עריכת הדף "כת הפרנקיסטים"

{{בעבודה מתמשכת}}
כת הפרנקסטים הייתה שאריות של השבתאות שהתרכזה סביב יעקב פראנק, וגדולי התורה ובראשם הבעש"ט ותלמדיו נלחמו בהם עד שניצחום

==קיצור השתשלות הכת==
מצוות הישנות בטלות ומצוות "לא תעשה" הופכות למצוות "עשה" ובכלל זה גם איסורים חמורים מהתורה כמו גילוי עריות. ברכה מקובלת בקרב השבתאים היתה: "ברוך אתה השם אלוהינו מלך העולם מתיר איסורים".
===יעקב פרנק===
הכת הפרנקיסטית מתחילה במייסד הכת והמנהיג על שמו היא קרויה - יעקב פרנק. הוא נולד בחבל פודוליה ב-1726 למשפחה אמידה המקורבת לחוג השבתאים בסתר, בגיל צעיר ביקש בסלוניקי שם היתה כת של שבתאים בשם הדומנה, הדבר השפיעה עליו עמוקות ועם שובו לפולין החל לפתח שגעון גדולות ואמונה כי הוא ממשיך דרכו של שבתאי צבי.

עם שובו לפולין ב-1755, אסף יעקב פרנק סביבו בכוח הכריזמה הממגנטת שלו חבורה של מאמינים שהכתירו אותו כיורש של שבתאי צבי, אך הוא לא הסתפק בהילת המשיח החדש, אלא ביקש גם ליצור תיאולוגיה שבתאית משודרגת קיצונית יותר בפריקת כל עול של תורה ומצוות.

מדבריו של יעקב פרנק<ref>מובא בספר דרשותיו 'דברי האדון'.</ref>: באתי לפולין רק כדי לבטל את כל החוקים ואת כל הדתות. רק כך תצאו מעבדות לחירות, אני ארמוס את כל החוקים. לשם כך יצאתי מבין היהודים. כל הספרים שהיו עד עכשיו ומי שקורא בהם נמשל למי שהופך את פניו אחרונית ומביט בדברים שמתו לפני זמן רב. 

אבל פרנק היה בסך הכל עוד דיקטטור. הוא לא הציע למאמיניו לא חופש, ולא שלווה, אלא ציפה מהם לציית לו בעיוורון. החבורה התנהלה כמו כת צבאית קטנה הנתונה למרותו, ואם לא די בכך, הוא לא היה השליט רק בארץ, אלא גם כלפי השמים: "בלעדי לא יוכל איש לקרב ולא להיכנס לפני אלוהים. אכניס אליו כל מי שארצה להכניסו, ומי שלא ארצה בו לא ייכנס. אני הוא השוער האלוהי״.
===התגלות מעשי הכת===
ביום כ"ו שבט לשנת תקט"ז, ביום השוק בעיר הקטנה לאנצקורון בפלך פודוליה, התאספו בעלי כת פרנק בבוקר בבית אכסניה של אחד מחברתם, וסגרו את החלונות לבל ייוודעו לאיש מעשיהם, ונהגו כמעשיהם בריבוי פריצות והפקרות, יהודי עובר אורח שהציץ לכיוון הבית וראה את מעשיהם, רץ לספר לרבני וראשי הקהילה. שהגיעו עם כוחות השלטונות ואסרו את ראשי הכת, ופיזרו את המשתתפים.

אירוע זה הינו נקודה מכרעת, כאשר מצד אחד רבים עזבו את הכת, ומצד שני, הרבנים עשו חרם על המשתתפים בכת.

===סופם של חברי הכת===
לאחר החרם מטעם גדולי הרבנים כאלפיים יהודים ויהודיות התנצרו בכפייה והצהרו כי התלמוד מלא בשטויות ושקרים, ואחיהם היהודים אכן משתמשים בדם של ילדים גויים לצורך אפיית מצות וש[[עלילות הדם]] נכונות.

יעקב פרנק עצמו התנצר בטקס חגיגי בוורשה במעמד מלך פולין. הוא חי בעושר ופאר באחוזותו עד פטירתו בשנת 1790 ובתו אווה המשיכה להנהיג את התנועה אחרי מותו. 

שאריות מדרכיו שרדו והתגלגלו לכת שבתאית שפועלת עד היום בטורקיה.

==החרם על הכת==
[[ועד ארבע הארצות]] הכריז [[חרם]] על קבוצה של כאלפיים יהודים שנחשדו בפרנקיזם<ref>הרב [[יעקב עמדין]] - היעב"ץ -  היה בין הפעולים המרכזיים, במיוחד שלושת חתניו כיהנו חברים ב[[ועד ארבע ארצות]].</ref>. 

החרם קבע כי יהודי שנחשד בפרנקיזם "לא נשכיר לו דירה ולא נשכור ממנו, לא נמכור לו ולא נקנה ממנו לא נלמד את ילדיו, לא נקבור ולא נימול". באותם ימים גורלו של יהודי שחי מחוץ לקהילה היה משול לגורלו של דג שחי מחוץ למים. כלומר גסיסה איטית ומוות. כדי לא לגווע ברעב ולקפוא בקור פנו אותם אלפיים יהודים לכנסייה שהסכימה לקבל אותם בזרועות פתוחות.

״בעיר ואילאוויטש התחזתה אחת מנשות הפרנקיסטים לאשת הרב. זו הודיעה לכומר בסוד כי ראתה אותו בחברת בעלי בתים שוחט ילד נוצרי לצורך הפסח. על פי עדות זו נהרגו הרב ובעלי בתים על קדוש השם אחרי משפט קצר, והרבנית האמתית וחמשת ילדיה עונו ביסורים קשים עד אשר התנצרו״{{מקור}}

בנוסף הורה הבישוף על שריפת כל ספרי התלמוד, כשהפרנקסטים ומרקדים לנוכח הספרים הבוערים, ולנוכח הדמעות של אחיהם. לפי המסורת, שלושה חודשים לאחר השרפה חלה הבישוף ומת כעבור שלושה ימים.

==פעולות הבעש"ט==
בראש המלחמה והוויכוח עמד תלמיד הבעש"ט הגאון הרב [[חיים רפפורט]] שאותו האשים אחד מראש הכת אלישע שור: "חיים, הנה לך דם תחת דם, אתה התרת את דמנו, ואנחנו מאשימים אתכם בעלילות דם". 

הבעל שם טוב בכבודו ובעצמו התייצב לצד הפרנקיסטים המתנצרים ותקף את הרבנים "שבודים אקדמות ושקרים מליבם".

===לקטיעת אבר מן הגוף===
מובא שכאשר התנצר פרנק בכה הבעש"ט, ואמר שזה דומה לקטיעת אבר מן הגוף שכל עוד האבר קשור הוא חי, ואח"כ הוא כבר חתוך.

הרבי הזכיר{{מקור}} זאת הדבר כראיה שאפילו אדם נמוך כל כך נוגע מעשיו עד שגרם להבעש"ט בכיה.
===תיאור הקטרוג בשבחי בעש"ט===

===כו תמוז===
ב[[הגניזה החרסונית|גניזה החרסונית]] מופיע מכתב עם שמות הבעש"ט ותלמידיו שקיבלו על עצמם לערוך חג על הנצחון נגד הכת.

במכתבי הגניזה החרסונית (שנדפסו ב'[[התמים]]') מובאים כמה מכתבים המספרים על יום חג שהכריזו הבעל-שם-טוב ותלמידיו לרגל ניצחונם על כת ה'פראנקיסטים'. ביום כ"ו תמוז יום ניצחון מורנו רבי ישראל הבעל-שם-טוב, על ה'פראנקיסטים' – אנשיו של משיח השקר יעקב פרנק שר"י – בעיר לבוב.

הרבי מתייחס במכתב מדוע החג הזה אינו ידוע, ומדוע אין חוגגים אותו<ref>אגרות קודש חלק י"ט ע' פא. ימי חב"ד ע' 216.</ref>:

"במענה למכתבו... בו שואל במה שמצא נדפס בספר גנזי נסתרות... אשר קיימו עליהם לעשות מדי שנה בשנה וכו' ביום כ"ו תמוז, ושואל להטעם שאין חוגגים יום זה, ואפילו רישום יו"ט אינו ניכר.

"והנה לא שמעתי ביאור על זה, אבל מה שנראה לי הוא, שמצינו בכגון דא בקביעות יו"ט שמתברר לאחרי זמן אופן הקבלה והקביעות בזה, וזכר ורמז לדבר מלשון חז"ל, בענין נס חנוכה, לשנה אחרת קבעום (שבת כ"א:). וכיון שקבלה האמורה היתה בשנת תקי"ט, זאת אומרת שעוד קודם קיום האמור בפעם הראשונה, היתה הסתלקות הילולא של הבעש"ט ונתפרדה החבילה, וידוע מצב הרוחות אז בין תלמידיו וכו', שנראה מלכתחילה לא חלה הקבלה".

כמו כן הוכיח הרבי מסתירות בין מכתב הגניזה, שהתאריך ככל הנראה לא מדוייק.
[[קובץ:כז למחרת לפני.jpg|ממוזער|הוספה לשיחת שבת פ' מטות מסעי כ"ו תמוז תשמ"ב, בו הרבי מצביע על הסתירה בין התאריכים.]]
<ref>הוספה לשיחות ש"פ מטות מסעי כו תמוז תשמ"ב. נדפס בהתוועדיות תשמ"ב חלק ד' עמ' 1909 בשולי הגליון.</ref>

==מלחמת חכמי [[הקלוז בברוד]]==


{{הערות שוליים}}