרוב לשנת ד' אלפים תשנ"ה, הן פחות מעט הן יתר מעט.}}
-== התייחסות הרבי ודעת המחקר ==
+== פולמוס המחקר ודעת הרבי ==
-רבי יצחק אייזיק הלוי, ב[[דורות הראשונים]], כרך ג', כותב כי סיפור ארבעת השבויים התרחש כנראה בסביבות שנת [[ד'תש"כ]] (960 לספירה), ולא ב[[ד'תשנ"ה]] ויש להגיה ס' במקום נ', ותומך במהימנות הסיפור. לעומת זאת, חוקרים מודרניים, בהסתמך על מסמכי [[גניזת קהיר]], טוענים כי רבי חושיאל ורבי חננאל הגיעו לקירואן באופן חופשי בסביבות שנים 1005–1007, ורבי משה פעל בספרד כבר ב-960, ומעלים ספקות בנוגע לסיפור השבי.
+רבי יצחק אייזיק הלוי, ב[[דורות הראשונים]], כרך ג', כותב כי סיפור ארבעת השבויים התרחש כנראה בסביבות שנת [[ד'תש"כ]] (960 לספירה), ולא ב[[ד'תשנ"ה]] ויש להגיה כ' במקום נ', ותומך במהימנות הסיפור{{הערה|על פי רבי יצחק אייזיק הלוי, בדורות הראשונים כרך ג', התרחש מעשה ארבעת השבויים בתקופת שלטונו של הח'ליף עבד אל רחמן השלישי (912–961 למניינם ). מכיוון שבספר הקבלה נכתב שהמעשה אירע "קרוב לשנת ד' אלפים תשנ"ה" (990 למניינם), שאינו תואם את תקופת הח'ליף, הלוי סבר שנפלה טעות בתיארוך [[הראב"ד]], ועל כן הציע להגיה את "תש"נ" ל"תש"כ". הגהה זו מתארכת את האירוע לשנת ד'תש"כ (960 למניינם בקירוב), ובכך מתיישבת עם תקופת הח'ליף עבד אל רחמן השלישי. הלוי נמנה עם החוקרים שנטו לקבל את סיפור השבי כ"אמת היסטורית" והביא לכך "הוכחות רבות בספרו". הוא אף התייחס לפרטים בסיפור, כמו סגנון הלימוד שהביאו החכמים מאיטליה ושינויי מנהגים.}}. לעומת זאת, חוקרים מודרניים, בהסתמך על מסמכי גניזת קהיר, טוענים כי רבי חושיאל ורבי חננאל הגיעו לקירואן באופן חופשי בסביבות שנים 1005–1007 למניינם, ורבי משה פעל בספרד כבר ב-960 למניינם, ומעלים ספקות בנוגע לסיפור השבי.
 [[הרבי]], התייחס לטענות אלו במכתב לגרשון דוד כהן, וכתב: {{ציטוט|""שלום וברכה... הביאור שמציע במאמרו שהראב"ד בעל ס' הקבלה הוא המציא הסברה שהיו שבויים, ר' חנוך וכו', ושנשבו והגיעו בעונה אחת למקום פלוני ופלוני וכו'... הרי אין סברא זו מתקבלת בשכל כלל, והטעם פשוט: הרי אין כל ספק שהראב"ד הי' שומר תורה ומצוה וידע הציווי מדבר שקר תרחק, וגם חי בתקופה ובמקום שלא הי' במרחק מופלג בזמן ומקום מתקופת הד' שבויים. ולכן אין הדעת סובלת שהראב"ד המציא הענין של ארבעה השבויים בכדי לחזק סברותיו ושיטתו, ולא עוד אלא שרוב המכריע של בני דורו קבלו חידושו בלי כל פקפוק!"
-"{{הערה|[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)]], מכתב ח'תי}}}}. הרבי הדגיש כי הראב"ד, כשומר תורה ומצוות, לא המציא את הסיפור, וכי הוא התקבל בדורו כמהימן ובייחוד שהיה זה בתקופה לא רחוקה מזמן התרחשות האירועים.
+"{{הערה|[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)]], מכתב ח'תי}}}}. הרבי הדגיש כי הראב"ד, כשומר תורה ומצוות, לא המציא את הסיפור, וכי הוא התקבל בדורו כמהימן ובמיוחד שתקפותו של ה[[ראב"ד]] היתה בתקופה לא רחוקה מזמן התרחשות האירועים ואף אחד לא פקפק על זה.
-== הערות שוליים ==
 {{הערות שוליים}}
 [[קטגוריה:ראשונים]]
-[[קטגוריה:חסידות חב"ד]]