נסירה: הבדלים בין גרסאות בדף

ה'''נסירה''' היא מסודות מעשי בראשית ומעשי מרכבה המורה על חיתוך והפרדת הזכר והנקבה זה מזה ממה שהיו בתחילת בריאתם מחוברים יחד לגוף אחד כעין אנדרוגינוס ודיפרוסופון (דו פרצופי). בקבלת האר"י מראה הנסירה על תיקון העולמות הרוחניים העליונים, הפרדת וחיתוך פרצוף זעיר אנפין (בחינת הזכר) מפרצוף הנוקבא שהם היו מחוברים יחד בזמן בריאת העולם ואחר כך 'נוסרו' והופרדו לשני פרצופים נפרדים. בספרי קבלה מובא שבכל ראש השנה חוזר המצב בבחינות מסוימות לקדמותו, ומתרחשת נסירה מחדש{{הערה|פרי עץ חיים ע' תקמ"ו}}.

בפרשת{{הערה|המקור הבא לקמן מובא במאמרי אדמוה"ז תקס"ב ח"ב עמ' תתקב-תתקג. סה"מ עת"ר עמ' נא ועוד.}} בראשית מתואר כי [[חוה]] נבראה מ"צלע" שנלקחה מ[[אדם הראשון]], ונבנתה על ידי ה'{{הערה|{בראשית ב כא-כב}}. ב[[גמרא]] מובאת דעה כי בתחילה נברא אדם עם שני פרצופים, וסיפור לקיחת הצלע בא לתאר את הפרדתם לשני גופים.{{הערה|ברכות סא. א. עירובין יח, א, כתובות ח,א.}} ה[[מדרש]] מתאר את הסיפור לשיטה זו: {{ציטוט|תוכן=אמר רבי שמואל בר נחמן בשעה שברא [[הקב"ה]] את אדם הראשון דיפרוסופון (דו פרצופי, שתי דמויות שונות המחוברות זו לזו) בראו ו<big>נסרו</big> ועשאו גביים גב לכאן וגב לכאן|מקור=[[בראשית רבה]] רבה ח, א.|מרכאות=כן}}. אמנם יש דעות שאדם וחווה לא היו דבוקים מתחילת ברייתם, ולשיטתם אין זה המקור לנסירה.

מקור נוסף לנסירה, הוא מאחת מהמידות שהתורה נדרשת בהם((הערה|ראה זבחים כה, א.}} והיא "גורעין ומוסיפין ודורשין", שניתן לקחת אות ממילה אחת ולהעבירה למילה אחרת, וזה עניין של נסירה שנוסרים מאות אחת על מנת להוסיף לאות אחרת.

רמז נוסף הוא מהפסוק: "תשב הנערה אתנו ימים או עשור אחר תלך"{{הערה|חיי שרה כד, כה}},  שהפירוש הוא שבמשך הזמן דימים (ב' ימים ד[[ראש השנה]]) ו"או" - בגימטריא ז' (שבעת הימים שלאחרי ר"ה) ועשור ([[יום הכיפורים]]) תיעשה ענין הנסירה, שתוסר המל' (הנערה) מז"א ([[יצחק אבינו]] ע"ה) ואחר כך תלך להנשא ליצחק בבחי' יחוד פנים בפנים.

רמז נוסף הוא מעניין התרגום. במסכת ראש השנה{{הערה|לג, ב}} לומדים מתרגום המילה תרועה - "יבבא" על אופן הנדרש לתקוע בשופר. מוסבר בחסידות שהסיבה שלא כתוב הלשון "יבבא" בתורה{{הערה|וכמו שמצינו בנביא (שופטים ה'): "ותיבב אם סיסרא"}}, היא מפני שלצורך התקיעה בשופר צריך שתהיה נסירה, וע"י התרגום{{הערה|שהוא בגימטרייא "תרדמה" - שרומז על הסרת המוחין שמאליים}} נעשית פעולת הנסירה.

לפני הנסירה ה[[פרצוף|פרצופים]] של [[זעיר אנפין|ז"א]] ומלכות דבוקים באופן של אחור באחור{{הערה|עץ חיים שער הנסירה (שער יג). הובא בעת"ר שם. ובהוספות שם עמ' עד"ר. וראה גם מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב שם}} כלומר שהבחינות של נצח הוד ויסוד של ז"א היו דבוקים בנצח הוד יסוד של מלכות{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו עמ' רא.}}. באופן זה ההשפעה מז"א למכות היא השפעה חיצונית בלבד. נוסף על כך הבחינות של [[בינה]] ו[[כתר]] ד[[גבורה]] אינם מאירים בז"א ועולים לשרשם ב[[ספירת הבינה]]. מצב זה נקרא [[דורמיטא דז"א]]{{הערה|ראה ספר השיחות תשנ"ב עמ' 172 ועוד}}.

הנסירה נעשית כאשר נמשכת השפעה פנימית יותר מז"א - מבחינת חסד דז"א{{הערה|ושורשו בבחינת רב חסד של [[אריך אנפין]]}}, השפעה כזו שאין ספירת המלכות יכולה לקבל, ולכן נעשית נסירה בין ז"א למלכות, ומלכות נבדלת להיות פרצוף בפני עצמה{{הערה\סה"מ עת"ר עמ' נג. ועיי"ג בדרך מצותיך מצות עריות קצ"ו (עמ' לא).}}. לאחמ"כ נעשית הנסירה של מלכות בכל תשע הבחינות שבז"א (שכל ספירה כלולה מעשר הספירות){{הערה|ראה מאמרי אדמוה"ז תקסז עמ' קפג. וראה לקוטי תורה דרושים ליה"כ (ע, ב).}}. ומלכות נעשית פרצוף שלם בפני עצמה שמקבלת מכל בחינות המלכות שבכל הספירות.

ע"י הנסירה נעשית ההבדלה בשכל האדם בין הגילוי וההעלם, ועי"ז הנברא מבין בשכלו שהעיקר הוא הגילוי ושההעלם אינו בשביל ההעלם אלא בשביל שהגילוי הגילוי יהיה גם בנבראים התחתונים.

הרבי הקודם{{הערה|במאמר ד"ה כי עמך הסליחה, תש"ט}} מבאר ענין הנסירה בעבודת הבעל תשובה:

בגמרא אחת מהמדות שדורשין בהן את התורה, והוא "גורעין ומוסיפין ודורשין"{{הערה|זבחים ד' כה ע"א ועוד}} דם מהפר יקבלנו, שאם נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול כו' שגורעין המ"ם מתיבת דם ומוסיפין על תיבת הפר, והנה זהו ענין הנסירה באדה"ר. ומ"ש גורעין ומוסיפין ודורשין, רומז על האדם התחתון, ומה גם אם הוא בעל תשובה. וידוע דאחת ממדות הבעל תשובה, הוא שינוי מעשיו, שישנה מעשיו ודרכיו שז"ע עזיבת החטא בפועל, ואופן השינוי צ"ל שישנה אל קצה האחרון,

דהנה הבעל תשובה בהיותו בסורו, הוא דלבו כלב האבן והולך בשרירות לבו, דאין מעצור לרוחו כלל גם בדבר שהוא בעצמו יודע אשר זה נוגע לו במאד, ויודע דמה שאין ממלאין חפצו ומשאלותיו, הוא בסיבת עניניו הלא טובים (אם שזהו בדרך עונש ח"ו, או מניעה כו'), ובכ"ז אינו יכול להעמיד ע"ע בזה מפני שרירות לבו, והתקשרותו בעניני עולם וחמוריותו. ולזאת כאשר שב אל הוי', הנה ראשית כל יתרחק בתכלית מהענינים שהי' בהם עד עתה.

וז"ע גורעין, שצריך לגרוע ולהתרחק ביותר ממעשיו הקודמים, ויתנהג באופן ההפכי לגמרי מהקודם, דהנה תחלה הי' בתוקף הרע ר"ל לבלי להתפעל משום דבר, לא מבעי ענין אלקי, אלא דגם ענין שכלי אינו פועל עליו לעכבו משרירות לבו, והוא כבהמה ממש בתוקף גדול, שהוא תוקף טבעי, ואח"כ כשמתעורר בתשובה, הרי מחליף צורתו, שהוא בתוקף גדול בעניני הקדושה, וכל דבר תורה וענין אלקי פועל בו התעוררות והזזה גדולה בנפשו.

אמנם כל זה הוא עדיין תוקף הטבעי שנתהפך לקדושה, וצריך להפכה ממהות למהות, שיהי' התוקף תוקף דקדושה, שהוא ביתר שאת ויתר עז, שז"ע ומוסיפין כו', דהיינו שהענינים שהי' מרוחק מהם יהי' עתה מקורב להם יותר מאדם אחר כו'. דבעל תשובה בסורו וקלקולו, הרי הוא מרוחק בתכלית הריחוק מאלקות וענין אלקי, דעיקר עניניו שהולך בשרירות לבו, ומקושר בכל הענינים החומרי' וזה כל ענינו, וענין אלקי קלעפט אים גאר ניט, ומכ"ש שיהי' איזה הרגש הביטול, דלזה אינו שייך כלל, הנה כשבא לכלל תשובה, הנה ראשית דבר הוא, שהענינים שהי' מרוחק מהם יהי' עתה מקורב להם יותר מאדם אחר כו', והיא עיקר התשובה יותר מכל התעניתים וסיגופים. וזהו עבודת הבעל תשובה כל היום בקומו השכם בקר, עד שכבו. לעיין ולהשגיח ע"ע, להשתנות בכל עניניו ודרכיו ממש מהקודם, דבמה שהי' מקורב בתחלה יהי' בתכלית הריחוק, ובמה שהי' מרוחק בתחלה, וואס ער האט גאר קיין קלעפ ניט געהאט, אין אלקות און ענינים אלקי', יהי' עתה בתכלית הקירוב.  

[[קטגוריה:קבלה]]