עריכת הדף "אליעזר דבוסקין"

הרב אליעזר דבוסקין שכונה בפי כל "ר' לייזר צ'רצ'סקער", נולד לאביו ר' מאיר, בשנת תרמ"ב בעיירה צ'עצ'רסק שבביילורוסיה. 

ר' אליעזר היה עניו, צנוע ונחבא אל הכלים בצורה מופלאה. פעם כשמצבו הבריאותי היה בכי-רע, והוא היה רזה וצנום מאוד, כל יום היה שותה רק כוס חלב ואוכל רק מעט מזון לקיומו - שאל אותו אחד מידידיו החסידים: "איך אתה מרגיש?" והוא ענה לו: "הלוואי ברוחניות כמו בגשמיות".

בצום גדליה תש"ב הגיעו הקלגסים הנאצים ימ"ש והציתו את בית הכנסת החב"די "בערגוואי שול" בחרסון. בתוכו היו תשעה יהודים ובתוכם הרב דבוסקין הי"ד ורעייתו הרבנית טובה רבקה. כולם עלו בלהב האש השמיימה. הי"ד.

==שנות צעירותו==

הוא היה הילד האחד-עשר והאחרון במשפחתו וכבר בילדותו התייתם מאביו. 

בהיותו נער בעל כשרון נפלא ושקדן עצום, נשלח כבר בגיל 15 ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] שהוקמה באותה שנה. הנער הצעיר עבר בהצלחה את מבחני הקבלה והיה מראשוני תלמידי התמימים שלמדו בישיבה, תחת פיקוחם של המנהל [[אדמו"ר הריי"צ]] ואביו מייסד הישיבה כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]]. 

התמדתו ושקידתו בלימוד הנגלה והחסידות, היו לשם דבר. ברבות הימים הפך ללמדן גדול ובקי בכל חלקי התורה והוסמך להוראה כרב מורה צדק. 

בהגיעו לגיל שידוכים, נשא את מרת טובה רבקה אפשטיין, בתו של רב העיירה קאמיי שבליטא (פלך קובנה) כאשר לאחר פטירתו ירש את מקומו חותנו - ר' אליעזר - ברבנות העיירה על אף שהיה עול ימים. גאונותו הלכה לפניו ורבני הסביבה כיבדוהו והעריכוהו מאוד, גם ה"מתנגדים" שבהם. בכל דין תורה שנערך, העדיפו אלו שישתתף גם הוא כדיין בגלל גאונותו, פקחותו העצומה ויושר לבבו. 

מקאמיי נסע פעמים רבות לליובאוויטש כדי להסתופף בצל אדמו"ר הרש"ב, וב[[ליובאוויטש]], שהיתה עשירה בענקי רוח, כיבדוהו והוקירוהו. 

כאשר אדמו"ר הרש"ב עמד לייסד את רשת הישיבות במדינת גרוזיה, ביקש לשלוח לשם את הרב דבוסקין. הרבי אף אמר לו: "זה שלוש שנים שהננו חושבים בדבר יהודי גרוזיה, ורצוני לשלוח אותך לשם". אולם שליחות זו לא יצאה אל הפועל מסיבות שונות.

==בשליחות הרבי באודסה==

יום אחד הגיע אל אדמו"ר הרש"ב יהודי תושב אודסה. זה סיפר לרבי כי רבים מהצעירים בעיר נוהים אחר תנועת ה'השכלה' ותנועות כפירה אחרות. היהודי ביקש אפוא מהרבי שישלח לעירו את אחד מחסידיו כדי לקרב את הצעירים לתורה ויראת שמים. 

נענה הרבי לבקשתו ושלח לשם את הרב אליעזר דבוסקין. זה החל לעשות שם עבודת חריש עמוקה, ופעל רבות בקרב הצעירים. על מידת השפעתו אנו יכולים ללמוד מכך שאותו יהודי מאודסה הגיע לימים שוב אל הרבי הרש"ב, ופיו מלא תהילות ותשבחות על פועלו הרב של ר' אליעזר. הוא סיפר שצעירים רבים נמשכים אחריו ומתקרבים לה' ולתורתו, לחסידות וליראת שמים. 

בשמוע הרבי דברים אלו התרומם מכסאו ואמר בהתרגשות: "ער האט זיי איינגענומען מיט זיין ערלעכקייט!" [הוא כבש אותם עם היושר והאמת שלו!]. 

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נאלץ לנדוד מביתו עם חמש בנותיו שנולדו עוד בתקופה בה התגורר בקאמאיי. הוא גלה לעיר הומיל שם גרו כמה מאחיותיו. כמו כן שהה תקופה מסוימת ב[[קרמנצ'וג]] בביתו של הגביר הנודע החסיד ר' [[שמואל גוראריה]] שהתגורר בקרמנצ'וג שבאוקראינה.

==רב החסידים בחרסון ==

בשלהי שנת תרע"ז הגיע הרב דבוסקין לחרסון עך פי הוראתו של אדמו"ר הרש"ב, ומונה לראש ישיבת [[תומכי תמימים חרסון|'תומכי תמימים']] בעיר. הוא שימש בפועל כמגיד שיעור, [[משפיע]] ומנהל בישיבה ובנוסף לכך כיהן כרב עדת החסידים בעיר.

היות שאדמו"ר הרש"ב שלח אותו לחרסון הוא לא היה מוכן לצאת ממנה גם כשהשהות בעיר היתה סכנת נפשות של ממש. כשהשתוללו הבולשביקים בחרסון ורעייתו ביקשה לחזור לליטא - לא הסכים. הוא טען כי הרבי שלחו לחרסון; הוא אף לא ניסה לשאול את חוות-דעת הרבי בעניין. 

חודש לאחר התסלקות אדמו"ר הרש"ב הגיעה הבשורה לחרסון. כשנודע הדבר לר' אליעזר, התעטף ביגון כבד. 
בעקבות זאת סגר ר' אליעזר את הישיבה.

==פטירתו==

ר' אליעזר זכה להיהרג על קידוש ה'. על מותו מסופר כי בצום גדליה תש"ב הגיעו הקלגסים הנאצים ימ"ש והציתו את בית הכנסת החב"די "בערגוואי שול" בחרסון. בתוכו היו תשעה יהודים ובתוכם הרב דבוסקין הי"ד ורעייתו הרבנית טובה רבקה. כולם עלו בלהב האש השמיימה. הי"ד.

[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב|ד]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|ד]]