==מבוא לפרק==
לאחר שהוסבר היטב מהו בששת הפרקים הראשונים התבארה שיטת הבעל שם טוב, שהנבראים אינם "מציאות"יחוד לעצמם{{הערה|אלא בטלים למקורם ושורשם כביטול זיו השמש לשמש בעודו כלול במקורו ושורשו.}}, אך ביאור זה אינו מספיק. כדי להסביר את אחדות ה' לא מספיק להסביר שלנבראים אין '''מציאות''' אלא צריך גם להסביר שאין להם '''חשיבות'''. היינו, עצם העובדה שה' בורא אותם היא ראיה שהוא רוצה בהם (ונמצא שהם " באופן כללינחשבים" אצלו), ואפשר לטעות שרצון זה מהווה "שינוי" חס ושלום בו יתברך (שקודם לא רצה וכעת כן רוצה וכיוצא בזה)? עונה כאן אדמו"ר הזקן, שמאחר ומקורם ושורשם של הנבראים{{הערה|בפרקים א'-ומלכות דאצילות היא הנקראת "דבר ה'", והיא מקורם ושורשם של הנבראים.}}'''מיוחד''' עם האלוקות, מבאר פרק הרי שאין כאן שום שינוי ושום הוספה על אחדותו יתברך. בפרק זה את מתבאר מהוא אותו "יחוד" וכן שיש בו שני אופני היחודאופנים: עליון ותחתון- '''יחודא עילאה ויחודא תתאה'''{{הערה|שזהו עניינו המרכזי של [[שער היחוד והאמונה]], וראה לעיל ב"כותרת" של [[שער היחוד והאמונה - פרק א'|פרק א']].}}
==גוף הפרק==