עריכת הדף "שבעת המינים"

[[קובץ:שבעת המינים.jpg|ממוזער|[[שבעת המינים]] שנשתבחה בהם ארץ ישראל]]
'''שבעת המינים''' הינם שבעת גידולי השדה והכרם שנשתבחה בהם ארץ ישראל: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רמון, זית ותמר. כפי שנמנו בכתוב: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ"{{הערה|דברים ח, ח.}}.

==דינים==
שבעת המינים נתייחדו בכמה דינים ומנהגים. על אכילת פירות משבעת המינים מברכים ברכת מעין שלוש, בנוסח "על העץ ועל פרי העץ" וחותמים "על הפירות", ועל פירות מארץ ישראל חותמים "ועל פירותיה". ואפילו פירות ארץ ישראל שיצאו לחוץ לארץ חותמין לאחריהם על הארץ ועל פירותיה{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/piskey/52/1&search=%D7%A9%D7%91%D7%A2%D7%AA+%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D פסקי הסידור הלכות ברכת הנהנין סימן א']}}.

על אכילת פת מחיטה או שעורה מברכים המוציא וברכת המזון. ועל שתיית יין מברכים "בורא פרי הגפן" וברכה אחרונה מעין שלוש בנוסח "על הגפן ועל פרי הגפן", ועל יין מארץ ישראל חותמים "ועל פרי גפנה".

ה[[ביכורים]] ל[[בית המקדש]] מובאים דווקא מפירות שבעת המינים.

בקהילות ישראל נהגו{{הערה|מגן אברהם אורח חיים סימן קלא ס"ו. השלמה שם. וכן בס' [[חמדת ימים]] ועוד.}} לאכול מיני פירות בכלל ובפרט שבעת המינים ב[[חמשה עשר בשבט]], להיותו "ראש השנה לאילן"{{הערה|[[משנה]], [[מסכת תענית]], פ"א משנה א'}}.

==תוכנם הפנימי==
במשך כמה וכמה שנים{{הערה|בין היתר בשנים [[תשמ"ה]], [[תשמ"ז]], [[תש"נ]] ו[[תשנ"ב]]}} התייחס הרבי בשיחות [[חמשה עשר בשבט]] לתוכנם הפנימי של שבעת המינים וההוראה הנלמדת מהם בעבודת ה'.

שבעת המינים מתחלקים לשני קטגוריות:

*'''"ארץ חיטה ושעורה"''' – גידולים שנצרכים לקיומו הבסיסי של האדם, מחטה ושעורה אופים לחם, שהוא מזונו הבסיסי של האדם והנחוץ לקיומו. 

*'''"גפן תאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש"''' – הינם פרות, הוא גידולים הנאכלים להנאתו של האדם ולטובתו.

*'''[[חיטה]]''' – היא מאכלו העיקרי של האדם. ממנה עושים לחם שנעשה חלק מגופנו. חיטה מרמזת על עבודת ה[[נפש האלוקית]], הגברת הצד ה'טוב' אצלנו, לשמור ולחזק את יצר הטוב, על ידי לימוד התורה וקיום המצוות.

*'''[[שעורה]]''' – היא מאכל בהמה. יש אצלנו צד המכונה '[[נפש הבהמית]]' שנמשך ומבין רק בתענוגים גשמיים. השעורה, מרמזת לנו על העבודה עם נפש הבהמית - להתגבר על הרצונות הבהמיים, לעצור את השתוללות הבהמית, כאשר היא נמשכת להתרגז, לשנוא, לקלל, להתחצף. ולהשתמש בכוחות של הבהמית לקדושה "וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר"{{הערה|משלי יד, ד.}}.

*'''[[גפן]]''' – ל[[יין]] טבע מיוחד, כששותים ממנו, הוא עוזר לצאת מהמצב רוח, ולשמוח. היין מרמז על ההוספה ב[[שמחה]] כאשר עושים את רצון ה[[נפש אלוקית]], השמחה שממלאת את ליבנו כשאנו מתנהגים כמו שצריך. נוסף לכך, היין מוסיף גם בעבודה עם ה[[נפש הבהמית]], לעצור אותה מפרעותה. כמו שכתוב בפסוק "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ"{{הערה|תהלים קד, טו.}}, לומד הרבי את המילה "אַנוש" בפתח, אַנוש מלשון חלישות - להחליש את הבהמית.

*'''[[תאנה]]''' – בפרשת בראשית מסופר שאדם וחוה "תפרו" לעצמם בגדים מעלי תאנה. מהתאנה אנו לומדים על עבודת ה[[לבושים]]. ה[[מחשבה]] ה[[דיבור]] וה[[מעשה]] של האדם, נקראים לבושי הנפש. דרכם, הנפש באה לידי ביטוי. התאנה באה ומלמדת אותנו, לשמור על לבושי הנפש, לשמור על המחשבה, לגרש מעלינו כל מחשבה רעה. ולהשתדל להשתמש במחשבה באופן חיובי. וכך גם בדיבור ובמעשה.

*'''[[רימון]]''' – על בני ישראל כתוב שהם "מלאים מצות כרימון"{{הערה|עירובין יט,א. חגיגה בסופה.}}. הרימון, מסמל על בירור העולם, והעלתו לקדושה על ידי השימוש בעולם לענינים טובים, לרצונו של הקב"ה - קיום ה[[מצוות]].

*'''[[זית]] (ארץ)''' – הזית הוא מזון מר. מורה על עבודתנו ב[[גלות]], שמרגישים 'מר' מכך שאנו רחוקים מהקב"ה, כאשר אנו לא עושים את רצונו, דבר הגורם לחיזוק בעבודה, והתעקשות מתמדת להיות שייך ולהתחבר לרוחני למרות הקושי.

*'''[[שמן]]''' – "מה זית זה כשכותשין אותו מוציא שמנו כך ישראל..."{{הערה|שמות רבה.}}. על ידי הקושי בגלות, כתישת ה[[זית]] - עם ישראל, יוצא שמן – באה הגאולה, שאז מתגלה ה'שמן', פנימיות התורה.

*'''[[דבש]]''' – הדבש מגיע מ[[תמרים]]. לתמר לוקח לצמוח יותר זמן משאר אילנות – שבעים שנה{{הערה|זהר ח"ג טז, א. ועוד.}}, מה שמלמד על הריבוי והקושי של העבודה בגלות. דוקא על ידי ריבוי וקושי העבודה מגיעים ל[[דבש]] המרמז גם כן על שלימות גילוי פנימיות התורה לעתיד לבוא.

==ביכורים==
{{ערך מורחב|ערך=[[ביכורים]]}}
הביכורים באים רק מ[[שבעת המינים]] שבהם נשתבחה ארץ ישראל. וגם בהם, רק מהמינים המובחרים שבהם - דהיינו, "לא מתמרים שבהרים, ולא מפרות שבעמקים, ולא מזיתי שמן שאינם מן המבחר"{{הערה|[[מסכת ביכורים]] פרק א משנה ג.}}, "אלא מתמרים שבעמקים ומפירות שבהרים לפי שהן מן המובחר"{{הערה|שם=בג|[[רמב"ם]] הלכות ביכורים פרק ב הלכה ג.}}. ולומדים זאת מכיוון שהתורה רוצה שיביאו מהמינים שבהם נשתבחה הארץ, והשבח הוא ב"ארץ זית שמן ודבש"{{הערה|[[פרשת עקב]] ח, ח.}}, דהיינו, לא סתם זיתים, אלא זיתים המניבים שמן, ולא סתם תמרים (הנרמזים במילה "דבש") אלא תמרים משובחים שהם כדבש{{הערה|פירוש המשניות להרמב"ם בביכורים שם.}}.
הגמרא דנה במקרה שלא הביא מהמין הכי משובח: ר' יוחנן אמר: לא קדשו הביכורים; ריש לקיש אמר: קדשו, כי זה כמו שהקדיש בהמה כחושה, שהיא קדושה אפילו שזו לא מצוה מן המובחר. וטעמו של רבי יוחנן הוא: התורה אמרה: "'''מ'''ראשית" - ולא כל ראשית, "'''מ'''ארצך" - ולא כל ארצך{{הערה|[[מסכת מנחות]] פד, ב.}}. והרמב"ם פסק: שהכוונה ב"לא מן המובחר" היא, "כגון תמרים שבהרים ותאנים סורות ומרוקבות וענבים מאובקות ומעושנות", ופירות אלו לא נתקדשו{{הערה|שם=בג}} (אבל אם זה רק לא הכי משובח, זה קדש).

== ראו גם ==

* [[דבר מלכות חמשה עשר בשבט]]

==קישורים חיצוניים==
*[http://chabad.co.il/newvideo/video.php?id=1765 משמעותם הרוחנית של שבעת המינים] - שיערו מאת הרב [[זלמן נוטיק]] בשיחת חמשה עשר בשבט [[תשנ"ב]], {{אינפו}}

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מאכלים ומשקאות]]