שינויים

[[{{דמות|שם=רבי שניאור זלמן בורוכוביץ'|תמונה:רבי_שניאור_זלמן=רבי שניאור זלמן.jpg|כינוי=אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך|תיאור=מייסד [[חסידות חב"ד]]|תאריך לידה=[[י"ח באלול]] [[ה'תק"ה]]{{הערה|בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]] מביא שנולד ב[[י"ז כסלו]] [[תק"ז]], או [[ט"ז]] [[כסלו]] [[תק"ח]], אבל על פי מסורת [[חב"ד]], נולד ב[[י"ח אלול]] [[תק"ה]]}}|מקום לידה=[[ליאזנא]]|תאריך פטירה=[[כ"ד בטבת]] [[תקע"ג]]|מקום פטירה=פיענא (קבור ב[[האדיטש]])|מקום פעילות=[[רוסיה]]|תפקידים נוספים=|רבותיו=[[המגיד ממעזריטש]], [[יששכר בער מליובאוויטש|יששכר בער]] [[ליובאוויטש|מליובאוויטש]]|תלמידיו=|חיבוריו=[[תניא]] ו[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|שולחן ערוך]] וליקוטי תורה ותורה אור|השתייכות=}}'''רבי שניאור זלמן בורוכוביץ'{{הערה|נקרא כך על שם אביו "ברוך", כמקובל באתה תקופה, להוסיף לשם הפרטי את שם האב כ'שם משפחה'}} מליאדי - האדמו"ר הזקן{{הערה|leftבמקור ב[[אידיש]] '''דעֶר אַלטעֶר רבי'''}}''' (מכונה גם '''דער ליטוואק'''{{הערה|thumbבעקבות אמירתו של [[המגיד ממזריטש]] לתלמידיו על אדמו"ר הזקן "הגאון הליטאי"}}, '''הרב''' '''המגיד מליוזנא''' או '''בעל התניא והשולחן ערוך'''{{הערה|250pxכינוי זה דבק בו בעקבות תפוצת ספריו המרכזיים ה[[תניא]] וה[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|ציור שולחן ערוך]]. [[הרבי]] מרבה להשתמש בכינוי זה ובהזדמנות מסויימת אף הסביר את עניינו: "בעל התניא" - פוסק ב[[פנימיות התורה]], ו"בעל השולחן ערוך" - פוסק ב[[נגלה דתורה]]. כמו כן, קיים קשר נוסף בין שני הספרים: ארבעת חלקי ה"תניא" הם כנגד ארבעת חלקי [[שולחן ערוך הרב]].}}), ([[י"ח באלול]] [[ה'תק"ה]] - [[כ"ד בטבת]] [[ה'תקע"ג]]), הוא מייסדה של שיטת [[חסידות חב"ד]] וה[[אדמו"ר]] הראשון בשושלת [[אדמו"רי חב"ד]]. חיבר את [[ספר התניא]], ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב את [[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|"שולחן ערוך הרב"]].

'''==תולדות חיים=====לידתו===[[קובץ:אדמור הזקן - תמונה קטנה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שחזור צבעוני על פי [[ציור אדמו"ר הזקן]]]]הוריו של אדמו"ר הזקן, רבי [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן )|ברוך פויזנר]] (מצאצאי [[המהר"ל מפראג]]{{הערה|1=ל[[מהר"ל מפראג]] היה בן יחיד - רבי בצלאל חריף שנולד בשנת ה'שט"ז ונפטר בשנת ה'ש"פ. בנו ר' שמואל היה ראש קהילת פראג ונפטר בשנת ה'תט"ו. בנו ר' יהודה ליב היה אב"ד בקהילת קאווילי. בנו ר' [[משה מפוזנא]] (מחבר הספר "קול יהודה" על ה[[שולחן ערוך]]). בנו ר' [[שניאור זלמן בורוכוביץפוזנר]], סבו של אדמו"ר הזקן. בנו ר'[[ישראל ברוך פוזנר]] היה אביו של אדמו"ר הזקן. ראו גם [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13612&hilite=a49c5317-2495-4dab-af8b-bb8404ad75d1&st=משה+מפוזנא&pgnum=107 קובץ אור ישראל] מ[[חודש כסלו]] [[תשס"ד]] וקובץ "מאסף ישורון" [[ג'' - נולד באלול]] [[תשנ"ז]] עמוד [[תרע"ט]].}}) ו[[רבקה (אם אדמו"ר הזקן)|רבקה]] נישאו ב[[חיום שישי]] [[י"ז באלול]] שנת [[תק"י אלול קהג]]. במשך כעשרה חדשים לא היו להם ילדים ובעצת רבי [[יצחק שאול]], ידידו של רבי ברוך, נסעו הזוג לבקש את ברכת ה[[בעל שם טוב]]. בחודש [[מנחם אב]] שנת [[תק"תד]] לאביו הגיעו אל [[הבעל שם טוב]] והוא הבטיח להם שתוך שנה יהיה להם בן. רבי [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|רבי ברוך]] ולאמו הרבנית רבקה בליאזני שבפלך מוהילוב בבלארוס, שהייתה אז תחת שלטון פוליןורבקה נשארו קצת אצל [[הבעל שם טוב]] ובסעודת [[יום הולדת|יום ההולדת]] של הבעל שם טוב ב[[י"ח באלול]] פנה הבעל שם טוב לרבי ברוך ואמר לו: "למועד הזה ממש אתם חובקים בן".

נפטר בליל מוצאי שבת פרשת שמות לפני שעזבו את [[כמז'יבוז']], נכנסו אל [[הבעש"ט]] לקבל ברכת פרידה. [[רבקה (אם אדמו"ר הזקן)|הרבנית רבקה]] אמרה ל[[בעש"ט]] שכאשר ה' ימלא את ברכתו הקדושה של הבעש"ד טבת תקעט היא תקדיש אותו ל[[תורה]] ועבודה בדרכו של הבעש"גט. הבעש"ט ברכם, והם נסעו לביתם בשמחה. בדיוק שנה לאחר מכן, ביום רביעי [[י"ח באלול]] שנת [[תק"ה]] נולד שניאור זלמן, בעיירה קטנה ליד העיירה [[ליאזנא]] ומנוחתו כבוד בעיר האדיטש.

==לידתו==רבי ברוך והרבנית רבקה נישאו ביום שישי ב[[חודש אדר]] שנת [[י"ז אלול תק"גה]]. בעצת נסע ר' יצחק שאול נסעו יחד בחודש מנחם [[ברוך (אב ה'תקאדמו"ד אל [[הבעל שם טובר הזקן)|ברוך]], כיון שעדיין לא ניפקדואל הבעש"ט לבשר לו שברכתו נתקיימה ואשתו נפקדה. הבעש"ט שידע כי נשמה חדשה צריכה לרדת לעולםהתעניין על זמן הפקידה וכששמע זאת, ברכם והבטיח להם שבשנה הבאה יפקדו בבן זכרציווה את ר' ברוך לחגור אבנט ולברך "[[ברכת שהחיינו|שהחיינו]]" ללא שם ומלכות.

ביום ההולדת שלו - בהמשך נתן לו [[חהבעש"י אלול נח"תט]]הוראות כיצד תנהג האשה בעת ההיריון ואחר הלידה והזהירו שלא לספר לאיש שנולד לו בן ואם ישאלוהו על כך, ערך הבעש"ט סעודה ובמהלכה ברך את ריאמר באופן סתמי: ה' ברוך: למועד הזה ממש אתם חובקים בןיעזור.

שנה לאחר מכן, ביום הרביעי ב[[יום הכיפורים]] שנת [[חתק"י אלול קה"תו]] ירדה לעולם נשמה חדשהנסע ר' ברוך אל הבעש"ט, בעיירה קטנה ליד ליאזני – רבי שניאור זלמןוקיבל ממנו סדר איך להתנהג עם הילד. בגיל שנה החל לדבר ובהיותו בן שנתיים הרגישו הוריו כי לילד יש זיכרון ותפיסה בלתי רגילים, אשר האיר את העולם בשני אורות של התורה: הנגלית והחסידותוזכר הרבה פרקי [[תהילים]] בעל פה.

==ילדותו== ביום הכיפורים שנת הכשר'ברוך בא ל[[בעש"ט]] ב[[ראש השנה]] [[תק"ו נסע ר' ברוך אל ז]], סיפר לו על החלטתו שב[[ח"י אלול]] הבא, כשבנו יגיע לגיל שלוש, [[הבעש"ט]] יגזור לו את שערותיו. בהגיעו לגיל שלוש (בשנת [[תק"ח]]) הביאו אותו הוריו ודודתו (אחות אביו - הרבנית דבורה לאה) אל [[הבעל שם טוב]], וקיבל ממנו סדר איך להתנהג עם הילדל[[מז'יבוז']]. הבעש"ט הזהירו שלא לספר לאף אחד שנולד הניח לו בן ולא על חכמותיואת פיאותיו, בירכו [[ברכת כהנים]] והזהיר את הוריו שיחזרו לביתם מיד ושלא יספרו היכן היו. לשאלת הילד מי היה היהודי שגזז את שערותיו השיבה אמו שזהו היה "סבא".

בגיל שנה החל לדבר===ילדותו ונעוריו===שניאור זלמן נחשב לילד מסודר בזמנים ובלימודים. היתה לו הצלחה גדולה בידיעת התורה ואף את הענין הקשה ביותר בתורה הבין לכל פרטיו. ב[[י"ז בכסלו]] [[תק"י]] התקבל ר' שניאור זלמן לשמש ה[[חבריא קדישא]] בעיירה [[ליאזנא]], בהיותו בן שנתיים הרגישו הוריו כי לילד יש זיכרון ותפיסה בלתי רגיליםעד [[בר מצווה| הבר מצווה]] שלו. בהגיעו לגיל בגיל 15 הספיק לסיים את כל הש"ס 3 חפעמים. ובגיל 16, באור ל[[י"י אלול ז כסלו]] [[תקכ"א]], התקבל לאחד מחברי ה'תק"ח הביאו אותו הוריו ודודתו חבריא קדישא'{{הערה|ראה [[בית רבי (אחות אביוספר)|בית רבי]] פרק א', הרבנית דבורה לאה למז'יבוז' אל הבעשוהדיונים בהערות שם.}}. הוא היה בקי בסידור "שער השמים"ט. מייד לאחר שהבעששל השל"ט חינך אותו בפאות הראש בירכו ברכת כוהניםה, הזהיר את הוריו לחזור מיד לביתם מבלי לספר על מקום היותם ולשאלת הילד מי היהודי שגזז את שערותיו השיבה אמו שזהו "סבאוהתנהג לפי הנהגות השל"ה.

ביום בגיל שמונה כתב פירוש על התורה שכלל את הפירושים של [[רש"י]], האבן עזרא וה[[טרמב"ו כסלו תקן]]. בהיותו בן עשר חלם [[חלום]], בו רבי ראובן בעל-שם (שהיה צדיק נסתר) אומר לו שהוא נתבע לדין. כאשר נכנס ל[[בית הכנסת]] ב[[ליאזנא]], רבי ראובן בעל-שם הוליכו לעבר השולחן, והדיינים החלו לומר: {{ציטוטון|שלושה זקנים אלה, [[רש"י]] בגיל 5 התקבל , האבן עזרא וה[[רמב"ן]], תובעים אותך לדין תורה, על שאתה רוצה לשלול את זכותם מלהיות מזכי הרבים מלהגות וללמוד בפירושיהם, על ידי פירושך הכלול משלושת הפירושים.}}, אדמו"רהזקן נבהל מהדברים, והבטיח שישרוף את פירושו. לאחר פנו אליו הזקנים ובירכו אותו שיחדש [[חידושי תורה]] ודרכי עבודה ב[[עבודת ה' שניאור זלמן כאחד מחברי החברה קדישא בעיירה ליאזני]].

מקטנותו היה מסודר בשמירת הזמן ובגיל 8 היה בקי בסידור לאחר שהתעורר התענה אדמו"שער השמים" של השל"הר הזקן, והתנהג לפי השל"ה. כתב פירוש על התורה שכלל ולאחר שחלם בשנית שרף את הפירושים של רשפירושו{{הערה|רשימת כ"י, ראבק אדמו"ע ורמבר הריי"ן אך לאחר שחלם שלוש פעמים כי רש"יצ, ראב[[בטאון חב"ע ורמב"ן תובעים אותו לדין, שרף את הפירוש!ד]] גיליון 19-20.}}.

בהיותו בן 11 החל בעסקנות כלליתתשע לקחו אביו לעיירה [[ליובאוויטש]] ללמוד תורה אצל הגאון ר' [[יששכר בער מליובאוויטש | יששכר דב]]. בגיל בר מצווה בשנת ה'תקי"ח הוכתר בתארים גאוןכשמלאו לרבינו הזקן אחת עשרה שנים, כשנתיים לאחר הגיעו ל[[ליובאוויטש]], תנא ופליג ובגיל 18 סיים ללמוד את כל התלמוד עם נושאי כליהםאמר רבי [[יששכר בער מליובאוויטש | יששכר דב]] לרבי ברוך שבנו אינו זקוק עוד למלמדים, ספרי ראשונים ואחרוניםור' [[ישראל ברוך פוזנר | ברוך]] לקח אותו לביתו בליאזנא.

לאחר נישואיובהיותו בן אחת עשרה, עם החל ללמוד בנוסף ל[[הרבנית סטערנאגמרא]] שהתקיימו ביום שישי ופוסקים, ספרי [[י"ב מנחם אב תק"כקבלה]] היה סמוך על שולחן חותנו בו[[וויטבסקמוסר]]. בנוסף לחיזוק לימודיו, החל לעסוק בפעילות ציבורית. הוא נהג להגיע לשוק בליאזנא, לעודד את היהודים לעזוב את עיסוקם במסחר, שלא כל-כך התפרנסו מהם, ולעבור להתפרנס מעבודת האדמה. משפחות רבות עברו בשיכנועו לעסוק בחקלאות{{הערה|ספר השיחות תש"ה עמוד 78}}.

==במזריטש=בר המצווה===בחגיגת [[בר המצווה]] בשנת [[תקי"ח]], נטלו חלק מגדולי הגאונים של אותו הדור, מ[[וויטבסק]], פולוצק ומינסק. אביו של אדמו"ר הזקן רבי [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|ברוך]] וסבו רבי משה, ערכו אז שבעת ימי משתה, ובכל יום היתה [[סעודת מצווה]] בה נאמרו הרבה חידושי תורה. חידושיו של אדמו"ר הזקן עלו על כולם ונכתבו על ידי אחיו ר' [[יהודה לייב מינוביץ']]{{הערה|רבי יצחק אייזיק מ[[וויטבסק]] סיפר, שנמצאו אצלו שלושה כרכים כתב יד שהעתיק מתוך כתבי רבי יהודה לייב - אחיו של אדמו"ר הזקן, תשובותיו של אדמו"ר הזקן על כל השאלות מהגאונים שהיו נוכחים בחגיגות הבר מצווה שלו.}}. כל הגאונים הסמיכוהו והכתירוהו בתארים "גאון" ו"[[רב]] [[תנא]] הוא ופליג"{{הערה|תארים אלו נרשמו בפנקס ה'חבריא קדישא' בתור זכרון לדורות.}}.

לאחר פסח שנת ה'תקכ"ד החליט בהסכמת אשתו לנסוע למקום תורה ועבודהזמן קצר אחרי בר-המצוה שלו, נסע ל[[וויטבסק]] אל דודו רבי [[יוסף יצחק משריי]] ושהה שם כמה חודשים. בהתאם לידיעתו כי בשם, הוא שמע על [[ווילנהשיטת החסידות]] יכולים להתלמד ללמוד ובמעזריטש להתלמד איך להתפלל, החליט כי ללמוד יודע קצת אבל להתפלל לא ידע כמעט כלום והגיע לועל דרך [[מעזריטשהבעש"ט]] ללמוד תורה , אך מבלי לדעת שאלו הם מאמרי הבעש"ט. לאחר זמן סיפר, שכאשר היה אצל דודו, הרגיש כל יום אווירה של עונג [[המגיד ממזריטשיום טוב]]{{הערה|ספר התולדות אדמו"ר הזקן חלק א'}}.

למד בחברותא עם רבי ===[[אברהם המלאךנישואיו]] (בנו של המגיד). בגיל 25 החל בהוראת המגיד לחבר את השולחן ערוך הידוע בשם: "[[שולחן ערוך ===כשהגיע אדמו"ר הזקן]]". כשבא למעזריטש ביקשו חסידיו לעשותו רבי, אך אדמו"ר הזקן סירב בטענה כי הינו צעיר. כשהחליט להישאר במעזריטש גילה לו המגיד את דברי הבעש"ט לפרקו - בהיותו בן ארבע עשרה - שהוא נשמה חדשה ד[[אצילות]] בהתלבשות בגופו בגילוי, עבודתו לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט באהבת ה' ואהבת ישראל ולגלות את דרך חסידות חב"ד (חכמה –בינה – דעת), כי צריכים לאהוב יהודי מפני שהוא יהודיכבר יצא שמו בכל סביבת מגוריו כגאון.

יחד עם רבי ר' [[יהודה לייב סגל]], שהיה אחד מעשירי ונכבדי העיר [[מנחם מענדל מויטבסקויטבסק]] נסע בשנת ה'תקל"ד לפגוש את הגר"א מווילנה, אך הגר"א לא קיבלםלקחו לחתן לבתו מרת [[סטערנא]].

==נשיא חסידות חבבתחילה קבעו את זמן ה[[חתונה]] ל[[חודש אלול]] [[תקי"ט]], אבל אביו של אדמו"ד==ר הזקן - רבי ברוך נסע מביתו בתחילת חודש אלול ולכן דחו את החתונה. רבינו הזקןהמחותן ר' [[יהודה לייב סגל]] דרש לערוך את החתונה בחורף [[תק"כ]], למרות היותו מורם מעם כבר בקטנותואבל רבי ברוך לא הסכים. אחרי [[חג הפסח]] נסע רבי ברוך שוב מביתו וחזר ב[[חודש תמוז]], מנהיג ומובילואז קבע את זמן החתונה ליום שישי, לא קיבל את נזר המנהיגות באופן רשמיערב שבת נחמו, אלא בתהליך הדרגתי שנמשך חמש עשרה שנים[[י"ב במנחם אב]] תק"כ.

בי”ח כסלו תקל”ג. המגיד ממזריטש מבקש מתלמידו אדמו"ר הזקן לעשות ככל יכולתו כדי למנות את בנו רבי [[אברהם המלאך]] לממלא מקומו, ואם לא ירצה בכךלאחר החתונה, אזי ימנו את היה סמוך על שולחן חותנו רבי [[מנחם מענדל מויטבסקיהודה לייב סגל]]בוויטבסק{{הערה|ספר השיחות קיץ ה'ש"ת עמוד 79}}.

למחרתאחד התנאים שהתנה אדמו"ר הזקן בהסכמתו לשידוך, היה שימסרו לרשותו את חמשת אלפי שקלים הזהב שהובילו עבורו כ[[י"ט כסלו תקל"גנדוניה]], הסתלק הרב המגיד לגנזי מרומיםושהוא יעשה בהם כחפצו. ואמנם בשנה הראשונה לחתונתו מסר את כל הסכום, בהסכמת רעייתו, עבור משפחות שרצו להתפרנס מעבודתו האדמה. אדמו”ר בכסף זה סייע להם לקנות שטחי אדמה, בעלי חיים לציוד חקלאי. בזכות כסף זה הוקמו ישובים גדולים של יהודים עובדי אדמה לאורך נהר הדווינה החוצה את העיר [[וויטבסק]]. אדמו"ר הזקןביקר פעמים רבות בישובים אלו, כמו רבים מתלמידי המגידעורר את היהודים לקבוע עיתים לתורה, מסר כתב התקשרות לבנו רבי אברהם המלאך ימים ספורים לאחר ההסתלקותוהרבה לספר להם סיפורי תורה ואגדות חז"ל{{הערה|שיחות תש"ה עמוד 131}}.

לאחר הסתלקות הרב המגיד, התפזרו תלמידיו הגדולים כבירי הרוח בארצות שונות, שם הפיצו את תורת החסידות. בעוד שרבי אברהם “המלאך” התגורר במדינת וואהלין, הרי שרבי מענדל’י מויטבסק התגורר ברוסיה ושם הפיץ את תורת החסידות בסיוע תלמידיו הגדוליםבגיל שמונה עשרה היה בקי בכל ה[[תלמוד]] עם נושאי כליו כולל ספרי ה[[ראשונים]] וה[[אחרונים]].

באותם שנים בערה במלוא עוזה המלחמה הגדולה ===במזריטש===למרות שהוא לא נפגש עם המתנגדיםהבעש"ט למעט במועד גזיזת שערותיו בגיל 3, ולשם כך היה דרוש איש אשר רוח בו שידע לעמוד מול המתנגדים. באסיפה שנערכה באותה תקופה בראשות רבי אברהם המלאךהתבטא על הבעש"ט שהוא סבו הרוחני, הוחלט למנות וועד הנהגה בראשו יעמוד מסדר כללי"ר' [[ברוך ממז'יבוז]] הוא נכד גשמי לבעש"ט ואני נכד רוחני" ישנם שני אופנים להסביר משפט זה, אשר לו יהיה הכח והרשות לתת פקודות לכל המרכזים כפי שימצא לנכון לטובת התפשטות תנועת החסידות. לתפקיד ה’מסדר כללי’ נבחר אדמו”ר הזקןאו שהתכוון דרך מורו הראשון ר' [[יששכר בער מליובאוויטש]] שהיה תלמיד הבעש"ט, שאכן מאז במשך שלוש שנים היה טרוד בנסיעותיו בין או דרך מורו העיקרי, [[המגיד ממזריטש]] שהיה גם מגדולי תלמידי המגיד לחזקם ולעודדםהבעש"ט{{הערה|ספר הזכרונות בתחילתו}}.

בתום שלוש השנים נסע רבי מנחם מענדל מויטבסק לארץ הקודש עם שלוש מאות איש עמולאחר חג הפסח בשנת [[תקכ"ד]] החליט, בהסכמת אשתו, לנסוע ל[[מזריטש]] ללמוד אצל המגיד ממזריטש. זמן קצר קודם לכן ייסד אדמו”ר הזקן מרכז תורה בליאזנישיקולו העיקרי היה, הלא הם שבווילנה מלמדים כיצד ללמוד וזאת כבר ידע. במזריטש מלמדים כיצד [[חדרים (תקופת אדמו"ר הזקן)עבודת התפילה|ה'חדרים'להתפלל]]. ל’חדרים’ אלה התקבצו אברכים צעירים מכל האיזור, שישבו ושקדו בלימוד התורה כפי ההדרכה והסדר שהתווה להם אדמו”ר הזקןוזאת טרם ידע.

זמן רב היה אדמו”ר הזקן נתון בהתלבטות אם להצטרף אל כשבא ל[[מזריטש]] ביקשו חסידיו לעשותו רבי מענדל’י מויטבסק בנסיעתו לארץ הקודש. בתחילה חשב שלא לנסוע, ואף נימק זאת במכתבו לרבי ישראל מפולוצק: “אך הוא סירב בטענה כי הינו צעיר...הסיבה העיקרית היא כי על מי אוכל לעזוב כשהחליט להישאר במזריטש גילה לו המגיד את דברי הבעש"ט - שהוא [[נשמה]] חדשה ד[[אצילות]] בהתלבשות בגופו בגילוי ועבודתו לגלות ולבאר את אנ”ש אחינו בני תורת הבעש"ט ב[[אהבת ה']] ו[[אהבת ישראל...”. בהמשך המכתב הוא מזכיר ]] ולגלות את דברי המגיד על כך שדרך [[חסידות חב"ד]], כי צריכים לאהוב [[הבעל שם טוביהודי]] לא עלה בידו לעלות לארץ הקודשמפני שהוא יהודי.אדמו"ר הזקן אמר שבמזריטש הוא למד: “יש נשמות שצריכין דווקא ארץ מה הוא הקב"ה, מה הם ישראל ויש נשמות שצריכין דווקא חוץ לארץ” (אגרות קודש אדמוה”ז ח”א עמוד רב)ומהו כוחו של ניגון.

בהיותו ב[[מזריטש]] למד בחברותא עם רבי מנחם מענדל מויטבסק כבר יצא לדרכו, בשעה שאדמו"ר הזקן החליט בכל זאת להצטרף אליו. הוא לקח את תלמידיו ונסע למוהילוב שם התעכבה שיירתו [[אברהם המלאך]] (בנו של רבי מנחם מענדל’י, והודיעו כי הוא מבקש להצטרף עמו לנסיעה. רבי מענדל’י וגדולי תלמידיו, חבריו של אדה”ז, שכנעו אותו נמרצות שישאר ברוסיה הלבנה ויטול על עצמו את שרביט מנהיגות עדת החסידיםהמגיד).

לא קלה היתה החלטתו של אדמו”ר לאחר ששהה ב[[מזריטש]] במשך שנה וחצי, חזר לביתו בעיר [[ויטבסק]], והחל לפרסם את שיטת החסידות שיסד [[הבעש"ט]]. אדמו"ר הזקןעשה מהפכה בוויטבסק. אף מורו ורבו המגיד התגלה אליו בחלום והורה לו להישארגם גאוני וויטבסק נפעמו מאוד מגאונותו העצומה. שעות ארוכות מדי יוםכאשר ראה חותנו, הגביר ר' [[יהודה לייב סגל]], במשך שבוע שלםשחתנו 'נתפס' ל[[דרך החסידות]], הסתגר עם רבי מנחם מענדל בחדרוהחל לרדת לחייו ולהציק לו. בתום אותו שבוע גורלי החליט אדמו”ר הזקן להישאר ברוסיההוא אף לחץ על בתו להתגרש וכשלא הסכימה לגירושין, גירש אותה אביה מביתו.

רבינו הזקן נשאר במוהילובבגיל עשרים ושתיים - בשנת [[תקכ"ז]], בעוד שאר אהוביו ממשיכים בדרכם לארץ הקודש. רק בתחילת חודש אלול של אותה שנה עזב אדמו”ר נתמנה אדמו"ר הזקן את מוהילוב בדרכו חזרה אל קהילת הקודש שבליאזנא, לאחר שראשי הקהילה, אנשים פשוטים אך יראי אלוקים ומחבבי בני תורה, קיבלו על עצמם להחזיק ולכלכל את אדמו”ר הזקן, שלושת אחיו ומשפחותיהם יחד עם כל האברכים ותלמידי החדרים. כמו כן קיבלו על עצמם לארח בסבר פנים יפות את החסידים האורחים שהגיעו מכל קצוי רוסיה וליטא מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו, להסתופף בצילא דמהימנותאלמגיד העיר [[ליאזנא]].

חודשים מספר ארכה הדרך חזרה לליאזנאבגיל עשרים וחמש - בשנת [[תק"ל]], ובעיצומו של חודש שבט תקל”ח הגיע צלחה בחזרה לליאזנאהחל בהוראת [[המגיד]] לחבר את השולחן ערוך הידוע בשם "[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]]" ו"שולחן ערוך הרב". בשעה שציווה עליו לחבר את השולחן ערוך, עמד המגיד מלוא קומתו, הניח את ידיו על ראשו וברכו בברכת כהנים{{הערה|התמים עמוד עב}}.

בתחילה הנהיג בשנת [[תקל"א]], נסע בשליחות חשאית של [[המגיד ממזריטש]] אל רבי מענדל’י מויטבסק את הנהגת החסידים מארץ הקודש על ידי מכתבים ושד”רים שהגיעו תכופות מארץ ישראל לרוסיה[[יוסף כלבו]] מ[[שקלוב]].

באותם ימים רבינו ==יסוד חסידות חב"ד=={{ערך מורחב|התייסדות חסידות חב"ד}}כשחזר אדמו"ר הזקן כבר היה מנהיג נכבד בעמיובפעם הראשונה מ[[מזריטש]], ואלפי חסידים הסתופפו בצילוהוא סיפר שהרב המגיד גילה לו שאחד מתפקידיו ב[[עולם הזה]] הוא לגלות את [[חסידות חב"ד]]. למרות בשנת [[תקל"ב]], כאשר כבשו הרוסים את כל זאתאיזור [[ויטבסק]] ו[[ליאזנא]] מידי הפולנים{{הערה|חסידות חב"ד יכלה להיווסד רק ב[[רוסיה]], השתוקקותם לדמות של ‘ראה שיחת [[רביהרבי]]’ שיהיה לידם בגשמיות, אשר יבוא ויצא לפניהם - הלכה והתעצמה[[י"ב תמוז]] [[תשי"ג]]. הם לא הסתירו שאיפה זו מרבי מענדל’י. הוא הורה להם כי למרות היותם מקושרים עמו }}, ייסד את שיטת חסידות חב"ד – [[עבודת ה']] ב[[חכמה]] [[בינה]] ו[[דעת]]{{הערה|שיחות תש"ט עמוד 293, [[שלשלת היחס]] - הרי שרשאים הם לבקש תבונה וחיזוק מ”הצדיקים והחסידים הרבנים והשלמים . . שכל דבריהם כגחלי אש מועצות ודעת אלוקים”, “גדולי העצה מפורסמים בתורה וביראת ה’ הנמצאים עמהם במקומות מושבותם”אדמו"ר הזקן}}.

צדיקים אלה עליהם התכוון רבי מענדל’ילאחר התפשטות השיטה על ידי אדמו"ר הזקן ועל ידי שליחיו, היו רבי ישראל מפולוצק (ששהה באותה עת כשד”ר בארצם)הצטרפו אליה מאות אברכים צעירים. לימינו של אדמו"ר הזקן בהקמת חסידות חב"ד עמד אחיו רבי [[יהודה לייב פוזנר]]. בארבע השנים הבאות התפשטה חסידות חב"ד בקרב מאות בני עלייה נוספים, ולאחר פטירתו של [[המגיד ממעזריטש]] ונסיעתו של בחיר התלמידים רבי יששכר בער מליובאוויטש[[מנחם מענדל מויטבסק]] ל[[ארץ הקודש]], “וכבוד הרב מו”ה שניאור זלמן (כאשר עברה הנהגת החסידות במדינת [[ליטא]] לידיו של אדמו"ר הזקן) ד’ ישמרם ויה’ שמם לעולם. והחוט המשולש וכו’. אשר בע”ה בידם טובם. מרב טוב הגנוז והצפון. להאיר עיניהם ולהחיות, ועצם אמונה ופעולתם אמת”הצטרפו אלפי משפחות נוספות לחסידות חב"ד והתקשרו לאדמו"ר הזקן, ובשנת תק"מ מנו חסידי חב"ד כ-15,000 משפחות ברחבי רוסיה.

בכך נתן רבי מענדל’י הרשאה לאנ”ש ברייסין להשען על האילנות הגדולים והמפורסמים במדינת רייסיןבמשך שנה זו - [[תקל"ב]] - ניהל תעמולה שהיהודים הגרים בעיר [[ויטבסק]], לשאול בעצם ולהקשיב לדעתםיעבירו את מושבם מעבר לגבול - למדינת [[רוסיה]]{{הערה|שלשלת היחס}}.

מצב זה נמשך תקופה מסויימת==נשיא חסידות חב"ד=====הסתלקות המגיד ממזריטש===[[קובץ:ציון המגיד ממעזריטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציון [[המגיד ממזריטש]], כאשר רבו של אדמו"ר הזקן]]{{ערך מורחב|אסיפות תלמידי המגיד}}ב[[י"ח בכסלו]] [[תקל"ג]], ביקש [[המגיד ממזריטש]] מתלמידו אדמו"ר הזקן שיעשה מה שביכולתו כדי שבנו רבי מענדל’י [[אברהם המלאך]] ימלא את מקומו ובאם הוא המנהיג הבלתי מעורערלא ירצה, בעוד שלושת הצדיקים ממלאי שרבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] ימלא את מקומו בכל הנושא להוראת דרך ה’ ובמתן עצה ותבונה בנושאים רוחניים שונים שעלו על הפרק. למחרת, ביום [[י"ט בכסלו]] תקל"ג, הסתלק המגיד ותלמידיו הגדולים התפזרו לארצות שונות, בכדי להפיץ את תורת החסידות. רבי אברהם "המלאך" התגורר במדינת וואהלין ורבי מנחם מענדל מוויטבסק התגורר ברוסיה. אדמו"ר הזקן ושאר תלמידי המגיד, מסרו מיד כתב התקשרות לרבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממזריטש.

לימים חש באותם שנים הייתה ההתנגדות ל[[תורת החסידות]] בשיא תוקפה ובכדי להתגבר על המתנגדים היתה דרישה לאיש איתן ברוחו שידע לעמוד מולם. לצורך כך ערכו אסיפה בראשות רבי מנחם מענדל כי למרות התאמצותו ויגיעתו לנהל את עדת [[אברהם המלאך]] והוחלט למנות ועד הנהגה והיו"ר שלו יהיה מוסמך לתת פקודות לכל מרכזי החסידים מרחוק כפי שימצא לנכון לטובת התפשטות תנועת החסידות. כיו"ר נבחר אדמו"ר הזקן. בתפקיד זה היה אדמו"ר הזקן במשך שלוש שנים בהן נסע רבות על ידי המכתביםמנת לחזק את תלמידי המגיד, הרי שיש מחסידיו שהחלו לשוטט במקומות אחרים כדי לבקש תורה מפי צדיקים שונים במזרח אירופה. היו מהם שדרשו להביא מפולין את ‘החוזה’ מלובלין ולהעטירו בכתר המנהיגות על עדת החסידים ברוסיהבמקומותיהם.

כשהבין בשנת [[תקל"ו]] (1777) ייסד אדמו"ר הזקן את [[חדרים (תקופת אדמו"ר הזקן)|ה'חדרים']] בליאזנא לשם התקבצו אברכים צעירים מכל האיזור שהתמידו בלימוד התורה כפי ההדרכה והסדר שהתווה להם אדמו"ר הזקן. בתקופה זו, ככל הנראה, החלה הנהגתו של רבי מענדל’י שהתופעה הולכת ומתרחבת שניאור זלמן לקבל את הגוון החב"די, שהלך והתחדד עם השנים. תוך תקופה קצרה התפרסם שבשיטת החסידות נולד זרם חדש - החליט לעשות מעשההזרם ה[[חב"ד]]י.

בשנת תקמ”ו הוא משגר אגרת מיוחדת לחברו-תלמידו [[תקל"ז]]{{הערה|[[שלשלת היחס]]}} נסע ר' [[מנחם מענדל מוויטבסק]] יחד עם שלוש מאות איש לארץ ישראל. אדמו"ר הזקן התלבט רבות האם להצטרף לנסיעה. בתחילה חשב שלא לנסוע בנימוק ש"על מי אוכל לעזוב את אנ"ש אחינו בני ישראל" וכן דברי המגיד על כך שהבעל שם טוב לא הצליח לעלות לארץ הקודש כי "יש [[נשמה|נשמות]] שצריכין דווקא ארץ ישראל ויש נשמות שצריכין דווקא חוץ לארץ"{{הערה|[[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)]] חלק א' עמוד רב. במכתבו לרבי ישראל מפולוצק}}. ברגע האחרון, לאחר שרבי מנחם מענדל מויטבסק כבר יצא לדרכו, החליט כן להצטרף לנסיעה יחד עם כמה מתלמידיו. הם נסע למוהילוב שם התעכבה שיירתו של רבי מנחם מענדל והודיעו שהוא מבקש להצטרף לנסיעה. רבי מנחם מענדל וגדולי תלמידיו, ניסו לשכנעו שישאר ברוסיה הלבנה ויטול על עצמו את שרביט מנהיגות עדת החסידים. אך אדמו"ר הזקןלא הסכים. רק לאחר שמורו ורבו המגיד התגלה אליו ב[[חלום]] והורה לו להישאר ואדמו"ר הזקן הסתגר עם רבי מנחם מענדל בחדרו במשך שבוע שלם במשך שעות ארוכות מדי יום, אותה הוא פותח בשבחים שלא נמצאו כדוגמתם בשאר מכתביו: החליט להישאר ברוסיה. לאחר שהשיירה המשיכה בדרכה לארץ ישראל, משם המשיך רבי מנחם מנדל להנהיג את החסידים, באמצעות מכתבים ו[[שד"ר]]ים שהגיעו תכופות מארץ ישראל לרוסיה. בזמן הזה הלך האדמ"ר הזקן לשהות במוהילוב.

“אור זרוע לצדיק הולך ואור===המעבר לליאזנא===באותה תקופה הגיעו לאדמו"ר הזקן הצעות רבנות מהעיר [[ויטבסק]] ומ[[ליאזנא]] והוא בחר בליאזנא לאחר שהסכימו לתנאי של אדמו"ר הזקן שהם ידאגו לצרכים הכלכליים שלו, טל אורות טלו לישראלשל שלושת אחיו ומשפחותיהם, של האברכים ותלמידי החדרים והחסידים האורחים שמגיעים מרוסיה וליטא. יפרח כשושנה ושרשיו כלבנון, ממנו פרי נמצא, כל מוצאו מצא חיים ושלום, ה”ה כבוד אהובנו ידיד ה’ וידיד נפשי רחימא דלבאי הרב המאור אור המופלא ואוצר נחמד בנוה חכם בעוז לאלהים זה סיני כק”ש מוהר”ר שניאור זלמן נ”י”ב[[חודש אלול]] שנת [[תקל"ו]] יצא אדמו"ר הזקן לליאזנא וב[[חודש שבט]] שנת [[תקל"ח]] הגיע לליאזנא.

באגרת זו מורה באותם ימים כבר הנהיג אדמו"ר הזקן אלפי חסידים, אך עדיין לא נחשב ל"רבי" רשמי. השתוקקותם של חסידיו לדמות של '[[רבי מענדל’י לחברו]]' שיהיה לידם בגשמיות -תלמידו הדגולהלכה והתעצמה, והם ביטאו את רצונם בפני רבי שניאור זלמן, כי הגיע הזמן שיקבל על עצמו את עול הנהגת החסידים בחוץ לארץ כ’[[רבימנחם מענדל מוויטבסק]]’ ו’נשיא’ לכל דבר ועניין. בקשתו זו של הוא הורה להם במכתב שלמרות היותם מקושרים עמו - הרי שרשאים הם לבקש תבונה וחיזוק מ"הצדיקים והחסידים הרבנים והשלמים.. שכל דבריהם כגחלי אש מועצות ודעת אלוקים", "גדולי העדה מפורסמים בתורה וביראת ה' הנמצאים עמהם במקומות מושבותם". הכוונה הייתה לצדיקים; רבי ישראל מפולוצק (ששהה באותה עת כשד"ר בארצם), רבי מענדל’י הגיעה בהפצרה ודרישה גם יחד: יששכר בער מליובאוויטש, "וכבוד הרב מו"ה שניאור זלמן (אדמו"ר הזקן) ד' ישמרם ויה' שמם לעולם. והחוט המשולש וכו'. אשר בע"ה בידם טובם. מרב טוב הגנוז והצפון. להאיר עיניהם ולהחיות, ועצם אמונה ופעולתם אמת".

“ולא באתי כי אם בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי להעיר צדקו ותורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריוזה נתן רבי מנחם מענדל מוויטבסק את האישור לחסידיו ברוסיה, לשאול בעצתם ולהקשיב לדעתם. למה תאמר נסתרה דרכי מה’ לפרנס את ישראל לאביהם שבשמיםמצב זה נמשך תקופה מסויימת, להורות הדרךכאשר רבי מענדל הוא המנהיג הבלתי מעורער, ומי כמוהו מורה בעוד שלושת הצדיקים ממלאי מקומו בכל מדינתם, הנושא להוראת דרך ה' ובמתן עצה ותבונה בנושאים רוחניים שונים שעלו על הפרק. עם הזמן חש רבי מנחם מענדל כי נר מצוה ותורה אור והולך ואור עד נכון היום, ואינם צריכים לנביא וחוזה, כי לא נביא וחוזה אנכילמרות מאמציו לנהל את עדת החסידים מרחוק, וה’ אור לוהרי שיש מחסידיו שכבר החלו לבקש תורה מפי צדיקים שונים במזרח אירופה. רק חזק ואמץ, בטח בה’ ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה’”היו מהם שדרשו להביא מ[[פולין]] את 'החוזה' מלובלין ולהעטירו בכתר המנהיגות על עדת החסידים ברוסיה.

כשהבין רבי מענדל’י מבקש במפגיע כי לא יתחמק מן המשימה המוטלת עליו להיות רועה לעדת מענדל שהתופעה הולכת ומתרחבת - החליט למנות את אדמו"ר הזקן למנהיג החסידים כי “רועה נתנו ה’”. הצדיק השוהה בטבריה אף מוסיף ומבטיחו נאמנה בברכת הצלחה “לך בכוחך זה והושעת את ישראל להכביד עליהם עול תורה ומצוות. וממילא יקויים בהם כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכו’”ברוסיה.

===הנסיעה אל הגאון מווילנה===לאחר הסתלקות הרב [[המגיד ממזריטש]], הגבירו המתנגדים את מלחמתם בחסידות. רבי מענדל’י אף מתווה לפניו דרכי הנהגה על פיהם ינהיג [[מנחם מענדל מויטבסק]] ואדמו"ר הזקן נסעו ל[[ווילנה]] בשנת [[תקל"ד]], כדי להיפגש עם [[הגאון מווילנה]], לשכנע אותו שה[[חסידים]] לא 'סטו' מדרך ה[[תורה]], ובכך להביא להפסקת מלחמותיהם של המתנגדים נגד החסידים. אולם [[הגר"א]] סירב לקבלם ועזב את וילנה. הוא חזר אליה רק לאחר שאדמו"ר הזקן ורבי מנחם מענדל עזבו את עדת החסידים: העיר.

“ועיקר להרחיקם מנימוסי הגויים ומחוקותיהם הרחק מאדוכך כותב אדמו"ר הזקן{{הערה|[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]] אגרת לד}}: {{ציטוט|תוכן=מראשית כזאת הודענו והלכנו אל הגאון החסיד ע"י לביתו להתווכח עימו ולהסיר תלונותיו מעלינו, ובל יטמאו בכל אלה קרינן ביה שהוא עיקרבהיותי שם עם הרב החסיד מוהר"ר מענדיל האראדאקער זצלה"ה, והיא התחלת הטומאה והמשכת הקליפות, כמבואר במכתבי הארוךוסגר הדלת בעדנו פעמיים... וכאשר החלו להפציר בו מאוד חלף והלך לו ונסע מן העיר ושהה שם עד יום נסיעתנו מן העיר.. אור חיים למעלה למשכילים. ולא היתה כוונתי שילכו בגדולות ונפלאות מתאם, כי אם להרחיב את לב הקורא להתרחק מאד מטומאת הגוים”ומלחמת המתנגדים נמשכה במלוא עוזה. }}

באותם ימים רבינו הזקן כבר היה מנהיג נכבד בעמיורבי מנחם מענדל ואתו אחדים מתלמידי [[המגיד]], כאשר אלפי חסידים הסתופפו בצילושנוכחו לראות שאינם יכולים להשקיט את מלחמת המתנגדים, וב’חדרים’ שלו היו מאות תלמידים גאונים, קדושים ובעלי תריסין, שכל אחד מהם היווה ברכה בפני עצמההחליטו לנסוע ל[[ארץ ישראל]]{{הערה|[[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{מקור}}}}.

למרות זאת רבינו ===ויכוחים עם המתנגדים לתורת החסידות==={{ערך מורחב|ערך=[[הויכוח הגדול במינסק (תקמ"ג)]]}}בחמשת השנים בהן כיהן אדמו"ר הזקן לא שש לקבל על עצמו כמסדר הכללי של תנועת החסידות מאז עלייתו של רבי מנחם מענדל מויטבסק לארץ הקודש ועד שנת [[תקמ"ג]], ערך מספר ויכוחים מול גדולי המתנגדים, כשלצורך כך נסע במיוחד למעוזיהם של המתנגדים ל[[תורת החסידות]] והוכיח להם את התואר ‘רבי’ ו’נשיא’ עם כל העול הכרוך בזהכוחם של החסידים בלימוד [[תורת הנגלה]], ואת צדקת דרכם ושיטתם. ביום ראשון “לסדר ‘ונחנו מה’ שנת תקמ”ח” משיב רבי שניאור זלמן במכתב שנכתב מעומק לבו הטהור:

“ישא ברכה מאת ה’. העולה להר ה’ והקם במקום קדשו הרי הויכוחים הידועים מבין ויכוחים אלו הינם '[[שקלוב#ויכוח שקלוב|ויכוח שקלוב]]' ו'[[הויכוח הגדול במינסק]]' שנערך בשנת [[תקמ"ג]], בעקבותיהם התקרבו מאות אברכים לתורת החסידות, ופחתה ההתנגדות האמיתית מצד גדולי התורה מעדת המתנגדים שנוכחו לדעת שמנהיג תנועת החסידות הוא כבוד קודש אדמו”ר נפשי קשורה בנפשו. איש אלקים וכו’ וכו’ מורינו ורבינו הרב ר’ מנחם מענדיל שיחי’ נצח בעיר הקודש טבריה תבנה ותכונן. אחר דרישת שלום כבוד קדושתו כמשפט לאוהבי שמוגאון עצום ולמדן, וכי כל דרכיו מיוסדים על אמונת ה' מבלי כל סטיה מדרכי היהדות המסורתית, ונותרה רק ההתנגדות המפלגתית מצד הקיצוניים שבעדת המתנגדים, שלא היו מוכנים להשלים עם כך שאדמו"ר הזקן ניצח אותם בויכוחים בצורה מוחצת.

“הנה ===התמנותו לרבי===בשנת תקמ"ו שלח רבי מנחם מענדל מוויטבסק מכתב מיוחד לאדמו"ר הזקן{{הערה|בפתיחת המכתב מופיעים שבחים שלא נמצאו כדוגמתם בשאר מכתביו: "אור זרוע לצדיק הולך ואור, טל אורות טלו לישראל. יפרח כשושנה ושרשיו כלבנון, ממנו פרי נמצא, כל מוצאו מצא חיים ושלום, ה"ה כבוד אהובנו ידיד ה' וידיד נפשי רחימא דלבאי הרב המאור אור המופלא ואוצר נחמד בנוה חכם בעוז לאלהים זה סיני כק"ש מוהר"ר שניאור זלמן נ"י".}} בו הוא מודיע לו ודורש ממנו{{הערה|"ולא באתי כי אם בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי להעיר צדקו ותורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים, להורות הדרך, ומי כמוהו מורה בכל מדינתם, כי נר מצוה ותורה אור והולך ואור עד נכון היום, ואינם צריכים לנביא וחוזה, כי לא נביא וחוזה אנכי, וה' אור לו. רק חזק ואמץ, בטח בה' ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה'".}} שהגיע הזמן שיקבל על עצמו את הנהגת החסידים ברוסיה ושיהיה 'רבי' ושלא יתחמק מן המשימה המוטלת עליו ומבטיח לו ברכת הצלחה{{הערה|"לך בכוחך זה והושעת את ישראל להכביד עליהם עול תורה ומצוות. וממילא יקויים בהם כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכו'".}}. בהמשך המכתב הוא מתווה לו את דרכי ההנהגה על פיהם ינהיג את החסידים{{הערה|"ועיקר להרחיקם מנימוסי הגויים ומחוקותיהם הרחק מאד, ובל יטמאו בכל אלה קרינן ביה שהוא עיקר, והיא התחלת הטומאה והמשכת הקליפות, כמבואר במכתבי הארוך. אור חיים למעלה למשכילים. ולא הייתה כוונתי שילכו בגדולות ונפלאות מתאם, כי אם להרחיב את לב הקורא להתרחק מאוד מטומאת הגוים".}}. באותה תקופה כבר היה אדמו"ר הזקן מנהיג לאלפי חסידים שהסתופפו בצילו וב'חדרים' שלו היו מאות תלמידים גאונים. למרות זאת הוא לא שש לקבל על עצמו את התואר '[[רבי]]', עם כל העול הכרוך בזה. במכתב תשובה כותב אדמו"ר הזקן{{הערה|בשנת תקמ"ח, כארבעה חודשים לפני הסתלקות רבי מנחם מענדל}} שנרעד מלשמוע את אשר הוא נמשח להנהיג את החסידים ברוסיה וכותב שכבד עליו התפקיד ולא יוכל לשאתו לבדו{{הערה|"ישא ברכה מאת ה'. העולה להר ה' והקם במקום קדשו הרי הוא כבוד קודש אדמו"ר נפשי קשורה בנפשו. איש אלקים וכו' וכו' מורינו ורבינו הרב ר' מנחם מענדיל שיחי' נצח בעיר הקודש טבריה תבנה ותכונן. אחר דרישת שלום כבוד קדושתו כמשפט לאוהבי שמו.{{ש}}הנה שמעתי וחיל ורעדה אחזוני מקול הקורא דברי כבוד קדושתו יאיר נרו במכתבו לאנ”ש לאנ"ש החביבים שיחיו נצח. שאותי בחר ומשח להיות לרועה נאמן ולמנהל ומורה צדק לצאן קדשים; יהפוך נא בזכותי מורנו ורבינו יאיר נרו כי אין ביכלתי. מי אנכי אשר עמס עלי המשא הקדושה הזאת איכה אשא לבדי."}}. עם זאת לא רצה להמרות את פי רבו והוא הסכים לקבל את התפקיד בתנאי שיעלהו בזכרונו מדי יום ביומו ויברכו בכל הברכות{{הערה|אבל ל[ה]מרות חפץ קדשו גם כן לא אוכל, אשר על כן אך בזאת נאות לו אשר מדי יום ביומו יעלה אותי על זכרונו ולהעלותם איש על מחנה"ו ואיש על דגל"ו. ומיום זה והלאה שאקבל תשובת קדשו עם ברכותיו ברכת מורי"ם י"נ מן אז והלאה אשא על הכתף המשא הקדושה. ומי שהשלום שלו ישים עלינו שלום ו[[אהבה]] ואחוה וריעות ויהיה לבבם עם לבבי כאשר לבבי עם לבבם".}}. רבי מענדל'י מצידו שלח גם מכתבים לחסידים ברוסיה שיקבלו על עצמם את הנהגתו ונשיאותו של רבי שניאור זלמן. במכתב נוסף שכתב בשנת תקמ"ח, זמן קצר לפני [[הסתלקות]]ו הוא משגר את מכתבו האחרון בו הוא מכתיר את רבי שניאור זלמן למנהיג בלעדי ובלתי מעורער של עדת החסידים ברוסיה{{הערה|.. כולכם חייבין בכבודו, שהרי כמה יגיעות יגע וכתת רגליו הרחק נדוד נע ונד זמן טובא למען שמוע דברי אלקים חיים.. שהשליך נפשו אחר גוו לכתת רגליו לדרוש את ד', ונעשה עפר תחת רגלי צדיקים לשמוע דבר ד' היקר בעיניו".}}. בעקבות זאת קיבלו על עצמם קהל החסידים ברוסיה, את נשיאותו של אדמו"ר הזקן.

“אבל ל[ה]מרות חפץ קדשו גם כן לא אוכלרק לאחר חמש-עשרה שנה מהסתלקות הרב המגיד, אשר בשנת תקמ"ח קיבל אדמו"ר הזקן על כן אך בזאת נאות לו אשר מדי יום ביומו יעלה אותי על זכרונו ולהעלותם איש על מחנה”ו ואיש על דגל”ו. ומיום זה והלאה שאקבל תשובת קדשו עם ברכותיו ברכת מורי”ם י”נ מן אז והלאה אשא על הכתף המשא הקדושה. ומי שהשלום שלו ישים עלינו שלום ואבה ואחוה וריעות ויהיה לבבם עם לבבי כאשר לבבי עם לבבם”עצמו להיות רבם ומנהיגם הרשמי של החסידים.

מכתב זה נכתב כארבעה חדשים לפני הסתלקותו ==עם תנועת ההשכלה==המשכילים באותו תקופה הצליחו לחדור ל[[ווילנה]], המרכז התורני הגדול ביותר באותה תקופה, שהיה גם המרכז ל[[התנגדות לחסידות]]. תלמידי החכמים בווילנה, ובראשם [[הגר"א]], ראו בעין יפה את ההשתלמות בלימודים חיצוניים לצד [[לימוד התורה]], ובפרט בלימוד [[דקדוק]] [[לשון הקודש]]. המשכילים ניצלו פירצה זו כדי לחדור לשכבות המרכזיות של רבי מענדל’יתלמידי החכמים, ולהעביר את בניהם לחינוך על פי דרכם, שהוביל צעירים רבים ללימודים זרים ביסודיות בברלין ומשם להשכלה. חלק פעיל בכך נטל [[שמעון ליליינטל]] (שמעון הכופר), שהתחזה ל[[מלמד]] ירא שמים והעביר ילדים רבים לחינוך בדרך ההשכלה. שמעון ניסה למצוא דרך להשפיע גם על הציבור החסידי, ולשם כך עשה מסע ארוך ל[[רוסיה הלבנה]] ואף נפגש עם [[אדמו"ר הזקן]], אך התייאש כשנוכח לראות את גודל אמונתם של החסידים והתקשרותם לרבי{{הערה|[[הרבי הריי"צ]], '''[https://docs.google.com/viewerng/viewer?url=https://w3.chabad.org/media/pdf/899/WqPJ8993112.pdf רשימת דברי ימי אדמו"ר הזקן]''', עמ' לב ואילך, [[קה"ת]], תשע"א}}.

רבינו ==ספר התניא==[[קובץ:ספר התניא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כריכת [[ספר התניא]]]]{{ערך מורחב|ערך=[[ספר התניא]]}}"ספר התניא" הוא ספר היסוד של תורת [[חסידות חב"ד]] ואחד מספרי היסוד של ה[[חסידות הכללית]]. הספר סוקר את [[נפש]] האדם ומנתח את תהליכיה שיובילו ל[[עבודת השם]], תוך מתן כלים להתגבר על הקשיים העומדים בדרך. מסופר, שאדמו"ר הזקן חושש לקבל על עצמו כתב את העול, אך למרות זאת הוא מסכים - לא לפני שהוא מבקש ומפציר בצדיק כי יעלהו בזכרונו מדי יום ביומו ויברכו בכל הברכותספר התניא עם כל התשובות של כל הדורות עד ביאת משיח צדקנו.

“בשנת [[תקל"ב]] (1772) לאחר שיסד אדמו"ר הזקן את שיטת חסידות חב"ד, הדריך אדמו"ר הזקן את חסידיו ב[[יחידות]], בענייני [[עבודת השם]].הוראות אלו רשמו החסידים לעצמם ונלקטו כקונטרסים שנלמדו על ידי החסידים.כולכם חייבין בכבודוקונטרסים אלו פורסמו בשנת [[תשד"מ]] כספר "[[תניא מהדורא קמא]]"{{הערה|בהוראת [[הרבי]]}}. בשנת [[תקל"ה]] (1775) התחיל אדמו"ר הזקן לכתוב את [[ספר התניא]] ובמשך עשרים שנה כתב אותו, שהרי כמה יגיעות יגע וכתת רגליו הרחק נדוד נע ונד זמן טובא למען שמוע דברי אלקים חיים עד לשנת [[תקנ"ה]] (1795) בו סיים את כתיבתו ואישר להעתיקו.ה[[מתנגדים]] חששו מהשפעת הספר ויצרו עותקים מזויפים ממנו עם זיופי כפירה מכוונים. שהשליך נפשו אחר גוו לכתת רגליו לדרוש כשנודע הדבר לאדמו"ר הזקן החליט להדפיסו בצורה רשמית בלבד, בכדי למנוע זיופים נוספים. בשנת [[תקנ"ו]] (1797) שלח אדמו"ר הזקן את ד’, ונעשה עפר תחת רגלי צדיקים לשמוע דבר ד’ היקר בעיניו”התניא לבית הדפוס בסלאוויטא בצירוף הסכמותיהם של תלמידי [[המגיד ממזריטש]]; ר' [[משולם זוסיא מאניפולי]] ור' [[יהודה לייב הכהן]]. העותקים הראשונים מספר התניא הגיעו מבית הדפוס לאדמו"ר הזקן ביום [[כ"ו בכסלו]] [[תקנ"ז]].

בתחילה נתקל הספר בהתנגדות אף מראשי החסידות, בעקבות זאת חסידי רוסיה קיבלו על עצמם את נשיאותו האלמנט האינטלקטואלי שבו, אך לאחר שראו שהדבר הביא להוספה בעבודת השם חדלו להתנגד ואף אימצוהו. כיום, הספר נחשב לראשון בחשיבות מבין ספרי היסוד של רבינו הזקן שזה מכבר החל אורו להתפשט ולהאיר מליאזנא לכל היהודים ברוסיה “ואור תנועת החסידות התחיל להאיר במדינתנו ביתר שאת ויתר עז”, נערץ על ידי כל זרמיה ונלמד בכל תפוצות ישראל.

חמשלספר התניא מספר כינויים; "לקוטי אמרים" -עשרה שנה לאחר הסתלקות הרב המגיד, קיבל אדמו”ר השם הרשמי אותו נתן אדמו"ר הזקן . "ספר של בינונים" - על עצמו להיות רבם ומנהיגם שם מטרת הספר. "תניא" - על שם המילה הראשונה בה פותחת הספר. "תורה שבכתב של תורת החסידות" - על שם הדיוק שבכל אות בספר, עד התורה שבכתב של החסידים בכל המובנים[[נגלה]].

==מאסריו==ספר התניא מחולק לחמשה חלקים:#'''לקוטי אמרים''' - חלקו הראשון והעיקרי.#'''שער היחוד והאמונה''' (או '''לקוטי אמרים חלק שני''') - הסבר שכלי בנושא אחדות השם.:::#'''אגרת התשובה'''לערך המלא: - ביאור מהותה של [[מאסר וגאולת אדמו"ר הזקןתשובה]]על פי תורת חסידות.#'''אגרת הקודש''' - ליקוט של שלושים ושניים מכתבים מאדמו"ר הזקן. #'''קונטרס אחרון''' - ביאוריו של אדמו"ר הזקן נאסר פעמיים עקב מלשינות המתנגדים לחסידות. בראשונה ישב במאסר ב[[פטרבורג]], יצא לחירות ב[[יום שלישי]] [[י"ט כסלו תקנ"ט]] לפנות ערב, כאשר קרא בתהילים את הפסוק "פדה בשלום נפשי". במאסר השני בשנת [[תקס"א]] לא ישב במאסר כבד כבראשונה, אך המלשינות הייתה כבדה יותר ויצא לחירות בנר שלישי או חמישי של [[חנוכה]]במספר סוגיות הנידונות בחלק הראשון 'לקוטי אמרים'.

==בליאדי==בעיירה סגולות רבות יוחסו ללימוד התניא על ידי אדמו"רי חב"ד ושאר גדולי ישראל, בעקבות כך נוהגים גם לשנן את [[ליאדיספר התניא]] התיישב אדמובעל פה. לספר גם השפעה מכרעת על האמונה היהודית ובעיקר בהסבר חידוש הבעש"ר הזקן בט בדבר ה[[יהשגחה פרטית]] של הקב"ה. כיום נחשב הספר לספר יסוד בעבודת ה' וחסידי חב"ד מנחם אב תקסלומדים בו כל יום קטע, על פי תקנת אדמו"א]]ר הריי"צ, ובמשך שנה מסיימים את כולו.

מאז בואו של במהלך השנים נכתבו על התניא עשרות פירושים וביאורים, חלקם על ידי אדמו"ר הזקן לליאדי התווספו לעדת החסידים עשרות אלפי חב"ד וחלקם על ידי חסידים. נכון להיום (תש"ע) הודפס התניא בלמעלה מחמשת אלפים מהדורות.

לאחר ==מאסריו==[[קובץ:מבצר פטרופבלסקי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבצר פטרופבלסקי]]{{ערך מורחב|ערך=[[מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן]], [[מאסרו השני של אדמו"ר הזקן ביקשו השלטונות שאדמו]]}}לאחר התמנותו הרשמית של אדמו"ר הזקן יקבע לנשיא [[חסידות חב"ד]] ופירסום שיטתו החדשה ב[[עבודת השם]], נתקל אדמו"ר הזקן בהתנגדויות רבות. מצד אחד ה[[מתנגדים]] ומצד שני ה[[תנועת ההשכלה|משכילים]]. בשנת [[תקנ"ט]] (1798) הלשינו המתנגדים על אדמו"ר הזקן שהוא אוסף כסף לטובת הטורקים ששלט אז בארץ, במטרה להפיל את מקומו בעיר פטרבורגהממשל הרוסי. הדבר גרם צער רב לחסידיםמטרת אסיפת הכספים הייתה לחיזוק החסידים שבארץ. באותה עת היה בפטרבורג הנסיך ליובאמירסקי. כשראה ביום [[כ"ד בתשרי]] אסר שלטון הצאר את אדמו"ר הזקן התפעל ממנו ורצה לפגוש אותווהוא נידון למוות כמורד במלכות. אחד מהחסידים סיפר לנסיך את גדולת חמישים ושלושה יום ישב אדמו"ר הזקן ואיך שרבבות אנשים מכבדים אותובמאסר במבצר הפטרופבלי שב[[פטרבורג]], כאשר לבסוף הצליח להוכיח את חפותו. ב[[יום שלישי]] [[י"ט בכסלו]] תקנ"ט לפנות ערב, ובתוך כך סיפר לו שוחרר. בזמן שבאו לבשרו על הצער הגדול שיש לחסידים מזה שהשלטונות רוצים שאדמושיחרורו אחז בתהלים בפסוק "פדה בשלום נפשי"ר הזקן ישאר לגור בפטרבורג.

כשפגש הנסיך את אדמויום צאתו לחירות, י"ר הזקןט בכסלו, אמר לו שאם יסכים להתיישב באחת מהעיירות שתחת חסותו, הוא יפעל אצל השלטונות שיסיכמו לכך. אדמוהפך ל"חג הגאולה" בקרב חסידי חב"ר הזקן הסכים והתיישב בעיירה ליאדיד והוא נחוג עד היום.

הנסיך ציווה לבנות בית עבור מאסרו של [[אדמו"ר הזקן וחסידיו]] היה אמור להתרחש שנים רבות לפני כן, ובאך כשנודע מזה לר' [[יום שישיזוסיא מאניפולי]], ערב אמר: זוסיא אינו רוצה. ולכן המאסר נדחה עד שנת [[שבתתקנ"ט]] נחמו, הגיע אדמו"ר הזקן בלווית חמשת אלפים חסידים והתיישב בליאדי{{הערה|מובא בספר פדה בשלום עמוד 83}}.

כל ימי שבתו ב[[כ"ד בתשרי]] שנת [[תקס"א]] [[מאסרו השני של אדמו"ר הזקן בליאדי היו ימים |נאסר אדמו"ר הזקן בשנית]], אך בתנאים טובים יותר. עם זאת כתב האישום היה חמור יותר. ממאסר זה שוחרר ביום [[כ"ז בכסלו]] (נר שלישי של קורת רוח[[חנוכה]]) לגירסה אחת. עבודתו בעסקנות הכלל התפשטה בכל רחבי לגירסה אחרת היה זה ביום [[רוסיהכ"ט בכסלו]] הלבנה ואוקראינה(נר חמישי של חנוכה){{הערה|על שני התאריכים כותב [[הרבי]]: "ויש לומר דבשניהם היו עניני גאולה (גם כפשוטם)". גם מהב[[כרם חב"ד]] פירסם הרב [[יהושע מונדשיין]] מסמכים מהם עולה שב[[כ"ז בכסלו]] יצא אדמו"ר הזקן מן הכלא למאסר בית וב[[מתנגד|מתנגדיםכ"ט בכסלו]] הונח לו ויכול היה לעבוד את עבדותו ללא הגבלהשוחרר לחלוטין.}}.

==מלחמת צרפת רוסיהבליאדי==מיד בפרוץ [[מלחמת נפוליאון]] נגד הממלכה הרוסית, גילה כלאחר מאסרו השני של אדמו"ק רבינו ר הזקן ביקשו השלטונות שהוא יגור בפטרבורג. החסידים שלא התגוררו באזור הצטערו מאוד על המרחק מרבם. באותה תקופה משל בפטרבורג הנסיך ליובאמירסקי שרצה לפגוש את דעתו בפני החסידים, שבמידה ונפוליאון יינצח, ייתכן מצב שבו יוקל ליהודים מבחינה גשמית, אך מבחינה רוחנית עלולה להתרבות המינות וההפקרות רחאדמו"לר הזקן. אשר על כן עשה כ"ק אחד החסידים סיפר לנסיך בגדולת אדמו"ר הזקן , את כל אשר לאל ידו לסייע לצבא הרוסי, ומיד לאחר שצבאו ההערצה שחשים כלפיו אלפי אנשים ואת הצער של נפוליאון פלש לרוסיה ביום י"ד תמוז שנת תקע"ב (1812 למניינם) – שלח כ"ק רבינו הזקן כמה מהחסידים על מנת שייצאו לבצע משימות ריגול עבור הצבא הרוסי במפקדות הצבא הצרפתי (והמפורסם שבין החסידים שיצאו לרגל היה הרהמהחלטת השלטונות שאדמו"ח ר' [[משה מיזליש]])הזקן יגור בפטרבורג.

כ"ק אדמוכשנפגשו ליובאמירסקי ואדמו"ר הזקן פנה באיגרת קודש אל כל היהודים ברוסיה וביקש מהם שיעמדו לעזר ושיסייעו לממשלה הרוסית בכספם, בעבודתם ובכל אשר להםאמר לו שאם יסכים להתיישב באחת מהעיירות שתחת חסותו, הוא יפעל אצל השלטונות שיסיכמו לכך. כאדמו"ק רבינו ר הזקן סיים את איגרתו במשפט, וזה לשונו; "ואתם אל ירך לבבכם ואל תשימו לב להניצחונות הזמניות של השונא כי הניצחון הגמור יהיה על צד מלך רוסיאהסכים להתיישב בעיירה ליאדי והנסיך ציווה שיבנו בתים לאדמו"ר הזקן ולחסידיו.

כב[[יום שישי]], ערב [[שבת]] נחמו, [[י"ד במנחם אב]] [[תקס"ק א]] הגיע אדמו"ר הזקן לא רצה לעזוב בתקופת המלחמה את מקום מגוריו בעיר ליאדי, וזאת לכל לראש בכדי שלא תיפול רוחם של יהודי רוסיה הלבנהעם חמשת אלפים חסידים והתיישב בליאדי. אולם כאשר צבא נפוליאון התקדם במהירות לעבר עירו ליאדי, ציווה כמאז רווח לאדמו"ק רבינו ר הזקן על כל התושבים היהודים לעזוב את העיר במהירות האפשרית, היה זה ביום השישי, כ"ט מנחם-אב, ער"ח אלול שנת תקע"בולחסידים מהמתנגדים והם חיו חיים של קורת רוח. כ"ק עבודתו של אדמו"ר הזקן ביחד עם בני ביתו ועימם כשלוש מאות משפחות בעסקנות הכלל התפשטה בכל רחבי [[רוסיה]] הלבנה ו[[אוקראינה]] ובתקופה זו התווספו עשרות אלפי חסידים עזבו בבהילות רבה את העיר ליאדי שהיתה נמצאת בסכנת פלישה מיידית של צבא נפוליאון{{הערה|על פי [[קונטרס לימוד החסידות]] עמ' 12-13}}.

בטרם עזבו משפחות החסידים את בתיהם==מלחמת נפוליאון=={{ערך מורחב|ערך=[[מלחמת נפוליאון]]}}עם פרוץ [[מלחמת נפוליאון]] נגד הממלכה הרוסית, ציווה עליהם כגילה אדמו"ק רבינו ר הזקן לקחת את כל כלי הבית עימםדעתו בפני החסידים, שאם נפוליאון ינצח, ייתכן מצב שבו יוקל ליהודים מבחינה גשמית, גם את מיטותיהם ושולחנותיהםאך מבחינה רוחנית עלולה להתרבות המינות וההפקרות רח"ל. אשר על כן עשה אדמו"ר הזקן את כל הדברים הישנים הוא ציווה לשרוף. אשר לאל ידו לסייע לצבא הרוסי, ומיד לאחר שכל החסידים עזבו את העיר וכבר עשו כברת דרך, ציווה עליהם כשצבאו של נפוליאון פלש לרוסיה ביום י"ד תמוז שנת [[תקע"ק ב]] (1812 למניינם) - שלח אדמו"ר הזקן לחזור לעיר ליאדי ולבדוק אולי בכל זאת נותר איזה שהוא כלי או בגד, ואכן להפתעתם הרבה מצאו כמה מהחסידים על מנת שייצאו לבצע משימות ריגול עבור הצבא הרוסי במפקדות הצבא הצרפתי (והמפורסם שבין החסידים שני נעלי-בית בלויים, וכ"ק רבינו הזקן ציווה עליהם לשרוף את כל הבית שבו נמצאו הפריטים האלושיצאו לרגל היה הרב [[משה מייזליש]]).

זמן קצר לאחר עזיבתו של כ"ק רבינו הזקן את העיר ליאדי הגיע לשם נפוליאון עצמו כשהוא מלווה באנשי חייל, הוא מיהר אל מקום ביתו של כ"ק אדמו"ר הזקן, וכשראה שהבית עולה בלהבות הורה לחייליו לכבות את הדליקה, אבל מפאת גודלה של האש שהתפשטה במקום חייליו לא יכלו לגשת לבית. כאשר ראה נפוליאון כי מביתו של כ"ק רבינו הזקן לא יוכל להציל דבר, פנה לתושבי העיר ליאדי באיגרת קודש אל כל היהודים ברוסיה וביקש מהם שיביאו לו איזה דבר מכ"ק רבינו הזקן כדוגמת: מטבעשיעמדו לעזר ושיסייעו לממשלה הרוסית בכספם, כלי מסויים וכדומהבעבודתם ובכל אשר להם. נפוליאון הבטיח לשלם הון תועפות למי שיביא חפץ מסויים ששייך לכ"ק אדמו"ר הזקןסיים את איגרתו במשפט, אך הם לא מצאו דברוזה לשונו; "ואתם אל ירך לבבכם ואל תשימו לב להניצחונות הזמניות של השונא כי הניצחון הגמור יהיה על צד מלך רוסיא".

במשך מאה וארבעים יום היו כאדמו"ק רבינו ר הזקן וביחד עימו שלוש מאות המשפחות מטולטלים בדרך הקשה כאשר הם מלווים באנשי צבא רוסייםלא רצה לעזוב בתקופת המלחמה את מקום מגוריו בעיר ליאדי, עד אשר הגיעו לכפר פייענא שם מצאו מרגוע לנפשםוזאת לכל לראש בכדי שלא תיפול רוחם של יהודי רוסיה הלבנה. אולם כאשר הגיעו לכפר פייענא נתבשרו משפחות החסידים כי דבריו של כ"ק רבינו הזקן אכן נתקיימו ונתגשמו וצבאו של צבא נפוליאון היחל לנחול מפלותהתקדם במהירות לעבר עירו ליאדי, וכפי שכותב כ"ק ציווה אדמו"ר האמצעיהזקן על כל התושבים היהודים לעזוב את העיר במהירות האפשרית, היה זה ביום השישי, וזה לשונו: [[כ"וביט אב| כ"ט כסלו שמענו שהי' מפלה להשונא סמוך לקרסנא ומבריחים אותו ככלבמנחם-אב]], והיינו אך שמחים כי נתקיים הכל לא נפל דבר וחצי דבר.ער"ח [[אלול]] שנת תקע"ב.אדמו"ר הזקן יחד עם בני ביתו ועימם כשלוש מאות משפחות חסידים עזבו בבהילות רבה את העיר ליאדי שהייתה נמצאת בסכנת פלישה מיידית של צבא נפוליאון."

כאשר כ"ק בטרם עזבו משפחות החסידים את בתיהם, ציווה עליהם אדמו"ר הזקן עזב לקחת את כל כלי הבית עימם, את מיטותיהם ושולחנותיהם ואף את עמוד התפילה (סטענדער) הקבוע עקרו מהמקום. את כל הדברים הישנים הוא ציווה לשרוף. לאחר שכל החסידים עזבו את העיר ליאדיוכבר עשו כברת דרך, העתיקה ממלכת חסידות חבציווה עליהם אדמו"ד את בירתה מהעיר ר הזקן לחזור לעיר ליאדי למקום מושבה החדש בעיירה ליובאוויטש שבה התיישב לאחר כשנה כ"ק ולבדוק אולי בכל זאת נותר איזה שהוא כלי או בגד, ואכן להפתעתם הרבה מצאו החסידים זוג נעלי-בית בלויים, אדמו"ר האמצעי בנו וממשיך דרכוהזקן ציווה עליהם לשרוף את כל הבית שבו נמצאו הפריטים האלו.

== הסתלקותו ==[[תמונה:ציון_אדמור_הזקן.jpg|left|thumb|250px|ציון זמן קצר לאחר עזיבתו של אדמו"ר הזקן בהאדיטש]]ב[[יום שישי]] [[יאת העיר ליאדי הגיע לשם נפוליאון עצמו כשהוא מלווה באנשי חייל, הוא מיהר אל מקום ביתו של אדמו"ב טבת]] הגיעו לכפר פייענאר הזקן, אך מרוב חלישות ומצערו הרב על שעוללו חיילי נפוליון ליהודיםוכשראה שהבית עולה בלהבות הורה לחייליו לכבות את הדליקה, נפטר בליל [[מוצאי שבת]] פרשת שמות [[כאבל מפאת גודלה של האש שהתפשטה במקום חייליו לא יכלו לגשת לבית. כאשר ראה נפוליאון כי מביתו של אדמו"ד טבת תקער הזקן לא יוכל להציל דבר, פנה לתושבי העיר ליאדי וביקש מהם שיביאו לו איזה דבר מאדמו"ג]]ר הזקן כדוגמת: מטבע, כלי מסויים וכדומה. משם הובא לקבורה בעיר [[האדיטש]]נפוליאון הבטיח לשלם הון תועפות למי שיביא חפץ מסויים ששייך לאדמו"ר הזקן, אך הם לא מצאו דבר.

על תפלת ערבית קודם פטירתו של במשך מאה וארבעים יום היו אדמו"ר הזקן סיפרו בניו שהייתה "בדעה צלולה ומיושבת ובדביקות נפלאה"ושלוש מאות המשפחות מטולטלים בדרך קשה כאשר הם מלווים באנשי צבא רוסיים, עד אשר הגיעו לכפר פייענא שם מצאו מרגוע לנפשם. === דיבורים אחרונים ===ב'[[ספר השיחות תרצ"ט]]' עמוד 338 נדפס סיפורו כאשר הגיעו לכפר פייענא נתבשרו משפחות החסידים כי דבריו של כ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]], על דברים שאמר הזקן אכן נתקיימו ונתגשמו וצבאו של נפוליאון החל לנחול מפלות וכפי שכותב אדמו"ר הזקן האמצעי, וזה לשונו: "בוב[[מוצאי שבתי"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] קודש האחרון לפני [[הסתלקותו]]:שמענו שהי' מפלה להשונא סמוך לקרסנא ומבריחים אותו ככלב, והיינו אך שמחים כי נתקיים הכל לא נפל דבר וחצי דבר..."

כאשר אדמו"דער וואס וועט זיך האלטן אן מיין קליאמקע וועל איך אים טאן א טובה [זה שיאחז ב"ידית" שלי אעשה לו טובה] בעלמא דין ובעלמא דאתי".ובהמשך מביא שר הזקן עזב את העיר ליאדי, העתיקה ממלכת חסידות חב"יש על פתגם זה שמונה פירושים מד את בירתה מהעיר ליאדי למקום מושבה החדש בעיירה ליובאוויטש שבה התיישב לאחר כשנה [[אדמו"ר הצמח צדקהאמצעי]] ומפורט פירוש אחד"בנו וממשיך דרכו.

== הסתלקותו ==[[קובץ:אוהל אדמוהז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אוהל אדמו"ר הזקן]] המשופץ ב[[התוועדותהאדיטש]] ([[כתשנ"ד טבת]] )]][[תרנקובץ:פנים אוהל אדמור הזקן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציון אדמו"זר הזקן מבפנים]]===ימים אחרונים===ביום שישי [[ח' בטבת]] הזכיר כ"ק [[תקע"ג]] הגיע אדמו"ר הרשהזקן לכפר פיענא{{הערה|1=[https://www.google.com.ua/maps/place/Peny,+Kurskaya+oblast',+רוסיה/@51.0693537,35.9543904,13z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x4128b695373d9355:0x70a7e22b3e35db6d מיקום הכפר] במפות גוגל, [https://ssl.panoramio.com/photo/46542781 תמונת הכפר ] באתר panoramio.com}}, שם נודע לו על חורבן [[רוסיה הלבנה]]{{הערה|ישנה גרסא שאף על כיבוש [[מוסקבה]] בידי נפוליון, ויש מכחישים{{מקור}}.}}. ב[[יום חמישי]] [[כ"בא בטבת]] שנת [[תקע"ג]] פתגם זה באומרו: התפלל אדמו"דער וואס האלט זיך אן דעם רביר הזקן את תפילת הערבית האחרונה שלו{{הערה|ראו בהרחבה אודות כל המאורעות סביב ההסתלקות בספר 'נס קליאמקע היט אים דער רבי המסע האחרון' של הרב [=שומר עליו הרבי[יהושע מונדשיין]] אין גשמיות און אין רוחניות" (ובכתבה '''השבוע האחרון''', [[אגרות קודש אדמושבועון כפר חב"ר הריי"צד]] כרך ד ע' רמא)גליון 1891 עמוד 36.}}.

בספר 'בני אדמו"ר הזקן היו מספרים שתפילה זו הייתה "בדעה צלולה ומיושבת וב[[לקוטי ספוריםדביקות]]' מובא סיפור בשם הנפלאה". לפני [[משפיע]] הרב [[שמואל גרונם אסתרמןהסתלקות]]ו אמר:ידוע שכ"ק אדמוהזה שיאחז ב"ז . . נסתלק במוצשבידית" שלי אעשה לו טובה בעלמא דין ובעלמא דאתי"ק {{הערה|[[ספר השיחות (כאדמו"ד טבת תקער הריי"גצ) קודם הסתלקותו אמר לנכדו הרה]] [[תרצ"ק הרמט]], עמוד 338. בהמשך כותב [[אדמו"מ בעל צר הריי"צ זצ"ל בזה"ל: מענדל פרעג! [=שאל!] והוא לא הרגיש מה היתה כוונתו מה שישאל ממנו. ואח] ש"כ אמר שכוונתו היתה שאצל בנו הרה"ק ר' יש על פתגם זה שמונה פירושים מ[[ברוך שלום שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק|ברוך שלום]] זצ"ל חסרו לו פס ידו הימנית והאצבעות מלידה, והיתה אח"כ שאלה גדולה לענין הנחת תפילין על איזה יד יניח (עי' שו"ת צ"צ חלק או"ח סי' ה' ו' זיי"ן), ואמר כ"ק אדמו"ר הצ"צ שכוונתו היתה שישאל על זהוהוא מביא את אחד הפירושים.}}.

עוד אמר{{הערה|מופיע ברשימה אחרת של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, הוזכרו דברים שאמר אדמו"ר הזקן לנכדו קודם [[הסתלקות]]ו. דברים אלו שמע ששמע מאביו, אדמו"ר מהורשהרש"ב.אדמו"ר הריי"צ מספר שרבי [[ברוך שלום שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק}|ברוך שלום]], בן אדמו"ר הצמח צדק סיפר}: . . ששמעתי מכ"ק אאזמו"ר הזקן ב[[מוצאי שבת]] האחרון בגופו הקדוש בעולם זה שאמר לכ"ק דודי הר' נחום, ההעברה מעולם זה לעולם הבא הוא דבר נקל ואינו תלוי אלא בהמעביר, יש מי שהוא גוסס כמה זמן כנראה שהמעביר שלו הוא מהמתעוללי'מהמתעוללים, יש מי שהוא גוסס רגעים אחדים כנראה שהמעביר שלו הוא מן השלוחים הטובים, והחייב את ההסתלקות מן הגוף ה[[גוף]] הוא תלוי מזמן החיים בגוף, ופירש הכתוב טוב מותי מחיי, שהטוב והחיים אחר המות הוא מחיי הגוף לפי אופן החיים בהיות הנשמה ה[[נשמה]] בגוף, ומזה הוא התרגשותי.

=== הסתלקותו מיד לאחר הבדלה ===באגרת שכתב אדמורגעים לפני [[הסתלקות]]ו כתב אדמור הזקן על פתקא את הדרוש הנפש השפלה: "ר האמצעי אחר הסתלקות אביו, בנפש השפלה באמת לאמיתו בשרשה עבודתה היא תורה גשמית"{{הערה|[[חורףליקוטי דיבורים (ספר)|ליקוטי דיבורים]] תקע"חלק ג, הוא כותב - לפי העתקה חלקית שנדפסה ב'אגרות-קודש' ע' רלד:הנה וודאי הגיע אליהם השמועה . . אוי לנו כי נפלה עטרת ראשינו . . רוח אפינו משיח הד' . . וביום הגיע השמועה הרעה הזאת אלי לכאן קרימענצוק, כי לא זכיתי להיות בשעת הסתלקותו, נפלתי לארץ . . וגם אחי ידידי ר' חיים אברהם לא הי' בשעת הסתלקותו כי הי' מוטל על ערש דוי באותו יום, כי נסתלק נר האלקי' ביום שב"ק פ' שמות מיד אחר הבדלה ונקבר . . וע"כ לא ידענו שום צואה מאיתו לא בדברים ולא בכתבליקוט לב בסופו}}.

מכאן שאדמואדמו"ר הזקן הסתלק מיד אחר הבדלההורה לסגור את החדר בו הוא שוכב ושיכניסו רק מי שרוצה להתפלל, ובאם יזדמנו לשם שני אנשים יהודים המזלזלים ביהדותם - שישתדל בעל הבית להפחידם ולהחזירם בתשובה. בשכר זאת הבטיח הרבי אריכות ימים לבעל הבית (הגוי){{הערה|מרשימותיו של הרב [[עזריאל זעליג סלונים]] - '[[מגדל עז]]' עמוד קעד-ה. משמו של ה[[שד"ר]] ר' יחיאל היילפרין שראה בפנקס העיר [[האדיטש]]. בספר [[שבחי הרב]] מוזכר שסגרו את החדר, אך לא צויין שהיה זה בציוויו של אדמו"ר הזקן.}}.

=== חדר ההסתלקות ===ברשימותיו של הרב ב[[עזריאל זעליג סלוניםמוצאי שבת]] פרשת שמות, [[כ"ד בטבת]] - '[[מגדל עזתקע"ג]]' עמוד קעד-ה - מסופר בשמו של ה, מיד{{הערה|על פי אגרת אדמו"ר האמצעי, חורף תקע"ג. [[שדאגרות קודש (אדמו"רהאמצעי)]] רע' רלד}} לאחר ערבית ו[[יחיאל היילפריןהבדלה]] שראה בפנקס העיר על קפה{{הערה|בה הבדיל הרבי הזקן על [[האדיטשקפה]]:רבנו ציוה לפני הסתלקותו שנשפך לו כמה פעמים במהלך ההבדלה (בכפר פיענא) שהחדר בו תהיה הסתלקותו ישאר סגור, ורק החפץ להתפלל יורשה להכנס אליו, ובאם יזדמנו לשם שני אנשים יהודים הקלים ביהדותם - שישתדל בעה"ב להפחידם ולהחזירם בתשובה. בשכר זאת הבטיח הרבי אריכות ימים לבעהלקט הליכות ומנהגי שבת קודש"ב (הגויקה"ת תשנ"ו) פרק י' עמוד 63).}}, בשעה 22:22 - הסתלק.

יש לציין כי סגירת החדר מוזכרת במקור קדום יותר, בספר 'שבחי הרב'===הלויה 300 ק"מ===בכפר פיענא לא היה בית קברות יהודי, אך שם לא צויין שהיה זה בציוויו של לכן הובילו את אדמו"ר הזקןלמחרת במזחלת שלג, לעיירה [[האדיטש]] במרחק של כ300 ק"מ שם היה בית עלמין יהודי{{הערה|במהלך המסע עמדה העגלה למנוחה ב[[פונדק]], ושודדים שהיו במקום תכננו לחטוף את העגלה. בדרך נס שמעו המלווים את תוכניות השודדים ומיהרו להבריח את העגלה.}}.

=== קבורתו ===ארועי ככשהובילו את אדמו"ד טבת תקע"ג לא תמו, עד למחרת, [[יום ראשון]], שאז הובל רבינו ר הזקן לקבורה בעיר האדיץ. על-כך סיפר כ"ק אדמובהאדיטש, נעצרה העגלה באמצע הדרך והיה נראה שאדמו"ר מהוריי"צ - להלן בתרגום מהנדפס ב'[[ספר השיחות קיץ ה'ש"ת]]' ע' 96:כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח צדק וכ"ק הרה"ח ר' [[נחום (בן אדמו"ר האמצעי)]] היו בכפר פיענא עם אדמוהזקן הגביה את עצמו וכאילו שוכב באויר. המלווים נבהלו מאוד ואז הם שמו לב שחיה טמאה נכנסה תחת העגלה. הם גירשו אותה ואדמו"ר הזקן אחרי הסתלקותוחזר לשכב כמקודם.

ביום ראשון כאדמו"ד טבת הם נסעו אחרי העגלה בה הונח ארון הקודש של ר הזקן הובא למנוחות בבית העלמין היהודי בהאדיטש ומאוחר יותר נבנה על מקום הקבר [[אוהל אדמו"ר הזקן|אוהל]]. עניני הפלא שארעו בעת נסיעת ארון הקודש רשומים אצלי מ"רשימת נפלאות רבינו", אותה רשם הרבי הצמח-צדק במשך קרוב לשבעים שנה..."

אותם ארועים מפליאים לא נתפרשו ע"י לאחר הקבורה עבר [[אדמו"ר הריי"צ. הרב פרלוב מספר בספרו מה ששמע: ...והי' זה בימות החורף (כ"ד טבת) ששם השלג אז הרבה ועמוק מאדהצמח צדק]] לגור בהאדיטש, ולקחו אותו בעגלה שקורין שליטן שבעגלה עם אופנים (רעדער) אי-אפשר לנסוע אז, וליוו אותו כ"ק הצ"צ זצ"ל וגיסו ר' נחום זצ"ל בנו של כ"ק אדמו"ר האמצעי זצ"ל ובדרך המה ראו פלאות עד אין שיעור, שכמה פעמים ראו איך שהשליטן מתהפך מחמת ההרים ממש של שלג קפוא אבל לא נתהפך אף פעם, ופעם א' עמד השליטן והמה ראו שהרבי זצ"ל כמו הגביה את-עצמו ושוכב באויר, המה נתפחדו מאד והביטו תחת השליטן וראו שחזיר נכנס תחתיו וגירשו אותו ושכב רבינו זצ"ל על מקומו כמקודםליד הציון הקדוש.

=== נוסח המצבה =משפחתו==מסופר שאחר הקבורה קבע *בתו, [[פריידא (בת אדמו"ר הזקן)|הרבנית פריידא]] - נישאה לרב [[אליהו (חתן אדמו"ר הזקן)|אליהו קלוצקר]].*בתו, [[דבורה לאה (בת אדמו"ר הזקן)|הרבנית דבורה לאה]] - נישאה לרב [[שלום שכנא (אב אדמו"ר הצמח-צדק את דירתו בהאדיץ)|שלום שכנא אלטשולער]].*בתו, ומסתבר להניח שהוא [[רחל (בת אדמו"ר הזקן)|הרבנית רחל]] - ביחד עם חותנו נישאה לרב [[אברהם (חתן אדמו"ר הזקן)|אברהם שיינעס]].*בנו, [[רבי דובער שניאורי (אדמו"ר האמצעי )|רבי דובער, האדמו"ר האמצעי]] - היו אלו שקבעו את הנוסח הנחרת על מצבת רבנו: נוסח זה נעתק מן המצבה המקורית ענישא לרבנית [[הרבנית שיינא|שיינא שניאורי]].*בנו, [[חיים אברהם (בן אדמו"י מר יוסף ליב שניאורסאהןר הזקן)|הרב חיים אברהם]].*בנו, ונדפס לראשונה בספר '[[משה (בן אדמו"ר הזקן)|הרב מלאדי' ע' 165 משה]] - נישא למרת [[שפרה (המצבות הקבועות כיום על קיר האהל הן מאוחרות, ונעשו לפי העתקה זוכלת אדמו"ר הזקן)|שפרה שניאורי]] לבית ריבלין.

בעניין זה יש לציין שלמרות שמופיע בכמה מקומות ('==יחוסו==ייחוס אדה"ז מגיע ל[[מהר"ל מפראג]] שהוא עצמו מיוחס עד רב האי גאון בנו של [[לקוטי שיחותרב שרירא גאון]]' כרך טז ע' 4-33) שהתסלקות אדמו"ר הזקן הייתה במוצאי שבת, הרי שבנוסח המצבה נרשם שהיתהבנו של רב חנינא גאון שהם ממשפחת ראשי הגולה והנשיאים עד מלכי יהודה ודוד המלך{{הערה|1=ראה בזה גם [http: "ביום ראשון בשבת" - וכך גם בנוסח הנחרת על המצבה המחודשת של אדמו"ר מהורש"ב, שהיה למראה עיני כ"ק אדמו"ר שליט"א, ולא ב"מוצאי שבת קודש"//old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=63386 מאמר הרב שלום דובער וולפא]}}.

== ציור דמותו ==:::'''לערך המלא ראה: [[ציור אדמו"ר הזקןהריי"צ]]'''כותב{{הערה|ספר הזכרונות ו[[ציור אדמו"ר הזקן|ציור תואר אדמו"ר הזקןהיום יום]], צויר בעת מאסרו הראשון בשנת בתחילת [[תקנ"טשלשלת היחס]]. בשנת [[תרכ}} שאדמו"ב]] סיפר ר הזקן היה בנו של רבי [[חסידישראל ברוך פוזנר]] כי שמע את , בנו של רבי [[אדמו"ר הצמח צדקשניאור זלמן פוזנר]] אומר לבנו [{{הערה|1=ראה ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 מבוא לאגרות קודש אדמו"ר המהר"שהזקן]] בזו הלשון: "הציור הוא אמיתי כמו שאני זוכר בשנותיו האמצעים". אותו חסיד גם העיד ש"כעבור כשתי שנים או שלש"}}, בנו של רבי [[תרכ"ד]]-[[תרכ"המשה מפוזנא]], כבר נשמע בין החסידיםבנו של רבי יהודה לייב, בנו של רבי שמואל חריף, בנו של רבי בצלאל חריף, אשר אחד האדונים הגבוהים ב[[פטרבורג]] צייר את כ"ק אדמו"ר הזקן בעת אשר ישב בבית האסוריםבנו יחידו של המהר"ל מפראג.

עדיין אינו ברורלפי הספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פרק א'}} רבי [[משה מפוזנא]] (סב אביו של אדמו"ר הזקן) היה בנו של רבי יהודה מקוואלי{{הערה|בעל "קול יהודה" על [[שולחן ערוך אורח חיים]]}}, האם התמונה המקורית צויירה בצבעיםשהיה בנו של רבי משה, או שמא בעופרת שחורהשהיה בנו של רבי צבי הירש, כפי שהיא ידועה מן ההדפסיםשהיה הבן של הגאון ר' יוסף יאסקי אב-בית-דין קהילת לובלין (ויש אומרים אב"ד קהילת לבוב), וחתנו של המהר"ל מפראג. אך בשנים האחרונות נכתבו מחקרים המסתפקים אם ניתן לבנות ייחוס למהר"ל דרך הרב יהודה מקוואלי{{הערה|1=לבירור שלשלת יחוסו של הגה"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא, ראה הערת הרב שלמה אנגלארד ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13611&pgnum=128 ספר אור ישראל, ל"ג, עמ' קכ"ח והלאה]; [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13612&pgnum=102 שם, ל"ד, עמ' צ"ט והלאה].}} {{הערה|ואין אחר דבר המלך כלום. ואע"פ שדברי קדשו של כ"ק אדמור הריי"צ אינם זקוקים לחיזוק וסיוע.}}.

הפריט הקדום ביותר הנשמר כיום מהציור המקורי הוא טופס מן ההדפסה הראשונית של התמונה, בפורמט גדול, שנעשתה ע== ציור אדמו"י ר' שמריה שניאורסאהן. טופס כזה מוצג כעת לפני המבקרים בתערוכת הזקן ==[[ספריית ליובאוויטשקובץ:רבי_שניאור_זלמן.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ציור אדמו"ר הזקן]]. ==ניגוניו==

{{ערך מורחב|ערך=[[ציור אדמו"ר הזקן חיבר [[עשרת הניגונים|עשרה ניגונים]] והם:}}*בשנת תקנ"ט, כשהיה אדמו"ר הזקן במאסר, הוא צויר על על ידי האדונים של [[אבינו מלכנו (ניגון)|אבינו מלכנופטרבורג]]*, בו הוא נראה בגיל המתאים לתקופה זו. על הציור נודע על ידי חסיד ששמע, בשנת [[אלי אתה (ניגון)|אלי אתה]]*[[ארבע בבות (ניגון)|ארבע בבות]]*[[בני היכלא (ניגון)|בני היכלא]]*[[כאיל תערוג (ניגון)|כאייל תערוגתרכ"ב]]*, את [[לכה דודי (ניגון)|לכה דודי]]*[[ניגון דבקות ראש השנה (אדמו"ר הזקן)|ניגון דבקות ראש השנההצמח צדק]]*אומר זאת לבנו [[ניגון דבקות שבת (אדמו"ר הזקן)|ניגון דבקות שבת]]*[[צאינה וראינה (ניגון)|צאינה וראינה]]*[[קול דודי דופק (ניגון)|קול דודיהמהר"ש]].

==משפחתו=='''אביו:''' [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|רבי ברוך]]'''אמו:''' [[רבקה (אם אדמו"הציור המקורי צוייר בעופרת שחורה, כפי שהיא ידועה מן ההדפסים. הפריט הקדום ביותר הנשמר מהציור המקורי הוא טופס מההדפסה הראשונית של הציור, בפורמט גדול. נעשה על ידי ר הזקן)| הרבנית רבקה]]'''רעייתו:''' שמריה שניאורסון והוא שמור כיום ב[[הרבנית סטערנאספריית ליובאוויטש]].

'''בניו:''' ==חיבוריו==*[[אגרות קודש (אדמו"ר האמצעי|רבי דובערהזקן)]]*[[אמירה לנכרי (ספר)]].*[[חיים אברהם ביאורי הזהר (בן אדמו"ר הזקן)]]*[[הלכות תלמוד תורה]]*[[לקוטי תורה]][[קובץ:לקוטי תורה דפוס ראשון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דף שער ההדפסה הראשונה של ה[[לקוטי תורה (ספר)|רבי חיים אברהםלקוטי תורה]], שנת [[תר"ח]]]]*[[מאה שערים (ספר)]].*[[משה ספר המאמרים (בן אדמו"ר הזקן)|רבי משה]].*[[סידור אדמו"ר הזקן]]*[[ספר התניא]]*[[פסקי הסידור]]*[[קונטרס הרב]]*[[שאלות ותשובות אדמו"ר הזקן]]*[[שאלות ותשובות הרב]]*[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]]*[[תורה אור (ספר)]]*[[בונה ירושלים]]*[[מאמרי אדמו"ר הזקן – הקצרים]]*[[לוח ברכות הנהנין]]

==חידושיו ותקנותיו=={{פסקה חסרה}}אדמו"ר הזקן היה פורץ דרך לא רק בתחום החסידות, אלא גם בתחום ההלכה והמנהג. מלבד השולחן ערוך שחיבר, הנהיג אדמו"ר הזקן מספר תקנות וחידושים::*[[ספר התניא]] - דרך עבודת ה'''בנותיו.:*[[סידור אדמו"ר הזקן|נוסח התפילה]] - סידור השווה לכל נפש.:*[[סכינים מלוטשות]] - ליטוש סכיני השחיטה מב'''צדדי הלהב.:*[[פרידא (בת כתב אדמו"ר הזקן)|הרבנית פרידאכתב סת"ם]]- צורת [[אותיות]] חדשה המשלבת קבלה והלכה, כידוע הסיפור שהרב המגיד קרא לאדמוה"ז ואמר לו שיש קיטרוג בשמים על כך שיש מחלוקת בין הנגלה והקבלה בנוגע לצורת הסת"ם וביקש ממנו לחבר כתב שיאחד בין הנגלה לקבלה. וכך נוצר הכתב והרב המגיד היה מרוצה מכך.:*[[דבורה לאה (בת חלוקת הש"ס]] - סיום הש"ס מדי שנה על ידי כל קהילה וקהילה מקהילות חב"ד.:*[[מקווה בשיטת אדמו"ר הזקן)|הרבנית דבורה לאהתקנת המקוה]] - פתרון הלכתי המקל על הטבילה במעיין.:*[[מכירת חמץ בערב קבלן|ערב קבלן]]- מכירת החמץ לנכרי בערב הפסח באמצעות 'ערב קבלן'.:*[[רחל (בת קשר תפילין בשיטת אדמו"ר הזקן)|הרבנית רחלקשר התפילין]]- שיטה מיוחדת בקשירת תפילין של ראש{{הערה|שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן כ"ז סעיף י"ז. וראה גם הסיפור על כך בלשמע אזן (מהדורת תשע"ו) עמוד 82.}} ותפילין של יד{{הערה|קצות השולחן סימן ח' סעיף ה' בהגהה.}}.

'''אחיו:'''==עשרת הניגונים==*[[יהודה לייב (אח אדמו"ר הזקן)קובץ:ארבע בבות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רבי יהודה לייבתווי ה[[ניגון ארבע בבות]] מ[[ספר הניגונים]]]]*{{ערך מורחב|ערך=[[מרדכי (אח אדמו"ר הזקן)|רבי מרדכיעשרת הניגונים]]}}*מסורת בידי [[משה (אח אדמוחסידי]] חב"ד שאדמו"ר הזקן)|רבי משהחיבר בעצמו עשרה [[ניגונים מכוונים]] שסגולה מיוחדת להם - הבאת המנגן אותם להתעוררות תשובה ו[[דביקות]] ה[[נשמה]] באלקות. נוהגים לא לנגן [[ניגונים]]אלו באופן שגרתי כי-אם בעיתים מזומנים או בשעת הכושר. חמשה מתוך עשרת הניגונים אנו יודעים מה הם ושאר הניגונים מיוחסים אליו אך ספק אם הוא בעצמו חיברם.

'''אחותו:'''#[[אבינו מלכנו (ניגון)|אבינו מלכנו]]*#[[שרה אלי אתה (ניגון)|אלי אתה]]#[[ניגון ארבע בבות|ארבע בבות]]#[[ניגון בני היכלא|בני היכלא]]#[[כאיל תערוג (ניגון)|כאייל תערוג]]#[[לכה דודי (ניגון)|לכה דודי]]#[[ניגון דבקות ראש השנה (אדמו"ר הזקן)|ניגון דבקות ראש השנה]]#[[ניגון דבקות שבת (אחות אדמו"ר הזקן)|הרבנית שרהניגון דבקות שבת]]#[[צאינה וראינה (ניגון)|צאינה וראינה]]#[[קול דודי דופק (ניגון)|קול דודי]]

*[[:קטגוריה:ספרי אדמו"ר הזקן|ספרי אדמו"ר הזקןתניא]]*[[:קטגוריה:ניגוני אדמו"ר הזקן|ניגוני איגוד צאצאי אדמו"ר הזקן]]* במוסף [[התמים]] של [[שבועון בית משיחהאדיטש]], פורסמה סדרה אודות תלמידיו הגדולים.

==קישורים חיצונים==* הרב [[בית רבישלמה יוסף זווין]], [http://chabad.co.il/?template=article&topic=183&article=1582 הרב בעל ה"תניא" - מפעלו הרוחני והספרותי של מייסד חסידות חב"ד, וציוני הדרך של חייו] {{חב"ד בישראל|}}* רות צוקר [http://chabad.co.il/?template=article&topic=183&article=1618 ניתוח גרפולוגי על כתב היד של אדמו"ר הזקן] - {{חב"ד בישראל}}*[תולדות http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=56570 מסמך היסטורי אודות מעורבתו של אדמו"ר הזקןבמלחמת נפוליאון] - בטאון 'סגולה' - אתר {{COL|}}*[[מנחם זיגלבוים]]'''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=71069 200 שנה ליציאת ליאדי תחת אש]''', '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=71197 המלך בשדה והרבי נודד בדרכים]''', [[שבועון בית משיח]], [[אלול]] [[תשע"ב]] - {{אינפו}} {{קישור שבור|כ"ח אייר תשפ"ג}}*[http://www.chabad.co.il/?template=article&topic=106&article=1794 רבי שניאור זלמן מליאדי], ירחון [[שיחות לנוער]] - {{חב"ד בישראל}}* ציון אדמו"ר הזקן באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@50.3549522,34.0072083,3a,75y,97.81h,89.45t/data=!3m6!1e1!3m4!1sK_93ZD9qskuoSAIrtPWVgg!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/50°21'16.3%22N+34°00'29.8%22E/@50.354523,34.0104677,17z/data=קישורים חיצוניים=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x0:0x0?hl=iw מיקום]* שאול סילם, '''[http://chabadlibrarybookswww.teshura.com/16093 ספרו ליקוטי תורה לקריאה והורדהteshurapdf/Shayevitz-Silem%20-%203%20Adar%202%205774.pdf דברי ימי אדמו"ר הזקן] ''' נדפס כתשורה לנישואי בתו ג' אדר תשע"ד {{סדרהPDF|הקודם=}}* [[מנחם ברונפמן]], [http://www.alysefer.com/ראיון-עם-אדמור-|הבא=הזקן/ ראיון מיוחד עם האדמו"ר הזקן – "תרגום" לעברית לטעימה מתשובותיו לחוקריו], [http://www.alysefer.com באתר עלי ספר]*'''[http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3562034 6 סרטונים על אדמו"ר האמצעיהזקן]''' {{וידאו}} {{בית חבד}} קטעי מולטימדיה על אדמו"ר הזקן באתר בית חב"ד*'''[https://77012.blogspot.com/2022/12/blog-post_57.html 'זכה לגילוי אליהו': מכתב נדיר של המגיד ממעזריטש על אדמו"ר הזקן]''', באתר 'לחלוחית גאולתית' {{לחלוחית|}}