משתמש:ר.ז./חילול ה'

חילול השם הוא מונח המתאר פעולה, אמירה או מחדל שעלולים להיות או להחשב היפך כבודו של הקב"ה. והוא כולל הן עבירות חמורות, והן מעשים מותרים – שעלולים לטעות אנשים הרואים שיחשבו שהיתה הנהגה היפך הטוב והיושר או ההלכה.

מהות המושג

חילול השם איננו תלוי תמיד בשאלה ההלכתית אם פעולה מסוימת מותרת או אסורה, אלא במידת הפגיעה הנתפסת בכבודו של הקב"ה, לאור התנהגות האדם. לעיתים גם פעולה מותרת לחלוטין על פי ההלכה, עלולה להיחשב כחילול השם, אם הציבור עלול לראות בה דבר שאינו ראוי למעמדו של האדם .

דוגמאות

דוגמה נפוצה לכך היא אדם חשוב או רב ידוע שלוקח סחורה מחנות או מהשוק מבלי לשלם מיד, אף על פי שהוא מתכוון לשלם לאחר מכן. המעשה, למרות היותו חוקי וייתכן שגם מותר הלכתית, עלול להיראות בעיני הציבור כהתנהגות בלתי מוסרית, ולפיכך הוא נחשב כחילול השם.

באופן דומה, כאשר אדם דתי מתנהג באופן לא מוסרי, מדבר בגסות, או נוהג שלא בהגינות כלפי אחרים, הדבר עלול להיחשב כחילול השם, שכן הציבור מצפה ממנו לנהוג על פי ערכי התורה.

חילול השם בזמן הגלות

בתנ"ך ובכתבי חז"ל ישנה התייחסות לכך שבזמן הגלות נגרם חילול השם מתמיד, כאשר עם ישראל נרדף ונחשב נחות בעיני האומות. כך למשל נכתב ביחזקאל ל"ו: "וְחִלְּלוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּאָמֹר לָהֶם עַם-יְהוָה אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ". כלומר, עצם מצבו השפל של העם היהודי בגלות עלול לגרום לחילול השם, מאחר שהוא נתפס כחוסר יכולת של הקב"ה להגן על עמו.

חילול השם לעומת קידוש השם

ההפך מחילול השם הוא קידוש השם, כלומר פעולה שמביאה לידי כבוד והערכה כלפי היהדות ואלוקי ישראל. כל מצב שבו אדם מקיים מצוות ומראה דוגמה מוסרית נעלה, במיוחד בפני הציבור, נחשב לקידוש השם. מנגד, היעדר קידוש השם במצב שמצופה לכך – עשוי אף הוא להיחשב לחילול השם.

מקורות

• תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ"ו עמוד א'
• רמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ה'