שינויים

כאשר נכנס בפעם הראשונה ל[[יחידות]] אצל [[אדמו"ר ה'צמח צדק']], אמר לו הרבי: "מורנו [[הבעל שם טוב]] פירש את הפסוק 'הלוך ילך ובכה' – כשהולכים במרירות אחרי התפילה, אזי 'נושא משך הזרע', נהיית זריעה מעבודת התפילה. אבל 'בא יבא ברינה' – כשהאדם מרגיש את עצמו אחרי התפילה בתנועה של הרחבה והוא מרוצה מהעבודה שלו בתפילה, הרי הוא רק 'נושא אלומותיו' – הוא נושא קש שדוף של חיטה", ואמרה זו שינתה אותו מהקצה אל הקצה, ומלבד השכלתו העצומה בענינים העמוקים ביותר המבוארים בחסידות חב"ד, נודע כבעל תפילה ו'[[עבודת התפילה|עובד]]' שתפילתו הלבבית גרמה לכל מי ששמע אותו להיעשות לבעל תשובה{{הערה|ספר השיחות ה'ש"ת, בתרגום ללה"ק, עמודים מא, צו.}}{{הערה|כאשר ר' [[אשר גרוסמן]] פגש בו בליובאוויטש בפעם הראשונה, שאל אותו האם הוא ר' בער מאסייעוו, ומשהשיב בחיוב אמר לו שידע זאת לבד היות ומביאורי החסידות ששמע בשמו, הכיר כבר את תנועות נפשו, וכאשר ראה את אופן תפילתו - ידע שהוא ר' בער מאסייעוו. 'התמים' מוסף בית משיח חוברת לב עמוד 51.}}.

עיקר לימודו היה בספר [[שערי אורה]] ל[[אדמו"ר האמצעי]]. נמנה בקרמנצ'וג על חבורת ה"הבערלעך"{{הערה|באידיש השם והחיה דב מתורגמים - 'בער', ובכינוי חיבה בלשון רבים - בערלעך'}}: ר' [[דוב דוברוסקין|דוב בן ר' משה (דברוסקין)]], הרב [[חיים דובער וילנסקי]], (והרב [[דובער חייקין]]){{הערה|1=רשימה של [[אדמו"ר הריי"צ]] בקובץ [[התמים (ורשה)|התמים]] [http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_49984_186.pdf עמוד 154].}}, עליהם התבטא הרבי כי הם היו "בעלי שכל אדיר ואבירי לב, מאריכים בתפילה בהתפעלות הלב ובקול נעים, והיו כולם חוזרים [[דא"ח]], וכל החסידים - גם בני [[פולין]] - שבקרמנצ'וג, היו יראים ומכבדים אותם".