שינויים

בחשון ב[[חודש חשוון]] [[תש"א]], הגיע לארצות הברית ר' [[משה לייב רודשטיין]], ונשלח לשיקגו על ידי הרבי. בשיקגו הקים הוא את [[אגודת חסידי חב"ד]] בשיקגו. במכתב אליו, כותב לו הרבי לחזק את ידיו של ר' מאיר, ששהה שם בשליחות.

ר' מאיר המשיך ללמוד בשקידה והתמדה, וקבל סמיכה לרבנות מהישיבה ב-[[770]], מתורה ודעת, ומר' [[משה פיינשטיין]]. הוא היה מהראשונים שקבלו סמיכה מהגאון, שבשביל לקבל ממנו סמיכה, היה צריך לדעת כמעט את כל השולחן ערוך, והמבחן בביתו היה אורך כמה שבועות. אחרי שסיים את ה"סמיכה", התמנה ר' מאיר ללמד את התלמידים הצעירים ב-[[770]]. אחד מתלמידיו היה [[יהודה קלמן מארלו]], המדה[[מד"א ]] של שכונת [[קראון הייטס]]. אחרי שחלה, והרופא אסר עליו להמשיך ללמד, התמנה ר' מאיר כמשגיח בזאלב[[זאל]].

בחודש חשון [[תשי"ד]], עבר לעיר [[פטרסון שבניו ]] שב[[ניו ג'רזי]], בה כיהן כרב במשך 45 שנה. פטרסון באותם הימים היתה מרכז יהודי גדול מאד. בעיר התגוררו ארבעים אלף יהודים, והרב גרינברג מונה כרבם של שבעת בתי הכנסת. שם התגלה כוח הנאום שלו. ב[[יום הכיפורים]], היה הרב עובר בכל שבעת בתי הכנסת, כאשר בכל בית כנסת היה נושא דרשה שונה. כאשר שאלו אותו למה להכין שבע דרשות, הרי בכל בית כנסת מתפללים אחרים – אמר, שמכיון שיש אדם מלווה אותו, הוא לא רוצה שהוא ישתעמם לשמוע שוב ושוב אותה דרשה.

ב[[תשי"ח]], נכנס ר' מאיר ליחידות ל[[יחידות]] ביחד עם אחד מאנשי הקהילה אותו הביא לרבי. סתם כך, לא היה ר' מאיר נכנס ליחידות, אולם מכיון שהביא עמו מקורב, נכנס עמו. באמצע היחידות, פרץ היהודי בבכי: "רבי, אני מת. הרופאים אומרים שלא נשאר לי הרבה זמן לחיות." הרבי ענה: "חס ושלום. דער אויבערשטער קען געבן נאך צוואנציג יאר לעבן". היהודי נפטר בשנת [[תשל"ח]], בערך באותה התקופה.

בישיבה, החלה גאונותו המפורסמת של ר' מאיר לבוא לידי ביטוי. השיעורים שלו היו מאד עמוקים, והיה צריך "לאחוז ראש" בשביל להבין אותם, אבל ביאוריו היו בשפה ברורה ומובנת לכל.  לפני שמסר את שיעורו בגמרא, הרב גרינברג היה נשאר ער רוב שעות הלילה כדי להכין אותו, על כל הסברות שיכולות לצוץ במהלך השיעור. על שיעור אחד, היה יכול הוא להתעכב מעשר בלילה עד חמש בבוקר. הוא היה שותה כוס קפה אחר כוס קפה כדי להישאר ער. מי שרשם את שיעוריו, היה ר' [[ישראל פרידמן ]] ראש ישיבת [[אהלי תורה]], שהיה אז משגיח בישיבה.

על יחסו של הרבי לרב גרינברג יכולה ללמדנו ההתייחסות הבאה: אחרי פטירתו של ר' [[זלמן שמעון דווארקין]], החלו הדיבורים על בחירות בשכונה. כשר' [[זלמן גוראריה]] היה אצל הרבי הוא העלה כמה שמות שיכולים לכהן כרבני השכונה, וכשאמר את שמו של ר' מאיר גרינברג, אמר הרבי: "ער קען זיין א רב אין (אולי: אין א שטאט ווי) וורשה [=הוא יכול להיות רב בוורשה]".

גם בעולם הליטאי החזיקו ממנו כלמדן עצום. הוא עמד בהתכתבויות בהלכה עם רבים מגדולי התורה, כמו ר' משה פיינשטיין ועוד. בכל שנה בתאריך [[י"ח כסלו]], יום היארצייט של הרב היימן שהיה ראש הישיבה שלו ב"תורה ודעת", היה מוסר שיעור בישיבה.

== סגן יו"ר "עדינו" ומזכיר "ועד ביקור חולים" ==

בכל תחום בו יכל ר' מאיר לפעול בשביל הרבי, פעל ועשה. למשל, ב[[תש"ה]], בעת שהקים הרבי הקודם את חברת "[[עדינו]]" שמטרתה הייתה כלשונו הק' "בשביל אברכים ותלמידי הישיבות העוסקים בתורה, להזדמן ולהפגש מזמן לזמן, בכינוס של תלמידי חכמים, לשוחח בחידושי תורה ולהתועד בסעודת מצוה ויומא טבא לרבנן", מונה ר' מאיר כ"סגן מנהל יושב ראש הועד" – יושב הראש היה ר' [[מרדכי מענטליק מנטליק]] ע"ה.

ר' מאיר היה גם יהודי בעל חסד עצום. כבר בשנת [[תש"ז]], היה הוא ר' מאיר מזכיר הנהלת "[[ועד ביקור חולים]]" שתחת "[[מחנה ישראל]]". הועד, שקיבל ברכות ועידודים לרוב מהרבי הקודםהריי"צ, היה יוזמה ראשונית מסוגה, לדאגה לחולים מקרב [[אנ"ש]], וכן לחיילים ופצועי המלחמה היהודים.

עבודת התפלה היתה אצלו משהו מיוחד. הרב גרינברג חי באמונה פשוטה שהרבי הוא היה מתבונן בחסידות לפני התפילה במשך שעה ארוכה. בנו ר' יוסף יצחק מספר[[מלך המשיח]], כי בתור ילד, היה מחפש וכך חינך אף את אביו ולא מבין לאן הוא נעלם. אמא לא הסבירה, ורק אחר כך התברר לו כי אביו היה נועל את עצמו במשרד ומתפלל שעות על גבי שעות, תוך כדי שהוא מדייק בכל מילה ומילהילדיו.

גם אחרי התפילה[[ג' תמוז תשנ"ד]], היה נוהג לומר את פרקי התהלים של כל המשפחה, עד לאחרון הנכדיםהמשיכה אמונתו שהרבי מלך המשיח חי וקיים ללא ספקות. ואיך הוא זכר מתי להחליף כל פרק של נכד? לר' מאיר, שהיה בעל מוחין רחבים מאד, היה חוש באלקטרוניקה. היה לו שעון, שהזכיר לו את יום ההולדת של כל נכד ונכדמראשוני החותמים על [[פסק דין שהרבי מלך המשיח]].

הוא הקפיד מאד על ברכות מתוך הסידור. אפילו את ברכת "על המחיה"== פטירתו ==כשהיה בגיל שבעים, אמר תמיד מתוך הסידור, וזאת למרות שמדובר היה בגאון עצום שהיה זוכר קטעים שלמים בגמרא בעל פה.  ברך אותו הרבי "מח שליט יאריך ימים על הלבממלכתו", היה ניכר אצלו בכל מהותו. שבת אחת, כשחזר מבית הכנסת, עצר אותו נער שחור חמוש, "ראביי, גיב מי מני!"הברכה התקיימה. הרב מאיר גרינברג שאל אותו בחיוך, מה הוא חושב שאלוקים יעשה לו אם הוא יראה אותו עם רובה. הנער הסתובב וברח... היה לו גם חוש בנגינה. הוא היה יושב לבדו ומנגן במתיקות נפלאה. היה פשוט "געשמאק" לשמוע אותו. הרגש העצום שבו התבטא כשישב לבדו וניגןזכה להאריך ימים ולכהן עוד עשרות שנים כרב וראש ישיבה.

== אמונה פשוטה ספריו==*[[שיעורי גיטין]] - על [[מסכת גיטין]]. *[[שיעורי מסכתות]] - על [[סדר מועד]].

הפן המפתיע ביותר באישיותו של ר== משפחתו=='''בניו''' מאיר, הוא האמונה הפשוטה שלו. אף על פי שמדובר בבעל נגלה, למדן עצום, חי הוא באמונה פשוטה שהרבי הוא מלך המשיח, וכך חינך אף את ילדיו. : כשהתקשר אליו בנו *ר' יוסף יצחק אחרי שבת פרשת העשיל גרינברג, [[שופטים ה'תנש"אשליח]], וסיפר לו מה הרבי דיבר בשבת, התרגשותו לא ידעה גבולות. כשרק היה מעיף מבט בשיחה, היו הדמעות עולות בעיניו. גם אחרי ב[[בופאלו]] וראש ישיבת חב"ד בניו ג' תמוז תשנ"ד]], המשיכה אמונתו שהרבי מלך המשיח חי וקיים ללא ספקות. הוא היה מראשוני החותמים על פסק הדין שהרבי הוא מלך המשיחרזי.  בנו *ר' יוסף יצחק מספרגרינברג, שלילה אחד, אחרי ג' תמוז, מתקשר אליו אביו ובפיו שאלה: "מת המשלח - מה הדין?". הוא לא הבין מה רוצה ממנו אביו, ומה פתאום הוא עושה לו מבחן בשולחן ערוך, אבל האב לא הרפה: "נו נו, תחשוב קצת. מה אומר הקצות בקפ"ח?", כשענה סוף סוף "בטלה שליחותו", ענה לו אביו "זה מה שרציתי לדעת. לילה טוב." ורק כשאחז את השפופרת המיותמת, הבין מה כוונתו של אביו..מראשי ישיבת [[תפארת מנחם סי גייט]]. הוא חי עם העובדה שלא שייך להיות מצב של "מת המשלח בטלה שליחותו", וחזר על כך בכל הזדמנות. כבעל נגלה, הוא הביא את הוכחתו לאמונה הפשוטה שקיננה בו, מעניינים של נגלה. כשהיה בגיל שבעים, ברך אותו הרבי "יאריך ימים על ממלכתו". הברכה התקיימה. הרב מאיר *ר' מנחם מענדל גרינברג, זכה להאריך ימים ולכהן עוד עשרות שנים כרב וראש ישיבה- ניו ג'רזי.  == פטירתו ==

בג' אלול ה'תשס"ח, החזיר את נשמתו הטהורה ליוצרה, כשהוא משאיר אחריו דור ישרים יבורך: בנו ר' העשיל, שליח כ"ק אד"ש מה"מ בבופאלו וראש ישיבת חב"ד בניו גבנותיו'רזי, בנו ר' יוסף יצחק, מראשי ישיבת "תפארת מנחם" בסי גייט, בנו ר' מנחם מענדל מניו ג'רזי, בתו *מרת שטערנא, ובתו . *מרת חאשע פריידא – אשת ר' יוסף שלמה סעמיועלס סמיועלס, שליח כ"ק אד"ש מה"מ הרבי ב[[מילווקי]].

גם ספרים נשארו מר' מאיר[[קטגוריה: חסידים מתקופת אדמו"שיעורי גיטיןר הריי" על מסכת גיטין, וצ|גרינברג מאיר]][[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"שיעורי מסכתותר שליט" על סדר מועד. כעת עובדים בני המשפחה על הדפסת חידושי התורה הנוספים שנשארו מר' א|גרינברג מאיר. עם פטירתו אבד לחסידי חב"ד רב חסידי, גאון עצום ומקושר אמיתי לרבי מלך המשיח. יהי זכרו ברוך]]