תפילת מנחה של שבת

תפילת מנחה של שבת היא התפילה האחרונה של תפילות השבת. תפילה זו קשורה עם הגאולה העתידה.

סדר התפילה, הלכות ומנהגים

בנוסף לאמירת הקרבנות ומזמור 'אשרי' כבכל תפילת מנחה ביום חול, נוהגים להוסיף ולומר ובא לציון, חצי קדיש, ואת הפסוק 'ואני תפילתי'.

בהמשך לכך, פותחים את ארון הקודש ומוציאים ספר תורה ועולים בו שלושה קרואים, וקוראים את חלק ה'ראשון' בפרשה של שבוע הבא, כפי תקנתו של עזרא הסופר.

לאחר קריאת התורה והגבהת התורה, החזן מתחיל לומר חצי קדיש תוך כדי שגוללים את הספר תורה, ומשתדל לומר את הקדיש במתינות בצורה כזו שיספיקו לגלול את הספר ולהכניס אותו לארון לפני סיום הקדיש. לאחר שמחזירים את ספר התורה לארון וסיום אמירת הקדיש, אומרים את נוסח 'יהללו'.

בתפילת עמידה, מלבד הנוסח הקבוע בכל תפילות השבת, בכל אחת מהתפילות מזכירים נוסח אחר כנגד אחת מהבחינות הקשורות בשבת, ובמנחת שבת - כנגד השבת דלעתיד לבוא, "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", וכנגד זה אומרים בנוסח הברכה 'וינוחו בם' בלשון רבים.

לאחר חזרת הש"ץ אומרים שלושה פסוקים מספר תהילים הנקראים "צדקתך צדק", ומכונים גם "צו"ץ" בשל ראשי התיבות היוצרים יחד את האותיות הראשונות של כל פסוק ("צדקתך","וצדקתך","צדקתך").

טעם אחד שמובא על אמירת פסוקים אלו, הוא מכיון שבשעה זו של שבת נפטרו על פי המסורת יוסף, משה ודוד וכנגד פטירת שלושתם אומרים שלושה פסוקים של צידוק הדין. השני- על פי המסורת, בכניסת שבת הרשעים מוּצאים מגיהנום ומוחזרים לשם בצאת השבת. כדי להצדיק את הדין על הרשעים שמוחזרים לגיהנום במוצאי השבת, אומרים את שלושת פסוקי הצדקת הדין.

כאשר שבת חלה ביום שבו אין אומרים תחנון אין אומרים פסוקים אלו, בשל זיקתם לאבל (כאמור לעיל), וימים בהם אין אומרים תחנון הם ימי שמחה.

(בשונה ממנחה של יום חול שאומרים נפילת אפיים משום שזהו זמן של התעוררות דינים, בתפילת מנחה של שבת נמשכים רחמים ולכן לא נופלים אפיים אז).

לאחר תפילת מנחה של שבת, לא מאחלים 'שבת שלום'.

בשבתות הקיץ, על פי המנהג, לומדים בכל שבת פרק אחד מפרקי אבות.

לאחר תפילת מנחה נוהגים לערוך סעודה שלישית, ובחסידות חב"ד זמן זה המכונה רעווא דרעווין מוקדש לסדר ניגונים וחזרת מאמר חסידות, עד לזמן תפילת ערבית וצאת השבת.

קישורים חיצוניים

• ואני תפילתי: תפילת מנחה של שבת
• זלמן אבלסקי, נוסח תפילת מנחה של שבת