עריכת הדף "דבר מלכות בשלח" (פסקה)

==תוכן השיחה==
;העלאת נושאים לביאור. התאריך והפרשה.
בפתח השיחה מסדר בקצרה את הנקודות שיתבארו באריכות בהמשכה:
(א) הקשר של יו"ד שבט ליום רביעי בו נתלו שני המאורות. (ב) הקשר המיוחד לשבת הקרובה, שבת שירה (ומבאר בקצרה הקשר של שבת, שירה, והילולא, כיון שכל העליות – כולל העליות של יום השבת ויום ההילולא – הם על ידי שירה). (ג) ההמשך בט"ו בשבט. (ד) והקשר לפרשיות בשלח ויתרו (ס"א).
מפרט ומציין נקודה משותפת לפרשיות אלו, בהם מסופר על קריעת הים מלחמת עמלק והודאת יתרו, המהווים כולם הכנה למתן תורה (ג' קטעים ראשונים בס"ב), והעיקר, הכנה לגילוי ה"תורה חדשה" לעתיד לבוא (ג' קטעים הבאים בס"ב). ומכאן עלינו להבין את התוכן הפנימי של האירועים הנ"ל והקשר שלהם ל"תורה חדשה" דלעתיד.

;ביאור חלק א. תוכן פרשיות בשלח ויתרו, גילוי עצמותו ית' לבני ישראל על ידי עבודתם.
בכדי לבאר את כל הנ"ל, פותח ומבאר את המושגים "אחד עשר" – גילוי עצמותו יתברך, ו"ארבעים" – המשכה בפנימיות אצל בני ישראל. ועל פי זה מבאר כיצד הפסוקים המתארים את היציאה למדבר, רומזים לגילוי עצמותו יתברך לבני ישראל בפנימיותם (ס"ג).
מוסיף ומבאר את הדרך בה זכו בני ישראל לגילוי זה, על ידי עבודתם בבירור הניצוצות וזיכוך העולם בארבעים השנה בהם הלכו במדבר. ומקשר זאת ג"כ למלחמת עמלק והודאת יתרו, הקשורים ג"כ עם בירור הניצוצות ועל ידי זה גילוי בחינת הי"א (ס"ד).
וכעת מובן הקשר של כל הנ"ל לתורה החדשה שתתגלה לעתיד (כפי שנשאל בס"ב), כיון שגילוי "אחד עשר" – עצמותו ית', יהיה בגאולה האמיתית בגילוי התורה החדשה (ס"ה).

;ביאור חלק ב. ענינה של שבת שירה, החיבור של שירת הים ושיר חדש.
עובר מענין לענין, אך עדיין סביב אותו ענין:
מבאר שבירור העולם ועליית הניצוצות נקרא שירה (לשון נקבה), שיר של תשוקה וגעגועים להכלל באלקות. ובשלימות הבירור כשיתגלה עצמותו ית' זהו השיר חדש (לשון זכר) שיהיה לעתיד, שיר של דביקות והתכללות בהקב"ה.
ועל פי זה מבאר עוד, ששבת שירה (ועל דרך זה שיר השירים) הם כעין ממוצע בין השירה והשיר, לאחר שנשלמו כל הבירורים והעליות ונרגש כבר השיר חדש דלעתיד לבוא.

;הקשר לזמן ולתקופה.
חוזר לקשר כל הנ"ל לתאריך בו אנו עומדים:
מבאר שחודש שבט בכלל, ובפרט הימים שבין יו"ד-ט"ו בו, זהו זמן הקשור עם גילוי הי"א ועצמותו ית' בגאולה האמיתית (ס"ז).
במיוחד הדברים אמורים כלפי דורנו, שבימים אלו הייתה הסתלקות אדמו"ר הריי"צ והחלה עבודת הדור השביעי. ובמיוחד הדברים אמורים כלפי שנה זו – תשנ"ב – כאשר נשלמו כבר כל העליות ובירור הניצוצות, והגיע זמן הגאולה (ס"ח).

;המעשה הוא העיקר (ס"ט-י"א).
חותם את השיחה בהוראות:
א. להשלים את עניני ההילולא. ב. כעת יש להתחיל את השיר חדש דלעתיד, השיר של הדביקות וההתכללות בעליון, השיר של הבטחון שהגאולה באה בפועל ממש (ס"ט). ג. סדר ההנהגה, ההתוועדויות והדיבורים, בט"ו בשבט (ס"י). ויהי רצון ועיקר: שכל הענינים המדוברים יתגשמו תיכף ומיד (סי"א).