משתמש:Mdafula/רבי נתן לייווטהענדלר ורבי אברהם בעלישצעניצער

		חשיבותו האנציקלופדית של הערך אינה מובהרת בו, לדעת מניח תבנית זו. אתם מוזמנים להרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, או להסביר את חשיבותו בדף השיחה שלו.
		מקובל להקצות לדיון פרק זמן של שבוע. אם במהלכו לא תובע תמיכה מנומקת בהשארת הערך, הערך יימחק (ניתן לראות מתי הוצבה התבנית בהיסטוריית הדף).	עריכה - שיחה

ר' נתן לייווטהענדלר ור' אברהם בעלישצעניצער היו שניים מתלמידי הבעש"ט.

ר' נתן לייוונטהענדלער היה תלמיד חכם מתלמידי הבעש"ט, שפרנסתו הייתה על סחר בבדים. כל יום כשהשתחרר מעסקיו ובמיוחד בלילות היה יושב ולומד בהתמדה רבה - אך במדותיו היה ר' נתן אדם רגיל מאד, העיקר אצלו היה לימוד תורה וקיום המצוות בהידורים. בכל הקשור למדות היה עושה רק מה שחייב על פי דיני התורה, בלי שום ויתורים של מדות חסידות. התמסרותו היתה רק בלימוד התורה בעיון רב ובהעמקה, אבל בעניני עבודה ובמדות עסק מעט מאד. הבעל שם טוב העיר תשומת לבו שצריכים לעסוק גם במדות ובעבודה אך ר' נתן התנהג כסדרו הוא.

אצל הבעל שם טוב היה גם מקושר אחד, יהודי פשוט ושמו ר' אברהם בעלישצעניצער, שהיה פשוט מאד בלימוד: למד רק בספרים שנכתבו באידיש וגם את אלה לא היה לו קל להבין, ואפילו את פירוש המלות של התפילה חומש או תהלים לא הבין. מצד שני היה "בעל עבודה", כל דבר בעבודת השי"ת ובקיום המצוות עשה בשמחה ועבד על עצמו במדות.

פעם באחת השבתות הזדמנו אצל הבעל שם טוב ר' נתן ור' אברהם הבעל שם טוב אמר אז תורה על הפסוק "ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו" הבעש"ט הסביר שלמרות שהעבודה העיקרית בעבודת ה' היא אכן עבודת המוח ועבודת הלב בכל זאת אפשר שיהיה "ידיכם דמים מלאו" - שכשנותנים נדבה לעני ביד רחבה אבל חסר ההרגש במצב הזולת, הרי זה שפיכת דמים. וזהו "ובפרשכם כפיכם", שגם כשאתם פורשים ידיכם לצדקה ביד רחבה בכל זאת "אעלים עיני מכם" - לא אראה זאת מפני שאין זו עבודת אמיתית. אמיתיות העבודה היא כשמרגישים את הזולת גם אם תרבו תפלה הנה גם זו איננה עבודה מפני שלא מרגישים את הזולת בהרגש אמיתי וזהו שפיכת דמים, "ידיכם דמים מלאו" – גם מדותיכם הטובות דמים מלאו.

שניהם, ר' נתן ור' אברהם שמעו תורה זו. ר' נתן שהיה תלמיד חכם הבין את התורה בדרכו הוא, והתעמק בשני אופני העבודה עבודת המוח ועבודת הלב שהן העבודה של לימוד התורה ועבודה של תפילה. ר' אברהם שהבין מתורת הבעל שם טוב רק את המלים הספורות הנוגעות לפועל ממש כפי הבנתו, הסיק והחליט שעליו לעסוק בעבודת בירור וזיכוך המדות הרבה יותר מאשר עשה עד אז. המלים "ידיכם דמים מלאו" כשלא מרגישים באמת את צער הזולת גם כאשר עוזרים ביד רחבה הרי זה שפיכת דמים לא נתנו מנוח לר' אברהם, ובשובו לביתו החל לעבוד יותר על עצמו ומזמן לזמן גדל בעבודתו זו.

באותה, שנה בפסח בשעת הסדר, היה הבעש"ט במצב רוח מרומם ושוחח על הנחת רוח הגדולה למעלה מעבודת האנשים הפשוטים לגבי עבודתם של בעלי תורה ועבודה. אז הורה לתלמידים לעצום את עיניהם, לשים את ידיהם איש על כתף חברו והבעש"ט עצמו שם את ידיו על כתפי שני התלמידים הסמוכים לו. הבעש"ט החל לנגן, והתלמידים ראו את ר' אברהם בעלישצעניצער יושב עם אשתו וילדיהם בכפרו ליד שולחן הסדר בחדרון קטן, על השולחן מונחים כמה כלי חרס ונר של שמן דולק, ור' אברהם ובני ביתו יושבים במצב רוח חגיגי ועורכים את הסדר בשמחה רבה. הם גם ראו את ר' נתן לייוונטהענדלער יושב עם בני ביתו בביתו בבראד בחדר גדול ומואר ליד שולחן מלא כל טוב אך כל המסובים שם מנופחים מרוגזים ואינם שבעי רצון אחד מהשני.

כשהסיר הבעל שם טוב את ידיו הקדושות מכתפי שני התלמידים ובסיימו לנגן הורה לתלמידיו לפתוח את עיניהם ואמר: זה ההבדל בין מי שעובד עם עצמו (למרות שהוא איש פשוט) - שרואה בכל דבר ובכל תנועה את המעלה ואת היתרון של השני ובמילא הוא בכל הזמנים שבע רצון ובמצב רוח טוב וגם כשאין לו במה להאכיל את ילדיו גם לא ביום טוב הריהו שמח בשמחת יום טוב זהו "טוב פת חרבה ושלוה בה". ומי שעבודתו היא במוח ולב - למרות שהיא עבודה גדולה, אבל כשחסרה השלימות של מדות טובות בפועל הרי זה "בית מלא זבחי ריב".