ליקוטי אמרים - פרק ל"ז: הבדלים בין גרסאות בדף

|כותרת=תרשים כולל - תניא, ליקוטי אמרים

|הסתרה=כן

|מוסתר=כן

|תמונה=

|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים כללי}}

}}

בפרק זה מבאר [[אדמו"ר הזקן]], שקיום מצוות מעשיות{{הערה|שדווקא רק '''הוא''' מאחד את האדם עם אלוקות, כפי שהוסבר ב[[תניא - פרק ל"ה|פרק ל"ה.]]}} הוא המביא את הגילוי של תכלית בריאת העולם{{הערה|לעשות לקב"ה דירה בתחתונים, כפי שהתבאר בפרק ל"ו.}}.

הנפש האלוקית לא יכולה "לפעול" בגוף ישירות{{הערה|להזיז את האיברים וכיוצא בזה.}}, אלא רק על ידי התלבשותה בנפש הבהמית. נמצא, שקיום המצווה בפועל נעשה על ידי הנפש '''הבהמית'''{{הערה|'''ולא''' על ידי הנפש האלוקית.}}. כתוצאה מכך, בשעת קיום מצווה נכפף כח הנפש הבהמית לקדושה ונכלל בה, ועל ידי כלל המצוות{{הערה|שמקיימים כלל ישראל בכלל הדורות}} תעלה כל כללות קליפת נוגה לקדושה, ועל ידי כך יתבטלו לגמרי שלוש קליפות הטמאות{{הערה|כי ממנה הן מקבלות את חיותן.}}.

 

:בהמשך הפרק מוסבר "תפקידה" של התורה בהבאת העולם לתכליתו: אמנם עיקר בריאת האדם היא לקיים מצוות מעשיות{{הערה|למרות מעלות ה[[תורה]] (שעל ידה נכללים בקדושה גם לבושים הפנימיים של נפש הבהמית, ושממשיכה גילוי [[אור אין סוף]] יותר מה[[מצוות]])}} (ובפרט צדקה), אך יש לזכור שבכל אחד מהשניים (תורה ומצוות) יש יתרון שאין בשני: יתרון המצוות הוא '''שהאור''' נמשך במקום תחתון יותר, אבל המשכת '''העצמות''' ממש היא דווקא על ידי תורה.

*צדקה