עריכת הדף "רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב)" (פסקה)

==תולדות חיים==
===ילדותו ונעוריו===
אדמו"ר הרש"ב נולד ביום ב' לפרשת חיי שרה [[כ' בחשוון]] [[תרכ"א]] לאביו [[רבי שמואל שניאורסון (אדמו"ר המהר"ש)|אדמו"ר המהר"ש]] ו[[הרבנית רבקה|רבקה שניאורסון]], בעיירה [[ליובאוויטש]]. על לידתו מסופר כי שנה לפני כן, ביום [[י' בכסלו]] שנת [[תר"כ]], חלמה אימו [[חלום]] בו ראתה את אמה, מרת [[חיה שרה זסלבסקי (בת אדמו"ר האמצעי)|חיה שרה]] ואת סבה, [[אדמו"ר האמצעי]]. אמה אמרה לה בפנים שמחות: "רבקה, את ובעלך כיתבו ספר תורה", ואדמו"ר האמצעי הוסיף: "ויהיה לכם בן טוב, ועל שמי אל תשכחו". אמה הוסיפה: "רבקה, השומעת את, מה שאבי אומר לך?" וכך הסתיים החלום. לאחר תשעה ימים, בליל [[י"ט כסלו]], חלמה שוב והפעם בנוסף לאמה וסבה הגיע אדם זקן. אמה אמרה לה: "רבקה, את ובעלך כתבו ספר תורה". אדמו"ר האמצעי אמר: "ויהיה לך בן טוב" והאיש הזקן אמר: "אמן, כן יאמר ה'". אמה סיימה: "סבא, ברך אותה" והאיש הזקן ברכה. אמה ואדמו"ר האמצעי ענו אמן בקול רם והיא התעוררה. לאחר מכן סיפרה את חלומותיה לבעלה [[אדמו"ר המהר"ש]], שאמר כי ברצונו שספר התורה יכתב על קלף מהודר מעורות שחוטים וכשרים. [[אדמו"ר הצמח צדק]] ציווה כי תחילת כתיבת ספר התורה יהיה בחשאי, בנוכחות אחיו בלבד ובחדרו. כעבור פחות משנה נולד הבן שנקרא 'שלום דובער' על שם שני סביו, רבי [[שלום שכנא]] ו[[אדמו"ר האמצעי]]{{הערה|שם=התמים ג}}.

ביום [[כ"ו בכסלו]] בשנת [[תרכ"א]] נערכה [[ברית מילה|ברית המילה]], לאחר שנדחתה בהוראת [[אדמו"ר הצמח צדק]] מיום [[כ"ז בחשוון]], בברית הוא נקרא על שם זקניו [[שלום שכנא אלטשולר]] ו[[אדמו"ר האמצעי]], סבו אדמו"ר הצמח צדק הסביר במהלך אירוע הברית את השם על פי [[תורת החסידות]] ש:{{ציטוטון|רש"ב בשר שבר- צריכים לשבור בשר הגוף, ונולד כ' חשוון תרכ"א, שיש בזה שני כפי"ן, שהוא הרומז על כתרא עילא}}{{הערה|שם=התמים ג|'''התמים''', חוברת ג', עמ' כ"ח - ל.}}.

ביום [[כ' בחשוון]] שנת [[תרכ"ד]], נערכה ה[[תספורת]] של אדמו"ר הרש"ב, בהוראת אדמו"ר הצמח צדק התספורת נערכה בחשאי, לילה לפני כן ישן אדמו"ר הרש"ב בחדרו של הצמח צדק, וכשהתעורר אמר אדמו"ר הצמח צדק למשרת ר' [[חיים בער חיימסון]] שיטול את ידיו של הרש"ב, ואדמו"ר הצמח צדק אמר עם הילד את ברכות השחר וענה אמן אחר ברכותיו. לאחר התפילה קרא לבנו וכלתו, הורי הילד, ואמר להם: {{ציטוטון|פך השמן ה[[רוחני]] שנתן מורנו [[הבעל שם טוב]] לתלמידו מורנו הרב [[המגיד ממזריטש]] למשוח את [[אדמו"ר הזקן]] לנשיאות לדורותיו, הנה בכח זה נמשח חותני - [[אדמו"ר האמצעי]], ואני הנה בכוח זה משחתי אותך (אדמו"ר המהר"ש) ובכח זה הנני מושח את הילד}}{{הערה|'''ספר המאמרים [[תש"י]]''', עמ' 163.}}.

כנהוג, ה[[הכנסה לחדר]] של אדמו"ר הרש"ב נעשתה ביום התספורת שלו, והוא הוכנס ללמוד ב"[[חדר]]" שהיה ב[[חדר שני]] של בית המדרש הקטן אצל סבו, אדמו"ר הצמח צדק. מסופר שבמהלך חגיגת ההכנסה של הילד, זרק עליו סבו סוכריות באומרו שהם נזרקו על ידי [[המלאך מיכאל]]. הילד קיבל את הדברים בתמימות ונמנע מלאכול את הסוכריות. ב[[ערב פסח]], בזמן בדיקת כיסי ה[[בגד]]ים של הילדים, קרא [[אדמו"ר הצמח צדק]] לנכדו ושאלו מה עשה עם הסוכריות? והוא נאלץ לאוכלן{{הערה|'''חנוך לנוער''', עמ' 8.}}.

מידי יום היה אדמו"ר הרש"ב נכנס עם אחיו רבי [[שניאור זלמן אהרן שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש)|שניאור זלמן אהרן שניאורסון]] אל הסב, אדמו"ר הצמח צדק{{הערה|'''ספר השיחות קי"ץ ה'ת"ש''', עמ' 99.}} שהיה משתעשע איתו ומתעניין בלימודיו{{הערה|'''ספר המאמרים תש"א''', עמ' 30.}}, ואף העניק להם מטבעות שונים באופן קבוע{{הערה|1=[https://www.kedem-auctions.com/he/node/117401 תצלום מטבע שקיבל{{הבהרה}} ופרטים אודות קבלת המטבעות מסבו אדמו"ר הצמח צדק] - בית המכירות קדם.}}. בילדותו, היה משחק רבות עם אחיו הבכור [[הרז"א]], ובמסורת החב"דית ישנם [[סיפורי חסידים]] רבים בקשר לתקופה זו. הרבי נהג לספר סיפורים אלו, והפיק מהם הוראות בעבודת ה'{{הערה|1=ראו לדוגמא [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/2/7/index.htm שיחת מוצאי יום טוב ראשון של חג הסוכות תשי"א], וכן התוועדויות [[תשמ"ב]] חלק א' ע' 313. [[תשמ"ז]] חלק ב' ע' 304. [[תשמ"ט]] חלק ב' ע' 431. ועוד.}}.
{{ציטוט צף|בני רש"ב לא היה נער אף פעם, עוד בנעוריו היה ירא שמים ומסודר ויגע כל כך, שהנהגתו תיהיה בדרכי החסידות, ולקראת הבר מצווה שלו היה לחסיד בעל עבודה מסודרת| מדברי [[אדמו"ר המהר"ש]] על בנו ('''ספר השיחות ה'תש"א''', עמ' 27).}}
על פי המקובל החל מגיל חמש נראתה באדמו"ר הרש"ב "שקידה גדולה"{{הערה|שם=חנוך לנוער 9|'''חנוך לנוער''', עמ' 9.}}, בגיל שמונה הוא החל להיות נוכח באמירת מאמרי דא"ח{{הערה|שם=חנוך לנוער 9}} ובגיל תשע החל אביו אדמו"ר המהר"ש לחנכו באופן פנימי{{הערה|'''ספר המאמרים ה'תש"י''', עמ' 165.}}. לקראת ה[[בר מצווה]] היה אדמו"ר הרש"ב כבר בקי בכל ה[[תנ"ך]], [[ששה סדרי משנה]]{{הערה|שם=חנוך לנוער 9}} וה[[שולחן ערוך]]{{הערה|'''ספר השיחות תש"ג''', עמ' 64.}}.

בגיל 14 היה בקי בכל [[סדר נשים]] [[משניות בעל פה|בעל פה]], בשנת [[תרל"ה]] הוא החל לשמש כ[[חוזר]] של אביו המהר"ש ולכתוב [[הנחה|הנחות]]{{הערה|שם=חנוך לנוער 10|'''חנוך לנוער''', עמ' 10.}}.

לאחר החתונה הורה אדמו"ר המהר"ש לבנו הרש"ב שיאכל רק בשולחן נפרד בגודל מסויים. במשך שש עשרה שנים אכל הרש"ב על אותו שולחן מבלי שידע מדוע. את סדר יומו מילא אדמו"ר הרש"ב ב[[לימוד תורה]]{{הערה|ב[[שבת]] נהג אדמו"ר הרש"ב לקום בשעה 03:00 לפנות בוקר, ובכל ימות השבוע בשעה 04:00, עסק בלימוד [[דא"ח]] והתפלל עד השעה 10:00. לאחר מכן למד יחד עם אחיו הרב [[שניאור זלמן אהרן שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש)|שניאור זלמן אהרן שניאורסון]] והר' שלום מקדין [[נגלה]] עד השעה 14:00, ושוב מהשעה 15:00 עד 17:00. ביום השבת למד שולחן ערוך או"ח וחזר [[משניות]] בעל-פה, אך עיקר לימודו היה דא"ח ו[[קבלה]]. ב[[ליל שבת]] נהג להיכנס לאביו לפני [[תפילת ערבית]]. ב[[ערב שבת]] וב[[מוצאי שבת]] בדרך כלל נשאר ער ועסק בלימוד ובהתעמקות במחשבה בתורת הנגלה או החסידות וביום רביעי בבוקר לרוב אביו אמר לפניו ב[[יחידות]] ביאור בעניין הדרוש ששמע בשבת.}}.

===נישואיו===
{{ערך מורחב|ערך=[[חתונת הרבי הרש"ב]]}}
השידוך בין אדמו"ר הרש"ב לבת דודתו [[הרבנית שטערנא שרה]], הוצע על ידי הסבא אדמו"ר הצמח צדק כבר בהיותו בגיל 4 בלבד.

כשהתקרב זמן החתונה, הורה אדמו"ר המהר"ש לבנו, החתן, להבחן ולקבל [[סמיכה]] לרבנות, כמנהג בית הרב. כשהגיע מועד החתונה, תבע אדמו"ר מהר"ש לעשות את החתונה במקום הקדוש בדוגמת ירושלים, של זמן ה[[גלות]] - בעיירה [[ליובאוויטש]]. בפועל, בעקבות סיבות שונות, לא יצא הדבר לפועל והחתונה התקיימה במקום מגורי הכלה [[אוורוטש]]{{הערה|'''ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש''', עמ' 72.}}.

ב[[מוצאי שבת]] פרשת תצא, ביום [[י"א אלול]] [[תרל"ה]] התקיימה החתונה בעיר [[אוורוטש]]. התכנון היה שמיד לאחר החתונה יחזרו החתן והכלה יחד עם הרבנית [[רבקה שניאורסון (אשת אדמו"ר המהר"ש)|רבקה שניאורסון]] לליובאוויטש, אך בעקבות עיכוב לא צפוי הגיעו לליובאוויטש רק במוצאי שבת.

בחתונה לא השתתף אבי החתן, אדמו"ר המהר"ש, בגלל מצבו הבריאותי{{הערה|'''התמים''', ח"ב, עמ' מ"ה - מ"ו.}}. זוגתו, הרבנית רבקה, נסעה עם החתן לחתונה. שבוע לפני החתונה, ביום ראשון [[ה' באלול]] נסע אדמו"ר המהר"ש ללוות את בנו עד לעיירה אחרמווע. שם אמר [[דא"ח]] וסיפר דברים נפלאים. כשסיים לומר את דברי החסידות אמר לבנו החתן: "עכשיו הוא גילוי בחינת [[מוחין דאמא]] ולכן נוסעת אם החתן, ואילו [[לעתיד לבוא]], שאז יתגלה [[מוחין דאבא]], אהיה גם אני עצמי שם".

אדמו"ר המהר"ש אמר לבנו החתן, שלא יחבוש את ה[[שטריימל]] בחתונתו, ובכלל שילבשהו רק בליובאוויטש. בעגלה הונחה קופסה ובה כובע עם נוצה, מתנת חתן ואמו לכלה. אדמו"ר המהר"ש ביקש את הכובע והסיר ממנו את נוצתו.

רצונו של אבי החתן היה שהחתן והכלה וכל המלווים יחזרו לעיירה ליובאויטש מיד אחרי החתונה, כדי שלכל הפחות יוכל לחגוג עמם את ה"שבת [[שבע ברכות]]", אך אבי הכלה ניסה לעכב אותם אצלו עוד, ולפועל יצא מאוחר מהעיירה אוורוטש ולא הספיקו להגיע לליובאוויטש לפני שבת, והגיעו במוצ"ש, כשחזר אמר לו אביו, "יש לי דרישת שלום עבורך מאבא (הצמח צדק), מהסבא (אדמו"ר האמצעי), ומאב הסבא (אדמו"ר הזקן), עם לב מבין".

על אף שהחתן עצמו לא היה נוכח בליובאוויטש, אדמו"ר המהר"ש היה שרוי בשמחה עילאית מיוחדת במשך כל שבעת ימי המשתה, ואף אמר ריבוי עצום של מאמרי חסידות (32). ב[[שבת]] שבע ברכות [[התוועדות עם הרבי|התוועד]] הרבי שלוש פעמים.

===קבלת הנשיאות===
[[קובץ:מפת ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת העיירה [[ליובאוויטש]], בה כיהן אדמו"ר הרש"ב כאדמו"ר.]]
{{ערך מורחב|ערך=[[חורבן ליובאוויטש]]}}
ביום [[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]] [[הסתלקות אדמו"ר המהר"ש|הסתלק אדמו"ר המהר"ש]], אביו של אדמו"ר הרש"ב. דבר זה השפיע עליו בצורה מאוד עמוקה. במשך כאחת עשרה שנים נמשך תהליך קבלת הנשיאות של אדמו"ר הרש"ב{{הערה|בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]] כתוב שאדמו"ר הרש"ב לא קיבל את הנשיאות בטענה כי אחיו הגדול, הרב [[שניאור זלמן אהרן שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש)|שניאור זלמן אהרן שניאורסון]] צריך למלא את מקום אביו, אולם הרז"א סירב בתקיפות.}}. מספר ימים לאחר ההסתלקות, ביום ב' ד[[חג הסוכות]], [[ט"ז בתשרי]], אמר אדמו"ר הרש"ב מאמר [[דיבור המתחיל]] "כתר יתנו לך"{{הערה|ראה בשיחת כ' מרחשון תשמ"ג (התוועדויות ח"א ע' 473).}}. ב[[חנוכה]] אמר מאמר נוסף. מאמרים אלו הועתקו ונשלחו לחסידים שקיבלום בשמחה (אצל אדמורי חב"ד, אמירת [[מאמר]] מהווה את האות לקבלת הנשיאות).

בשנת ה[[אבילות]] נהג אדמו"ר הרש"ב בהנהגות מיוחדות; הוא היה מתפלל בחדרו של אביו ולאחר התפילה היה סוגר את הדלת ונשאר בחדר במשך כל היום, שם אכל, שם למד וישן. הוא לא הסכים לקבל איש ולא ענה לשאלות או לבקשת עצות. את כל זמנו הקדיש לתפילה ולימוד תורה ובכללות היה עסוק בהתבודדות ובעבודה עם עצמו ובתוך עצמו{{הערה|מיומנו של אדמו"ר הריי"צ.}}. במהלך השנה ובשנים שאחרי כן, נסע מספר פעמים לערים אחרות ומדינות רחוקות מטעמי בריאות.

בשנת [[תר"נ]] החל אדמו"ר הרש"ב לקבל אנשים ל[[יחידות]] באופן זמני. ב[[ראש השנה]] [[תרנ"ד]], החל גם להתפלל במקום הקבוע של אביו, לקבל חסידים ליחידות באופן קבוע ולענות בכתב על שאלותיהם של החסידים. כמו כן היה מוסר את מאמרי החסידות שאמר כדי שהחסידים יוכלו להעתיקם, להפיצם וללמוד אותם{{הערה|בהקדמה ל[[לוח היום יום]] מחשיב [[הרבי]] יום התחלת הנשיאות של אדמו"ר הרש"ב, ביום פטירת אביו, אדמו"ר המהר"ש. ראה באריכות בשיחת כ' מרחשון תשמ"ג (התוועדויות ח"א ע' 469 ואילך).}}.

לקהילת חסידי חב"ד היה מאוד חשוב שאדמו"ר הרש"ב יקבל את הנשיאות באופן רשמי ומלא. בהזדמנות מסויימת אמר ר' [[גרשון דובער מפהר|גרשון דובער מנעוול]] לאדמו"ר הרש"ב, על סירובו לקבל את הנשיאות: "[[אדמו"ר הזקן]] הצית את אור החסידות ואתם רוצים לכבות?" כששמע זאת אדמו"ר הרש"ב - פרץ בבכי. לאחר בקשות והפצרות רבות, ניאות לקבל על עצמו את הנשיאות באופן רשמי ומלא.