הלל
ערך זה עוסק בהוספה לתפילה בימי חג ומועד. אם התכוונתם לפירוש אחר, ראו 
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
הלל הוא קובצת מזמורים הנאמרים כשבח והלל בעת שמחה ומועדים. באופן כללי פרקי התהלים המכונים הלל הם הפרקים מקי"ג עד קי"ח, הלל זה מכונה גם הלל מצרי[1]. נוסף לכך קיימים גם הלל הגדול, ולעיתים גם פסוקי דזמרה מכונים בשם הלל.
תפילת הלל נאמרת בימי חג ומועד ונוהגים לאומרה כהמשך לתפילת שחרית אחרי תפילת שמונה עשרה, בתוספת ברכה בהתחלה ובסוף.
מקורו
לפי שיטה אחת בחז"ל מקורם של מזמורי ההלל הם בשירתם של משה רבנו ובני ישראל על הים לאחרי נס קריעת ים סוף[2]. לשיטה אחרת מקורו בזמן יהושע בעת כיבוש הארץ מידי הכנעניים[3] לשיטה אחרת מקורו אצל ברק ודבורה הנביאה[4]. לשיטות אלו נוסח הלל קדם לדוד המלך אלא שהוא שבצם בתהלים או שהם אמרו בנוסח שלהם ודוד המלך תיקן נוסח אחיד. אולם לשיטות אחרות בחז"ל דוד המלך הוא הראשון שאמר מזמורים אלו, אלא שאמירתם כהלל נאמרו על ידי הבאים אחריו, או על ידי חזקיה כשנלחם נגד סנחריב[5] או על ידי חנניה מישאל ועזריה[6] או על יד מרדכי ואסתר[7] ולשיטת חכמים "נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל... על כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן".
אמירת ההלל
עוד קודם קביעת נוסח התפילה על ידי חז"ל, נאמרו פרקי ההלל בבית המקדש בזמן הקרבת קרבן הפסח, אך ללא ברכה לפניו ולאחריו. בהמשך, כזכר לכך, נקבעה אמירתו כחלק מנוסח הגדה של פסח[8].
כאשר תקנו חז"ל את נוסח התפילה, קבעו לומר את ההלל בתפילת שחרית של ימי המועדים: היום הראשון של חג הפסח, שבועות, ימי חג הסוכות ושמיני עצרת ובשמונת ימי חנוכה. בימים אלו תקנו חז"ל לגמור את ההלל, מבלי לדלג על חלק מהפרקים.
בשונה ממנהג ארץ ישראל בתקופת התנאים[9], נקבע המנהג בבבל לקרוא את ההלל גם בראש חודש, אך לדלג על שני חצאי פרקים באמצעו[10].
בנוסף, גם בכל ימי חג הפסח מלבד יומו הראשון קוראים את ההלל בדילוג[11].
בראש השנה ויום כיפור אין אומרים הלל כלל, משום שהם ימי דין[12], וכן אין אומרים הלל בפורים[13].
חיובו וברכותיו
בספרי הפוסקים מופיעה מחלוקת נרחבת אם אמירת ההלל היא מצווה מדאורייתא או מצווה דרבנן[14].
בתורת החסידות
מנהגי חב"ד
נוהגים אשר היחיד מברך - בהלל - תחלה וסוף גם בימים שאין גומרים בהם את ההלל.
הנוסח שאומרים הוא: יהללוך ה"א [ה' אלוקינו] כל מעשיך, בהשמטת תיבת "על".
כל התפילין מניחים קודם מוסף, אבל השיעורים לומדים אחר סיום כל התפלה.
— היום יום א' טבת
הערות שוליים
- ↑ ברכות נו, א וברש"י שם.
- ↑ דעת רבי אלעזר, פסחים קיז, א.
- ↑ שיטת רבי יהודה, פסחים שם.
- ↑ שיטת רבי אלעזר המודעי, פסחים שם.
- ↑ שיטת רבי אלעזר בן עזריה, פסחים שם.
- ↑ רבי עקיבא, פסחים שם.
- ↑ רבי יוסי הגלילי.
- ↑ אך אין מברכים עליו היות ולא אומרים אותו בהמשך אחד, אלא חלק קודם הסעודה כחלק מ'מגיד' וחלק בסיומו של ליל הסדר.
- ↑ כפי שמשמע מלשון התוספתא בסוכה (ג, ב), תלמוד ירושלמי מסכת סוכה פרק ד' הלכה ה', מסכת סופרים פרק כ' הלכה ט', ועוד.
- ↑ במסכת תענית (כח, ב) מסופר שרב הגיע לבבל וראה שהם קוראים את ההלל בראש חודש וחשב להפסיקם, היות ואין חיוב לומר הלל ביום זה, אלא שכאשר ראה כיצד הם מדלגים על קטעים ממנו - החליט שלא להפסיקם.
- ↑ במסכת ערכין (י, א) נכתב שהטעם הוא מכיון שזהו חג אחד ארוך שמקריבים בו אותו קרבן, ולכן לא אומרים בשאר הימים הלל נפרד, ובמדרש מופיע טעם נוסף, היות ובשביעי של פסח נהרגו המצרים בים סוף, ולכן אין לשמוח, בהתאם לנאמר "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?".
- ↑ במסכת ערכין (י, ב).
- ↑ נאמרו לכם מספר טעמים: א. היות והנס לא נעשה בארץ ישראל. ב. הישועה לא הייתה שלמה, "אכתי עבדי אחשורוש אנן". ג. קריאת מגילת אסתר מהווה תחליף לאמירת ההלל.
- ↑ בכללות, ישנם ארבע שיטות: א. לפי הרמב"ם, כל הלל הוא מדרבנן. ב. לפי ספר הלכות גדולות ורבי דניאל הבבלי, כל הלל הוא מדאורייתא. ג. לפי הרמב"ן ההלל בימים טובים הוא מדאורייתא ואילו ההלל בחנוכה הוא מדרבנן (סהמ"צ שורש א'). ד. לפי החתם סופר ההלל בימים טובים הוא מדרבנן, וההלל בחנוכה הוא מדאורייתא (בשו"ת יו"ד סי' רל"ג).
