עריכת הדף "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני"

{{לפשט}}
'''שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי''' הוא פסוק ב[[שיר השירים]] (ב, ו) המשמש כיסוד להבנת שלשת מיני יחודים הקיימים בעבודת ה'. שלשה בחינות אלו מכוונים כנגד [[חב"ד]] [[חג"ת]] [[נה"י]].

==ענינו==
שלשה מצבים יש לספירת המלכות כאשר עולה בסדר עליית המלכות מדי יום ביומו וכן בכללות השנה. קומת המלכות שהיא בחינת המקבל נכללת מעשרה ספירות, וכן קומת זעיר אנפין שהוא בבחינת המשפיע. קומת עשרת הספירות נחלקת בעצם לשלשה חלקים, בבחינת [[מחשבה]] [[דיבור]] ו[[מעשה]] או כנגד [[נפש]] [[רוח (חלק הנפש)|רוח]] ו[[נשמה]]. ובעת ה[[חצות]] שמכוון כנגד ה[[גלות]] קומת המלכות היא בבחינת [[נקודה]] קטנה בלבד, דהיינו שכל קומת המלכות מכוון כנגד ספירת ה[[יסוד]] של זעיר אנפין בלבד. אך מחצות והלאה נבנה קומת המלכות, עד שב[[עלות השחר]] היא חוזרת למצבה הרגיל, באופן שספירות [[חב"ד (ספירות)|חב"ד]] שלה מכוון כנגד חג"ת שלו, וחג"ת שלה כנגד נה"י שלו, ומכיון שהיחוד נעשה רק כאשר ספירותיה של המלכות מכוונות כנגד ספירות זעיר אנפין, נמצא שבמצב זה נמצא שבחינת היחוד שייכת רק בבחינת חב"ד של המלכות המכוון כנגד [[לאשתאבא בגופא דמלכא|גופא דמלכא]]. בחינה זו נקראת "שמאלו תחת לראשי". 

בחינה נעלה יותר היא כאשר המלכות עולה עד שחג"ת שלה מכוון כנגד חג"ת שלו ואז יש בחינת חיבוק ממש. לאחר מכן היא בחינת היחוד האמיתי{{הערה|מצת שימורים - שער תפילין: וכאשר יניח תפילה של יד בראשונה צריך להושיט זרוע שמאל כנזכר בזוהר. והטעם הזה כדי להורות כי כל זה של הנחת תפילין הוא בסוד אור המקיף כנ"ל. וצריך להשים שמאלו תחת ראשה ולחבקה ביד ימינו כמ"ש "שמאלו תחת ראשי וגו'". וחיבוק הימין הוא כאשר כורך הרצועה סביב הזרוע. וכוונת ענין זה הוא כי הנה המלכות היא עדיין למטה, וראשה כנגד החזה שלו בין שתי זרועותיו. ונמצא כי אין חיבוק הזה גמור בגופה רק בראשה לבד וז"ס הפסוק ראשון של שיר השירים "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" ולא אמר "ראשי" כנזכר. ובפסוק השני שאמר "שמאלו תחת ראשי", ממש. אבל אח"כ בברכת אתה גבור של העמידה אז הוא חיבוק גמור כנזכר שם שמחבק גופה ממש, לפי שכבר גדלה ואז הוא שמאלו תחת לראשי ר"ל ממטה מן המקום שהיה בתחלה ראשי. אבל עתה הוא גופי ולא ראשי ותחת גופי ממש הניח שמאלו. והנה ד' ספירות אלו שהם ת"ת נה"י נעשים בה תפילין שבראשה כנ"ל בדרושים שקדמו}}.

דווקא בתפילת שחרית ישנם שלשה בחינות אלו שהם "שמאלו תחת"... "תחבקני", ו"יחוד", אבל בתפילת ערבית יש רק בחינת "וימינו תחבקני" בלבד{{הערה|שער הכוונות - דרושי סדר שבת הקדמה: ולכן צריך שבכל תפל' ערבי' תחבק ידיך כנז' גם צריך שתזהר בענין סגירת העינים בכל ג' התפילות ממש ע"ד החילוק הנז' בענין חיבוק ב' הידים והענין הוא כי תעצום ותסגור עיניך בשחרית ובמנחה בעת העמידה בלבד ובתפילת ערבית תסתום עיניך בכל התפילה בין בברכו' ק"ש ובין בתפילת העמידה. וסוד עצימת העינים נרמז במ"ש בסבא דמשפטים דצ"ה ע"ב וז"ל ומהו עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כו' וביאור המאמר הזה הוא מדבר בענין רחל נוקב' דז"א כי היא נק' עולימתא שפירתא כמש"ה ורחל הייתה יפ"ת ויפת מרא' אבל לית לה עיינין לפי ששיעור קומתה הוא מן החזה ולמטה דז"א}}.

==באבות ==
בדברי אדמו"ר מהר"ש{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharash/tsh/639b/1/10/429&search=%D7%A0%D7%9E%D7%A8 תרל"ט ח"ב ע' ת"ל]}}. מבואר ששלשת הבחינות שהם "שמאלו תחת לראשי", "ימינו תחבקני" והיחוד האמיתי מכוונת כנגד שלשת ה[[קוים]].

[[אברהם]] היה בחינת ימינו תחבקני, ויצחק היה בבחינת שמאלו תחת לראשו, ששני בחינות אלו הם רק [[מקיף]] שהוא הכנת היחוד, אבל כדי שיומשך למטה בבחינת פנימית ממש שנקרא בשם יחוד, יחוד זה התחיל מיעקב, לפי שיעקב הוא אותיות יבקע - המורה על יחוד בתוך החושך כמו שנאמר אז יבקע כשחר אורך, שיעקב התחיל לבקוע החשך כמו שאור השחר בוקע חושך הלילה, כי יעקב הוא בחינת [[קו האמצעי]] שבו נעשה היחוד. 

הסבר הדבר הוא מכיון שלמרות שאברהם התחיל גם כן להאיר למטה והיה משגר שם שמים בפי כל הבריות, וכמ"ש ויקרא בשם ה' אל עולם, וכתיב וארא אל אברהם, שהאיר גילוי אלקות להאבות, והם שגרו בפי הבריות כנ"ל, עם כל זה הנה הגילוי היה על ידי בחינת שם [[שדי]], אבל שמי [[הויה]] לא נודעתי להם, ומכל מקום מיעקב התחיל להיות התגלות שם הוי' ולכן העמיד י"ב [[שבטים]], שהם בחינת [[י"ב בקר]] ד[[בריאה]], שהם בחינת שבט וענף מן עצם האילן שהוא בחינת יעקב, והיינו להורות שהם ממשיכים המשכה זו ב[[בי"ע]].

==בכללות השנה==
כשם ששלשה בחינות אלו קיימות בכל יום ויום, כך הם נעשים בכללות השנה בשלבים.
ב[[תורת החסידות]] מוסבר שמהותם של עשרת ימי תשובה הוא בחינת ההכנה להיחוד, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, כלומר 'התעוררות מלמעלה' לאדם מאת ה' וזאת בזכות עבודתו בחודש אלול. וזה לשון [[אדמו"ר הזקן]] בספרו [[לקוטי תורה]].
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=. . והענין כי ב[[אלול]] מתחיל בחינת אני לדודי דהיינו בחינת אתערותא דלתתא עד ראש השנה ויום הכיפורים שהם בחינת המשכת אלקותו יתברך למטה בבחינת התגלות, כמו שכתוב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שמר"ה עד יוה"כ הוא בחינת שמאלו בחינת יראה לפי שאז הוא זמן התגלות מלכותו ית' . . ומזה נמשך גם למטה על כללות [[נשמה|נשמות]] ישראל לקבל עול מלכות שמים עליהם ותהיה יראתו על פניהם כל השנה . .|מקור=לקוטי תורה פרשת ראה לב, ב.}}

==בעבודת היום יום==
המרירות אף שהיא בחינת שמאל דוחה, אף על פי כן יש בה רוח קדושה וקרבת אלוקים לאחר הבירור כמו שנאמר "שמאלו תחת לראשי", שאף השמאל נעשה בבחינת הנאמר "ימין מקרבת", שעל ידי זה נעשית [[צעקה]] עמוקה ופנימית - "ויצעקו אל ה' בצר להם", ואחר כך על ידי המרירות יבוא לבחינת שמחה, כי כל המשפיל את עצמו הקב"ה מגביהו וזוכה לנשיאת ראש, והיינו על ידי התבוננות שמתבונן אחר השפלות והכנעה איך שאין ריחוק אמיתי מה' כמו שנאמר "גם חשך לא יחשיך ממך", ו"מרחוק ה' נראה לי", ובכך נעשה מן השפלות [[העלאת מ"ן]] להכלל ב[[אחדות ה']], אך ה[[עצבות]] היא אסקופה הנדרסת לכל ה[[עוונות]], ש[[יאוש|מייאש]] את עצמו מכל וכל, וזהו מקור לכל העוונות ולכן צריך לדחות את העצבות מכל וכל{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharash/tsh/627/1/36/251&search=%D7%9B%D7%A1%D7%A3 תורת שמואל תרכ"ז ע' רנ"א]}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:פסוקים במבט החסידות]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]