עריכת הדף "שנה ראשונה (נישואין)" (פסקה)

==החיוב ומקורותיו==
בפרשת כי תצא נאמר: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח{{הערה|דברים כד, ה.}}.

ציווי זה הוא [[מצוות עשה]], כפי שנפסק ב[[רמב"ם]]: "שצוונו להתייחד החתן עם אשתו שנה תמימה, שלא יסע חוץ לעיר ולא יצא בצבא ולא יעבור עליו דבר מהדברים הדומים לאלו, אבל ישמח עמה עד מלוא שנה מיום בואו אליה"{{הערה|ספר המצוות, מצוות עשה ריד.}}.

מצווה זו חלה על כל נושא אשה חדשה – הן בתולה, הן אלמנה, והן גרושה, אך לא על מי שנושא מחדש את גרושתו, או אדם שמקיים נישואין אסורים.

בדומה לכך חתן בשנה הראשונה פטור (לחלק מהדעות) מכל מס אזרחי{{הערה|רמב"ם מלכים, ז, י-יא. הרי"פ פערלא לאוין לא תעשה קנה, ועוד.}}, וכך גם לנסוע ללא אשתו מחוץ לעיר למשך זמן רב{{הערה|רמב"ם ספר המצות שי"א, ספר החינוך מצוה תקפב. בנוגע לנסיעה לצרכי מסחר ישנה מחלוקת הפוסקים האם מועילה מחילת האשה ועל דעת כן נישאה היות וידעה שזו פרנסתו, או שציווי התורה הוא כולל (ספר החינוך תקפב. אנציקלופדיה תלמודית חלק יח, חתן וכלה, סימן י. שו"ת רדב"ז סימן רלח.}}, ויש לכך השלכה הלכתית ישירה - שכל סעודה הנערכת מחמת הנישואין בשנה הראשונה ניתן לברך בזימון 'שהשמחה במעונו'{{הערה|חדושי ריטב"א לכתובות ח, א. אך שהיום לא נוהגים כך בפועל - שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סב, יג}}.

לדעת רש"י המצווה היא לשמח '''את''' האשה במשך השנה, ולא רק לשמוח '''עם''' האשה{{הערה|דברים כד, ה.}}.

===טעם המצווה===
בספר החינוך מוסבר שהסיבה לחיוב השנה הראשונה היא מכיון שמטרת הנישואין הוא אחדות בין הבעל והאשה, ההרגל שאדם מתרגל אליו במשך שנה שלימה ברציפות, גורם לכך שהאיש והאשה יתרגלו זה לזה עד שזה יהפוך להיות הרצון הטבעי שלהם, והנצי"ב הוסיף על כך, שהחשש הוא שאם יסיח דעתו ממנה מיד בתחילת הנישואין, עלול להיות שמאורע קיצוני (כמו מלחמה או דבר דומה) יגרום לניתוק קשר הנישואין שעדיין אינו חזק דיו.

בספר הכוזרי{{הערה|ג' - י"א.}} מוסבר שמצוות שנה ראשונה היא על מנת שהחתן ישִֹים לב למתנה הנפלאה שזכה בה, דוגמת החיוב מן התורה לשים לב לכל המתנות הרבות שהקב"ה נותן לנו ולחוש את השמחה המתווספת לנו על ידם, כמו שכתוב "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך"{{הערה|דברים כו, יא.}}.

כך גם פירשו חסידים את הפסוק "כי ייקח איש אישה חדשה... נקי יהיה לביתו שנה אחת" - רצונך להיות נקי לביתך? העצה היא התנהגות ראויה בשנה הראשונה{{הערה|1=אוצר פתגמי חב"ד. [http://www.teshura.com/Ulman-Friedman%20-%20Shevat%207%2C%205773.pdf תשורה ז' שבט תשע"ג עמוד 20].}}.

===בדרושי הרמז והסוד===
בהתאם לדברי חז"ל "מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות"{{הערה|מדרש רבה פרשת משפטים.}}, אנחנו מוצאים שגם לאחר ה'חתונה' של הקב"ה עם בני ישראל ב[[מתן תורה]], קיים הקב"ה בעצמו את המנהג של "נקי יהיה לביתו שנה אחת" בכך שהקב"ה נותר בהר סיני עם בני ישראל במשך שנה שלימה מו' סיון עד לשנה הבאה בכ' אייר שנעלה הענן{{הערה|רבינו בחיי פרשת כי תצא כד, ה. רש"י ד"ה מכדי, ביצה ה, ב.
רש"י ד"ה 'ההר' מסכת תענית כא, ב.}}.

ה[[של"ה]] הוסיף רמז, שביחוד של חתן וכלה שמביא להמשך התולדות{{הערה|כפי שמתאים לשלימות קיום מצות פריה ורביה - בהולדת בן ובת דווקא.}} רמוז שם הוי': '''יו"ד''' - חכמה, אב. '''ה"א''' - בינה, אם. '''וא"ו''' - ז"א, בן. '''ה"א''' - מלכות, בת. ובהתאם לי"ב צירופי שם הוי' של י"ב חודשי השנה, לכן צריך להיות "נקי יהי' לביתו שנה אחת", דהיינו שנים עשר חודשים{{הערה|של"ה על פרשת תצא, מצות נקי יהיה לביתו שנה אחת.}}.

בזוהר מובא שעיקר העיסוק בשנה הראשונה היא להרבות בלימוד התורה{{הערה|זוהר פרשת תצא: "נקי יהיה לביתו - לא יעמול במילי דעלמא".}}, וכך אכן דרש הרבי מחתנים בשנה הראשונה, שיקדישו את זמנם ללימוד ב[[כולל אברכים]].