עריכת הדף "מילון חסידי:א חסידישע גניבה" (פסקה)

==רקע==
קריאת והעתקת דברי תורה וספרי קודש ללא רשות הוא נושא שנידון בגמרא, בראשונים ובאחרונים, ויש כמה צדדים ואופנים מסויימים להתיר את הדבר מאיסור [[גניבה]].

התייחסות לנושא ניתן למצוא בדברי [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]]{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh6/6/1/26.htm#_ftn_1602 שוע"ר חו"מ הלכות מציאה ופקדון סעיף כה ואילך].}} בקשר לעם הארץ שמצא ספרים או הופקדו אצלו, שאסור לו ללמוד ולהעתיק מהם, "אבל אם הופקדו ספרים אצל תלמיד חכם יש מתירים ללמוד ולהעתיק מהם אם אין לו כיוצא בהם לפי שכשהפקידו אצלו יודע היה שהנפקד תלמיד חכם וילמוד ויעתיק מהם ועל דעת כן הפקידו אצלו מן הסתם. אבל אם ידוע שהוא מקפיד על זה אסור".

על הפסוק במשלי{{הערה|משלי ו, ל.}} "לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב, כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב" דרשו חז"ל{{הערה|מכילתא שמות כב, ג.}} שבדברי תורה הכתוב מדבר "המתגנב אחר חברו והלך לשנות בדברי תורה, אף על פי שנקרא גנב, הרי זה זכה לעצמו. עליו הוא אומר, לא יבוזו גנב כי יגנוב, לסוף (נמצא) מתמנה על הצבור".

אצל [[רבותינו נשיאנו]] ידועים כמה וכמה סיפורים שהעתיקו דברי חסידות מרבותיהם{{הערה|ראו להלן בפיסקה סיפורים מרבותינו נשיאנו.}}. [[הרבי]] ביאר מדוע הוצרך להיות סדר כזה של העתקה שלא ברשות, משום שענינים נעלים צריכים לבוא בדרך של מרמה דוקא{{הערה|שם=תשי"א| [https://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/2947005/jewish/-.htm שיחת ש"פ בשלח, י"ג שבט תשי"א].}}{{הערה|שם=תשי"ג}}. 

"מבואר טעם הדבר שברכות יצחק ליעקב הוצרכו להיות במרמה דוקא (בחכמת תורתו, אבל באופן שקרוי "מרמה"), כמ"ש "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" – לפי שנפילת ניצוצות הקדושה למטה על ידי חטא עץ הדעת היתה במרמה, כמו שכתוב "והנחש היה ערום גו'", ולכן גם סדר העלאתם על ידי יעקב (שהוא מעין אדם הראשון) שלוקח הברכות מעשו, צריך להיות במרמה דוקא, כמו שכתוב "עם עקש תתפתל".

שכאשר צריכים ליקח ענין כזה וממקום כזה שהוא למעלה משכל, בחירה ורצון הנותן, צריך להיות גם אצל המקבל כלי המתאים – לא שכל, טעם ודעת, אלא תנועת המסירת נפש, להעמיד את עצמו בסכנה .. דבר זה דורש מסירת נפש, ומתקבל רק על ידי מסירת נפש דוקא, ולא חשבון על פי טעם ודעת.

ועל פי זה מובן גם בנוגע לתורה בכלל, ובפרט לפנימיות התורה, כבנדון דידן בנוגע להעתקת הכתבים – שישנו אופן נעלה יותר שמגיעים אליו באופן של מרמה דקדושה, שלא בידיעת הנותן ובתנועה של מסירות נפש מצד המקבל (להסתכן מקבלת קפידא מהרבי כו')".

הרבי חזר פעם בשיחה על נקודה מ[[מאמר]] של [[אדמו"ר הרש"ב]] שנכתב בגוף יד קדשו, ושם כתב "אין צריך להעתיק". בכל זאת לא נמנע הרבי לומר את נקודת המאמר והסביר שהיות שהגיע מאמר זה לידי, והרי ידועה תורת [[הבעש"ט]] שכל דבר הוא ב[[השגחה פרטית]], בוודאי שהכוונה בזה שאעתיק ואפרסם זאת, אלא שהפירסום עצמו צריך להיות תוך הדגשה שעניין זה "אין צריך להעתיק". ולכן, ביקש הרבי, שכאשר ירשמו את הדברים יציינו שעניין זה "אין צריך להעתיק" כדי לצאת מכל עניין של אחריות.

הרבי ציין שמצאנו דוגמא לדבר בהנהגתם של גדולי ישראל: ידוע ש[[הרח"ו]] ציווה לגנוז את כתבי ה[[אריז"ל]], ואף על פי כן גילו ופירסמו גדולי ישראל את כתבי האריז"ל, ועל ידי הלימוד הכתבים אלו מזרזים את ביאת משיח צדקנו.

כמו כן מציין לסיפור עם [[אדמו"ר הצמח צדק]] שכתביו נשרפו באחת השריפות, ואמר שחבל שלא גנבו והעתיקו את כל ה"ביכלאך" כי אז גם הוא עצמו היה נהנה מזה.

הלימוד מכך בדורנו, אמר הרבי, שאין כוונת הדברים שצריך לגנוב ביכלאך חסידות, כי מדפיסים את כל העניינים, והלוואי שהיו לומדים את כל ספרי החסידות שכבר נדפסו{{הערה|שם=ראה מ"ב|[https://drive.google.com/file/d/1ojubtJ-ty7D_KierLL7uv0MNDcKGdvCi/view?usp=drivesdk שיחת ש"פ ראה מבה"ח אלול תשמ"ב (ס"ט)].}}.

בשיחת שבת פרשת במדבר [[תשכ"ט]], דיבר הרבי בחריפות על בחור מסוים שבמקום לנצל את הזמן להתייגע בלימוד התורה נגלה וחסידות, עסק בגניבת מאמרים ועל ידי תחבולות שונות ניסה לראות ולשמוע מהנעשה בחדרו של הרבי, "שזוהי העזה שאין כמוה, היפך השולחן ערוך והיפך דרכי החסידים!". הרבי התבטא שהעניינים של "מים גנובים ימתקו" נאמרו על עובדי ה' בדרגות גבוהות, שכבר למדו ויישמו את כל המאמרים שהיו אצלם. והוסיף, שמגניבה יכולה להיות יניקה ליצר הרע, שגניבה זו עלולה להביא גם גניבה אחרת{{הערה|שם=במדבר תשכ"ט|[https://drive.google.com/file/d/1hfTPrL8z5C001Jt_EE_Yhay4ioSZ1Cv-/view?usp=drivesdk שיחת ש"פ במדבר תשכ"ט (סי"ט)].}}.