עריכת הדף "אף"

{{איברים}}
==שער המוחין==
בדרך כלל נקרא האף "חוטם", והוא המקום דרכו נכנסת הנשמה לגוף, כמאמר חז"ל{{הערה|יומא פ"ה א'.}} "מי שנפלה עליו מפולת צריכים לבדוק אותו עד חוטמו", שמשם היא נכנסת ומשם היא יוצאת{{הערה|בחיי בראשית ב' ז'.}}.

ומכיון שעיקר הנשמה הוא שכל{{הערה|ראה תניא פרק י', שנפש האלוקית משכנה במוחין ומשם מתפשטת ללב ומשם לכל האיברים.}} נקרא החוטם "שער המוחין". דהיינו, עצם המוחין הוא תחילת הנשמה המלובשת בגוף{{הערה|'''עצם''' המוחין דוקא, ולא התפשטותם. התפשטות המוחין היא השכל '''המתלבש בדיבור''' והוא עניין אחר. וראה אריכות בזה בד"ה והניף ידו תשי"א.}}, ונכנסים דרך שער החוטם, ומתלבשים תחילה במוח.

==נקבי החוטם==
שני נקבי החוטם הם שתי מדרגות, וכמאמר הזוהר{{הערה|באדרא רבא, ח"ג עמ' ק"ל.}}"מחד נוקבא נקב הימני חיין ומחד נוקבא נקב השמאלי חיין דחיין". ומבואר בזה דבנקב הימני נמשך המקיף דאור ישר (מקיף דחי', המגיע בחיצוניות עתיק) ובשמאלי המקיף דאור חוזר (המקיף דיחידה המגיע בפנימיות עתיק){{הערה|בשעה שהקדימו תער"ב אות רכב, והניף ידו תשי"א}}.

===עניינם בעבודה===
'''נקב הימני''' היא העבודה "מלמעלה למטה";  העבודה דתפילה תורה ומצוות, הממשיכה גילוי אלקות בתוך העולם הזה הגשמי.

'''נקב השמאלי''' היא העבודה "מלמטה למעלה"; העבודה דהתגברות על מניעות ועיכובים, העלמים והסתרות – להעלות את העולם ולעשותו כלי לאלקות (לגלות בו את האמת הפנימית שלו. שלא זו בלבד שאינו מפריע אלא עוד זאת שמסייע לקדושה). עבודה קשה זו מעוררת את כוחותיה הפנימיים ביותר של הנשמה ולכן דוקא היא מגיעה ב"פנימיות עתיק".

===עניינם בכלי המקדש===
בחוטם נמצא חוש הריח, ושני הנקבים שבו הם כנגד שני המזבחות{{הערה|לכל סעיף זה ראה המשך תערב ש"פ לך לך תרד"ע, והערת הרבי בהוספות ללקו"ש ח"ה ש"פ וישלח הערה 102.}}.

'''מזבח החיצון''' וריח הקרבנות קשור לעניין האכילה, "מזבח דאכיל קרבנין"{{הערה|זהר ח"ג ל"ג א'.}}. ועניינו נקב הימני. כמשל הריח שבמאכל שלא ממשיך לגוף חיות חדשה אלא רק מחזק את החיות הקיימת, כך מחברים הקרבנות את האורות והכלים דאצילות. ובעבודה: אהבה שכלית המתעוררת מהתבוננות '''באלוקות המלובשת''' בעולמות{{הערה|וראה תניא פרק מ"ג, שהיא הנקראת "אהבת עולם".}}, אהבה על פי טעם ודעת, המבררת רק את '''כוחותיה''' של קליפת נוגה (אך לא את מהותה ועצמותה).

'''מזבח הזהב''' עליו מקטירים קטורת הוא עניינו של נקב הימני. דהיינו, היות מזבח זה "פנימי" רומז לאהבת פנימיות הלב הבאה מהתבוננות '''בהפלאת''' אור אין סוף, אהבה שלמעלה מטעם ודעת המבטלת גם את מהותה ועצמות הקליפות (זדונות נהפכים לו לזכויות{{הערה|גמרא יומא פ"ו ב').

אמנם, כל הנ"ל הוא בכללות. אך בפרטות

==תחילת ציור האדם==
החוטם הוא תחילת "ציור" האדם. עניינו של האדם הוא התכללות שלושת הקוים (ימין, שמאל ואמצע), והחוטם הוא המקום הגבוה ביותר בו ניכרים שלושת הקוים (שני הנקבים והמחיצה שביניהם). מטעם זה אמרו חז"ל"{{הערה|משנה יבמות ט"ז ג'.}} "אין מעידיו אלא על פרצוף פנים עם החוטם (מה שאין כן המצח הוא למעלה מבחינת אדם שבאדם). 

==בעל החוטם==
מבאר [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק)|הרבי הצ"צ]]{{הערה|אוה"ת תהילים תרס"ט.}}, שמאמר חז"ל ל'''בעל''' החוטם אני מתפלל{{הערה|זח"ג נשא דק"ל ע"ב.}} מכוון לעיתים ל[[כתר|אריך אנפין]] ולעיתים לאור אין סוף.
דהיינו, כאשר [[זעיר אנפין|ז"א]] נקרא אדם אז '''[[אריך אנפין|א"א]]''' נקרא בעל החוטם{{הערה|כי "חוטם" היא המשכה פנימית שמעשה התחתונים נוגעים לה, ואילו '''בעל''' החוטם היא בחינת המקיף שאין מעשה התחתונים נוגעים שם.}}, ו"אדם גדול"{{הערה|כי גם בו שייכת בחינת החוטם, אלא שהיא בבחינת גדלות, "בעל" החוטם. וכמו שכתוב בכתבי האריז"ל בפירוש והבאת שלום בין אדם (אריך אנפין) לחבירו (זעיר אנפין)- שאריך אנפין הוא "חבירו" של זעיר אנפין.}}.

אבל לגבי [[מלכות דאור אין סוף|אוא"ס]] אריך אנפין הוא בחינת אדם בלבד, ואז אור אין סוף '''הוא''' בעל החוטם{{הערה|כך מבארת החסידות את הפסוק בישעיהו (מ"ח ט') "למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך": מלכות דאין סוף אחטם לך- יאיר בבחינת אדם שהוא א"א או ז"א.}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ערכים בחסידות]]