עריכת הדף "משתמש:הנחה/ה' הוא האלקים"

'''ה' הוא האלקים''' הוא ביטוי שנמצא בתורה שבכתב בריבוי מקומות....
==מקור==
{{ציטוט|תוכן=אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ...וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד.|מקור=ספר דברים פרק ד פסוקים לה, לט.}}
גם [[שלמה המלך]] בחנוכת בית המקדש הראשון השתמש בתפילתו במושג זה:
{{ציטוט|תוכן=לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים אֵין עוֹד.|מקור=ספר מלכים-א פרק ח פסוק ס.}} 
===עפ"י קבלה===
ספר הזהר מחשיב ומייקר במאוד את התוכן של פסוק זה, בדבריו מבואר כי במילים אלו נמצא הכלל והעיקר העיקרי של כל התורה כולה ובשביל ידיעתה נשלח האדם לעולם, וזה לשונו:
{{ציטוט
|תוכן=אתה הראת לדעת.. למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא ברזא דמהימנותא ברזא דאורייתא, וכל מאן דהוה בהאי עלמא, ולא אשתדל באורייתא למנדע ליה, טב ליה דלא אתברי, דהא בגין דא אייתי ליה קודשא בריך הוא לבר נש בהאי עלמא, לדעת כי יהו"ה הוא האלהי"ם. '''דא איהו כללא דכל רזא דמהימנותא''', (נ"א כללא) דכל אורייתא, כללא דעילא ותתא, ורזא דא איהו כללא דכל רזא דמהימנותא, והכי הוא ודאי..
|מקור=ספר הזהר חלק ב' דף קסא עמוד ב.
}}

{{ציטוט
|תוכן= דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹקים הוּא עָשָׂנוּ, ולא (וְלוֹ) אֲנַחְנוּ עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
|מקור=תהילים פרק ק' פסוק ג.
}}
במניין המצוות שבספר הזהר שבחלק [[רעיא מהימנא]] בתחילתו מובא כי ידיעה זו היא המצווה הרביעית בתורה. ובזה הלשון:
{{ציטוט
|תוכן=פקודא רביעאה, למנדע דיהו"ה הוא האלהי"ם, כמה דאת אמר (דברים ד לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי יהו"ה הוא האלהי"ם, ולאתכללא שמא דאלהי"ם בשמא דיהו"ה, למנדע דאינון חד ולית בהו פרודא, והיינו רזא דכתיב יהי מארת ברקיע השמים להאיר על הארץ, למהוי תרין שמהן חד בלא פרודא כלל, לאתכללא מארת חסר בשמא דשמים (נ"א, דרשים) דאינון חד ולית בהו פרודא, נהורא אוכמא בנהורא חוורא לית בהו פרודא וכלא חד.
|מקור=ספר הזהר חלק א דף יב, א.}} 

וכך מובא גם בחלק ב' (קסא, ב):
"הדא הוא דכתיב (דברים ד לה)  בגין דאיהו שם מלא, דאיהו רזא דמהימנותא, ומאן איהו, יהו"ה אחד ושמו אחד, יהו"ה אחד, שמע ישראל יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה אחד, דא איהו יחודא חד, ושמו אחד, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הא יחודא אחרא, למהוי שמיה חד, ורזא דא (מ"א יח לט) יהו"ה הוא האלהי"ם, דא כתיב כד אינון ביחודא חדא.

ואי תימא, אי הכי כגוונא דכתיב (זכריה יד ט) יהו"ה אחד ושמו אחד, לאו איהו יהו"ה הוא האלהי"ם, דאי כתיב (נ"א יהו"ה ושמו הוא אחד), יהו"ה אחד ושמו הוא אחד, הוה אמינא הכי, אבל לא כתיב אלא יהו"ה אחד ושמו אחד, ואצטריך למימר כגוונא דא יהו"ה הוא, האלהי"ם הוא, ואתחזי יהו"ה אחד ושמו אחד. אלא כלא חד, דכד מתייחדן תרין שמהן אלין, דא ביחודא חד ודא ביחודא חד, כדין תרין שמהן אלין אתעבידו חד, ואתכלילו דא בדא, והוי כלא שמא שלים ביחודא חדא, ובכן יהו"ה הוא האלהי"ם, דהא כדין אתכליל כלא דא בדא למהוי חד, ועד דאתיחדו כל חד, דא בלחודוי ודא בלחודוי, לא אתכלילו דא בדא למהוי כלא חד."
*זהר וארא כו, ב וכז, א. ובפירוש הרמ"ז.
*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19987&st=&pgnum=133 ראשית חכמה שער אהבה סוף פרק ה].
*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34346&st=&pgnum=26 עבודת הקודש חלק א פרק יא - יב].

==משמעותו על פי חסידות==
'' {{יישור טקסט|מרכז|{{*}} בתורת החסידות ביאורים רבים בהבנת הייחוד של [[שם הוי"ה]] ו[[שם אלקים]]. לביאורים העוסקים במשמעות הייחוד של השמות ראה בפרק זה. לביאורים העוסקים בהשפעת הייחוד בעולמות ועל עניינים נוספים ראה פרק הבא {{*}}}}''
 
בהתאחדות של שם אלוקים (צמצום) ושם הוי' (גילוי) ישנם ב[[תורת החסידות]] ביאורים רבים:

;הצמצום והגילוי שניהם מאוחדים ממש עם העצמות.
*''יש להרחיב'' עפ"י אתה הראת תשל"ז.

שני הכוחות צמצום והתפשטות הרמוזים בשמות הוי"ה ואלקים הם שמותיו של הקב"ה שלמעלה משניהם.

עניין זה הוא למעלה מהכוחות העלם וגילוי כפי שבאים בהתגלות ובציור, לפי שבבוא הכוחות בהתגלות נרגש בהם שמציאותם הוא ציורם הפרטי. כלומר, בכח הגילוי נרגש שכל מהותו ועניינו הוא גילוי, לעומת כח הצמצום שנרגש בו שכל עניינו ומהותו הוא צמצום והעלם. ולכן התאחדותם כפי שהם כלולים בעצמות אינה נרגשת בהם, לפי שהאחדות שם הוא שנרגש בכל אחד מהכוחות שמהותו הוא לא הציור הפרטי שלו, אלא זה שהוא כח ושם של העצמות. ודרגת התאחדות זו תתגלה רק לעתיד לבוא כשיתגלה הכתר, (בעולם הספירות, דרגת הייחוד העליונה היא ב[[כתר]] ודרגה השנייה (דלהלן) היא בספירות [[חסד]] ו[[גבורה]] שב[[אצילות]]).{{הערה|הרבי, [http://www.chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/12/118.htm מאמר דיבור המתחיל: "גדול יהיה" תשכ"ב אות ח - ט].}}

אולם מאידך גיסא, דווקא התאחדות זו (בעצמות) הוא הייחוד האמתי בין הכוחות. לפי שההתאחדות באופנים האחרים משמעותו, שיתוף פעולה בין הכוחות 'מנגדים', בעוד שהתאחדות זו הוא שהם מאוחדים בעצם מהותם (שמהות שניהם זהה שהם שמות וכוחות העצמות). יתירה מכך, שיתוף הפעולה באופן מלא יתכן רק אודות לכך שבשורשם בעצמות הם בייחוד גמור,{{הערה|שם=ייחוד גמור}} (כדלהלן). 
  
;עניינו ותוכנו של הצמצום (אלוקים) הוא לגלות (הוי"ה). 
:בזה גופא (שהצמצום הוא חלק מתהליך הגילוי ולמטרתה) כמה דרגות:
::א) כיון שתכלית הכוונה בענין ההגבלה והצמצום הוא (לא להסתיר ולמנוע את ההמשכה למטה הימנו, אלא אדרבה) בשביל הגילוי למטה (כמשל הרב שכאשר רוצה לגלות חכמתו לתלמיד קטן ביותר אזי מחפש דרכים כיצד לגלות חכמתו כו'), נמצא, שענין ההגבלה והצמצום הוא אמצעי שעל ידו תהי' התגלות האור.
::ב) מצד המשפיע, נוסף לכך שלגביו לא שייך לומר שע"י הכלים נעשה האור מצומצם ומוגבל, שהרי הוא רואה בהאור לא רק את החיצוניות אלא גם את פנימיות האור, וכבמשל דרב המשפיע, שכאשר שונה לתלמידו דבר שכל או הלכה בדרך קצרה, הרי הוא רואה בזה את כל אריכות הפלפול ועומק הסברות שבשכלו, וא"כ, בודאי שלגבי' אין הצמצום נחשב לצמצום, '''הנה עוד זאת, כיון שכוונת הצמצום היא כדי שתהי' השפעת האור אל המקבל, נמצא, שהכלי הו"ע אחד עם האור (לעיין: נראה מהלשון שבפרט מסויים יש מעלה בזה שהצמצום לצורך גילוי יותר מכך שלגבי המשפיע אינו מסתיר)'''.
::ג) אפילו מצד המקבל, הרי אע"פ שלכאורה נראה שיש חילוק בין האור (הוי') לכלי (אלקים), מ"מ, כיון שלאחרי משך זמן ולאחרי כמה יגיעות רואה ומוצא בזה גם את פנימיות האור, הרי סופו מוכיח על תחילתו, שהצמצום מלכתחילה לא הי' צמצום אמיתי, ולכן, הענין דהוי' הוא האלקים הוא גם מצד המקבל.

זה שבכחם של הכוחות המנוגדים בציורם להתאחד ולעבוד בשיתוף פעולה, הוא משום שבעצמות הם מאוחדים בייחוד גמור במהותם.{{הערה|שם=ייחוד גמור|ראה [[שער היחוד והאמונה]] פרק ו' {{ציטוטון|כי מאחר שהן ביחוד גמור עמו, לכן הן מתייחדות זו בזו וכלולות זו מזו...}}, וראה ספר שער היחוד והאמונה עם ביאורי הרב [[יואל כהן]] עמוד 226 -230.}}{{הערה|ספר המאמרים מלוקט חלק ד עמוד לו (מהדורה חדשה חלק א עמוד 206).}} ושורש כח הגבורה הוא העצם שהוא הוא שורש כח הגילוי. כמו למשל בכוחות האדם; כח ההגבלה שיש בשכל שבלעדיו לא יוכל האדם להשכיל, (שאילו נביעת שכלו לא תיעצר לא יוכל להבין ולהשכיל בדרך הראויה, וכן השפעת שכל לתלמיד מוכרחת להיות על ידי הגבלת השכל), הגבלה זו באה מ[[כח המשכיל]] עצמו, שממנו מחד גיסא ה"כח להשכיל כל דבר"{{הערה|תניא פרק ג.}} ומאידך גיסא נמשך משם גם כח ההגבלה להגביל את השכל.{{הערה|שם=וידעת|ספר המאמרים תרנ"ז עמוד מה (מאמר "וידעת-מוסקווה").}}
ויתירה מכך, בייחוד הכוחות באלוקות שבניגוד להתכללות של כוחות האדם שסוף סוף במקום הצמצום אין גילוי, באלקות ההתאחדות היא מוחלטת גם במקום הצמצום יש באותו המקום ממש גילוי.{{הבהרה|יש לעיין במקורות||לקוטי תורה אמור לז, ג. ספר הליקוטים אות ה עמ' שפט. גדול יהיה אות ז, ובתרס"ה}}

לפעמים מבואר, כי עצם העובדה שההסתר נוצר בכח אלוקי הרי זה גם חלק מהייחוד, גם אם אינו מסיק מתובנה זו שאין כלל הסתר כי אין עצם מסתיר על עצמו. ואדרבה, רוב ה[[נשמות]] הנמוכות אין בכוחם להשיג ולהרגיש את ב[[התבוננות]] שאין כלל הסתר, וכל יכולתם הוא להרגיש כי למרות שישנו הסתר על אלקות אין זה הסתר הנובע מחוץ לאלקות אלא ממנה גופא.{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/40/1b.htm לקוטי תורה שיר השירים א, ב]. ספר המאמרים עת"ר עמוד שנ - שנא (מהדורה חדשה עמוד תעט).}}  

;ערך שני הבחינות שווה ביחס לעצמות אור אין סוף.
בניגוד לנברא שאין בכוחו להכיל את שני התנועות צמצום והתפשטות ברגע אחד, היות וכוחות אלו ניגודיים זה לזה. אצל הקב"ה נמצאים שני התנועות בבת אחת ולכן דייקו חז"ל בלשונם ואמרו "'''במקום''' שאתה מוצא גדולתו '''שם''' אתה מוצא ענוותנותו"{{הערה|1=ראה מסכת מגילה לא, א. (ושם: "כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו"), אמנם הלשון שבפנים הובא ב[[תניא פרק ד]], וראה מהרש"א במגילה שם, ("ולאו דווקא נקט גבורתו דבהני קראי דמייתי..לא כתיב לשון גבורה אלא.. שהזכיר התרוממות מעלתו..") וכך ציין גם בספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22189&st=&pgnum=620 דקדוקי סופרים] גם במהדורת עוז והדר ציינו כך.}}, והסיבה לכך נעוצה בכך שהן הגילוי וההתפשטות והן הצמצום והעלם אינם תופסים מקום כלפיו, רוממותו מהנבראים כלל אינה נמדדת באופן הגילוי או בהעלמו מהם, אלא רוממותו היא עצמית ואינו שייך אליהם כלל, ומכיוון שכן ההתגלות ואי ההתגלות שווים ממש ולכן אמרו ששניהם מקורם במקום אחד ממש בעצמותו.{{הערה|1=ספר המאמרים [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/maamarei/566b/29/633.htm תקס"ו חלק ב עמוד תרלג ואילך]. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15919&st=&pgnum=208 מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים א רה].}}
;כח הגילוי והירידה למטה שרשו בהעלם וצמצום העצמות
''להרחיב על פי המאמרים הנל תקסו ומאמרי אדמור האמצעי.''
;הוא הסובב הוא הממלא.
דרך מצוותיך, אחדות ה' פרק ב.

==עניינו בד' הדרגות==
"למען דעת, תשי"ג
*למעלה מאצילות = צמצום הראשון, והפרסאות.
*אצילות = אורות וכלים.
*עולמות בי"ע
*קליפות.

==הפועל יצא בעניין אחדות ה'==
''גדול יהיה תשכ"ב - פועל יוצא משני הדרגות באופן הייחוד עם הצמצום עצמו.''
;הטבע עצמו הוא למעלה מהטבע
*פתח אליהו תשט"ו
*אתה הראת תרפ"ט
==ראו גם==
*[[אחדות ה']]
{{הערות שוליים}}