עריכת הדף "רבן גמליאל הזקן"

'''רבן גמליאל הזקן''' - [[תנא]] בדור הראשון לתנאים, [[נשיא הסנהדרין]] סביב השנים {{לינק לשנה עברית|3770}}-{{לינק לשנה עברית|3810}}, [[10]]-[[50]] לסה"נ. נכד ל[[הלל הזקן]]. היה הראשון שנקרא בתואר "רבן", והתוספת "'''הזקן'''" באה להבדילו מנכדו, [[רבן גמליאל דיבנה]].

סתם '''רבן גמליאל'''  הוא, בדרך כלל, [[רבן גמליאל דיבנה]], נכדו של רבן גמליאל הזקן. ואולם, לפעמים נקרא גם רבן גמליאל הזקן בשם הסתמי "רבן גמליאל", דבר שיוצר בלבול מסוים.

==משפחתו==
רבן גמליאל הזקן היה בנו של [[שמעון בן הלל]], ונכדו של [[הלל הזקן]].

השיא את בתו לרבי [[שמעון בן נתנאל]] הכהן, מתלמידי [[רבן יוחנן בן זכאי]] (תוספתא עבודה זרה פרק ג).

בנו, שירש את מקומו בנשיאוּת, היה [[רבן שמעון בן גמליאל הזקן]], שהיה מ[[עשרת הרוגי מלכות]], והעיד: "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי ([[מגילת איכה|איכה]] ג). אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה, וחמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא" (סוטה מט:). ואולם יש מייחסים עדות זו ל[[רבן שמעון בן גמליאל]] השני, בנו של [[רבן גמליאל דיבנה]], ולא לבנו של רבן גמליאל הזקן.

==מנהיג רוחני בתקופה קשה==
בתקופת רבן גמליאל הזקן, שלא כמקובל, לא היה חכם בתפקיד [[אב בית דין]] במקביל לנשיא הסנהדרין.

===תפילת שמונה עשרה ותיקון ברכת המינים===
בימיו של ר"ג הזקן סודרו 18 הברכות שב[[תפילת שמונה עשרה]], ונתקנה [[ברכת המינים]] על ידי [[שמואל הקטן]].

:::''שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? עמד שמואל הקטן ותיקנהּ.{{הערת שוליים|[[מסכת ברכות|ברכות]] כח ע"ב.}}

במבט ראשון נראה שמדובר ב[[רבן גמליאל דיבנה]], ואולם עיון נוסף במקורות יוכיח שמדובר בסבו, רבן גמליאל הזקן. זה מוכח מכך ששמואל הקטן, מתקן ברכת המינים, נפטר עוד בחייו של [[רבן שמעון בן גמליאל הזקן]], אביו של רבן גמליאל דיבנה (ובנו של ר"ג הזקן). כן מוכח מהתלמוד הבבלי{{הערת שוליים|[[סוטה]] מח ע"ב.}}, שם מובא ששמואל הקטן ניבא בשעת מיתתו את הריגתם של רבן שמעון בן גמליאל הזקן ושל רבי [[ישמעאל כהן גדול]], שהיו מ[[עשרת הרוגי מלכות]]. ממקור זה, וממקורות נוספים, מוכח ששמואל הקטן חי בתקופתו של רבן גמליאל הזקן, ובתקופה זו תוקנה ברכת המינים .

הדבר נעשה ב[[יבנה]] למרות העובדה שמושב הסנהדרין וההנהגה הרוחנית היה אז ב[[ירושלים]], וההשערה היא שנוכחותם של [[צדוקים]] ו[[מינות (יהדות)|מינים]] בירושלים מנעה אפשרות לצעד משמעותי כזה, ולכן הוצרך ר"ג לעשות זאת ביבנה.

קיימת דעה אחרת, לפיה הברכה נתקנה בימי [[רבן גמליאל דיבנה]], ו[[שמואל הקטן]] שמוזכר שם אינו זה שניבא בשעת פטירתו, אלא תנא אחר בשם זהה (הגהות ה[[יעקב בר יצחק הלוי|יעב"ץ]] לתלמוד, על [[מסכת סנהדרין|סנהדרין]], יא ע"ב).

=== כבוד התורה ===
המשנה (סוטה ט, טז) כותבת ש"משמת ר"ג הזקן '''בטל כבוד התורה''' ומתה טהרה ופרישות". הדברים מתפרשים בתלמוד (בבלי, מגילה כא ע"א). שם נכתב שמימות [[משה]] ועד רבן גמליאל הזקן היו לומדים תורה בעמידה. משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והחלו ללמוד בישיבה.

== תקנתו של רבן גמליאל ==

במסכת [[מועד קטן]] מובא אודות תקנה שתיקן רבן גמליאל כאשר נפטר:

:::''בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו קרוביו מניחין אותו ובורחין עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן ונהגו העם אחריו לצאת בכלי פשתן".

נהוג ללמוד את פירוש הגמרא כי תקנת רבי גמליאל היא לצורך כבוד המת שלא יהיו מניחים אותו ובורחים. אך הרבי{{הערת שוליים|1=[[רשימות]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=16020&hilite=d4bc182f-36fb-4cfb-9d97-2109f262830d&st=%D7%92%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%9C+%D7%94%D7%96%D7%A7%D7%9F&pgnum=150 חוברת קכ"ז].}} מבאר כי הפשט הוא, דכדי שלא יהיה קשה הוצאת המת לקרוביו, נהג רבן גמליאל קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן, והיינו, שהתקנה היא לא כדי למנוע זלזול המתים שמניחים אותם ובורחים, אלא בשביל הקרובים '''החיים''', שהוצאת המת לא תהיה קשה עליהם. ורק במאמר המוסגר מצייר עד כמה היתה קשה עליהם, עד שהיו מניחין ובורחין.