עריכת הדף "תרומות ומעשרות" (פסקה)

==מקור==
נצטווינו מהתורה להפריש תרומות ומעשרות לכוהנים וללווים. מהתורה חובה להפריש מדגן תירוש ויצהר בלבד. רבנן חייבונו להפריש מכל גידולי קרקע למאכל אדם.
*'''תרומה גדולה (לכהן)''' - נצטווינו להפריש תרומה לכוהנים שנאמר: {{ציטוטון|רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ ... תִּתֶּן לוֹ}}, אך כיוון שתרומה נאכלת רק לכוהנים ורק כשהם טהורים, ובזמן הזה כולנו, כולל הכוהנים, טמאי מת, אסורה התרומה באכילה אף לכוהנים. לכן: לא תינתן לכהן, אלא נפריש כמות מינימאלית שלא תאכל, אלא תימסר לבהמת כהן, תיקבר, או תונח באשפה בשקית.
*'''מעשר ראשון (ללוי)''' - נצטווינו להפריש 10% ולתת ללוי שנאמר {{ציטוטון|וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵר}}. כיוון שכיום אין הוכחה וייחוס ברור מי הוא לוי אמיתי, וכיוון שחלקו של הלוי חולין הוא ומותר לישראל לאכלה אף בטומאה, על כן רשאים אנו להותיר את המעשר לעצמנו.
*'''תרומת מעשר (מלוי לכהן)''' - נצטווה הלוי להפריש מתוך המעשר שקיבל מהישראלי, תרומה לכהן. שנאמר {{ציטוטון|כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְרָאֵל את הַמַּעֲשֵר...והרֵמתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵר מִן הַמַּעֲשֵר}}. גם תרומה זו מותרת לכוהנים טהורים בלבד, וכיוון שכאמור אף הכוהנים טמאים הם, תימסר לבהמת כהן או תיקבר. אף ישראל רשאי להפרישה ישירות לכהן, ולכן נפריש אנו גם אותה.
*'''מעשר שני''' - 10% מהתוצרת שנותרה לאחר הפרשת מעשר ראשון, על החקלאי לאוכלה בירושלים בטהרה. באם רחוקה ירושלים וקשה המשא, באפשרותו להעביר (לחלל) את הקדושה מהפירות למטבעות כסף. כפי שנאמר {{ציטוטון|וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף}} בכסף זה יקנה בירושלים "כל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ". האוכל שנקנה מהכסף קדוש אף הוא, ואין לאכלו בטומאה. וכיום שטמאים אנו, 10% אלו יוחלפו (יחוללו) במטבע השווה פרוטה. הקדושה מועברת מהפירות למטבע, הפירות יותרו לאכילה, והמטבע תושמד או תיזרק לים הגדול (בזמן הביעור).
*'''מעשר עני''' - בשנה השלישית והשישית משנת השמיטה, 10% אלו לא יאכלו בי-ם אלא יימסרו לעני, שנאמר: {{ציטוטון|מִקְצֵה שָׁלשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא ... וּבָא הַלֵּוִי והַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה ואכלו ושבעו}}.
*'''מעשר רבעי''' - שנתו הרביעית של העץ נקראת 'נטע רבעי' פירות שנה זו ייאכלו בירושלים. כנ"ל במעשר שני, גם פירות אלו הקדושים יחוללו על מטבע שווה פרוטה, המטבע תושמד או תיזרק לים הגדול.

מצווה מן המובחר להפריש מהטוב, הנאה והמשובח שבפירות ובירקות.

נוסף לציווי התורה להפריש מתנובת השדה הצומחת בקרקע, חז"ל הרחיבו את הציווי גם לשאר הרווחים, וכן נפסק להלכה{{הערה|קצושו"ע, לד}}: יתן אדם צדקה מעשר מכל הריוח שהרויח{{הערה|חוץ ממה שמוציא לצרכי ביתו. ומצוה מן המובחר שיתן חוֹמש – עשרים אחוז}}. ויש אומרים שגם חיוב זה מדאורייתא{{הערה|כן משמע מספרי על הפסוק "עשר תעשר" – דברים, יד, כב. שו"ע יו"ד, רמט}}.

ולכאורה משתמעים הדברים גם מסיפור התורה ב[[פרשת לך לך]]{{הערה|יד, כ}} על אברהם אבינו שבשובו מהנצחון האדיר במלחמה על ארבעת המלכים הגיבורים בראשות נמרוד המלך, הוא נתן למלכי צדק הכהן מעשר מהשלל שהוא לקח מהמלחמה, ומעשרותיו היו מכל מיני השלל ולא רק מהצומח, מכאן רמז למצוות מעשר מכל הרווחים הכספיים וכדומה, ולא רק מגידולי הקרקע.