אוהל אדמו"ר הריי"צ: הבדלים בין גרסאות בדף

[[קובץ:הרבי באוהל.jpg|שמאל|ממוזער|[[אדמו"ר שליט"א|הרבי]] בכניסה לאוהל מנוחתו כבוד של אדמו"ר הריי"צ]]

[[קובץ:מכתב תודה לתורם.jpeg|שמאל|ממוזער|מכתב תודה שקיבל הרב יצחק יעקב קאוואלסקי בחודש [[תשרי]] [[תשי"א]]. המכתב נחתם על ידי הועד בו הוא מודה על תרומה של 18 דולר לטובת בניית האוהל]]

חברי הועד היו: הרב [[שמואל לויטין]]- יו"ר, הרב [[ניסן טלושקין]], הרב [[ישראל ג'ייקובסון]], הרב [[אליהו סימפסון]], הרב [[מאיר אשכנזי]], הרב [[שלמה אהרון קזרנובסקי]], הרב [[משה דובער ריבקין]], הרב [[ירחמיאל בנימינסון]] והרב [[משה לייב רודשטיין]].

==האוהל==

[[הרבי]] נוהג לפקוד את המקום בקביעות ולקרוא בו [[מכתבים]] ובקשות ברכה שהגיעו אליו מכך קצווי תבל. בשנים המוקדמות נהג כך הרבי בערבי [[ראש חודש]] ו[[בט"ו בחודש]] ובימי סגולה מיוחדים כדוגמת ימי ההילולא של [[רבותינו נשיאינו]], ובשנים המאוחרות לעיתים תכופות יותר, בימים [[שני]]{{הערה|לכתחילה היה היום הקבוע ביום ראשון אך הרבי שינה זאת ליום למחרת לבקשת חסידים שדאגו לבריאותו}}  ו[[חמישי]], ועוד.

במשך השנים נבנה במקום חדרון מיוחד ששימש את הרבי בעת שהותו במקום. החדר נשרף בחודש [[אדר שני]] [[תשנ"ב]].

בשנת [[תשנ"ד]] נבנה בסמוך [[בית אהל חב"ד ליובאוויטש]] לבאים להשתטח על הציון. המקום נבנה ונוהל על ידי ר' [[חיים ברוך הלברשטם]], וכיום הניהול הוא בידי ר' [[אבא רפסון]].

כיום יש באזור [[ישיבה]], 2 [[מקווה|מקוואות טהרה]], ומספר מבנים בהם אפשר להתכונן לכניסה לאוהל.

רבבות מבקרים במקום במשך השנה כולה ובעיקר ב[[י' שבט]], [[ג' תמוז]], בערב [[ראש השנה]], [[ערב ראש חודש]] ובימי ראשון.

על מעלת האוהל וחשיבות ההליכה אליו דיבר הרבי רבות במשך השנים.

עם זאת, בהנהגת הרבי ראו כי הוא מקפיד שלא להפוך את המקום למקום קבוע ולמרכז חב"די וכדומה. כך מעולם לא נסע הרבי לאוהל לשהות במקום שבת ויום טוב. מספרים שהרבי לא הסכים שיקבעו באוהל אפילו ברז לנטילת ידיים{{הערה|מפי הרב [[יקותיאל מנחם ראפ]]}} אלא לא נטל את ידיו בכל פעם כשחזר ל-770.

פעם ניגש השד"ר הרב [[שניאור זלמן דוכמן]] לרבי בפרוזדור הכניסה של 770 אחרי שהרבי יצא מתפילת מנחה וביקש ברכה לזוג מסויים שלא זכו לזרעא חייא וקיימא וביקשו ממנו שיבקש עבורם מהרבי. לאחר שר' זלמן מסר את שמם השיב הרבי שכשיהיה באוהל יזכיר אותם, אך ר' זלמן לא הרפה ושאל: "מדוע שהרבי לא ייתן להם ברכה אמיתית?!". הרבי לא הגיב על דבריו אלו והמשיך לחדרו הקדוש. כעבור כשנה נולדה לזוג ילדה ולאחר שהדבר נודע לר' זלמן הוא ניגש לרבי שוב בעת שיצא מתפילת מנחה ובישר זאת. הרבי בתחילה לא הגיב והמשיך לעבר חדרו אך כשעמד לפתוח את דלת חדרו, הסתובב לר' זלמן ואמר בבת שחוק: "נו ר' זלמן, אזכיר על הציון, היא ברכה אמיתית?!"{{הערה|תשורה גרינברג תשע"ה עמ' 4}}.  

 

===אזכרה בציון גם בלא קריאת כל המכתב===

במענה מחודש [[חשוון]] [[תשמ"ז]] על הדו"ח מכינוס השלוחים בדרום [[אמריקה]] כתב הרבי שגם באופן כזה זוהי הזכרה על הציון וביאר זאת במשל ממחשב: {{ציטוטון|נתקבל ותשואות חן '''ואזכיר על הציון'''. ואין הזמן גרמא לקרות אפילו – אבל הנתינה כבר '''בשלימותה ובכל הפרטים''' כפסק דין תורת '''אמת'''. להקל '''ההבנה''' גם לאלו '''וכו'''' הראו דוקא בזמנינו דוגמא בולטת ושעל פיה עושים '''בפועל''' ואפילו בענינים הכי עיקריים והכי גדולים, שאפילו '''בדומם''' – ביכולת בני אדם '''לפעול''' כהנ"ל: תיכף שמכניסים לקאמפיוטר מספר פרטים עקריים – ברגע '''כמימרא''' יודעים כל המסקנות ופסק דין '''לפועל ממש'''. וכשמוסרים-מזכירים כהנ"ל על הציון (דכ"ק מו"ח אדמו"ר) הרי זה '''כפשוט''' ביתר שאת ועד לאין ערוך – ממסירה לדומם הנ"ל, '''להבדיל באין ערוך'''}}{{הערה|ליקוט מענות קודש תשמ"ז מענה לה}}.

 

ה[[מזכיר]] הרב [[שלום מענדל סימפסון]] סיפר שפעם צלצל אחד מ[[אנ"ש]] למזכירות וביקש שיכניס לרבי בקשת ברכה דחופה לחולה, ומיד לאחר שהכניס הוא את הפתק הוציא הרבי מענה: "אזכיר על הציון". כעבור כמה שעות, קיבל המזכיר טלפון נוסף עם עדכון שמצבו של החולה השתפר. שוב הכניס הוא פתק לרבי, ולהפתעתו קיבלתי את המענה הבא: "אזכירו עוד הפעם על הציון", זאת למרות שמאז המענה הקודם לא יצא הרבי מחדרו. "מסתבר שהרבי לא צריך לצאת מחדרו כדי להזכיר לברכה על הציון" הסיק המזכיר בספרו את הסיפור{{הערה|[https://chabad.info/magazine/504905/ בלעדי: המזכיר של הרבי מספר סודות מהחדר] {{אינפו}}}}.  

גם לאחרי [[כ"ז אדר ראשון תשנ"ב]] השיב הרבי{{הערה|בנענוע ראש לחיוב על הצעת המזכיר}} בנוסח: "אזכיר על הציון"{{הערה|לדוגמא לכמה תמימים מישיבת אהלי תורה וביניהם ר' [[פסח צבי שמערלינג]]. כמו כן שלח הרבי באותה התקופה כו"כ איגרות שנחתמו על ידי המזכירים ובהם שולב הנוסח שיזכיר את הבקשה על הציון.}}.