שעיר לעזאזל
שעיר לעזאזל היא אחת מהעבודות המתקיימות ביום הכיפורים בתור כפרה לעם ישראל.
רקע עריכה
ביום הכיפורים מתכפרים עוונותיהם של ישראל.
ביום זה נקבעו מספר פעולות על-מנת לקבוע שנה טובה יותר, ולכפר על העוונות של השנה הקודמת; בין הפעולות המתבצעות מתבצעת העבודה של "שעיר לעזאזל".
העבודה עריכה
תנאי הקרבן עריכה
לעבודה נבחרים שני תיישים זהים שמכונים "שעירים", קרבן אחד יצא לה' וקרבן אחד לעזאזל; במקרה שאחד מת לוקחים שני שעירים חדשים. באם נפל באחד מום - הוא מתחלף בשעיר אחר.
השעיר הוא תיש.
הגורל עריכה
קופסת עץ מונחת במזרח העזרה ובתוכה שני פתקים על האחד כתוב "להוי'" ועל השני כתוב "לעזאזל" , שני הפרים עומדים כשפניהם למערב. הכהן מערבב את הפתקים ומניח את הפתק הימני על הקרבן הימני והפתק השמאלי על הקרבן השמאלי. אם הפתק הימני יצא "להוי'" הכהן קורא: "להוי' חטאת!" וכל העם עונים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
כאשר הפתק הימני יצא "להוי'" - חז"ל אומרים - שזהו סימן של ברכה ופיוס מלמעלה; עם זאת מוסיפים חכמים שבימי שמעון הצדיק מעולם לא יצא "להוי'" בצד שמאל!
הווידוי, היציאה לדרך והשליחה עריכה
הכהן לוקח לשון של זהורית (סרט בצבע אדום) החצוי לשניים - חצי אחד תולה על השעיר והחצי השני תולה בבית המקדש.
לאחר מכן הכהן מתוודה בשם כל עם-ישראל, וסומך את ידיו בכל כוחו על הקרבן המשתלח (השעיר השמאלי - הימני עולה כקרבן).
בערב החג הוכנו 12 עמדות גבוהות מאבנים, בכל עמדה נקבע אדם אחד.
על-מנת שמשלח השעיר יוכל להעביר את השעיר למדבר היה עליו לעבור 12 מיילים, אמנם - אסור ביום טוב לצאת מחוץ לתחום!
לכן היה עליו לעבור ב12 העמדות שניצבו לעיל, כעת הוא יכול לעבור מפני שכבר הוצבו בהן עירוב תחומין; בכל עמדה הציעו לו אוכל ומים שלבקשות אלה היה המשלח מסרב (מפני צום יום כיפורים).
הוא מגיע לצוק ושם מוציא את החוט התלוי על השעיר וקושרו באבן על-יד הצוק.
את הכבש תופש הפוך (כשפניו לכיוון המשלח) ומשלחו מהצוק; אם הכבש התפרק לאיברין איברין כאשר נפל - הרי זה סימן טוב, ואם כאשר הגיע ללמטה טרם התפרק - הרי זה להפך.
באותו רגע - החוט האדום הופך מצבע אדום לצבע לבן וכך יודעים בני ישראל שעוונותיהם נתכפרו.
בחסידות עריכה
אחת מהדרכים בהם הרבי משווה את חג הפורים ליום הכיפורים היא הגורל. נס הפורים[1] נעשה על הגורל הידוע של המן, אחת מהעבודות במקדש ביום הכיפורים הייתה השעיר לעזאזל.
הסיבה מפניה נשלח השעיר דרך אורכה כל-כך למדבר, היא מפני שמדבר שוכנים כל הג' קליפות הטמאות. השעיר שמכפר על עוונותיהם של ישראל נשלח לשם מפני שרק שם ניתן לשאת את עוונותיהם של ישראל, ושם הן יתכפרו[2].
הערות שוליים
- ^ ראה באריכות - על כן קראו תשי"ג, במעלת הנס של הפור שעל שמו נקרא החג.
- ^ אדמו"ר האמצעי, נר מצווה ותורה אור, דף ה' עמוד ב'.