שינויים

'''פרק ז ' - יחודא עילאה ותתאה'''

לאחר שהוסבר הייטב מהו בששת הפרקים הראשונים התבארה שיטת הבעל שם טוב, שהנבראים אינם "יחוד מציאות" לעצמם{{הערה|אלא בטלים למקורם ושורשם כביטול זיו השמש לשמש בעודו כלול במקורו ושורשו.}}, אך ביאור זה אינו מספיק. כדי להסביר את אחדות ה' לא מספיק להסביר שלנבראים אין '''מציאות''' אלא צריך גם להסביר שאין להם '''חשיבות'''. היינו, עצם העובדה שה' בורא אותם היא ראיה שהוא רוצה בהם (ונמצא שהם "נחשבים" באופן כלליאצלו), ואפשר לטעות שרצון זה מהווה "שינוי" חס ושלום בו יתברך (שקודם לא רצה וכעת כן רוצה וכיוצא בזה)? עונה כאן אדמו"ר הזקן, שמאחר ומקורם ושורשם של הנבראים{{הערה|בפרקים א-ומלכות דאצילות היא הנקראת "דבר ה'", והיא מקורם ושורשם של הנבראים.}}'''מיוחד''' עם האלוקות, מבאר פרק הרי שאין כאן שום שינוי ושום הוספה על אחדותו יתברך.  בפרק זה את מתבאר מהוא אותו "יחוד" וכן שיש בו שני אופני היחודאופנים: עליון ותחתון- '''יחודא עילאה ויחודא תתאה'''{{הערה|שזהו עניינו המרכזי של [[שער היחוד והאמונה]], וראה לעיל ב"כותרת" של [[שער היחוד והאמונה - פרק א'|פרק א']].}}

בפרק זה שני עניינים עיקריים. בתחילתו מבאר את מבוארים שני אופני היחוד (עליון ותחתון), ובהמשכו מתרץ מתורצת שאלה המתעוררת מתוך הביאור.

 '''ההבדל בין יחוד עליון לתחתון''' - תלוי על מה מדברים:{{ש}}

:'''יחודא תתאה''' הוא, כשמדברים על הנבראים '''מצד הרגשתם'''. מאחר והמלכות{{הערה|דבר ה', שהיא מקורם.}} מסתיר מסתירה מפניהם את האור המהווה אותם הם מרגישים את עצמם למציאות.

:'''והמסקנהלמסקנה:''' מאחר והנבראים אינם מציאות נפרדת, מובן שבריאת העולם לא הוסיפה ולא שינתה מאומה חס ושלום בעצמותו של הקב"ה ואפילו לא בדעתו.

{{ש}}:'''סיום הפרק''' - הצמצום אינו כפשוטו.

{{ש}}{{ש}}ומתרץ [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|מסברא שכלית פשוטה, ומוכיח מכמה מקומות בזוהר.}} שביטול הנבראים '''כן''' שלם, כי מכיוון שהצמצום '''אינו''' כפשוטו גם בנבראים המוגבלים מאיר מקורם האין סופי. דהיינו:{{ש}}

{{ש}}'''ונמצא''', שעניין הצמצום שאינו כפשוטו מוסיף עומק בעניין היחוד: לא רק '''שמקור''' הנבראים מיוחד עם שם הוי', אלא הנבראים '''עצמם''' מיוחדים עם אור אין סוף שלפני הצמצום.