שלום דובער פרידמן (שמי"ר): הבדלים בין גרסאות בדף

==גלגוליו בישיבות תומכי תמימים==

לימים, כאשר נדדה הישיבה, נדד גם שלום דובער הצעיר יחד עם חבריו, ועבר ללמוד בישיבה שנפתחה בעיר [[קורסק]].

בימי מלחמת העולם השנייה הוכרז ב[[ברית המועצות]] על גיוס חירום. כל גבר בגיל גיוס, גויס בעל כורחו. כל ה'פטורים' למיניהם בוטלו, וכל צעיר שהסתובב ברחוב, נלקח מיד על ידי הצבא ונשלח היישר אל החזית העקובה מדם. היו שהצליחו להתחבא, או שהציגו עצמם כחולים מסוכנים, אבל רבים גויסו בעל כורחם. גם חסידי חב"ד רבים גויסו בעל כורחם, ונקלעו לצרות, שכן מלבד הטרגדיות הקשות שהיו מנת חלקם של כלל החיילים במלחמה זו, הם סבלו מחוסר [[מזון]] [[כשר]], אי-יכולת [[הנחת תפילין|להניח תפילין]] והאפשרויות לשמירת מצוות היו קשות ומסוכנות.

לאחר המלחמה [[נישואין|נשא לאישה]] את מרת הינדא לבית פסבקוב (מגזע חסידי אלכסנדר), והשניים קבעו את ביתם בריגה. אל עיר זו הביא גם את הוריו, ר' מרדכי אהרן ומרת אסתר. כאשר במקביל המשיך את שירותו הצבאי בבסיס הסמוך לריגה. הוא מילא שורה של תפקידים סודיים ורגישים, כך שגם לאחר שחרורו, נקרא מדי פעם לשירות מילואים.

בגין דרגתו הבכירה, הוא יכל לשמור על כשרות ולהתפלל כדבעי גם בימי המלחמה הטרופים, כפי שסיפר בנו ה[[משפיע]] הרב [[יוסף יצחק פרידמן]]:

==לאחר השחרור==

בין החסידים שהתגוררו בעיר באותן שנים, נמנו: הרב [[אברהם גודין]], הרב [[נחום יצחק לרמן]], הרב [[נחום בעסער]], הרב [[נתן נטע ברכהן|נות'קה ברכהן]], הרב [[זלמן לוין]], הרב [[שלמה פייגין]], הרב [[ישראל קונסון]], הרב [[שמואל לייב פרוס|מול'ע פרוס]] עליהם השלום. ויבלחט"א: הרב [[זושא גרוס|זושא]] ועוד.

===חינוך ילדיו===

את בנו הבכור [[שניאור זלמן פרידמן|שניאור זלמן]] שלח ל[[סמרקנד]] בהיותו בגיל שבע עשרה, ל'השתלמות חסידית'. הוא למד שם מספר חודשים [[נגלה]] וחסידות, וכסיפור כיסוי - סיפרו כי הוא נסע לדוד שלו ב[[סאראטוב]] לנפוש על גדות נהר הוולגה. האווירה בבית הייתה כה סודית, עד שאפילו אחיו ואחותו הצעירה חשבו באמת ובתמים כי אחיהם נסע לנפוש בסאראטוב. ההורים אפילו דאגו שיגיעו לביתם מכתבים מהאח השוהה בסאראטוב. ר' שניאור זלמן סיפר שגם התלמידים שלמדו איתו ב[[סמרקנד]] לא ידעו את האמת. הם חשבו שהוא הגיע מסאראטוב.

==אישור יציאה==

==בארץ הקודש==

==ממייסדי ארגון שמי"ר==

==פטירתו==