עריכת הדף "ברכת הזימון" (פסקה)

==בפנימיות העניינים==
ענינה של ברכת המזון הוא, שלאחר שהאדם אכל את האוכל הגשמי, ובזה הוא קיבל את ניצוצות הקדושה שהיו טמונים ב[[קליפת נוגה]] (שהרי כל הדומם, צומח, חי ומדבר שב[[עולם העשייה]] מקבלים את חיותם מקליפת נוגה המעורבת מטוב ורע), צריך לברך ברכת המזון שבה מעלים את כל הניצוצות שהיו בעולם הפירוד (שלא ניכרת בו אחדותו של ה') להתכלל בבחינת גילוי אלקות. וכל אחד ואחד לפי ענינו יכול להמשיך יותר גילוי אלקות במאכל שאוכל וכו'.

וכל זה הוא כאשר מברכים ביחיד, אבל כאשר מברכים ברבים, וכידוע{{הערה|כתובות עה, א. [[גיטין]] מו, א.}} שהלשון "רבים" מורה על שלושה, זה נעשה באופן אחר לגמרי:

המשל לזה הוא, משדה הנמצאת על יד הנהר, ובכדי להמשיך את המים מהנהר אל השדה, צריך לעשות תעלה מהנהר עד לשדה. אבל כאשר ישנם רבים שרוצים להמשיך [[מים]] לשדותיהם, עליהם לעשות בריכה עמוקה על יד הנהר, וממנה כל אחד מושך תעלה אל שדהו. וטעם הדבר, מפני שאי אפשר לצמצם את זרם המים שבנהר לריבוי מקומות קטנים, אלא רק באמצעות הבריכה המשמשת כממוצע, שממנה נמשך לכל המקומות.

וכן הוא בנמשל, שכאשר מברכים ברבים - בשלושה, קודם לברכה אומרים "נברך שאכלנו משלו", ובזה עושים את הבריכה הגדולה שממנה נמשך לכל אחד, ואליה נמשך יותר מאשר שכל אחד יעשה תעלה לעצמו. ולכן שלושה שאכלו כאחד אינם רשאים להיחלק, כיוון שהם מבטלים את ההשפעה הגדולה הזאת. ובזימון בעשרה - ההמשכה הינה עוד יותר גדולה.

משל נוסף על זה: כפי שנר אחד אינו דומה באורו לשלושה נרות מחוברים הדולקים, כן אינו דומה ברכתו של אדם אחד לברכת של שלושה; ולכן אסור לו להיחלק.

====דברי תורה====
המשנה אומרת בפרקי אבות{{הערה|פרק ג, משנה ג.}} "שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו מזבחי מתים". והסיבה שזה כל כך נוגע היא: שמכיוון שכל עניין האכילה הוא בירור הגשמיות, ומכיוון שהתורה היא זו שבכוחה אפשר לברר את הגשמיות, וכמו שכתוב בזהר{{הערה|הובא באגרת הקודש סי' כו. כח. וקו"א ד"ה ולהבין פרטי.}} "[[בחכמה אתברירו]]" (= הם התבררו על ידי החכמה), לכן זה נוגע כל כך. ובפרט כשאוכלים בשלושה, כיון שהתורה היא ה"קו האמצעי" הממוצע בין קו הימין והשמאל (שהם שלושה ביחד).

===כוס של ברכה===
{{ערך מורחב|ערך=[[יין#עץ הדעת ועץ החיים|יין]] {{*}} [[יין המשומר]]}}
כאשר מזמנים, מברכים את הברכה על הכוס, וטעם הדבר הוא: שבכדי לקבל את ההמשכה מה"בריכה" העליונה, צריך לשים "[[כוס]]" שתקבל אותה. ואופן ההמשכה הוא על ידי שממלא את הכוס ב[[יין]] ומגביה אותה.

ביין ישנם ב' סוגים: [[יין]] המשכר ויין המשמח. [[יין]] המשכר מגיע מ"עץ הדעת" שיש בו טוב ורע, ולכן אפשר מצד אחד לרדת ולהגיע לרע על ידי השתיה, ואפשר להתעלות ולהגיע למדרגות גבוהות. ועל [[יין]] זה נאמר{{הערה|תהלים קד, טו.}} "יין ישמח לבב אנוש", ש"אנוש" היא הדרגה הנמוכה של האדם; דהיינו, שאף שמתעלה, אך עדיין נרגשת מציאותו של האדם. (ובזה היה [[חטא עץ הדעת|חטאו של אדם הראשון]] - "חטא ההרגשה", שהרגיש את עצמו ולא היה [[ביטול|בטל]] לגמרי לה'.

לעומת זאת, [[יין]] המשמח מגיע מ"עץ החיים" שכולו טוב, דהיינו, שאינו נמצא ב"קטנות ה[[מוחין]]", ועליו נאמר{{הערה|ספר שופטים ט, יג.}} "יין המשמח [[אלקים]] ואנשים", ש"אנשים" מורה על "[[מוחין דגדלות]]"; ועל כן הוא לא מרגיש את מציאותו.

והנה, כאשר עושים זימון, המברך נוטל את הכוס - שהיא מרמזת על [[מלכות דאצילות]], ומגביה אותה ל[[כתר]], שמשם נמשכת הברכה מלמעלה. ולכן הכוס נקראת "[[כוס של ברכה]]", כיוון שהיא מקבלת את הברכה מלמעלה. והיינו, שכאשר הוא מברך על הכוס, היין שבה, שהוא "יין המשכר", מתעלה להיות בדרגת "[[יין המשומר]]", שהוא "יין המשמח".