תהלים ס"ח

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תהילים ס"ח
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר

א: לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר.

ב: יָקוּם אֱ-לֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו[1].

ג: כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ יֹאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱ-לֹהִים.

ד: וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱ-לֹהִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה.

ה: שִׁירוּ לֵא-לֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָ-הּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו.

ו: אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱ-לֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ.

ז: אֱ-לֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה.

ח: אֱ‍-לֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה.

ט: אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱ-לֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱ-לֹהִים אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

י: גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱ-לֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ.

יא: חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱ-לֹהִים.

יב: אֲ-דֹנָי יִתֶּן אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב.

יג: מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל.

יד: אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ.

טו: בְּפָרֵשׂ שַׁ-דַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן.

טז: הַר אֱ-לֹהִים הַר בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר בָּשָׁן.

יז: לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱ-לֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף ה' יִשְׁכֹּן לָנֶצַח.

יח: רֶכֶב אֱ-לֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲ-דֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ.

יט: עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָ-הּ אֱ-לֹהִים.

כ: בָּרוּךְ אֲ-דֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵ-ל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה.

כא: הָאֵ-ל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת וְלֵה' אֲ-דֹנָי לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת.

כב: אַךְ אֱ-לֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו.

כג: אָמַר אֲ-דֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם.

כד: לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ.

כה: רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱ-לֹהִים הֲלִיכוֹת אֵ-לִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ.

כו: קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת.

כז: בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱ-לֹהִים ה' מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל.

כח: שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי.

כט: צִוָּה אֱ-לֹהֶיךָ עֻזֶּךָ עוּזָּה אֱ-לֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ.

ל: מֵהֵיכָלֶךָ עַל יְרוּשָׁלִָם לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי.

לא: גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ.

לב: יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵא-לֹהִים.

לג: מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵא-לֹהִים זַמְּרוּ אֲ-דֹנָי סֶלָה.

לד: לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז.

לה: תְּנוּ עֹז לֵא-לֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים.

לו: נוֹרָא אֱ-לֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵ-ל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱ-לֹהִים.
}}

תהילים ס"ח הוא המזמור ה-68 בספר תהילים.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנת הס"ח ביום ההולדת ה-67, ועד ליום ההולדת ה-68.

תוכן המזמור ומחברו[עריכה]

בתהילים אוהל יוסף יצחק מופיע בכותרת המזמור: "תפילת נוראה ונפלאה שעשה דוד על סנחריב שבא לירושלים בימי חזקיה בחג הפסח. גם נתנבא נבואות על הטובות שיהיה לנו בימות המשיח".

(אך לדעת המלבי"ם דוד חיבר מזמור זה על ריבוי המלחמות שהיו לו עם עמים רבים שבאו להילחם עם בני ישראל במדבר, והניסים שה' עשה לצבאו של דוד שסיפק להם גם במקום ציה מים ומזון, כשמזמור זה הוא מזמור תודה לה' על הנצחון במלחמות).

כפי המופיע בכותרת המזמור, המזמור חובר על ידי דוד המלך.

חז"ל מפרשים שהמזמור עוסק במעמד הר סיני ומתן תורה[2], ובשל כך בקהילות רבות נהוג לקרוא מזמור זה בחג השבועות, אך לא לפי מנהג חב"ד[3].

בסדר התפילה[עריכה]

בנוסח האריז"ל שתיקן אדמו"ר הזקן, לא אומרים את המזמור כולו בסדר התפילה, אך פסוקים שונים ממנו נכללים בסדרי התפילות.

כך לדוגמא הפסוק "ברוך ה' יום יום יעמס לנו"[4] נכלל בתפילת 'ואתה קדוש' הנאמרת במוצאי שבת לפני ערבית.

בחסידות[עריכה]

  • גשם נדבות תניף - טל הוא משל לדבר שמגיע מלמעלה בלי עבודת התחתונים, לעומת גשם שהוא שפע עליון שתלוי בעבודה מלמטה. הטל, על אף מעלתו, החסרון שלו הוא שאינו חודר ומתלבש בגדרי התחתונים ומתאחד עמם, וזוהי המעלה של השפע לעתיד לבוא שיהיה 'גשם נדבות', מצד אחד הוא יהיה ב'נדבה' מלמעלה דבר המורה על כך שהוא נעלה מעבודת התחתון, ועם זאת הוא יהיה בבחינת 'גשם' שניתן להשגה ומתלבש בתחתון, וטעימה מזה אפשרית כבר כעת באמצעות לימוד פנימיות התורה[5].
  • כהמס דונג מפני אש - כפי שהוא בצד השלילי שאדם השקוע בתאוות באופן ממילא הנפש הבהמית נעשית 'קומה שלימה' של עשר ספירות והנפש האלוקית בבחינת נקודה בלבד, 'לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים', מרובה מידה טובה כאשר יהודי מבעיר בקרבו את האש האלוקית, הנפש הבהמית נמסה ומתבטלת "כהמס דונג מפני אש"[6].
  • למה תרצדון הרים גבנונים - הר הוא בחינת הגבהה ומציאות יש, וענין התורה הוא להתבטל כלפי הקב"ה, ולכן התורה לא יכלה להינתן על ההרים הגבוהים שברחו מפני הקב"ה, "ההרים רקדו כאילים"[7], אך הר סיני שהוא הנמוך משאר ההרים ו'חלש וקטן'[8], יכול לשרות בו אור ה' ולהינתן עליו התורה, ומה שבכל זאת הוא הר שיש בו גובה, הוא על דרך דברי חז"ל בנוגע לתלמיד חכם שצריך שתהיה בו שמינית שבשמינית גאווה[9].
  • קדמו שרים אחר נוגנים - עד למתן תורה קיום העולם היה רופף, ורק על ידי שבני ישראל אמרו נעשה ונשמע נפעל חיזוק בעולם, ולכן כאשר ביקשו המלאכים לומר שירה במתן תורה, אמר להם הקב"ה שימתינו לשירתם של בני ישראל שקודמת להם, היות וקיום סדר ההשתלשלות כולו תלוי בהם[10].
  • גער חית קנה - ה'קנה' הוא כוח הדוכרא שבקליפה, התעוררות אקטיבית של מידות רעות המתנגדות לעניני קדושה ומצוות, ואילו 'חית קנה' היא כח הנקבה שבקליפה, הנכנעת ו'מקבלת' את הסטרא אחרא הפועלת בה, והציווי הוא 'גער חית קנה', לקצר ו'לקצוץ' את הרגל התחתונה של ה'קנה', האות קו"ף שרגליה יורדות מוות, ואזי מה'קנה' נעשה 'הנה', הרומז לגילוי האור האלוקי במובהק, "הנה אלוקינו זה קיוינו לו"[11].

קישורים חיצוניים[עריכה]


מזמורי ספר תהלים
א'ב'ג'ד'ה'ו'ז'ח'ט'י'י"אי"בי"גי"דט"וט"זי"זי"חי"טכ'כ"אכ"בכ"גכ"דכ"הכ"וכ"זכ"חכ"טל'ל"אל"בל"גל"דל"הל"ול"זל"חל"טמ'מ"אמ"במ"גמ"דמ"המ"ומ"זמ"חמ"טנ'נ"אנ"בנ"גנ"דנ"הנ"ונ"זנ"חנ"טס'ס"אס"בס"גס"דס"הס"וס"זס"חס"טע'ע"אע"בע"גע"דע"הע"וע"זע"חע"טפ'פ"אפ"בפ"גפ"דפ"הפ"ופ"זפ"חפ"טצ'צ"אצ"בצ"גצ"דצ"הצ"וצ"זצ"חצ"טק'ק"אק"בק"גק"דק"הק"וק"זק"חק"טק"יקי"אקי"בקי"גקי"דקט"וקט"זקי"זקי"חקי"טק"כקכ"אקכ"בקכ"גקכ"דקכ"הקכ"וקכ"זקכ"חקכ"טק"לקל"אקל"בקל"גקל"דקל"הקל"וקל"זקל"חקל"טק"מקמ"אקמ"בקמ"גקמ"דקמ"הקמ"וקמ"זקמ"חקמ"טק"נ

הערות שוליים

  1. לשון דומה ללשון הפסוק בבמדבר י, לה אודות מסעון ארון הברית במדבר: "קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך".
  2. ראו ילקוט שמעוני על הפסוק 'הר אלוקים הר בשן': "הר אלהים הר בשן – ששה שמות נקראו לו, הר אלהים, הר בשן, הר גבנון, הר חמד, הר חורב, הר סיני. הר אלהים שישב עליו הקב״ה בדין שנאמר ואלה המשפטים, הר בשן הר ששכן הקב״ה שם, הר גבנון הר שפסל כל ההרים כמה דאת אמר או גבן או דק, הר חמד הר שחמד הקב״ה לישב עליו ההר חמד אלהים לשבתו, הר חרב הר שבו נמשכה החרב מות יומת הנואף והנואפת, מות יומת הרוצח, הר סיני שבו נשנאו עובדי אלילים שנאמר והגוים חרוב יחרבו, א״ר אבא בר כהנא בשם ר׳ יוחנן שנטלו שם עובדי אלילים אפופסין שלהן", וברש"י: "הר א-להים סמוך לבשן בעבר הירדן".
  3. בנוסח הספרדים אומרים את המזמור לפני תפילת ערבית של ליל החג, ולשיטת הגר"א כשיר של יום ביום טוב שני של גלויות.
  4. פסוק כ.
  5. ספר המאמרים מלוקט אדר-סיון עמוד שמב.
  6. לקוטי תורה פרשת צו יא, ב.
  7. במדבר רבה א, ב.
  8. תרגום יונתן שופטים ה, ה.
  9. לקוטי תורה במדבר ד, ב.
  10. ספר המאמרים תער"ב חלק א' עמוד תתנ.
  11. ספר המאמרים מלוקט כסלו-שבט עמוד ש.