פתיחת התפריט הראשי
חב"דפדיה

שינויים

תפיסת ידי אדם (עריכה)

גרסה מ־09:54, 16 ביוני 2021

הוסרו 1,313 בתים ,  09:54, 16 ביוני 2021
הרחבה
{{בעבודה}}
'''תפיסת ידי אדם''' הוא פסול בהלכות מקוואות לפיו אסור שהפעולה הסופית של המתייחס למצב בו כניסת המים למקווה תהיה התבצעה על ידי אדם.
==מקור הפסול ומהותו==
בתוספתא אחד המקורות הראשונים לפסול תפיסת ידי אדם הוא ב[[תוספתא]] ב[[מסכת מקוואות]] שבה הברייתא מתייחסת לאדם שמטביל במקווה [[מגבת]] ותוך כדי הרמת המקווה זבו מתוכו שלושה לוגין מים למקווה, וקובעת שהדבר אירע אם לאחר שהגביה את המגבת לחלוטין מממי המקווה המים פסולים{{הערה|פ"ג דמקואות, : הטביל בו את הסגוס וזבו ממנו שלשה לוגין למקוה כשר, עקרו מתוכו פסל. ורבי שמעון מתיר עד שיתכוין לתלוש... וכן הי' רבי יוסי אומר זילף בידיו וברגליו שלשת לוגין למקוה פסול, הוליכן עם הקרקע כשר. לגיון העובר ממקום למקום, וכן בהמה העוברת ממקום למקום, וזילפו בידיהן וברגליהם ג' לוגין למקוה כשר, ולא עוד אלא עשו מקוה בתחלה כשר. עד כאן לשון התוספתא}}.
והנה מה שאמר בהמשך הברייתא מובא {{ציטוטון|וכן הי' רבי יוסי אומר זילף בידיו כו' מיירי במים שאינן שאובין, דומיא דסגוס שהן מי המקוה עצמןוברגליו שלשת לוגין למקוה פסול, ודומיא דהמסדר קנקנים שהן מי גשמיםהוליכן עם הקרקע כשר}}. והפסול הוא מפני שבאים בידי גם כאן סיבת הפסול היא מכיון שהוויית המקווה היא על ידי אדם שנעשים כשאובין.
כך גם ב[[תורת כהנים]] על פסוק אך מעין ובור מקוה מים, דרשו חז"ל "מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים". מכך למדו פסול שאובים שהן בידי אדם, ועל כן כל מים הבאים על ידי האדם פסול. לעומת זאת אמרו עוד שם {{ציטוטון|אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם, יצא המניח כלים בראש הגג לנגבן ונתמלאו, ת"ל בור}} והיינו שמזה שדימה הכתוב מקוה לבור שהוא בידי אדם, למדין מזה שמותר תפיסת אדם במקוה. ועל כן חילקו, דכשהאדם מערה להדיא למקוה פסול, אבל אם באו על ידי המשכה למקוה כשר. וכמ"ש כל זה הרמב"ם בפירושו דהמניח קנקנים ונמצא בכלים מצד עצמן אינן אוסרין משום שאובין, כי אם על ידי האדם שנוטלן ומערה אותן למקוה.
==כוונת האדם==
גם כוונת לכוונת האדם פוסל, וכדאיתא ישנה משמעות נכבדת בפסול זה של תפיסת ידי אדם. התייחסות לכך אנו מוצאים במשנה רפ{{הערה|מקוואות פרק ד' משנה א'}} בענין "ד המניח כלים תחת הצנור, דב"ה מטהרין דוקא בשוכח ודוקא שנתפזרו העביםכלומר אדם המניח כלים תחת קילוח המים במטרה שהמים יתקבצו שם ומשם ירדו לתוך המקווה, וב"ש פוסלין גם בזהשהדבר גורם לפסילת המים, ואינו כשר רק כשמניח בחצר בעת פיזור העבים וכמ"ש בפירוש הרמב"ם שם. וכן במניח קנקנים הוא דוקא שהניחן בכוונה לנגבן כו'. וזהו וגם לפי דעת רבי יוסי[[בית הלל]] שמקילים בכך ומתירים את המים לטהרת המקווה, דהזולף בידיו ג' לוגין פוסל משום דעשאן כשאובין, ואם הוליכן עם הקרקע כשר, שזהו שאובין שהמשיכוה דכשר אף שיש תפיסת ידי אדםאין זה אלא אם עשה זאת ללא כוונה - ששכח את הכלים בחצר ורק אם בשעת הנחת הכלים לא היו [[עננים]] בשמים.
זהו הדבר מוכח גם ההסבר ללשון מהמשך הברייתא "לגיון העובר ממקום למקוםהנזכרת{{הערה|בתחילת הערך}} שבה מובאת דעת רבי יוסי אודות האדם המזלף בידיו מים למקווה, והוא קובע שהמים פסולים, וכן בהמה העוברת ולמרות זאת הוא מסכים לקביעת המשנה קבוצת בני אדם או בעלי חיים העוברים ממקום למקום, וזילפו בידיהן ו"זילפו בידיהם וברגליהם ג' לוגין למקוה כשר" כלומר שמתנועות הידיים והרגלים שבעת ההליכה ללא כוונה מיוחדת הם גרמו לטיפות המים לזרום לכיוון המקווה, המים כשרים ואינם נפסלים כדין מים שאובים שנכנסים למקווה שאין בו ארבעים סאה. ויותר מכך - "ולא עוד אלא עשו מקוה בתחלה כשר". המשמעות הפשוטה גם אם כל המקווה מתחילתו נעשה מכח מים אלו, המקוה כשר{{הערה|לפי דעת הר"ש הכוונה היא שסיבת הפטור היא מכיון שהמים באו זולפו למקווה בלא כוונהעל ידי הליגיון בהמשכה דוקא, דבהעברתן הלכו המים ממילא משום זה כשר, דדוקא זילף בכוונה אוסר רבי יוסי, אבל שלא בכוונה כי אם בהעברה כשר אפילו באו להדיא למקוה בלא המשכהמכיון שהעובדה שההליכה היתה בשעת הגשמים גורמת להליכה להיחשב כמעשה פוסל, שכן הוא גם לדעת רבי יוסי, ולא פליגי עליו (ומ"ש בידיהם קאי על הבהמה וברגליהם על האדם)כמו המניח קנקנין בשעת הגשמים}}.
והר==תפיסת רגלי בהמה==[[הרא"ש שם כתב עם הקרקע קאמר]]{{הערה| בהל' מקואות סס"י ב'}} מביא את דברי התוספתא האמורים, מפרש דמומפרש שה"ש לגיון העובר " הוא חיל רוכב סוסים וגמלים, ול' התוספתא מביא וכן בהמה העוברתשיירא, הרי זה נמשך על מה שאמר קודם אם הוליכן עם הקרקע ובהמשכה דוקא. ויש לומר שהכריחו לפרש והיינו גם כן, שהרי בהכרח שזהו שעוברים ממקום המים, וכמו מנהר או בעת ירידת גשמים והפשרת שלגים, שמוליכין המים ברגליהם, ואם כן מה מועיל מה שהוא בלא כוונהההולכים בסוסים. שהרי זה כמו השוכח כלים תחת הצנור בעת קישור העביםומחלק בין אדם לבהמה, ומכל שכן בעת הגשמים, הרי שבאדם פסול לדברי הכל, כדאמרינן בשבת דט"ז ע"ב, הגם שהוא בג' לוגין בלא המשכה (ובכולו אפילו בהמשכה) וברגלי בהמה אינו פוסל אפילו עשה מקוה בתחלה בלא כוונההמשכה, מאחר שמצוי הדבר שיתמלאווכפשטיות ל' התוספתא, ובפרט כשהמים מצוים, הרי דמ"ש לגיון אינו קאי על זה כאלו מכוון. וכמו כן כאן מאחר שהוא ממקום שהמים מצוים פסול. ועל כן פירש שזהו בהמשכה דוקאשהוליכן עם הקרקע.
וכתב הב[[הרש"י בד"ה ומ"ש רבינו ואם העביר ג' לוגין, דלפירוש הר"ש מה שאמר ולא עוד אפילו עשו מקוה בתחלה כשר, הוא למאן דאמר דשאובה שהמשיכוה כולה כשרב]]{{הערה|[https://chabadlibrary. והוא דלא כהילכתאorg/books/maharshab/shut/3/36. והט"ז ס"ק כ"ח תמה על הב"י, למה לא יפרש להר"ש כמ"ש הראב"ד בס' בעלי הנפש (וכמשיhtm שו"ת) ותהי' כהלכתא. ולפי הנ"ל מובן, שאי אפשר לפרש להר"ש כהראב"ד שהרי נעשים שאובים על ידי האדם והבהמה גם בלא כוונה, והרי זו שאובה שהמשיכוה. והראב"ד תורת שלום יורה דעה סימן לו שיטה אחרת בזה, דסבירא לי' שאין תפיסת ידי אדם עושים שאובים וכמשי"ת. והרא}} מפרש את שיטת הרא"ש בהל' מקואות סס"י ב' הביא התוספתא הנ"ל, ומפרש לגיון הוא חיל רוכב סוסים וגמלים, ול' התוספתא מביא וכן שיירא, והיינו גם כן ההולכים בסוסים. ומחלק בין אדם לבהמה, דבאדם פסול בג' לוגין בלא המשכה (ובכולו אפילו בהמשכה) וברגלי בהמה אינו פוסל אפילו עשה מקוה בתחלה בלא המשכה, וכפשטיות ל' התוספתא, דמ"ש לגיון בכך שמעשה שאינו מתוך בחירה אינו קאי על זה שהוליכן עם הקרקע. מתייחס לעושה: {{ציטוטון|וצריך לומר דהוא ז"ל סובר דדוקא תפיסת ידי אדם פוסל, משום שאין זה בידי שמים ואפילו בלא כוונה פוסל, אבל הנעשה על ידי הבהמה הרי זה כאלו נעשה בידי שמים. כי האדם יש לו דעת וכוונה והוא הוא העושה הדבר מפני שעושה בבחירה ורצון, ולכן גם אם אינו מכוין פוסל מפני שיש בו כוונה, אבל בהמה שאין בה דעת וכוונה שאינה עושה בבחירה ורצון, הרי זה כמו בידי שמים, וכמו אם הי' הרוח מביא את המים. }}{{הערה|המשך דבריו שם:והגם דמצינו כוונה גבי בהמה, וכמו בקרן ותולדותיו שמכוונת להזיק כדאי' בריש בבא קמא. הנה גם הכוונה היא כוונה טבעית לא רצונית (וכמו ידע שור קונהו שזהו דעת הנקנה). ונראה לי ראי' לזה מדין חרותה דבידי שמים כשירה, דלתנא קמא דרבי שמעון בן אלעזר בחולין דנ"ה ע"ב גם בידי כל הבריות, ופרש"י שאגת ארי' וקול שחל הוה בידי שמים, וכ"פ בשו"ע סי' ל"ו סעי' י"ד, הרי כל שעל ידי הבריות הרי זה בידי שמים וכמו קול רעם, והוא הדין הכא}}.
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php/מיוחד:השוואה_ניידת/480668"