ראובן פוירשטיין: הבדלים בין גרסאות בדף

לד"ר פוירשטיין היה קשר ארוך עם הרבי, וזכה להדרכות שונות מהרבי בדרך קבע, והרבי אף הפנה אליו מטופלים.

כבר בשנות הלמ"ד החל לקבל לטיפול נערים רבים שהופנו אליו על ידי הרבי, ובשנת [[תשמ"ג]] הגיע לביקור בחצר הרבי ב-770 והכניס פתק בו הודיע על הגעתו, הרבי שלח את המזכיר ר' [[יהודה לייב גרונר]], שישמע ממנו על השיטה, ויקבל ממנו את הספרים והמחקרים שלו בענין.

בהמשך לכך, הרבי העניק לו הנחיה שלפי עדותו של ד"ר פוירשטיין עצמו סייעה לו מאוד לגבש את שיטתו, שיש להתייחס למצב הנער באופטימיות, לפגוש את כל האחראים למצבו החינוכי של הנער, ולתבוע מהם לתת לנער את היכולות הנכונות, שיאפשרו לו להגיע להיכן שהוא מסוגל ומגיע לו להגיע.

הקשר הלך ונעשה הדוק יותר ויותר, ועל פי עדותו של ר' [[אליעזר אריה ליכטשטיין]], הוא היה מעביר אליו תשובות של הרבי פעמיים-שלוש בשבוע{{הערה|1= [https://teshura.com/teshurapdf/%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%94%20%D7%90%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%99%D7%9F%20-%20%D7%9C%D7%99%D7%9B%D7%98%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F.%20%D7%98%D7%96%20%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D%20%D7%90%D7%91%20%D7%AA%D7%A9%D7%A4%D7%93.pdf תשורה אלפנביין-ליכטשטיין, ט"ז מנחם אב תשפ"ד עמוד 35].}}.

לאחר שהשלים את המשימה, באמצעות שימור הקשר של הצעירים למורשתם, חזר לניו יורק במטרה לעשות את השבת במחיצת הרבי, וזכה להשתתף בהתוועדות שנערכה בשבת בה הרבי דיבר על הנחלת שבע מצוות בני נוח לנכרים, והדגיש שחלק בלתי-נפרד משליחות זו הוא פשוט לסייע לתיקון האנושות ולבוא לעזרתה, והוא חש שדברי הרבי מכוונים אליו אישית, ובמיוחד כאשר בין השיחות הרבי פנה אליו ואמר לי לומר 'לחיים'.

בעקבות אותה נסיעה, לקח על עצמו לחזק את צד המורשת אצל כל המטופלים, וראה בכך הצלחה רבה בעבודתו.