רחצה

רחצה היא פעולה של שטיפת הגוף במים לצורך ניקיון הגוף עבור שמירת ההיגיינה. לאורך ההיסטוריה, לא היו מים זמינים בבתים פרטיים והרחצה נעשתה בבתי מרחץ ציבוריים, או בחיק הטבע בנהרות ובמפלים.

על פי הלכה, אדם מצווה לרחוץ את גופו בערב שבת ויום טוב.

הרחצה בהלכה

הרמב"ם קובע בהלכות דעות, כי דרך הרחיצה היא שאדם ירחץ את עצמו לפחות פעם בשבוע, וירחץ את כל הגוף במים חמים (אך לא חמים ברמה כזו שהגוף נכוה בהן), ואת הראש בלבד - במים חמים מאוד, שהגוף נכוה בהן, ולאחר מכן יחזור וירחץ את כל גופו במים פושרים, ולאחר מכן במים פושרים יותר, עד שלבסוף ירחץ את הגוף במים קרים (אך על הגו בלבד, מבלי שיעבור על הראש מים שאינם חמים). הרמב"ם קובע שלא בריא לאדם להאריך בשהות במרחץ.

גם בסדר הרחיצה, צריך האדם קודם לרחוץ ולחוף את ראשו, לאחר מכן את גופו, וגם ברחיצת הגוף - לרחוץ קודם כל את יד ימין ואחר כך את יד שמאל, וכן להקדים רגל ימין לרגל שמאל.

מלבד הרחיצה מידי שבוע, על פי הלכה אדם מחוייב לרחוץ את עצמו לכבוד שבת, וכדי שיהיה ניכר שהרחיצה היא לכבוד שבת, יש להשתדל להתרחץ ביום שישי דווקא, ולאחר חצות.

בחוברת סדר הנהגה לתלמידים שהוגהה על ידי הרבי, נכתבה ההוראה "רחץ כל גופך איזה פעמים בשבוע".

רחיצה לפני ואחרי מקווה

במקוואות טהרה רבים תלויים שלטים המעוררים על החובה לרחוץ את הגוף קודם הטבילה. הסיבה העיקרית לכך היא להסיר מעל הגוף כל לכלוך שעלול לחצוץ בזמן הטבילה ולפסול אותה, ובנוסף, על יסוד החובה של 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' ואהבת ישראל, להוסיף בהיגיינה ולמנוע מצב של לכלוך מי הטבילה והעברת חיידקים ומחלות מטובל אחד לשני.

לעומת הרחיצה במקלחת לפני המקווה שהינה חובה גמורה, בטבילה דאורייתא יש להימנע מרחיצה לאחר הטבילה, זאת על יסוד גזרת חז"ל בנוגע לטבילת כהן לאכילת תרומות וטהרות, שחששו שאנשים יתבלבלו ויחליפו את הטבילה ברחיצה ויחשבו שמספיק להתרחץ בלבד, והרמ"א פסק כך להלכה.

גם בטבילת טהרה קלה יותר, דוגמת טבילת עזרא שהדבר מותר, מנהג חסידים הוא להימנע מלהתרחץ לאחר המקווה, ובפרט על פי קבלה, שיש עניין להשאיר לפחות חלק מהמים של המקווה על הגוף (ולכן גם נמנעים מלנגב את כל הגוף ומשאירים לפחות חלק קטן בגוף לא מנוגב).

רחצה במקום מקווה

מקור המנהג הוא בספר הטור, שכתב שעבור טבילת עזרא, אפילו לדעות המחמירות וסוברות שלא בטלה, ניתן להסתפק ברחיצת תשעה קבין, אך המחמיר ומהדר לטבול במקווה כשר, תבוא עליו הברכה.

מקובל לפסוק ש'תשעה קבין' בשיעור הנהוג כיום הוא כ-12 ליטר{, שצריכים להישפך על הגוף ברצף מתמוך ארבעה כלים לכל היותר, כשההתחלה מהשפיכה של הכלי השני תתחיל לפני שנפסק הקילוח מהכלי הראשון וכן הלאה. במקלחת רציפה, תלוי הדבר בעוצמת הלחץ והזרם, ומדובר על זמן משוער של כ-4 דקות.

רחצה בשבת

חכמים גזרו שלא לרחוץ בשבת את כל הגוף או רובו בשבת במים חמים, כדי שלא יבואו לחתות בגחלים ולחמם את המים בשבת עצמה.

עם זאת, לרחוץ רק חלק מהגוף במים שהתחממו מערב שבת, או לרחוץ את כל הגוף במים קרים - מותר, ולמרות שהדבר מותר מעיקר הדין, כיון שהרחיצה בשבת עלולה להיות כרוכה באיסור סחיטה של השיער ובאיסור סחיטה בשעת הניגוב, ולכן פשוט המנהג במדינות אשכנז שלא לרחוץ בכלל את כל הגוף בשבת ואפילו במים קרים, וכך פוסק אדמו"ר הזקן להלכה (אך טבילה במקווה מותרת).

ראו גם

• צחצוח שיניים

קישורים חיצוניים

• הרב ברוך אברלנדר, רחיצת הגוף במים חמים ביום טוב, קובץ הערות וביאורים אהלי תורה ג' תמוז תשפ"ג עמוד 145