ישיבת תומכי תמימים בעיר מונטריאול שבקנדה נוסדה על ידי אדמו"ר הריי"צ בשנת תש"ב. הישיבה הוקמה על ידי תשעב בחורים שהגיעו משנחאי וקיבלו על ידי השתדלותו של אדמו"ר הריי"צ ויזה סטודנט על ידי הממשל הקנדי.
תשעת התמימים (יוסף ראדאל, אריה לייב קרמר, יוסף מנחם מענדל טננבוים, זאב הלוי גרינגלס, משה אליהו גרליצקי, יצחק הנדל, יוסף וינברג, צבי יוסף קוטלרסקי ושמואל שטיין) הגיעו למונטיראול בב' מרחשון תש"ב.
הוראות אדמו"ר הריי"צ לתלמידים
בט’ חשוון שלח כ”ק אדמו”ר הריי”צ מכתב ארוך לתלמידי התמימים ובו מפרט את הוראותיו הק’ שעליהם לפעול בעיר:
- בכל ליל ש”ק יחזרו שני תלמידים דא"ח בשני בתי כנסת חב”ד שבעיר, וכך יעשו גם בין מנחה למעריב בש”ק, ובכל פעם יחזור תלמיד אחר והשאר ישמעו.
- את שתי הסעודות דשבת קודש יאכלו כל התלמידים יחדיו, ובשעת הסעודה ינגנו ניגוני ליובאוויטש במתינות. אחד התלמידים יחזור דא”ח, ויספרו איזה סיפורים.
- כיוון שבמדינת קנדה יש חופש ביום ראשון, כדאי שיחזרו ברבים מאמר דא"ח (אפשר גם אחד שאמר כבר בשבת), ומאמר ‘עבודה’ בדווקא.
- לקרב את אנ"ש אשר זרם ה”מים רבים” סחבם לחיי עולם, להפיח בהם רוח חיים.
- לקרב בני נוער צעירים בכל דרך אפשרית “תחפשו בחפש מחופש בעמל ויגיעה רבה בחקירה ודרישה” ולהכניסם לישיבה.
- להשתדל לבקר בבתי כנסיות גם שלא מאנ”ש, למסור פרישת שלום מאחינו שמעבר לים, לספר בפרטיות אודות היסורים ולעורר שצריך לסייע להם ולהוציאם משם ע”י עבודת הפדיון שבויים שתחת הנהלת הרבי.
- לבקר את הרבנים ולדבר אתם בעניני תורה, “את הענוה תניחו הצדה ותעיינו היטב באיזה סוגיות ותפלפלו בהם ביניכם לבין עצמכם ותדברו בזה עם הרבנים שליט”א למען הסיר לזות שפתים אשר בישיבות תומכי תמימים אין לומדים נגלה או שהידיעות בנגלה רפויות הנה”.
במשך חודש חשוון שלח כ”ק אדמו”ר הריי”צ את המשפיע הרב שמואל לויטין, על מנת שיעזור בייסוד הישיבה בצעדיה הראשונים.
הרבי הריי”צ הורה ודחק בתמימים לאסוף עוד ועוד תלמידים לישיבה. גם כשהגיעו לכמות גדולה מאוד של תלמידים לא הסתפק בכך הרבי, ודרש להתאמץ עוד ועוד בהשגת תלמידים. ברוב המכתבים שנשלחו לישיבה בתקופת היווסדה, נשנית הדרישה להוסיף עוד ועוד תלמידים.
בשנת תש"ג כבר עמדה הישיבה על למעלה ממאתיים תלמידים.