עריכת הדף "דובער קצנלבויגן" (פסקה)

==תולדות חיים==
{|class="wikitable" style="float:left; text-align:center; width:30%;"
|-
|[[קובץ:Abram Katzenelenbeigen (A).png|מרכז|150px]]
|[[קובץ:Abram Katzenelenbeigen (B).png|מרכז|150px]]
|-
|colspan="2"|<small>רשימת לוֹוִים, תושבי [[ליובאוויטש]], שביתם נהרס עקב '[[השריפה הגדולה בליובאוויטש|השריפה הגדולה]]' ב[[ה' באלול]] [[תרי"ח]] – חתוּם על־ידי ר' אברהם המוכסן</small>
|}
ר' דובער קצנלבויגן נולד בליובאוויטש לאמו מרת בתיה ולאביו ר' אברהם{{הערה|נולד בשנת [[תקע"ח]].}}, בשנת [[תק"צ]]. אביו ר' אברהם (ב"ר יהושע) שימש כמוכסן בעיירה ליובאוויטש וסייע ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] בעת ההלשנות בשנת [[ת"ר]], אז גם ישב בבית המאסר למשך שני ימים{{הערה|לכ"ז: '''[[תנועת ההשכלה#קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה|קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה]]''', ניו יורק תש"ו, עמ' 21, ובהערות 46 ו־49.}}.

התחתן לפני שנת [[תרי"ג]] עם ראָדאַ{{הערה|נולדה בשנת [[תקצ"ב]].}}. מקום דירתם היה מול השוק בליובאוויטש, על־יד שטח [[ליובאוויטש#מרכז חסידות חב"ד#תקופת אדמו"ר האמצעי|בית הכנסת של אדמו"ר האמצעי]]{{הערה|[[אלישיב קפלון]], '''[[ליובאוויטש - העיירה של חב"ד|לְיוּבַּאוִויטְשׁ – העיירה של חב"ד]]''', תשע"ז, עמ' 95.}}, בשורה אחת עם ביתו של ר' [[שלמה חיים קוטאין]] וביתו של ר' נחמן צבי בנו של רבי [[שמואל דובער מבוריסוב]]{{הערה|שם=לעתיד|[[ישראל ג'ייקובסון]], '''[[זכרון לבני ישראל]]''', ניו יורק תשנ"ו, עמ' נ, הערה צא.}}.

בשנת [[תרנ"ג]] הייתה לו, לר' אהרן ביינש ולר' שלום יחזקאל פורש מחלוקת עם הרב יעקב אליעזר סקאבלא, ר' אהרן זליגסון ור' נפתלי צבי מייטין. הדיינים (ביניהם היה הרב [[דוד יעקובסון]]) לא הצליחו לפשר בין הצדדים והוחלט כי המכריעים יהיו האחים, [[שניאור זלמן אהרן שניאורסון|הרז"א]] ו[[אדמו"ר הרש"ב]]{{הערה|'''קונטרס בר מצוה תרנ"ג''', ניו יורק תש"ס, עמ' יח.}}.

ר' דובער נזכר בספרות הזכרונות החב"דית, וממנה עולה קרבתו למשפחת בית הרב. כך למשל הוא מוזכר ביומנו של [[אדמו"ר הריי"צ]] מ[[כ"ג באייר]] [[תרנ"ג]] שראהו משוחח אז עם הרז"א{{הערה|[[רפאל נחמן כהן]], '''[[שמועות וסיפורים (ספר)|שמועות וסיפורים]]''', כרך ג, כפר חב"ד תש"נ, עמ' 103.}}. הרבי הריי"צ סיפר גם על דיבורי ר' דובער עם אביו אדמו"ר הרש"ב{{הערה|'''ספר השיחות תש"ו-ה'שי"ת''', עמ' 172.}}. קרבתו לבית הרב התבטאה גם בכך שהוא בישר לאדמו"ר הרש"ב על פטירת אחיו הרז"א בשנת תרס"ט{{הערה|'''זכרון לבני ישראל''', עמ' יט.}}.

על התבטלותו לאדמו"ר הרש"ב, אפשר ללמוד מהסיפור הבא: {{ציטוטון|בכ"ד טבת תרס"ו אחרי [[חלוקת הש"ס]] סיים החסיד הר' דובער (בערע אברמקס) את הסיום דמס' נדה, כשגמר הסיום לטף השפתיים וזקנו ורצה להגיע על ההדרן איזה חידוש לקשר המס', כשהרגיש בזה כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ אמר לו עד כאן היינו מחויבים לשמוע, אבל הלאה איננו מחויבים, ואמר הר' דובער א"כ הדרן עלך כו'}}{{הערה|הרב [[אלכסנדר סענדר יודאסין]], '''הלקח והלבוב''', כרך ב, עמ' ריב.}}. מסיפור זה גם ניתן ללמוד על למדנותו, וכי הוא היה מבעלי הבתים בעיירה ליובאוויטש שהיו משתתפים בסיומי הש"ס. עובדה זו הוזכרה גם על־ידי הרבי הרש"ב בדברו עם הרב [[ברוך שניאור שניאורסון]]{{הערה|'''[[ברוך שניאור זלמן שניאורסון (סב אדמו"ר שליט"א)#רשימת ענינים וסיפורים|רשימות הרב"ש]]''', ניו יורק תשס"א, עמ' צה.}}.

את אופיו התקיף הזכיר אדמו"ר הריי"צ באחת משיחותיו: {{ציטוטון|בליובאוויטש היה אדם בשם בערע אברהם'קעס, אדם חזק ותקיף, שאמר: פטור נו, אני לא אבכה ב'כורעים' של [[איסר החזן]]. הוא היה מתפלל ב'מנין' אחר בעיר. פעם אחת בא לבית המדרש של הרבי לשמוע תפלת ה'עבודה' ביום כיפור מאיסר החזן, ועמד ליד הכיור. כשהחל איסר החזן לנגן 'והכהנים' בהתלהבות גדולה, התחיל בערע אברהםקעס לרעוד וליבב, שהיה מוכרח להחזיק עצמו בכיור כדי שלא יפול}}{{הערה|'''ספר השיחות תש"ד''', עמ' 26-27. התרגום להלן נלקח מתוך המהדורה המתורגמת, עמ' כה.}}.

נפטר בין השנים [[תרע"ד]]-[[תרע"ו]].