מתנות לאביונים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרבי נותן מתנות לאביונים

מתנות לאביונים הינה אחת ממצוות חג הפורים, המוזכרת במגילת אסתר[1]: "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים". חיוב המצווה הוא לתת לפחות לשני עניים מתנות ממון, בסכום שיוכלו לקנות בהם את סעודת החג מינימלית לכל אחד מהם.

הרמב"ם[2] כותב שבמצוה זו יש להרבות יותר מבמשלוח מנות ובסעודה.

ה"אביון"[3] הוא כינוי לאדם ש"תאב לכל דבר", בניגוד לעני[4].

ביאור הלשון מתנות לאביונים

הרבי מעניק מתנות לאביונים בסיום התפילה

הלשון "ומתנות לאביונים" השונה מהלשון "צדקה לעניים"[5]. "צדקה" הוא ענין שמצד עצמו אינו חייב ליתן, אלא הנתינה היא רק בשביל הזולת; מה שאין כן "מתנה" הוא ענין שנוגע לעצמו, כמרז"ל[6] "אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא"[7].

שם המצווה היא "מתנות לאביונים", מכיוון שגם כאשר עושים טובה ל"אביון", שאין לו מאומה - אין זה ענין של "צדקה", אלא ענין של "מתנה", שעניינה - שצריך להיות נחת רוח להנותן מזה גופא שהאביון מקבל ממנו את המתנה, - על דבר שמצינו בדיני קדושין, שאף שבדרך כלל צריך להיות "נתן הוא" דוקא, בכל זאת, ב"אדם חשוב" מקודשת גם באומרת "הילך מנה ואקדש אני לך", "דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרה ומקניא לי' נפשה"[8] –מכיון שעשיית טובה להזולת, אפילו לילדים קטנים - נוגעת גם לעצמו.

חשבון זה שייך באמת גם בכל השנה, אלא שבפורים בפרט, שבו צריכים להיות במדריגת "עד דלא ידע"[9], ולא לעשות חשבונות כו', נרגש יותר מעלת הזולת, וה"נייחא לנפשי'" שנעשה על ידי הנתינה לזולת, ולכן דוקא בפורים נאמר הלשון "מתנות לאביונים".

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ט, כב.
  2. הלכות מגילה פ"ב, הלכה י"ז.
  3. כפירוש רש"י משפטים כג, ו. פ' ראה טו, ד. תצא כד, יד.
  4. ראה ערך
  5. ראה (לדוגמא) שבת קנ, א. וש"נ. סוכה מט, ב. ועוד.
  6. ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב"מ טז, א. ב"ב קנו, א.
  7. תורת מנחם תשי"ד חלק ב' עמ' 142.
  8. קידושין ז, א.
  9. מגילה ז, ב.