50
עריכות
←אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו
ברכת הגאולה (שיחה | תרומות) (←תכונת התחיה מצד בחירת העצמות: שכתוב חלקי) |
לענ"ד לוי מאן (שיחה | תרומות) |
||
| (45 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ | {{לשכתב}} | ||
{{יג עיקרים}} | {{יג עיקרים}} | ||
'''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י"ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]]. | '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י"ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]]. | ||
| שורה 35: | שורה 35: | ||
* כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא". כך הקב"ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר. | * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא". כך הקב"ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר. | ||
* אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב"ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. | * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב"ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. | ||
הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון | הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו"צר ממנו" גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י"ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק"מ עיי"ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ"ה ואילך).}}. | ||
* משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב"ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם. | * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב"ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם. | ||
| שורה 64: | שורה 64: | ||
המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי"ב ה"ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ"ה. [[זוהר]] ח"א רג, ב. ח"ג צא, א. וראה שם ח"ב קצט, ב.}}. | המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי"ב ה"ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ"ה. [[זוהר]] ח"א רג, ב. ח"ג צא, א. וראה שם ח"ב קצט, ב.}}. | ||
====דיעה אחרת - שהתחיה אחרי שירקב גם עצם הלוז==== | |||
בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ("מלא תרווד") רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים "ומעלה את כל הגוף בלא מום" אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג"ק ח"ב הנ"ל סי"א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. | |||
ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי"ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס"ט ע"ב.}} "שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'" והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב"ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה"איכא דאמרי". לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י"א) שב"נשמה בגוף" יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ"ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם ("עצם הלוז") והו"ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} "מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם": | |||
ומבאר ששאלתם האחרון{{הערה|לפי ה"איכאט דאמרי".}} היה רק בנוגע דור המדבר (שבנוגע רוב בנ"י קיי"ל{{הערה|כמובא לקמן מר' יהושע בן חנניא בעצמו.}} שיקומו מ"עצם הלוז") ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ"עצם הלוז" או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע"ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב"ב עג,א תוד"ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח"א (קיג ב) (מהנ"ע) זח"ב (קנו סע"א) וראה זח"ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר"ע ור"א אם לדור המדבר יש חלק לעוה"ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה"ב ורק שלר"ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו "לתרווד רקב" יקומו לתחה"מ), שאם יקומו מ"עצם הלוז" אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב"עצם הלוז" ויתחייבו בהזאה{{הערה|ווכדין המשנה שכלי (שהיה טמא מת עד"מ) שנשבר מקצתו ותקנו ואח"כ נשבר עוד מקצת עד שנתחדש כל הכלי, הרי הכלי ירד מטומאתו הקודמת לטומאת מגע (עד"מ מגע שמא מת), אבל כשנשבר כל הכלי בפעם אחת וחזר ותקנו הרי הכלי נטהר לגמרי. וכמ"כ בהגוף שאם בניית הגוף היא מעצם הלוז הרי היא נטמאת במגע של הלוז שהיא אבי אבות הטומאות - וא"כ הגוף הוא אב הטומאה וחייב בהזאה), אבל אם נרקב הגוף הקודם אז אין אין הגוף מיטמא ממציאותו הקודמת כיון שהיא כמציאות חדשה (כדין כלי שנשבר כולו).תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף}} (כמו שאר בנ"י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב"ח "לכשיבוא משה רבינו עמהם" דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו"ד) "משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב"ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה"ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם"}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ"עצם הלוז"). | |||
ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי"ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ"ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י"ל ע"ד הרמז דמכיון שהביא לפנ"ז המדרש שאמר הקב"ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד"ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו"ש ח"ד פרקי אבות פ"ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב"י וריב"ל (שלא נראתה הקשת) שה"צדיק יסוד עולם" ירד לברר שאר הדור, ועפ"ז אולי י"ל הסיבה שמצינו כ"כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה"ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ"ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ"מ ע"י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי "טל תורה" יחיים. | |||
| שורה 74: | שורה 80: | ||
אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א"ל מנין אתה יודע א"ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}} | אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א"ל מנין אתה יודע א"ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}} | ||
והטעם לזה מבואר בקבלה מפני שה"לוז" לא נהנה מחטא עץ הדעת, וההסר לזה מבואר בחסידות מפני שבאמת בפנימיות כל הגוף לא נפגם בחטא עה"ד רק שבחיצוניות הגוף כן הי' הנאה אבל ה"לוז" שהוא העצמיות של הגוף לא נהנה גם באופן גלוי. | |||
ומבואר במק"א שלעצם הלוז יש גדר נצחי כמו הארון שנטמן בבית המקדש ומהוה המשך נצחי של בית המקדש{{הערה|לקוטי שיחות חכ"א (סעי' ט) שנצחיות הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע"פ הלכה (ש"בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו" (רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ד ה"א) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו"כ ע"י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי. | |||
}} | |||
===תכונת התחיה גם בשאר הגוף (לא רק בעצם הלוז)=== | |||
בשו"ת הלכות קטנות{{הערה|ח"א סי' קל"ח}} מבאר שתחיית המתים{{הערה|עבור אלו מבנ"י שזכו לקבורה, משא"כ אלו שלא זכו כתוב עליהם הלשון "יקומון" עיי"ש ובנפש החיים.}} הוא ענין טבעי וכמארז"ל "דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן", ועפ"ז מבאר הגר"ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק "יחיו מתיך" ולא "יקומון מתיך", מפני שטבע הגוף שיקום. | |||
וכבר נדחו דבריהם בהרבה ספרים{{הערה|וגם הרבי לא מצטטם}} (ועיין בארוכה בספר ימות המשיח בהלכה חלק ב), אבל הרבי{{הערה|לקו"ש חי"ח חוקת ב' הערה 88 - "וההסברה בזה י"ל במתים לעת"ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה"מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף (ולהעיר מאבות ספ"ד "הילודים למות והמתים לחיות" וראה סנהדרין (צא,א): "דלא הוה חייא גבוה חיי לא כ"ש") . . משא"כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע"פ סדר המוכרח בגוף זה כ"א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו".}} מסבירם בסגנון אחר שהנס דתחה"מ אינו כשאר הניסים שטבע העולם אינו מוכרח מצד עצמו לנס, אלא לכתחילה נברא הגוף באופן כזה שמוכרח שיקום לתחיה (שהרי תחה"מ הוא עיקר באמונה). | |||
והרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת "אנשי אלכסנדריה" בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחיית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד"ה מתים נדה דף ע' סע"ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו"ש חי"ח חוקת ב' הערה 88 - "וההסברה בזה י"ל במתים לעת"ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה"מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ"ד "הילודים למות והמתים לחיות" . . משא"כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע"פ סדר המוכרח בגוף זה כ"א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו".}}. | |||
====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות==== | |||
לצורך התחיה הקב"ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים "מחי' מתים ברחמים רבים"), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד"ה ג"ח עת"ר ד"ה יחייגו מיומיים תש"א ' ועוד}}, | |||
ומכיוון ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו "מות וחיים שוים" שייכת להגוף ובפנימיותו, חיות הגוף באה מצד תכונתו של הגוף ולא רק מצד כח עליון{{הערה|לקו"ש ח"ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא "ע"ד המבואר בלקו"ש ח"ה (ע' 246) ס"ט בענין "לשמש את קוני" עיי"ש".}}. | |||
==== | ====תשובה ליצה"ר==== | ||
על פי המבואר שה"לוז" (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח"ו שיחת יו"ד שבט סעי' ד-ה}} טענה | על פי המבואר שה"לוז" (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח"ו שיחת יו"ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכול היצה"ר לטעון - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ"מ גדר הגוף (ע"פ תורה{{הערה|(שמפני שעתה "עפר אתה" לכן "ואל עפר תשוב") וכיון ש"שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי" לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא "עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב"? | ||
ומתרץ שלהיפך כיון ש"עיקר שכינה בתחתונים היתה" שלכן "ובנו בחרת" דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו"אל עפר תשוב" הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח"ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד"{{הערה|ומוסיף ד"כיון ש"ובנו בחרת" הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש"שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי" הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית". ועיי"ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא "בשביל התורה ובשביל ישראל" ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ"צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה"ק}}. | ומתרץ שלהיפך כיון ש"עיקר שכינה בתחתונים היתה" שלכן "ובנו בחרת" דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו"אל עפר תשוב" הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח"ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד"{{הערה|ומוסיף ד"כיון ש"ובנו בחרת" הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש"שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי" הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית". ועיי"ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא "בשביל התורה ובשביל ישראל" ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ"צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה"ק}}. | ||
===האנשים החיים בזמן תחיית המתים=== | ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים=== | ||
| שורה 111: | שורה 115: | ||
{{ציטוט|מקור=סנהדרין פ"י ה"א|מרכאות=כן|תוכן= | {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ"י ה"א|מרכאות=כן|תוכן= | ||
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} | כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} הסיבה לכך היא מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ממש ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתברך{{הערה|ליקוטי ש"ס לה[[אריז"ל]] על אבות, [[עמק המלך]] (שער תקוני התשובה ספ"ג וז"ל "ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע"פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב"ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'"), וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]] באבות - ("עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע"ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע"ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" עכ"ל, וכלשון האריז"ל דלעיל "סופם הוא להמנות עם הצדיקים".) וב[[משה אלשיך|אלשיך]] (פרשת שמיני) וב[[רמב"ן]] (בשער הגמול פ"ו "הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת" וכך מפרש מה שמבואר בר"ה (יז,א) "פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים" וז"ל "נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן". ואף שמסיים בנוגע "רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות" היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.).}}. | ||
ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב"ם]]{{הערה|הל' תשובה פ"ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה"ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ"ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה"ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה"ב ובזה י"ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה"פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה"ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג"כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג"כ יבמות פ"ב מ"ה) ובכ"ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה"ב שהרי כן הוא ג"כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ"ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא"כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או"א ספמ"ו - "לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'" וכן במדרש שמואל - "כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים". ועפ"ז מדוייק משארז"ל (תענית ז,א) "גדול יום גשמים מתחה"מ דאלו תחה"מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים" ומובא ברמב"ם להלכה (בפיה"מ) שמדבר לא רק ב"ועמך כולם צדיקים" אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש"רשעים" מדבר על רשעי ישראל דא"כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי "לא ידח ממנו נדח", וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ג.}} ש"לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה" אף שממשיך חיות התומ"צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל"ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה. | ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב"ם]]{{הערה|הל' תשובה פ"ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה"ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ"ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה"ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה"ב ובזה י"ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה"פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה"ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג"כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג"כ יבמות פ"ב מ"ה) ובכ"ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה"ב שהרי כן הוא ג"כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ"ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא"כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או"א ספמ"ו - "לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'" וכן במדרש שמואל - "כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים". ועפ"ז מדוייק משארז"ל (תענית ז,א) "גדול יום גשמים מתחה"מ דאלו תחה"מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים" ומובא ברמב"ם להלכה (בפיה"מ) שמדבר לא רק ב"ועמך כולם צדיקים" אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש"רשעים" מדבר על רשעי ישראל דא"כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי "לא ידח ממנו נדח", וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ג.}} ש"לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה" אף שממשיך חיות התומ"צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל"ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה. | ||
וגם | וגם לגוף יש תקנה על ידי שישובו בתשובה בסוף ימיהם{{הערה|רמב"ם הל' תשובה פ"ג הלכה י"ד "אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא"}}, או ע"י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע"י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ"ט ה"מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה"ב הנה ע"י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג"ק ח"א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ"ש בר"ה (יז,א) "כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות")}},(ואולי גם ע"י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס"פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע"י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל"ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י"ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע"י יהודי שאינו קרובו הוא ע"ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל"ט (סה"מ מלוקט (דפו"י) ח"ד סוף עמ' צג-ד)}} שע"י עסק התומ"צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח"ל}}, מצד זה שבכ"א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר"ת צבו"ר}} דבנ"י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ"צ התלוים בארץ עבור בני חו"ל וכן מועיל תומ"צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד"אין ציבור מתה",(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ"א סי"א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})). | ||
===רשעים הגדולים=== | ===רשעים הגדולים=== | ||
| שורה 124: | שורה 128: | ||
===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו=== | ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו=== | ||
בתחילה הוכיח הרבי שכל | בתחילה הוכיח הרבי שכל הנשמות יקומו לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח"ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - "זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה"ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז"ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה"ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו", ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז"ל והמד"ש ועה"מ) ואינו צריך להגיע ל"אוצרות של צדקה", ועל כרחך שה"אוצרות" הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ"י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה"מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד"אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון" כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ"פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד"אלו שאין להם חלק וכו'") וכפירוש הפשוט ב"כל ישראל יש להם חלק וכו'" - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג"ק ח"א עמ'קמא-קנג}}. | ||
===גם הגוף יקום=== | ===גם הגוף יקום=== | ||
הפירוש הפשוט ד"כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב" הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו"ש חי"ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו"ש חכ"א עמ' 131 הע' 37}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו"ש חכ"א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג"ק ח"א ע' קמא) | הפירוש הפשוט ד"כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב" הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו"ש חי"ז בהוספות אבות - א, לקו"ש חי"ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו"ש חכ"א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ"ל מציין הרבי להשיחה בחי"ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ"מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג"ק ח"א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו"ש חכ"א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג"ק ח"א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה"מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ"ג. [וע"ד הרמז אולי כוונתו למ"ש בתחלת פ"ד "(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה"ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש"ס באריכות אמרז"ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)" אשר גם קס"ד בתורה הוא תורה וד"ל ולהעיר מניחום אבלים יו"ד אדר תשל"ד המובא לקמן].}} הטעם "שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר" שהכפל "נצר מטעי" ו"מעשי ידי" הוא הנשמה והגוף. | ||
והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ"ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ"ב (עמוד 117), ד"ה קומי אורי תשל"ג ס"ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו"ח) ח"ד עמוד רס"ט) ועיין ג"כ כל ישראל תשל"ג (בדפו"ח ח"ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן. | והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ"ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ"ב (עמוד 117), ד"ה קומי אורי תשל"ג ס"ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו"ח) ח"ד עמוד רס"ט) ועיין ג"כ כל ישראל תשל"ג (בדפו"ח ח"ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן. | ||
| שורה 137: | שורה 141: | ||
ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח"א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה. | ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח"א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה. | ||
ועי' לעיל בערך [[תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף]] ולקמן בערך [[כל ישראל לעוה"ב מה שאין כן בגן עדן]] | |||
===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]=== | ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]=== | ||
הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב"ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב"ז ע' קצט), ש"ך על התורה (פרשת בהר עה"פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}. | הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב"ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב"ז ע' קצט), ש"ך על התורה (פרשת בהר עה"פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}. | ||
ואף שנשמה יכולה להתלבש ולהחיות גוף אחד בלבד, (ולאליהו הנביא שנמצא בשתי גופים בבריתות מילה - בגוף מלובש ניצוץ בלבד ולא כל הנשמה{{הערה| דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה (פרדר"א פכ"ט. וראה זח"א צג, א) ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות (כמו שמצינו{ (זוהר ח"ג קמד, ב. ועד"ז בב"מ פה, ב: "אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א"ל מ"ט נגה לי' למר, א"ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב".) שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב"י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא)?)) | |||
ח"א קלא, א."אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח"כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום") מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסידות - המשך תרס"ו ע' קעח. תער"ב ח"א ע' קא. סה"מ ה'ש"ת ע' 62. תש"א ע' 151.)}}. | |||
יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה"פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ"ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה"ז שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי"ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה"פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו"ד ושך עה"ת) תורת שלום (סה"ש ע'211) וזלה"ק (בתרגום מאידיש) "בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד" ועוד}} | והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. | ||
יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה"פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ"ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה"ז (הל' ת"ת פ"ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי"ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה"פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו"ד ושך עה"ת) תורת שלום (סה"ש ע'211) וזלה"ק (בתרגום מאידיש) "בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד" ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שמצינו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה"ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{{הערה|כמבואר בזהר הנ"ל (ח"ב ק, א)}}, ורק כשזכה נותנים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם). | |||
כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש"אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה"{{הערה|ח"ב ק, א, וז"ל - "ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע"ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב"ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'", ועכצ"ל ש"(קב"ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום". וראה זח"ג שח, סע"א. תקו"ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז"ל]]{{הערה|[[האריז"ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק "חלק" פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו'). | כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש"אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה"{{הערה|ח"ב ק, א, וז"ל - "ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע"ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב"ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'", ועכצ"ל ש"(קב"ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום". וראה זח"ג שח, סע"א. תקו"ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז"ל]]{{הערה|[[האריז"ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק "חלק" פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו'). | ||
הרבי | ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר דלעיל: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת"ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש"ג יו"ד אדר תשל"ד, שיחות קודש תשל"ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל"ד (ע' 254).}}. | ||
===כל ישראל לעוה"ב מה שאין כן בגן עדן=== | ===כל ישראל לעוה"ב מה שאין כן בגן עדן=== | ||
כל ישראל יקומו בתחיה | |||
משא"כ בג"ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג"ע התחתון{{הערה|ד"ה כי ישאלך עטר"ת סה"מ עטר"ת ס"ע שנא ואילך, סה"מ ה'ש"ת ס"ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג"ע לג"ע התחתון.}}) הוא מפני שג"ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל"ה (מד סע"א ואילך) ושם פל"ז (מט א-ב) ובכ"מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|"ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב"ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ"ע" - כל ישראל תשל"ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא"כ ביצי"מ* שמבאר שאחרי מ"ת שנתחדש לבנ"י ענין "עבד"{{הערה|"אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו" ו"תעבדון את האלקים וגגו'"}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל"בן") אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו"כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש"לא ידח ממנו נדח" (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע"ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז"ל "אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון", ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה"ה ממלא את כל מציאותו, ועי"ז יזכה לתחה"מ "ועי"ז יתעלו (אח"כ{{הערה|"לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע"י קיום המצוות (ע"ד שג"ע הוא הקדמה לתחה"מ שם הע' 46), ועפ"ז יש לבאר הסדר שבכתוב "ועמך כולם צדיקים ", המעלה דישראל; לאח"ז - "לעולם יירשו ארץ"; ולאח"ז עוד מעלה "נצר מטעי גו'" די"ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע"י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד"נצר מטעי גו'" (ד"ה להבין ענין תחה"מ תשמ"ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו"ח) ח"ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע"י קיום המצוות"{{הערה|ד"ה קומי אורי תשל"ג ס"ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו"ח) ח"ד עמוד רס"ט) ועיין ג"כ כל ישראל תשל"ג (בדפו"ח ח"ג עמוד ריז) דמוסיף "דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ"מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב"ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע"ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא"כ האהבה וההתקשרות דהקב"ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב"ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה".}}. | |||
ובמק"א אומר הרבי{{הערה|ניחום אבלים יו"ד אדר תשל"ד (תורת מנחם ע' 262).}}, שגן עדן תלוי בעבודת האדם, וישנם כמה תנאים כדי לזכות לג"ע, משא"כ עולם התחי' שייך לכאו"א מישראל, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", מבלי הבט על מעמדו ומצבו בעבודת ה'. | |||
===כל ישראל | ובנוגע אלה שלא קיימו מצוות? | ||
אומר הרבי: לכל לראש – לא קיימת מציאות כזו, כמארז"ל{{הערה|ברכות נז, א. עירובין יט, א. וש"נ.}}"אפילו ריקנין שבך (פושעי ישראל) מלאים מצוות כרימון". | |||
ויתירה מזה: איתא בגמרא{{הערה|סנהדרין קי, סע"ב.}} "קטן מאימתי בא לעוה"ב .. משעה שנולד, שנאמר{{הערה|תהלים כב, לב.}}יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה" [ויש דעה "משעה שנזרע (אפילו הפילה אמו ונמחה{{הערה|פרש"י סנהדרין שם.}}), דכתיב{{הערה|שם, לא.}}זרע יעבדנו"] – אע"פ ש"בשעה שנולד" אינו שייך עדיין לקיום מצוות, ועכצ"ל, שהענין דתחה"מ הוא מצד מציאות הגוף של איש הישראלי כשלעצמו. | |||
===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים=== | |||
ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז"ל{{הערה|שמות רבה (פ"ג,ו)}} עה"פ "אהיה אשר אהיה" שרק "במרובים{{הערה|אע"פ ש"הללו עובדי ע"ז וכו'"}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם" אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו"ר (פי"ד, ג) תנחומא וארא יד פרש"י בא (י, כב) וראה מכילתא ר"פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש"י על הכתוב "ושב ה' אלקיך גו'" שהכוונה בזה לכאו"א בפרט{{הערה|ובלשון רש"י "אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"}}{{הערה|מכיון ש"סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן" ונפסק להלכה בהל' ת"ת{{הערה|הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ג}} שכולל כאו"א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד"ה והי' ביום ההוא כו' תש"ג (סה"מ אידיש ע' 78) וראה ד"ה הנ"ל בלקו"ת (דרושים לר"ה ס, א)}}על הפסוק "יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים" שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת. | ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז"ל{{הערה|שמות רבה (פ"ג,ו)}} עה"פ "אהיה אשר אהיה" שרק "במרובים{{הערה|אע"פ ש"הללו עובדי ע"ז וכו'"}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם" אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו"ר (פי"ד, ג) תנחומא וארא יד פרש"י בא (י, כב) וראה מכילתא ר"פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש"י על הכתוב "ושב ה' אלקיך גו'" שהכוונה בזה לכאו"א בפרט{{הערה|ובלשון רש"י "אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"}}{{הערה|מכיון ש"סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן" ונפסק להלכה בהל' ת"ת{{הערה|הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ג}} שכולל כאו"א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד"ה והי' ביום ההוא כו' תש"ג (סה"מ אידיש ע' 78) וראה ד"ה הנ"ל בלקו"ת (דרושים לר"ה ס, א)}}על הפסוק "יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים" שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת. | ||
| שורה 164: | שורה 181: | ||
===[[אומות העולם]]=== | ===[[אומות העולם]]=== | ||
[[חסידי אומות העולם]] יקומו לתחיה, ואף חלק מהגילויים שיושפעו לבני ישראל בגאולה תלויים ב[[עבודת הבירורים|בירור]] האומות שיתרחש בגאולה{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א בסנהדרין יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם "שכיחי אלוקים" (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה. | |||
וכן נפסק להלכה ([[רמב"ם]] הל' תשובה פ"ג ה"ה (והל' מלכים פ"ח הי"א ומוסיף שם "והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ"ה בתורה"* "חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא" (אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה"מ (מצו"ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה (הדרך לתשובה (לר"מ שטרנבוך) ע' לד ועוד*. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו"ב.) ומבואר ב[[חסידות]](מחר חודש תשכ"ח (מלוקט ה) ס"ו וס"י) שחלק(ומ"מ מקדים "אלוקים יחננו" לפני "תשפוט עמים" "שעיקר הענין דיה"מ הוא שאז יושפע שפע (בגו"ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע"י שיתקדש שמו בעולם" {לשון המאמר שם) מהגילויים דלע"ל תלוי דוקא בבירור האומות ("כי תשפוט עמים מישור"(=ביושר) שלכן מקדים "מזמור" (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני "שיר" (ד[[בנ"י (בני ישראל)|בנ"י]])) שיהיה לע"ל.}}. | |||
וכן נפסק להלכה | |||
==יום הדין אחר תחיית המתים== | ==יום הדין אחר תחיית המתים== | ||