שינויים

==תולדות חייוחיים==נולד כיתום מאביו שנפטר כמה חודשים לפני פטירתו לידתו והוא נקרא על שמו. גדל בעיירה קאליסק. לאחר חתונתו נולדה לו בת. מספר שנים לאחר מכן נפטרה רעייתו. במשך השנים התגורר גם בעיירות פולוצק ובביענקושנקוביץ.

כאשר הגיע שמעו של [[אדמו"ר הזקן]] אל קאליסק החליט לנסוע איליואליו. הוא נכנס אל ביתו של אדמו"ר הזקן באמצע הלילה, באומרו שרצונו להתחמם. לאחר זמן רב שעמד שם ולא הסכים לצאת, אמר לו אדמו"ר הזקן שיסלק אותו מביתו, ור' שמואל השיב בבכי כי "הגוי שלי חזק יותר", כשכוונתו על ה[[יצר הרע]] שלו. כששמע אדמו"ר הזקן את הדברים הבין כי הוא אינו אדם פשוט וקיבל אותו באותו מעמד ל[[יחידות]]. על כך אמר [[הרבי הרש"ב]], כי באותה יחידות פעל ר' שמואל את התמסרותו אל אדמו"ר הזקן. [[הרבי]] סיפר את הסיפור והפיק ממנו הוראה בעבודת השם{{הערה|[[תורת מנחם]] חלק י"ט עמוד 300}}.

בשנת [[תקנ"זט]], נאסר [[אדמו"ר הזקן]]. כשבאו לאוסרו, שהה בביתו ר' שמואל מונקס. שאל אותו [[אדמו"ר הזקן]], האם למסור את עצמו בידי ה[[גויים]] או שמא לברוח. ענה לו ר' שמואל: "אם אתה [[רבי]] - הרי אין לך מה לפחד מהם, ואם אינך רבי - באיזו זכות לקחת מאלפי יהודים את תאוותם מ[[עולם הזה]]"{{דרוש מקורהערה|[[רשימת היומן]] עמוד קעב. [[לקו"ש]] חט"ו עמוד 504.}}. [[אדמו"ר הזקן]] נשאר בביתו ונלקח למאסר.

בעת ביקור רבי [[שלמה מקרלין]], אצל [[אדמו"ר הזקן]] ביום [[תשעה באב]], עמד ר' שמואל מונקס ב[[בית הכנסת]] וזרק עיגולי קוצים (בובקעס) על המתפללים (כדי להפיג את ה[[עצבות]]). כשראה זאת ולאחר שאחד מן הבובקעס פגע בזקנו של ר' שלמה מקרלין, הקפיד על כך ואמר לאדמו"ר הזקן: "בגלל אברכים כאלו נחרב [[בית המקדש]]". למחרת הלכו [[אדמו"ר הזקן]] ור' שלמה מקרלין יחד אל מחוץ ליישוב, וראו אברך בתוך בור מלא נמלים שעוקצים את כל גופו והוא בוכה על [[חורבן בית המקדש]]. אמר על כך ר' שלמה: "בגלל אברכים כאלו יבנה בית המקדש". אמר לו אדמו"ר הזקן: "זהו אותו אברך"{{הערה|רפאל נחמן הכהן, שמועות וסיפורים, כרך א' עמ' 38}}.