עריכת הדף "נס פך השמן"

{{בעבודה}}
'''נס פך השמן''' הוא הנס שעומד במרכזו של [[חג החנוכה]]. הנס היה במציאת פך השמן, ובכך שהוא דלק במשך שמונה ימים.

==רקע==

לאחר שהיוונים כבשו את ארץ ישראל ותרבותם החלה לחלחל פנימה, התרבו המתייוונים (יהודים שהתנהגו בתרבות היוונים), והם החלו במאבק שליטה על בית המקדש. בסיוע צבא היוונים הם נכנסו לירושלים וחיללו את בית המקדש בהצבת פסלים שונים ובהקרבת קרבנות כולל מ[[חזיר]] על המזבח.

מכיוון שמלחמתם הייתה לא רק פיזית אלא גם רעיונית, הם לא היו מוכנים לקבל את דיני הטומאה והטהרה, ולכן הם "טימאו" את כל השמנים שהיו בעזרה וברחבי הר הבית.

לאחר משך זמן החשמונאים בראשות אביהם מתתיהו פתחו במרד, ובמהלכו הם כבשו את ארץ ישראל בחזרה מידי היוונים, וכן כבשו שטחים נרחבים מסביבה.

בכ"ד בכסלו החשמונאים כבשו חזרה את ירושלים ואת בית המקדש, והחלו בטיהור המקדש מהאלילים השונים שהוצבו בו, ומשאר שאריות הטומאה.

==הנס==

לאחר שהם ניקו את ההיכל והעזרה, הם ביקשו להדליק את המנורה, אך הם לא מצאו שמן טהור שיוכלו להדליק בו. הם שלחו להביא שמן חדש, אך משך הזמן להבאתו היה שמונה ימים (בשביל להיטהר במשך שבעה, או בכדי ללכת ארבעה ימים לכל כיוון להביא שמן טהור{{הערה|בית יוסף על הטור סימן עת"ר.}}, והם חיפשו בכל מקום אפשרי כד שמן.

בדרך נס הם מצאו "פך קטן חתום בחותמו של כהן גדול" שהיה מוצנע בקרקע ולכן לא טימאוהו היוונים{{הערה|ראה תוספות ד"ה שהיה, שהגויים מטמאים בהסטה כזבים, ולכן זוהי הדרך היחידה שלא יטמאו את השמן.}}, אשר הספיק למילוי חצי לוג שמן לכל אחד משבעת הנרות. כאשר הם הדליקו את המנורה היא המשיכה לדלוק במשך שמונה ימים{{הערה|[[מסכת שבת]] כא, ב.}}.

==מקום הנס==

החתם סופר כותב{{הערה|בדרשות שלו (קלוזש תרפ"ט. ירושלים, תשכ"א) סז, א.}} על מה שאומרים ב[[ועל הניסים]] "והדליקו נרות בחצרות קודשך", שמדובר על נרות המנורה שהדליקו בחצר העזרה{{הערה|כפסק דין הרמב"ם - הלכות ביאת המקדש פ' ט, הל' ז. שאפשר להדליק את המנורה גם מחוץ למקומה.}} מכיוון שלא היה מקום בתוך הקודש (כי היה עדיין מלא בגילולים), וכך כל ישראל ראו את הנס שארע.

הרבי דוחה את דבריו מכיוון שעל פי פשטות הלשון של "ועל הניסים" (וכן על פי הכתוב בסוף '[[מגילת אנטיוכוס]]') - "באו .. ופנו .. וטהרו .. והדליקו" ההדלקה הייתה רק לאחר שפינו את כל המקדש. וכן שלא מסתבר לומר שהגילולים היו רק בהיכל ולא בעזרה. ובכל אופן גם באם אפשר לתרץ את שני השאלות האלו, עדיין לא מובן הלשון "בחצרות" לשון רבים, ולכאורה זוהי רק חצר אחת.

ולכן מוכרחים לומר שהכוונה ב"חצרות קודשך" איננה לנרות המנורה, אלא לנרות של שמחה והודיה לה'{{הערה|על פי לשון הפסוק ב[[ספר ישעיה]] כד, טו (ובתרגום ורש"י שם) – "באורים כבדו ה'".}} שהדליקו ברחבי העזרות והר הבית, ועד לכל העיר{{הערה|כמו שמביא ה[[אבודרהם]] (בסדר תפלות חנוכה) מהפסוק "בחצרות קדשי" ([[ספר ישעיה]] סב, ט), שהמשמעות היא על כל העיר ירושלים.}}; אבל את המנורה עצמה הדליקו במקומה שבתוך ההיכל{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק כה שיחה לחנוכה סעיפים א-ג.}}.

==אופן הנס==

באופן כללי ישנם ב' אופנים לבאר את הנס:

א. הנס היה באופן של הוספה ב'''כמות''' השמן. דהיינו, שלאחר שמילאו את הנרות, הפך התמלא בחזרה; או שלמחרת מצאו את הנרות מלאים שמן{{הערה|כמו ב' התירוצים בבית יוסף על הטור סימן עת"ר.}}.

ב. הנס היה בהוספה על '''איכות''' השמן. דהיינו, שחילקו את השמן לשמונה חלקים, ובכל יום מילאו קצת, והמנורה דלקה כל היממה{{הערה|כמו התירוץ הא' של הבית יוסף. וכן הוא גם בתוספות הרא"ש בשבת שם.}}; או שמילאו ביום הראשון, ואיכותו של השמן הכופלה בשמונה (שכל שמינית דלקה יממה){{הערה|כמ"ש הפרי חדש שם בסק"א, וכן כתב גם בתוס' הרא"ש.}}.

לב' אופנים אלו ישנם קשיים: א. לפי אופן זה שהייתה הוספה בכמות, יוצא שהדליקו ב"שמן של נס" ולא ב"שמן זית" (אלא אם כן ידחקו לומר שהכוונה היא לשמן שיש לו תכונות של שמן זית). ב. ולפי האופן שהייתה הוספה באיכות{{הערה|מלבד הקושיא, כמו על האופן הקודם, שאם השתנתה האיכות, שוב אין זה שמן זית ממש?}}, הנה ידוע שכלי השרת מקדשים רק בהיותם מלאים{{הערה|זבחים פח, א.}}, ובהיות שמידתה של המנורה הוא חצי לוג לכל נר, הרי שמהיום השני והלאה שוב לא הייתה המנורה מלאה, ולא קיימו את הציווי של "תן לה מדתה"{{הערה|מכיוון שהסיבה של הנס הייתה "להראות את חיבתן של ישראל", לכן גם באם תמצא לומר (כדברי תוס' הרא"ש) שזהו רק דין של לכתחילה, מכל מקום, הרי וודאי שזה מהידור המצווה, ואם מתגלית חיבתן, לא מסתבר שיחסר מהידורה. ובפרט ע"פ דברי הראש יוסף (בשבת שם) שמוכרחים להוסיף שמן טמא לטהור על מנת להשלים את המידה.}}, כיוון שלא היה בנרות את ה"שיעור שלם הצריך לדבר". ובאם מילאו את כולה, הרי היה בה (ביום הראשון) פי שמונה מכדי מדתה (שהרי השמן יספיק לשמונה ימים, ולא רק ליום אחד, שזוהי מדתה).

הרבי מבאר את הנס שארע על פי דיוק לשון הבית יוסף{{הערה|בתירוץ השלישי.}}: "בליל ראשון נתנו כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה ובבוקר מצאו הנרות מלאים שמן וכן בכל לילה ולילה". דהיינו, שלא שהנרות דלקו ונחסרו ושבו להתמלאות בדרך נס, אלא שהשמן בער, ומכל מקום לא נחסר ממנו מאומה. וכמו שחז"ל אומרים על "אש של '''מעלה'''", ש"שורפת ואינה מכלה"{{הערה|שמות רבה פ' ב, ה - בנוגע לסנה.}}. והיינו, שהיו בזה דבר והיפוכו - מצד אחד הייתה זו אש טבעית, שמצדה השמן צריך לכלות, ומצד שני השמן לא נכלה. ועניין זה של כליון ואי-כליון בו זמנית, בא מצד "נמנע הנמנעות"{{הערה|שו"ת הרשב"א תשובה תיח. הובא ב[[ספר החקירה להצ"צ]] עמ' 68. סה"מ תרע"ח עמ' תכ.}}. ונס זה קרה דווקא משום שהנרות היו מלאים כפי מדתם{{הערה|עד"ז שזה ש"מקום הארון אינו מן המידה" הוא דווקא כאשר עשו אותו בדיוק במידותיו.}}.

החילוק בין האופן השלישי לאופנים הקודמים הוא: שבשני הראשונים, הנס קרה בפעם אחת, שהתמלא השמן (בכל יום), או שהשתנתה איכותו של השמן ביום הראשון; אבל באופן השלישי, היה זה נס שהתחדש בכל רגע מחדש{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק טו שיחה ה לפרשת חיי שרה וש"ק מברכים כסלו.}}.

==טעם הנס==

ה[[פני יהושע]] הקשה{{הערה|בפירושו על [[מסכת שבת]] כא, ב. ועד"ז בשו"ת חכם צבי תשובה פז.}}: שיש לתמוה על כל טורח הנס הזה למה, כיוון שהרי "טומאה הותרה בציבור", והיו יכולין להדליק בשמן טמא{{הערה|קושיא זו איננה למאן דאמר שהיא רק "דחויה בציבור" (בפסחים עט, א).}}, וכפי שאומרת הגמרא{{הערה|ב[[מסכת יומא]] ו, ב.}} שלא מחזרים אחר טהור? וכמו כן, הרי הקריבו אז גם מנחות, ומשמע שאותם הקריבו בשמן טמא, כיוון שטומאה הותרה, ומדוע במנורה לא אמרו את זה? ולכן צריך לומר שבמנחות לא הקריבו בשמן טמא, כיוון ששמן של מנחות איננו צריך להיות "כתית", ולכן השיגו אותו בקלות. אבל במנורה היו צריכים לשמן מיוחד, ולכן דווקא במנורה היו קשיים בהשגת השמן.

ומבאר הפני יהושע, שעיקר הנס נעשה בכדי להודיע את חיבתם של ישראל. שלאחר שהיו להם כל כך הרבה צרות, הנה כאשר הם נגאלו והם נצחו במלחמות בדרך ניסית, נעשה נס גם בנרות. והיינו, מפני שהנרות הן "עדות לישראל שהשכינה שורה בהם", לכך נעשה להם נס בענין הזה ממש באותן הימים שהיו עת רצון, בכדי להודיע שחזרו לחיבתן הראשונה.

הרבי מסביר את דבריו, ובהקדים, שהרי היו ריבוי עניינים בבית המקדש, ומדוע הנס היה דווקא במנורה? אלא שכאשר מדברים על עניין רוחני ורוצים לתת עליו משל, רגילים להשתמש במונח "אור", מכיוון שהוא הדבר הכי מופשט מ'''גשם''' העולם{{הערה|בשונה מקול שנתפס באוזן וגורם לתנועות באוויר העולם, ובשונה מריח שהוא התפשטותו של דבר גשמי. מה שאין כן מראה שהוא החלק הרוחני שבדבר.}}. ומזה מובן שהאור הגשמי הוא כלי לאור הרוחני. ולכן כאשר מתגלה אור השכינה (שהוא למעלה מהעולם), הוא מתלבש באור (הגשמי), ועל ידו נעשית הפעולה של הארת '''העולם''' באור השכינה באופן משמעותי יותר. ולכן הנס היה באור המנורה, כיוון שדווקא הוא הכלי לגלות שהשכינה שורה בישראל{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק כה שיחה לחנוכה סעיפים ה-ו.}}.

===התשובה למלחמת היוונים===

מלחמתם של היוונים לא הייתה מלחמה גשמית, אלא בעיקר מלחמה רוחנית. והיא: ליוונים לא הפריע שבני ישראל ימשיכו ללמוד תורה ולקיים מצוות; הפריע להם ה[[קבלת עול]] של בני ישראל אל נותן התורה. וכמו שאומרים ב[[ועל הניסים]] "להשכיחם תורת'''ך''', ולהעבירם מ'''חוקי רצונך'''" - שלא הפריע להם שבני ישראל לומדים תורה, כיוון שגם הם אהבו דברי חכמה, אלא הפריע להם שהם לומדים את תורת ה' שהיא למעלה מהשכל. וכן לא הפריע להם שיקיימו את מצוות התורה מכיוון שיש השכלות עמוקות שעומדות מאחורי כל מצווה, אלא הפריע להם שבני ישראל מקיימים את המצוות בביטול ובקבלת עול (ללא התייחסות להאם יש או אין טעם במצווה, אלא רק) מכיוון שזהו רצון ה'. כלומר, מלחמתם התבטאה בכך שהם לא רצו להכיר באלקות שלמעלה מהעולם, אלא רק במה שאפשר לתפוס באמצעות ה'''שכל''' (האנושי).

ולכן גם הנס היה דווקא בנרות המנורה: שהיה זה (א) נס - שהוא למעלה מגדרי הטבע, ו(ב) הוא היה קשור עם '''אור''' המנורה, שהיא כלי לגילוי האלקות שלמעלה מהבריאה, שלכן היא "עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל"{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק כה שיחה לחנוכה סעיפים ד, ו.}}.

==קביעת הזכרון לנס==

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חנוכה]]