עריכת הדף "ההתנגדות לתורת החסידות"

'''ההתנגדות לתורת החסידות''' היא תנועה עממית שהתנגדה לדרך החסידות. חלקם מתוך אי ידיעת פרטים, מלשינות ושקרים שהופצו על תנועת החסידות, חלקם מתוך אי הבנה מהותית מה היא דרכה של החסידות, וכן גובתה ההתנגדות בתמיכה רחבה של ה[[משכילים]], שאף עמדו בראש ההלשנות והמסירות וכן נלחמו פיזית בחסידות, אשר נלחמה קשות בדרך ההשכלה.


== ההתנגדות בתקופת הרב המגיד ==
לפי מחבר הספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]], תחילת המחלוקת הייתה בשנת [[תק"ל]], כאשר כמה מתלמידי [[הגר"א]] הביאו לפניו אנשים המוחזקים ככשרים, שהעידו שה[[חסידים]] לא מקפידים על [[הלכה]] ומזלזלים בקיום [[תורה]] ו[[מצוות]]. חלק מעדותם היה על שראו [[חסידים]] שאכלו ושתו ב[[צום]] [[תשעה באב]] בצורה {{מונחון|מעורבת|לא צנועה}}, אך לא סיפרו שאותו תשעה באב חל ב[[שבת]], שאז הצום נדחה ליום ראשון ושהמדובר בילדה בת [[שלוש]].
 
לאור הסיפורים והעדויות שהגיעו אליו, הוציא הגר"א מכתב בו הוא [[חרם|מחרים]] את החסידים, ואמר שהם מכת [[שבתאי צבי]], מ[[קליפת נוגה]] ו[[גלגול נשמות|גלגול]] מ[[דור הפלגה]].

{{ערך מורחב|ערך=[[אסיפת שקלוב תקל"ב]]}}
ב[[ח' ניסן]] שנת [[תקל"ב]], לאחר אסיפה שהתקיימה ב[[שקלוב]], הוציא הגר"א ו[[בית דין|בית דינו]] מכתב בו הוא מתיר את דמם של החסידים, את רכושם, ודנם בדין "מורידין ואין מעלין"{{כלומר?}}. כתוצאה מהמכתב החלו רדיפות נועזות של המתנגדים לחסידים ומשפחותיהם, כשהרדיפות כוללות נזק ברכוש{{הערה|כדוגמת הסיפור ב[[וילנא]], במרתף [[יין]] של חסיד, שהמתנגדים פרצו לתוכו ופירקו את הברזים מהחביות כך שכל היין נשפך.}}{{הערה|מספר פעמים [[בית כנסת|בתי כנסת]] של חסידים עלו באש}} ובנפש{{הערה|במעוזים מתנגדים חסידים חששו ללכת ברחוב, כיוון שהייתה סכנה ממשית. בן משפחה מתנגדית שנהפך לחסיד היה מנודה ומוכה. מספר פעמים בחורים שהתקרבו לחסידות כמעט נפחו את נשמתם ממכות מבני המשפחה (כמסופר ב[[רשימת שמעון הכופר]]).}}. המכתבים והחרמות השפיעו לדורות רבים, וגם המלשינות שהביאה ל[[מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן|מאסר אדמו"ר הזקן]], כעשרים ושבע שנים לאחר הטלת החרם, נגרם כתוצאה מכך. המכתבים מהגר"א הופצו בקהילות ישראל, ואף הודפס קונטרס מיוחד בשם "זמיר עריצים".

=== חרם החסידים על המתנגדים ===
המצב בו החסידים נרדפים, כתוצאה מהסתה בלתי פוסקת של ראשי המתנגדים, גרם לתלמידי [[הרב המגיד|המגיד ממזריטש]] לנסוע לרבם ב[[מזריטש]] להחליט על צעדיהם הבאים.

בין התלמידים שהגיעו היה רבי [[לוי יצחק מברדיצ'וב]], שהיה אז ה[[מרא דאתרא]] ב[[פינסק]], והתחיל לסבול מהצקות המתנגדים בשל היותו תלמיד הרב המגיד. בשל המצב בעירו עזב גם הוא את פינסק ונסע למזריטש, וכשעזב את פינסק מינו המתנגדים רב אחר במקומו. אותו רב חשש שרבי לוי יצחק יחזור וידרוש את הרבנות חזרה אליו, אז התחיל להציק למשפחתו כדי שיעזבו לחלוטין את העיר. בני משפחתו שלחו לרבי לוי יצחק מכתב בו הם מספרים על ההצקות מהרב החדש, ורבי לוי יצחק הראה את המכתב לחבריו החסידים.

ב[[סעודת שבת]] הראו התלמידים את המכתב לרב המגיד, במטרה לשמוע עצה, אך הוא התעלם ולא הגיב. ב[[מוצאי שבת]] ישבו תשעה תלמידים להחליט בעצמם מה לעשות, והחליטו להפוך את החרם שעשה הגר"א, ולהטיל את החרם על המתנגדים, ובפרט על הרב החדש בפינסק. את רבי לוי יצחק לא שיתפו בחרם, כיוון שחששו שיסרב להשתתף בעקבות ההתעלמות מצד הרב המגיד.

כיוון שהיו רק תשעה והיה חסר אחד ל[[מניין]] להטלת החרם, החליטו לשאול אותו מה צריך לעשות על פי דין תורה לאנשים המטילים חרם שלא כדין. כשענה להם שהדין הוא להפוך את החרם עליהם, דרשו ממנו להשתתף בהטלת החרם כנדרש.

בלילה נכנס הרב המגיד לחדר בו ישנו התלמידים, וכשהתעוררו{{הערה|הרב המגיד נכנס לחדר עם נר, וכשהתקרב למיטת רבי לוי יצחק התבונן בו ואמר שהוא יהיה רב גדול. לשמע קולו התעוררו התלמידים}}{{הערה|רבי לוי יצחק לא ישן, כיוון שחשש מתגובת הרב המגיד על החרם שהטילו. כשנכנס הרב המגיד עשה עצמו ישן, וכשהתעוררו התלמידים עשה עצמו כאילו התעורר גם עכשיו}} שאל מה עשו לפני שהלכו לישון. כשסיפרו לו על היפוך החרם אמר להם שבמעשה זה הפסידו את ה'ראש' שלהם{{הערה|'ראש' הכוונה במובן של 'רבי' – "ראש בני ישראל". באותה שנה, ביום [[י"ט כסליו]] ([[תקל"ג]]), {{מונחון|נסתלק|נפטר}} הרב המגיד.}}, אך הרוויחו שבכל מחלוקת בין החסידים למתנגדים 'יד החסידים תהא על העליונה'.

== ההתנגדות בתקופת רבי מנחם מנדל מהורודוק ==
בסוף ימיו של הרב המגיד היה רבי [[מנחם מנדל מהורודוק]] גר ב[[מינסק]], וכשנפטר, עבר חזרה לעיר הולדתו, [[וויטבסק]], שם התיישב בעיירה [[הורודוק]] הסמוכה לעיר.

באותם שנים [[תורת החסידות]] החלה להתפשט רק במדינות [[פולין]] ו[[ליטא]], ועדיין לא הגיעה למדינות [[רוסיה]], וכשהגיע רבי מנחם מנדל החל להפיץ את תורת החסידות ברוסיה, ויהודים רבים נקשרו אליו והחלו להגיע אליו תכופות. יחד עם היהודים הפשוטים, גם 'צדיקי פולין'{{הערה|כמו רבי [[ברוך ממעזיבוז]]}}, הררא"ק, רבי [[יונה מפולוצק]] ו[[אדמו"ר הזקן]] היו מגיעים אליו.

התחזקות תורת החסידות במדינות רוסיה גרמה ללבות את שנאת המתנגדים, והעדויות נגד החסידים התרבו, מה שגרם לגר"א לחזק את הרדיפה אחר החסידים.
למרות ההתנגדות העזה, רבים מגדולי המתנגדים החלו להיהפך לחסידים, והרבה אחרים, שפחדו להיהפך לחסידים בגלל ריבוי המכתבים והחרמות שהוציא הגר"א, נהפכו משונאים לאוהבים.

=== בנסיון לעצור את המחלוקת ===
==== בוילנא ====
בשנת [[תקל"ז]] החליט רבי מנחם מנדל לעלות [[לארץ הקודש]], אך בגלל התחזקות הרדיפות באותה תקופה החליט לנסוע קודם ל[[וילנא]] להיפגש עם הגר"א ולהוכיח לו את אמיתות תורת החסידות, ורק אז לעלות לארץ.

רבי מנחם מנדל נסע יחד עם אדמו"ר הזקן, והתאכסנו אצל ר' שמואל, אב ה[[בית דין]] בוילנא. פעמיים ניסו להיכנס לגר"א, אבל הוא לא הסכים לקבל אותם, וסגר את הדלת. גדולי תלמידי הגר"א שחפצו בהפסקת המחלוקת ניסו ללחוץ על הגר"א לקבל אותם, אך כשרבו הלחצים הוא עזב את העיר, אליה חזר רק כאשר נסעו רבי מנחם מנדל ואדמו"ר הזקן.

==== בשקלוב ====
אחרי הכישלון בוילנא שלח רבי מנחם מנדל את אדמו"ר הזקן יחד עם הררא"ק ל[[שקלוב]], להתווכח שם עם גדולי המתנגדים.

בתחילה הסכימו המתנגדים לעמוד לוויכוח ולקבל את שיטת החסידות במקרה וינוצחו בוויכוח. כשהוויכוח התחיל והמתנגדים ראו שהולכים להפסיד חטפו את אדמו"ר הזקן והררא"ק ונעלו אותם במרתף{{הערה|ממכתב אדמו"ר הזקן לקהילת [[אנ"ש]] בוילנא}}. בדרך ניסית הצליחו לצאת משם וברחו לבית מלון, שם גילו שבעל המלון נמנה על גדולי המתנגדים, אז המשיכו בבריחתם למלון אחר, ואחר כך חזרו להורודוק.

=== בארץ הקודש ===
כשראה רבי מנחם מנדל שאין דרך לעצור את המחלוקת והשנאה התחיל להתכונן לנסיעה ל[[ארץ הקודש]].

בחודש [[אדר]] [[תקל"ז]] יצא רבי מנחם מנדל בלוויית הררא"ק, רבי [[יונה מפולוצק]] ו[[אדמו"ר הזקן]] עם שלוש מאות חסידים נוספים לכיוון [[מוהוליב]], משם יצאו לארץ ישראל. בתחילה אדמו"ר הזקן תכנן להצטרף לנסיעה גם כן, אך במוהליב החליט רבי מנחם מנדל שעל אדמו"ר הזקן להישאר ברוסיה ולהנהיג את עדת החסידים, ולאחר לחצים רבים הסכים להישאר.

באותה תקופה הוציאו המתנגדים מכתב נוסף ובו העדויות השקריות על מעשי החסידים. המכתב הופץ בקהילות בארץ הקודש כדי לגרום לקהילות לנדות ולהחרים את רבי מנחם מנדל ועדת החסידים.

ב[[ה' אלול]] [[תקל"ז]] הגיעו ל[[צפת]] וכשראו שהעיר שוממה ויש בה בתים רבים ריקים, ו[[בית כנסת|בתי כנסיות]] שוממים{{הערה|כדוגמת [[בית הכנסת]] [[האר"י]] הספרדי.}} החליטו להתיישב בה. למרות המכתב של המתנגדים, בני הקהילות החזיקו מרבי מנחם מנדל כ[[יהודי]] [[קדוש]], ובפרט קהילות הספרדים ב[[ירושלים]] ו[[טבריה]], ואלו התחננו לפניו שיקבל על עצמו את הנהגת קהילותיהם. בחודש [[שבט]] [[תקל"ח]] נסעו לטבריה למשך שבועיים, שם הראו להם בני הקהילה הספרדית את מכתבי המתנגדים וביקשו מרבי מנחם מנדל שישרוף את המכתבים. אחרי כמה ימים שהמכתבים שהו אצלו עשו שריפה פומבית בנוכחות יהודי העיר.

מארץ הקודש שלח רבי מנחם מנדל מספר מכתבים ליהודי [[ליטא]] ו[[רוסיה]] בניסיון נוסף לעצור את מחלוקת המתנגדים והחסידים, ומכתב נוסף לחכמי [[וילנא]].

== לקריאה נוספת ==
*'''מצרף העבודה''' (ויכוח על כל דרכי החסידות).

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אירועים בחסידות]]