1,519
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
{{תניא}}
==מבוא==
בפרק זה מבאר רבינו אדמו"ר הזקן את מעלתה המיוחדת של התפילה, ומעשים טובים מאשר לימוד התורה. אם כי יש לדעתהצורך בכל שלושת העמודי העבודה - תפילה, כי במקומות רבים בספר התניא מבאר אדמו"ר הזקן את המעלה המיוחדת של תורה על פני מצוות מעשיות ותפילה, שכן לכל ותורה (שבכל אחד מהם יש מעלה מיוחדתעל פני האחרים). אלא שבפרק זה מבאר רבינו כי בתחילת הפרק מודגשת מאד המעלה המיוחדת של התפילה קשורה במיוחד לדורות אלו, כמו שכותב ה[[אר"י]], והיא המעלה של המשכת אלקותו בתחתונים, כלומר להמשיך את אור האלקות מהעולמות העליונים בה הם בהתגלות, לעולם הזה התחתון שנראה נפרד ממאצילו: שבעבודת הבירורים שעל ידי תפילה אין הבדל בין זמן המקדש לזמן הגלות, ולגלות גם בו את אור אלקותו יתברךולכן בזמן הגלות היא העיקר.
==טקסט הפרק==
{{פרק תניא|פרק=ד|טקסט הפרק={{תבנית:ספר התניא/קונטרס אחרון - פרק ד'}}}}
==סיכום==
עניין זה חולק ע"י הרבי הרייץ (בשעורי התניא היומיים) ללימוד במשך 12 ימים:
א. בהתחלה (6 ימים ראשונים) מוסבר הצורך והמעלה שבכל שלושת העמודים: תפילה מצוות ותורה.
ב. לאחר מכן (4 הימים הבאים) מבואר מדוע וכיצד נמשך עצם האלוקות דווקא במצוות גשמיות.
ג. ולבסוף (2 ימים האחרונים) מתורצות שאלות שהתעוררו במהלך הלימוד.
'''א. הצורך והמעלה בתפילה תורה ומצוות:'''
'''מעלת התפילה''' על פני תורה ומצוות - שבהמשכת אוא"ס לשנות את הגשמיות בפועל אין הבדל בין זמן המקדש לזמן הגלות, ולכן בזמן הגלות היא העיקר.
'''מעלת המצוות''' (כולל עניין התורה שבהן: לימוד הלכותיהן וסודותיהן) - שבהן מלובשת מהות ועצמות האלוקות.
'''מעלת לימוד הסוד''' (סדר ההשתלשלות, הספירות, עבודת המלאכים וכו', שאינו קשור לסודות מצווה פרטית כלשהיא) - שמביא ללב שלם, שהוא תכלית כל התורה.
'''ב. הסבר המשכת עצם האלוקות דווקא ע"י מצוות גשמיות:'''
מאחר ורק שורש הגשמיות הוא בעצמות (כפי שהתבאר באגרת הקודש כ'), רק קיום מצוות בגשמיות יכול לעוררו.
ולמרות שהמשכת העצמות היא רק ע"י קיום (היינו מצוות עשה), המשכת חכמתו ורצונו הם גם ע"י לימוד (ובזה אין הבדל בין עשה ללא תעשה).
'''ג. תירוצים לשאלות:'''
מסביר שרגש ושכל של הנשמה נקראים נבראים, לעומת הלכות גשמיות שנקראות אלוקות,
ומכיון שהם נבראים: עבודת הנשמה עושה בעולמות העליונים לבוש המעלים על אלוקות, לעומת ההלכות שהן מגלות אלוקות.