עריכת הדף "שמחה עלברג"

הרב''' שמחה עלברג''' זצ"ל שימש כיו"ר אגודת הרבנים בארה"ב. הוציא לאור ספרים רבים, ביניהם ידוע הגליון אותו ערך - הפרדס.

==ביוגרפיה==
הרב עלברג נולד בשנת [[תרע"א]] בוורשה לרבי אהרון שמעון וגיטל עלברג, מגדולי חסידי סקרנוביץ. חונך אצל סבו (אב אמו), הרב אליהו יהודה ליפשיץ, אב"ד בעיר גריצה ב[[פולין]], שהיה מצרפו לאסיפות גדולי הדור. בצעירותו היה מהמחזור הראשון בישיבת "חכמי לובלין" ובהמשך נהיה למקורבם של רבי מנחם זעמבא ורבי אברהם ווינברג (בעל ה"ראשית בכורים"). במקביל למד גם בכולל לעילוים בוורשה "עמק הלכה", בראשו עמד רבי נתן שפיגלגלס.

בשנת [[תרצ"ו]], בהיותו בן עשרים וחמש שנה, הדפיס את ספרו הראשון "מנחם ביכורים". בהסכמתו כותב רבי מנחם זעמבא {{ציטוטון|אהובי תלמידי, הבחור המצוין
בכשרונותיו הנעלים, בקי טובא וגם בהבנה ישרה}}. לספר גם הסכמות של רבו, הרב שפיגלגס ושל האדמו"ר מסוקולוב. בזמן המלחמה נדד והגיע לישיבת סלבודקה בעיר קובנה. בהמשך הגיע גם לשנחאי, שם למד בישיבת מיר. בהיותו בשנחאי נשא לאשה את בת רבי יהודה זעליג סלוצקר, רב העיר חרבין שבסין. באותה תקופה גם התיידד עם הרב [[מאיר אשכנזי]], חסיד חב"ד ורבה של שנחאי בימים ההם.

כשהגיע הרב עלברג ל[[ארצות הברית]] הכירו בגדולתו התורנית והיה איש סודם כל גדולי ישראל ובעיקר היה עוזרו האישי של הרב [[משה פיינשטיין]]{{הערת שוליים|וכך כותב עליו הרב פיינשטיין {{ציטוטון|ידידי עוז הגאון הגדול המפורסם, מחדש נפלא בחריפות ובקיאות}}.}}. כחמישים שנה שימש כחבר פעיל באגודת הרבנים בארצות הברית וקנדה ושנים רבות אף היה היושב ראש שלה. במקביל גם היה העורך של הירחון התורני "הפרדס" שהיה במה מכובדת לפירסום דברי התורה של גדולי ישראל. בשנת [[תשנ"ה]] ייסד והקים את המתיבתא "בית אברהם ועמק הלכה", על שם רבותיו גאוני פולין.

בערב [[חג הסוכות]] שנת [[תשנ"ו]] לקה הרב עלברג בהתקף לב קשה ומצבו הלך והחמיר. ביום רביעי ח' במרחשון, בהיותו בן שמונים וחמש שנה, נפטר ומנוחתו כבוד בהר המנוחות ב[[ירושלים]].

==הקשר לחב"ד==
הערצתו הגדולה של הרב עלברג, הייתה עוד מתקופת ראשית נשיאותו של הרבי, בכל זאת האירוע הבא, חיזק זאת לאין ערוך.

בשנת [[תש"כ]] ביקר הרב עלברג בעיר מילאנו וביקש להיפגש עם [[שליח]] הרבי בעיר, הרב [[גרשון מנדל גרליק]]. הם קבעו להיפגש והרב גרליק הכין ארוחה לכבודו, אליה הזמין מנכבדי העיר. כאשר נשא הרב עלברג את נאומו, הזכיר בפליאה את התעמולה הגדולה שעושים משנת המאתיים ל[[הסתלקות]] ה[[בעל שם טוב]], שכל באותה שנה. הרב גרליק שידע עד כמה הרבי בעד העניין הזה, קטע בעדינות את נאומו של הרב עלברג ואמר לו: "אילו מישהו היה נעמד ומדבר על האבא שלכם, הייתם מוחים כנגדו, ומה אעשה כאשר דיברתם כך על האבא שלי". בסיום הארוחה נפרדו שני הרבנים באווירה טעונה. לאחר זמן קצר קיבל הרב גרליק מכתב מהרב [[חיים מרדכי אייזיק חודקוב]], מזכירו האישי של הרבי ובו נכתב שבחזרתו של הרב עלברג מביקורו במילאנו, תיאר בצורה יוצאת דופן את אומץ ליבם של שלוחי הרבי והתפעלותו מהיכן הם שואבים זאת. במקביל קיבל הרב גרליק הוראה מהרבי, שבכל פעם שיבקר בניו-יורק, שיטלפן אל הרב עלברג, לדרוש בשלומו.

באחד מבקוריו של הרב עלברג במילאנו בתקופת "בין הזמנים", היו באותה זמן בחורים "[[טנקיסטים]]" שנסעו עם [[טנק המבצעים]] לפעילות באיטליה. בהיותו במילאנו, קביל הרב עלברג הוראה ממכירות הרבי שישוחח עם הבחורים בעניינים תורניים ושאף יצטלם איתם.

הרב עלברג החל לבקר תכופות יותר ב[[התוועדויות]]יו המרכזיות של הרבי ב-[[770]] והיה מתדיין עם הרבי, בין השיחות, על הנושאים המדוברים. גם הקשר שלו עם הרבי התחזק והוא נהפך להיות כעין חסיד חב"ד. הוא היה נכנס אל הרבי גם בזמנים שאינם מקובלים והפגישות ביניהם היו ארוכות. כאשר הפסיק הרבי לקבל אנשים ל[[יחידות]], היו מסדרים לו שולחן מיוחד ב"גן עדן התחתון" (הפרוזדור שלפני חדר הרבי ב-[[770]]) ושם הייתה נערכת פגישתם. כמו כן, היו ביניהם קשר מכתבים הדוק, בנושאים הלכתיים הקשורים לתוכן דברי הרבי בהתוועדויותיו (חלקם פורסמו בספרו "שלמי שמחה").

הרב עלברג היה משתתף-נואם קבוע בכינוסי התורה שנערכו אחרי כל חג ב-770. הרבי היה מתעניין בחידושי התורה אותם השמיע ואף היה משוחח אתו עליהם. ב[[ראש חודש]] [[ניסן]] שנת [[תשל"ד]] כשהרב [[משה פיינשטיין]] הגיע ל[[יחידות]] אצל [[הרבי]], התלווה אליו הרב עלברג והיה עד לשיחה תורנית שהייתה ביניהם, במשך כשעה. ב[[התוועדות]] שנערכה ביום [[י' בשבט]] [[תשל"ו]] בו בחר הרבי שבעים ואחד זקנים שיפסקו ש[[ארץ ישראל]] שייכת לעם ישראל, היה הרב עלברג אחד מהרבנים הללו והוא אף התכבד לשאת דרשה הלכתית בנושא.

במוצאי חג [[אחרון של פסח]] בשנת [[תשל"ח]] שמע הרב עלברג דברים חריפים מהרבי למצב הביטחוני בארץ ישראל, הוא סיכם את הדברים לעצמו והם פורסמו לאחר מכן ב[[שבועון כפר חב"ד]]{{הערת שוליים|גיליון 734}}.

רבי שמחה עמד בקשר קבוע ותמידי עם [[הרבי]]. באחד מפגישותיו עם הרבי ביקש ממנו [[הרבי]] להוציא לאור גליון מיוחד "הפרדס" לרגל מלואת 150 שנה להסתלקותו של האדמו"ר הזקן. רבי שמחה הסכים.<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=15913&st=%u05E2%u05DC%u05D1%u05E8%u05D2 אגרות קודש חכ"ג עמ' קפא]</REF> ר' שמחה כתב ב"הפרדס" לאחר [[התוועדות]] [[י' שבט]] [[תש”מ]]: אין כאן המקום לכתוב על כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, על מהותו ואופיו, על גדלותו בתחומים שונים, בהלכה באגדה ובקבלה. דרושה לכך מסה ארוכה ומעמיקה. ולא עוד, אין זה קל לכתוב על רבי אדמו"ר ששמו הולך מסוף ה[[עולם]] ועד סופו. לפעמים חסרות המילים לתאר ענק רוח זה, להגדיר בהן כל צדדיותו. ועוד, אפשר שאין בכלל צורך לכתוב עליו, מי לא יודע מה מייצגת [[ליובאוויטש]], מה לא נאמר עדיין על ליובאוויטש, מה אפשר עוד להוסיף?!

רבי שמחה העניק הסכמה לספר [[יחי המלך]] בו מוכיח הרב [[שלום בער וולפא]] כי [[הרבי]] בחזקת משיח.

===ציטוטים על הרבי===
ב[[חודש שבט]] שנת [[תשי"א]], מיד לאחר ש[[הרבי]] קיבל את הנהגת [[חסידות חב"ד]] באופן רשמי, כתב הרב עלברג בירחון "הפרדס":

{{ציטוט
|מרכאות=כן
|מקור=ירחון "הפרד"ס", [[תשי"א]]
|תוכן=ה[[אדמו"ר]] מ[[ליובאוויטש]] [[רבי]] מנחם מענדל שניאורסאהן הוא איש המעלה ומורם מעם ב[[גאונות]]ו ובצדקותו, גאון ובקי נפלא בכל חדרי ה[[תורה]] ב[[נגלה]] וב[[נסתר]], איש [[צדיק]] ותמים במעשיו ובעל [[מדות]] נעימות ביחוסו לבני אדם, אשר כל מי שהיה לו קשר עמו מתפלא מאצילות [[נפש]]ו ועדינות רוחו . . מטבעו הוא הצנע לכת וענוותן גדול, מימי נעוריו שם לילות כימים בשקידה נפלאה על דלתי התורה וה[[יראה]] ועסק ב[[עבודת ה']] על פי [[דרכי החסידות]], אבל מעולם היה מתנהג בהתבודדות בצנעה ובחשאי . . כבוד קדושת חותנו [[אדמו"ר הריי"צ|האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל]] היה מחבב את חתנו הרב מנחם מענדל [[שליט"א]] במאד מאד, והרבה פעמים דיבר בשבחו לפני מקורביו והפליא מאד את גודל גאונותו וצדקתו ואת רוחב [[דעת]]ו התקיפה והישרה.}}

ב[[חודש אלול]] של אותה שנה (תשי"א) כתב:

{{ציטוט
|מרכאות=כן
|מקור=ירחון "הפרד"ס", [[תשי"א]]
|תוכן=האדמו"ר מרן מנחם מענדל שליט"א, שהוא ה[[דור השביעי]] ל[[נשיאי חב"ד]], ממשיך עבודת הקודש של חב"ד בכל היקפה, הן באמירת [[מאמר]]י חסידות חב"ד בכל [[שבת קודש]] מברכים, [[יו"ט]] ויומי דפגרא, והן בקבלת אנשים ל"[[יחידות]]" ג' פעמים בשבוע בזמן קבוע והן במכתבי תשובה לשואליו, נוסף על עבודתו בעסקנות הצבור בהרבצת תורה ויראה בכל העולם.}}

זמן קצר לאחר קבלת הנשיאות, פירסם הרב עלברג מאמר נוסף בירחון "הפרד"ס" בו הוא מתייחס להנהגתו החדשה של הרבי את תנועת חב"ד:

{{ציטוט
|מרכאות=כן
|מקור=ירחון "הפרד"ס", [[תשי"א]]
|תוכן=עם בחירתו של הרבי החדש בתור מנהיג לעדת ליובאוויטש, הורמה ליובאוויטש לגובהה ומרחבה ההסטורי. כי אכן מייצג הוא הרבי העכשווי בחינה מושלמת במאה אחוז של התפיסה העמוקה ביסודות החב"ד, ומאידך גיסא הלא הרבי הנהו אחד מגדולי דורנו בנגלה בלומדות, בבקיאות בספרות הרבנית לכל ענפיה, ונוסף על אלה איש הצדקות והפרישות. ואין כל ספק שאיתו יעלה כל בית ליובאוויטש הרמתה. ולא הגיע הרב למינויו התנשאותו, בגלל זכות היותו "נכד" בלבד. כבודו ויחוסו בזכות אישיותו העצומה, בגדלותו בכל שטחי התורה גדל ונעשה ראוי לתפוס את כסא מלכות ליובאוויטש . . וכקדם תהיה ליובאוויטש נציגתה של התורה הממוזגת, של תורת הנגלה והנסתר המשתזרים לאחדים. ואין פלא שאף אצל אנשי שם, יודעי דרך הרבי, דרך התורה, דרך הפרישות והצנע לכת, עורר מינויו של הרבי למנהיג ליובאוויטש תקוות גדולות בהתחדשות והחזרת העטרה ליושנה, כי הכרח חיוני הוא קיומה ועבודתה של ליובאוויטש על כל תוקפה וגבורתה בכל ארצות פזורנו, ובעיקר כאן באמריקה.}}

==ספריו==
*'''מנחת ביכורים''' - חידושים וביאורים בכל מקצועות התורה. הודפס בשנת [[תרצ"ו]].
*'''וורשה של מעלה''' - תיאור חיי היהדות התורנית וגדוליה בתקופה שלפני ה[[שואה]]. הודפס בשנת [[תשכ"ט]].
*'''אמרי שמחה''' - מאמרים בעניני הגות ומחשבה. הודפס בשנת תשכ"ט.
*'''שלמי שמחה''' (חמשה כרכים) - חידושים וביאורים בכל מקצועות התורה.

== קישורים חיצונים ==
*[http://video.chabad.info/newvideo/video.php?id=1335 בביקור אצל הרבי 11:26]
*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=15913&st=%u05e2%u05dc%u05d1%u05e8%u05d2 הרבי מזכירו במכתב אגרות קודש חכ"ג עמ' רכב]
*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=15954&st=%u05E2%u05DC%u05D1%u05E8%u05D2 הרבי מזכירו באגרות קודש חכ"ז עמ' קסח]

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:רבנים]]