עריכת הדף "שלום דובער רסקין" (פסקה)

== עם [[הרבי]] ==
כשגיסו הרב [[משה וישצקי]] הצליח לצאת ממסך הברזל, ביקש ממנו רסקין שישאל את [[הרבי]] אם להגיש בקשות ליציאה, ואם כן, לכאורה כדאי לבקש זאת בעיר אחרת, שכן העיר בה התגוררו הייתה עיר קומוניסטית מובהקת שכמעט ולא ניתנו בה אישורי יציאה. הרבי השיב שיש לבקש, ודווקא בעיר שלהם. לילה קודם שקיבלו את היתרי היציאה חלם ר' שלום דובער שניגש אליו אדם הדור פנים ומגיש לו פתק ואומר לו: עם זה תצאו מכאן". למחרת קיבל היתר יציאה לכל בני המשפחה.

כשהגיעו ל[[ארץ הקודש|ארץ]] לביתו של וישצקי ראה על הקיר תמונה גדולה של הרבי, וגילה כי זה האיש שהיה אצלו בחלום.

לקראת [[חודש תשרי]] [[תשכ"ח]] הודיע הרבי כי הוא מזמין את כל העולים מרוסיה להגיע אליו לחודש החגים, בשתי תנאים: א. מי שלא היה עדיין אצל הרבי. ב. מגיל 20 ומעלה.

הרב רסקין ביקש לצרף גם את בנו הרב יהושע שימלאו לו 20 שנה באמצע החודש, הבקשה הופנתה ל[[מזכירות]] ו[[הרב חודקוב]] אישר. גם בנו הרב [[שלמה רסקין (צפת)|שלמה רסקין]] נסע באותה שנה לכ"ק אדמו"ר, אך ע"י כספו שלו והלוואות. כשנכנס ליחידות, שאלו כ"ק אדמו"ר כיצד שילם על הכרטיס כדי להגיע? וכשענה ששילם מכספו האישי ומהלוואות, אמר לו כ"ק אדמו"ר שמהמזכירות ישלמו חצי כרטיס.

באותו [[תשרי]] זכו עולי רוסיה לקירובים רבים, כמו ב[[תקיעת שופר]] שהרבי חיכה שכולם יעלו על הבימה ורק אז החל בתקיעה.

כעבור שנתיים זכה בכרטיס טיסה יחד עם אשתו, ונכנסו ל[[יחידות]]. ביחידות ביקש ברכה לבריאות איתנה, כיוון שבגלל הלחץ המתמיד שהיה שרוי ברוסיה, סבל מכאבים חזקים בלבו. הרבי הגיב: "זה לא הלב, זה הנערווין" [=עצבים], ולאחר מכן בירכו הרבי באריכות ימים.

שלום דובער נפטר בשיבה טובה בגיל 92, ביום [[ז' בסיוון]] [[תשע"ג]], ונטמן ב[[הר הזיתים]].